| נשלח ב-8/8/2010 00:30 |
 |
| |
לא חרבה ירושליים אלא בגלל שנאת חינם?
האמרה המפורסמת שלא חרבה ירושליים אלא בגלל שנאת חינם- היא מאד יפה ומעוררת למחשבה.
אבל באמת, בא ונבחון את המצב ההיסטורי עד כמה שאנו יודעים. האמנם היתה שנאת חינם?
עד כמה שאנו יודעים- היתה שנאה, שנאה גדולה. אבל שנאה אידיולוגית בין הפרושים והבייתוסים והצדוקים, אבל זו היתה שנאח חינם? היום החרדים לדרגותיהם וכיתותיהם שונאים את החילונים- ולהפך כמובן. האם זו שנאת חינם?
אפילו הסיפור המפורסם הבא כביכול לאשש את האמרה- קמצא ובר קמצא- מסופר התוצאה של סיפור הזה, אבל משום מה לא מסופר איך התחילה ומה היה מקור השנאה התהמית הזו?
לפי תוצאותיה של השנאה הזו, והתנהגותו של בר קמצא השנוא, כנראה שהיה לקמצא סיבות די מוצדקות לשנאתו בצדק ולא בחינם..
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 08/08/2010 00:50:22
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2010 00:47 |
|
| |
"בצל גורדי השחקים, בדרומה של העיר תל-אביב פורחת שכונת נווה צדק העתיקה. כיום היא משופעת בחנויות מעוצבות, המציעות קרמיקות מסוגננות, עוגיות בכלים יפים וסימטאות קטנות וציוריות.
בלב השכונה, ברח' אחווה 21, ניצב לו בית פינתי קטן וצנוע למראה. מאחורי חומותיו הרעועות הסתתר לו בעבר נווה מדבר קסום שאליו היו מתקבצים מיטב אנשי הרוח והתרבות העברית של תקופת העליה השניה. ש"י עגנון, ביאליק, הסופר אז"ר, ברל כצנלסון, נחום גוטמן וא.ד גורדון היו רק חלק מעוברי האורח שפקדו את המקום. אך הם לא היו היחידים. אליהם חברו מבקרים נוספים, הממוקמים בעברו השני של מתרס החיים בארץ ישראל של שנות העשרים - הרב יוסף חיים זוננפלד, מנהיג הקהילה החרדית בירושלים, ועוד רבים מהבולטים שברבני היישוב היהודי באותן שנים.
שעות ארוכות הם נהגו לשבת שם, גומעים בשקיקה ממעיינות החכמה המתוקים של בן שיחתם, ומתענגים על עמקות ובהירות מחשבתו הרבה. בחלוף זמן היו קמים בחוסר רצון, ופונים לדרכם, אך כעבור שבוע או שבועיים, היו חוזרים שוב.
נווה מדבר זה היה כמובן ביתו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק בתל-אביב יפו של ראשית הישוב היהודי בארץ ישראל (שהעתיק את מקומו לירושלים, שנים מאוחר יותר), והמעיין הבלתי נדלה שזרם בין כתליו הישנים, מסמל יותר מכול את דמותו הכריזמטית והמרתקת.
ליבו הרחב של הרב קוק היה כמפגש דרכים, צומת רוחנית שבה הצטלבו עולם ההשכלה והרוח החילוני עם עולם התורה וההלכה הליטאי המחמיר, והשניים התמזגו בין חדריו לאחד.
אהבתו החמה והעזה של הרב קוק לבני האדם התיכה את כל מחיצות הברזל והניגודים בין פלגי המתיישבים השונים. הוא ראה במתיישבים החילוניים שהגיעו לארץ ישראל ובחרדים הקיצוניים, שותפים במדינה רוחנית, מאוחדת, שאותה ביקש הרב קוק לייסד. "
מחלוקת אינה צריכה להוביל לשנאה.
והעובדה שהיום יש שנאה אינה מהווה הוכחה שכך צריך להיות...
גם היום השנאה היא שנאת חינם.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2010 01:09 |
|
| |
אז בימים היפים ההם- מעניין שהימים היפים הם תמיד אז- 70 ק'מ מנוה צדק היפה.
בירושליים ישבו יהודים ששנאו שנאת נפש את יושבי נוה צדק את הרב קוק ואת הקיבוצניקים, שנא תהומית, שהביאה אותם אפילו לירוק על הרב קוק.
ואספר רק לך מי היה בין היורקים על הרב, הרב מנחם פרוש אביו של ח"כ וסגן השר, מאיפה אני יודע? כי הוא סיפר את זה בעצמו, ואף אחד מהשומעים לא חלק עליו או גינה אותו,
שנאה אידיולוגית אינה שנאת חינם- היא פסולה היא נפסדת ומגונה- אבל זו לא שנאת חינם.
