בין הזמנים

הייתי שמח לשמוע את דעת הציבור על המטרה של בין הזמנים מבחינה תורנית וההבדל בין הפורקן החילוני לדתי.

אני לא בטוח שכאן הפורום הנכון, אך אולי יש להבחין בין תלמידים צעירים שזקוקים לחופש לעומת אברכים שהלימוד אמור להיות בשבילם תחליף לעבודה.

בעל
גם לרמב"ם יש מקום לחופש (פיהמ"ש על מסכת אבות), אומנם כשיש "מרה שחורה".

הלימוד זכות הוא, שבישיבות אתה לא יכול להפסיק באמצע הזמן וללכת ולהסתכל בבנינים הנאים ובבריות הנאות וכו'. לכן אוצרים ומנתבים את כל המרה למשבר סוף זמן, וזה מתיר את בין הזמנים. ועוד י"ל, שמקדימים רפואה למכה וד"ל.

חוץ מזה, האם לדעתך כשלרמב"ם היתה "מרה שחורה" הוא הלך לציר את המושכלות ולדעת את האמיתות? (טכנית, כמובן לגבי חלקים גדולים מהחיים שלו לא היה לו יותר מדי זמן).
מ"מ נראה לי שגם אם בשונה מהאדם הממוצע כשה"חושבים" עצובים הם עוצרים וחושבים. גם הם לעיתים נזקקים למנוחה במובן הנפוץ.

עץ חיים

ואמאי

מיימוני, אכן שלחתי בקשה לעצכח וגם לך אלא שמשום מה אליך זה לא הגיע. אני דוקא אוהב דיונים מעמיקים אך כמו שכתבתם אפשר להפוך את זה ללדיון משמעותי. ואבקש שלאחר מעשה האשכול ישאר לפחות לתחילת ביה״ז. ואשתדל שאפשרי יכתוב כאן. אגב בקשר להסטוריה ציינתי מהרשא בשבת אולי מישהו יכול לצטט אותו פשוט לא מצאתי.

כמדומני שפרופ' ברויאר בספרו 'באהלי תורה' דן בתופעת בין הזמנים.
כאדם עטבד אני חייב להודות שאני מרגיש צביטה קלה בלב בתחילת כל בין הזמנים.