מרוב שכיחותו, לא שמים לב. אבל המקצוע האחראי והקשה ביותר הוא ה"הורות".
לפתח ולהצמיח, לכוון ולהדריך, לכלכל ולסגל לחיים נאותים. יצור חדש "נפש תודעתית אינדוודואלית", "יחידה אנושית אישית".
שבעצם לא בחרה להופיע כאן בעולמינו. הביאוה על כורחה, ממומש בה, בלא שנתבקשה לאשר. מישאלת לב וסיפוק צרכים של זולתה.
ומשכך זכותה לדרוש ממביאיה, אחריות ונשיאת עולה מקסימלית איכותית וכמותית, לרווחתה המקסימלית, ולהכשרה בתנאים הטובים ביותר להמשך קיומה.
נפש, שבשונה משאר בעלי חיים לא מסוגלת לאחר תקופת הסתגלות קצרה, לפרוץ לחיים עצמאיים ולהאבק בעצמה על צרכיה. שנות התפתחותה מורכבות ארוכות ואיטיות, ודורשות הספק צרכים מזולתה.
נפש, שבשונה משאר בעלי חיים לא יכולה להסתמך על אינסטינקטים טבעים כדי לשרוד או לחדול. חיי האדם מחייבים בנוסף למיומנות גופנית, רכישת ערכים ונוהלי התנהגות גבוהים לחיים הומניים.
נפש, שבשונה משאר בעלי חיים חשה ומרגישה נפשית את סביבתה הביולוגית והחברתית, וככזאת היא זקוקה לתנאי סביבה יציבים, אשר גדלים בצמוד לגדילתה היא.
נפש, שבשונה משאר בעלי חיים חווה תודעתית ורגשית את מאורעות חייה, ואשר דורשת יחס אישי רגיש למיוחדותה.
לאחר פתיח זה.
נתבונן בעצמינו ובסביבתינו. ונחשוב האם כל אחד מאיתנו מסוגל לגדל ילד בסטנדרטים הנדרשים מאיתנו?!.
האם ילד נוסף במשפחה שיביא איתו שמחה רגעית בתחילת חייו, יתמיד בכך? או שיהיה זה על חשבון אחיו ועל חשבונו האישי?!.
האם זוג שתינה אהבים, וטרם הוכיח שגרעין התא המשפחתי שלו איתן בצורה סבירה כדי להכיל בקרבו חיים נוספים, האם רשאי הוא כבר לחרוץ גורל זולתו ולהביאו לעולם ?!
האם משפחה בעלת תנאים מוגבלים. כלכליים, אישיים, ונסיבתיים אחרים. רשאית להרחיב גבולותיה ולצרף עליהם נפש נוספת, שכמעט בטוח שדרישותיה לא ימולאו?!
מדוע שבחברה מתוקנת לא תוקם מועצה-אתית, שתקבע מהם אמות המידה הנדרשות, בהם ניתן להביא ילד לעולם.
ואף שיהיו לה סמכות ותוקף למנוע זאת מאלו שאינם מסוגלים.ובעליל מביאים נפש לסבל.
האם מחויבות החברה לרווחת פרטיה היא רק אחרי שבאו לחברתה, אולי גם מחויבותה למנוע מהם ישות ומציאות של סבל?
והרהור פילוסופי קטן. כיצד בכלל מותר לו לאדם להביא מישהו לחיים, בלא לשואלו על הסכמתו לכך?.
אם התשובה היחידה היא שכן ציווה המלך. האם אנחנו מגדלים את מי שהבאנו ברמה הזולתנית הגבוהה שדורש המלך?!..
