בשולי העיסוק האובססיבי ב"גזענות" והשלכותיה, שפקד את ארצינו הקטנטונת בעלת המגזרים והמגדרים מהמרובים בעולם (ומבחינה יחסית כנראה הראשונה בעולם, בל נשכח שמדובר כאן ב" ישראל גוי אחד בארץ"... אכן מי כעמך..).
רציתי להבהיר מספר נקודות במהות הגזענות הרעה, ובדרך להגמל ממנה.
1 רובנו גזענים (מגדריים, מגזריים)
2 רובנו א-גזענים
3 טושטש אצלינו התיחום בין השתים.
4 הדרך הנכונה
אבהיר:
1. כל יצור אנושי (כשאר בע"ח) הוא גזעני ( או יותר נכון מגדרי) בטבעו. הוא תמיד יחלק את הסובב אותו על-פי קריטריונים כלליים או אישיים, בסיווג למעגלים קרובים יותר עימם הוא מזדהה, ולמעגלים רחוקים יותר עמם הוא מתחרה.
סיווג זה נעשה במסגרות חברתיות שונות בו זמנית. מעגלים קרובים ורחוקים נמדדים במסגרת המשפחה, במסגרת מקום העיסוק, במסגרת אזור המגורים, במסגרת פנים ארצית, ובמסגרת גלובלית. כל הזהה קרוב יותר וכל השונה רחוק יותר.
את המעגלים הקרובים הוא ייטה תמיד לראות באור חיובי, הוא תמיד יזהה בהם את הנעלה והטוב וידחיק את האפל והמכוער. ולהפך במעגלים הרחוקים להם הוא ייחס את הגרוע והחסר ויקשה עליו להבין בהם יושר ושלמות. המעגלים הקרובים הם הם המייצגים אותו בעיניו, אותם הוא מדמה כעצמו בווריאציות שונות, ומכך שלא יראה בהם כל מום או פסול. אך במעגלים הרחוקים יזהה את המנגד לו את האחר המתחרה והמאיים, וממילא יטיל בהם כל דופי ועיוות.
כמו"כ בדומה לשיוך ולניכור המעגלי. ישנה תופעת סיווג נוספת, בה האדם תמיד מזהה את הנחותים ממנו (עפ"י קריטריונים כנ"ל), עליהם הוא מתנשא ומיחס לעצמו עליונות, כשאת הזהים לו או העליונים ממנו הוא מסתיר מתודעתו, ומהם בוחר הוא להתעלם. גם כאן נעשית האבחנה במספר גזרות בו זמנית. במסגרת לימודים, בעבודה, בחברות, במגורים, ובהזדהות כללית.
הסיבות לשתי צורות סיווג אלו הן פסיכולוגיות. קיומיות ותועלתיות. הראשונה כאילו מסייעת לאדם לשרוד להתקיים ולהתעצם, באשר הוא חש שמתעצמת ומתאצמת סביבתו העוזרת והמסייעת. ומנגד נחלשים סיכויי הפגיעה בו ובמאודו.
והשניה מסייעת לאדם לחוש ערך עצמי ושווי אישי גבוהים, ולהיות מאושר . הוא תמיד מייחס לעצמו ייחודיות וסגוליות ביחס לאלו שתחתיו, כשהוא מתעלם מאלו שמעליו.
2. כל אדם ניחון ברגשי חמלה טבעיים, אשר מפעילות בו את הדחף לעזור לזקוק לעזרה. לתמוך את הנופל, ולאמץ את הנרפה. לוותר משלו לחסר, ולתרום מעצמו לצריך.
לא כ"ש שלא להרע ולהזיק לזולתו, ושלא להציק ולהסביל את האחר. גם כשמדובר בכאלו שאין להם שום השתייכות אליו, גם כשנידון באחר וזר לו.
3. כששתי טבעים אלו עומדים לשיקולו של אדם. אזי בחוסר שיקול דעת מתאים, טובתו האישית יותר, היא הגוברת ומנהלת את פעילותו היא השלטת על מעשיו. לכן קרובים אנו בדרך כלל לשחר את רסן הגזענות , לשטום את השונה, לאיוב את האחר. ולהתנשא על הנחות. גם אם הללו מתייסרים ומתענים על-ידינו, אין רגשות החמלה האנושיים מתעוררים, כי נסתרת החשיבה, נאטמת הרגישה. כרגע יצר השרידות והתועלתיות הם השליטים.
4. כמובן שכמו תמיד החשיבה בטרם פעולה, וההגיון המכוון. הם אשר בידם לכוון את האדם אל הראוי והנכון. והם המצילים אותנו מהתנהגות חייתית ומעלים אותנו לאנושיות. אם אדם יעמיד אל מול שכלו את הסבל הרב, את העינוי הנאלח, את המתח והיגון, בהם הוא מייסר ומענה את זולתו. לעומת התועלת והרווח שכביכול ישיג מפעולות האפליה והאיבה. שומה על האנוש שבו שיגבר. ככל שישכיל להבין את גודל העינוי והרוע אותם הוא הולך לעולל, ישכיל לרסן עצמו גם במחיר של הפסד תועלת.
הוא ישכיל להבין. שהאחר והשונה ממנו, אינו בהכרח אויבו ואיומו. וישים לב שגם בעולם מלא שוויון ערכו של כל פרט, היא בעצם קיומו. ולא בעליונותו.
