כנר
ברוך הבא אל הפורום!
כמה הבהרות.
א. בחירה חופשית, כפי שכתבה כבר צאנהוראנה, היא עקרון שמתייחס לפסיכולוגיה של האדם. זו הקביעה שהאדם חופשי לבחור מה שהוא רוצה. כמובן, אדם בוחר מתוך הנסיבות הקיימות. אין לנו בחירה אם לעוף עם כנפים כי אין לנו. אבל יש לנו כנפי דמיון שבהן אנו יכולים, אם נרצה, להמריא לכל מקום, או להשפיל לרדת לכל מקום...
הבחירה החופשית קיימת גם אם מאיימים עלינו. לעבד יש בחירה אם לציית לאדון או, נניח, לספוג מכות. לנידון למוות יש בחירה אם לשתף פעולה - להתיישב על הכסא החשמלי או להושיט יד לזריקת רעל, או להתנגד, ולא שזה יתן הרבה.
גם לאדם בבית חולים, אפילו על סף המוות, יש בחירה. היא לא תבוא בהכרח לידי ביטוי במעשים חיצוניים. יתכן שהוא משותק ואינו יכול אלא להזיז את עפעפיו, כמו הפילוסוף היהודי רוזנצוויג ע"ה בשנים האחרונות שלו. אבל עדיין יש לו בחירה במה להעסיק את מחשבותיו. אם למשל להתפלל או לחשוב על דברים אחרים, טפלים. אם לעשות תשובה מתוך התבוננות בחייו או לבזבז את הזמן שנשאר לו (כאן זו כבר קביעה ערכית שטעונה בירור והצדקה).
אחת הבחירות היסודיות שלנו היא להפוך את מה שקורה לנו מגורל לייעוד, כפי שכתבו הפילוסופים.
יש ויכוח גדול בין הפילוסופים אם יש לנו בחירה חופשית או שאנו אנוסים בתוך עצמנו מכוח גורמים שונים. פסיכולוגיה, התניות, רגשות. יש מבדילים בין חופש במובן צר, שהוא לעשות את מה שהתוכן הפנימי שלי אומר לי, לבין חופש רחב, שהוא חופש לפעול ולנוע ללא קשר למה שהייתי עד היום. יש מבדילים בין חופש מ... לבין חופש ל...
אולם גם מי שמכחיש את הבחירה החופשית במובן שהיא חופשית מכל נתון קודם, מסכים שיש תוכן לביטוי זה ורק סבור שהאדם לא זכה לזה.
ב. חופש מאונס, מכפיה. כפיה שיכולה לנבוע גם מחוק. החוקים בכל חברה ומדינה מגבילים אותנו. זו יכולה להיות הגבלה טובה או רעה, וכמובן כל שיפוט ערכי תלוי בערכים. יש ערכים שנראים משותפים לכולנו (אסור לרצוח, אסור לגנוב, ראוי להיות טוב, סלחן, מתחש) ויש דברים שניתן להתווכח עליהם, או, כפי שטען לייבוביץ, לספר עליהם, כי ערך ניתן להצדיק רק על ידי ערך אחר.
מי שיסרב לשלם מס ישלם אותו על כורחו. זאת למרות שהיו כאלו (משה קרוי בחלק מחייו) שראו בכך גזל בחסות החוק.
לפי אבחנה חשובה זו, בין חופש מכפיה לבין חופש בחירה, יש לבאר את שאלתך.
המסורת שלנו (פרט ליוצאי דופן מעטים) מכירה בבחירה החופשית של האדם. אדם יכול להיות צדיק כמשה או כרבי עקיבא, או כמו שמשתדל להיות "לא תסור" אורחנו, או שיהיה רשע כירבעם בן נבט וכבלעם. אדם יכול לרצות בכל קוטב, כאן או כאן (אם כי השאלה אם יוכל להתקדם בכיוון שבחר היא יותר קשה לתשובה והבחירה, כל בחירה, לעתים קשה לביצוע וליישום).
מצד שני, המסורת של התורה אינה מעניקה לאדם חופש מכפיה. למעשה, שום חברה אינה יכולה להרשות לעצמה להעניק חופש מוחלט מכפיה. הגע בעצמך, האם נניח לקין לרצוח את הבל אם הדבר בידנו?
השאלה שבסוף הגענו אליה היא זו:
א. יש לאדם בחירה חופשית.
ב. התורה, כמו כל מערכת משפטית, מגבילה את הבחירה ומתערבת לפעמים על ידי כפיה.
ג. ניתן להבין שיש עונש, אפילו עונש כבד, על רצח או עבודה זרה.
ד. אבל מדוע יש כפיה ועונש מוות על חילול שבת, על עשיית מלאכה, אפילו מלאכה קלה כמו ברירה?
אני מבין שהשאלה שהגענו אליה היא ד.
אולי כדאי עכשו להסביר מדוע ד היא שאלה. אני משער שנגיע בסופו של ניתוח לכך שאנו מאמינים שה' טוב ורוצה בטובתנו, ולכן (1) קשה לנו להבין איך יחמיר ויתן מצוה שעונשה כה גדול.
עוד נמשיך ונשאל, כפי שאכן ציינת, (2) האם העונש החמור הזה יינתן גם לאדם שאינו מבין מדוע התורה מחייבת, שאולי אינו יודע כלל שיש ה' בעולם.
לגבי השאלה 1, הרמב"ם כותב במורה נבוכים, עד כמה שאני זוכר, כי העונש נועד להרתעה. כאשר הפיתוי גדול והכשלון קל יש להגדיל את העונש כדי להרתיע. יש לאדם רתיעה טבעית מפני אלימות ורצח. אנו מענישים את הרוצח במיתת סיף כדי להרתיע את מי שנתקף ברצון לאלימות במינון גבוה. אנו מענישים את המחלל שבת בעונש גדול עוד יותר, מיתת סקילה שהיא כה קשה, דווקא כדי להרתיע ולהבטיח כיבוד השבת. ניתן להמשיל על כך מה שאמרו התנאים על בן סורר ומורה ודינים דומים, כי אלו לא נכתבו בתורה כדי לקיימם אלא כדי להרתיע ולכן לא יהיו מצבים כאלו אלא זה דיון תיאורטי בלבד. קרוב לומר שכך זה גם לגבי חילול שבת.
זה מביא אותי לשאלה 2. בזמננו זה ברור שאין לחייב מיתה לחילוני שמחלל שבת. הרי הוא אינו יודע מה הוא עושה ולמה זה אסור. אם יש עלינו חובה, כשומרי מצוות, הרי זה להיות זמינים להסביר לו למה זה חשוב ולמה צריך לשמור שבת ומה זה נותן.
לפיכך, התשובה לשאלתך כיצד חברה חרדית תכפה מצוות היא שבאמת הכפיה על מצוות שבין אדם למקום תהיה נדירה וכפופה לתנאים רבים שבדרך כלל לא יתקיימו ולכן לא ינתן עונש אלא רק במקרים נדירים. מקרים שכמסתבר גם אתה תסכים שמזמינים ענישה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