הגמרא במקום אחר אומרת- לא חרבה ירשליים אלא משום שביזו תלמידי חכמים.
אז איך מישבים את שני מאמרים אלו?
ראו יהודי שנראה ולבוש כמו ת"ח- ושנאו אותו עקב כך, אבל בעצם הוא לא היה ת"ח רק התלבש כך.- אז זו היתה שנאת חינם.!
אגב המצב הזה מאד מאד מתאים להיום
אגב צענע נזכרתי בך השבוע. אני שוהה בהרי האלפים המושלגים בשבועות אלו. יש בסביבה עיירה בשם צעלערינה- כשעברתי שם נזכר בך.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2010 09:14 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2010 10:46 |
|
| |
ירוחם.
הכוונה איננה לקמצא ולא לפרושים\צדוקים.
הכוונה לקבוצות הפוליטיות כגון יוחנן מגוש חלב ושאר הקבוצות שכל אחת התבדלה לעצמה והזיקה לשאר הקבוצות, עד כדי כך ששרפו את אוצרות המזון ומוטטו את העם במצור הרומי הגדול.
זהו סימן על שנאה ואי יכולת הידברות חמור ששרר בעם בשלהי הבית. ועל כך קוננו חז"ל.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2010 11:33 |
|
| |
בעל הגדה
גם שם היו אידאולוגיות- אמנם לא חריפות, אבל נניח, שכן. אז בגלל כמה מאות סיקריקים- שהם היו שוליים בעם-ה' מחריב את ביתו?
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2010 11:40 |
|
| |
תמיד שנאת האחר מגובה באידיאולוגיות..
השואה היתה אידיאלוגית. הרצח הסובייטי היה אידיאולוגי. וכו' וכו'
הקבוצות הבריוניות לא היו רק כמה מאות. הם סימלו פיצול פוליטי עמוק בעם.
תוקן על ידי בעלהגדה ב- 08/08/2010 11:47:22
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2010 11:40 |
|
| |
.
עוד לא נולד השונא שיודה ששנאתו - שנאת חינם היא. הוא תמיד ינמק זאת בכך ש"משנאיך ה' אשנא" וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2010 21:29 |
|
| |
מואדיב
אני חייב לך .
אשה אומרת לבעלה- תראה את השגנה שלנו גב' זלונסקי, היא חושבת שבנה מושלם והוא חף משגיעות!
-תראי- משיב הבעל- כך דרכם של אמהות, הן אינן רואות את השגיעות של ילדיהם.
- איך אתה יכול לדבר כך בהכללה?- משיבה האשה- אם לבננו היתה אפילו שגיע קטנה אחת- אני לא הייתי מודע לה?
מספרים -כי מרים -אמו של ישו היתה פולניה, את בעלה החשיבה לאפס- אבל אל בנה ,התיחסה כאל בן של אלוהים!
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2010 22:01 |
|
| |
ירוחם,
איך שאני מבין שנאה על בסיס אידאולוגיה היא גופא שנאת חינם, כי בדר"כ אידאולוגיה היא תפיסה שנגזרת מזוית מבט מסוימת על המציאות, ואין שום סיבה אמיתית לשנוא בשל כך, אלא שהשונא ממציא פרשנויות רעות (בדר"כ יש להם כמובן אחיזה מסוימת במציאות) לאידאולוגיה של השני , ואז צד אחד גם עושה מעשה רע לשני על בסיס השנאה הזו, והשני מחזיר לו וחוזר (חס ו)חלילה, מה שגורם בסופו של דבר לתהליך של הרס עצמי שאם לא עוצרים אותו בזמן סופו בחורבן של כל הצדדים הנוגעים בדבר שלמעשה מבוסס על משהו לא באמת ממשי ומשמעותי, אלא בעיקר על מחשבות של הבל ועל מחשבות על המחשבות האלו וכו'.
סוג של כרוניקה של חורבן ידוע מראש...
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2010 10:04 |
|
| |
איש ציפור
אכן אתה צודק. אבל אני את מאמר הבבלי רציתי לבדוק. ובה הרי מופיע המצווה הזו.
פסחים דף קיג -כי האי גוונא, דחזיא ביה איהו דבר ערוה. רב נחמן בר יצחק אמר: מצוה לשנאתו, שנאמר -משלי ח- יראת ה' שונאי רע.
והיות והרבה מאתנו מהדרין לקיים מצווה חשובה זו ,בהידור רב. מכאן שלא תיתכן שנאת חינם.!
אני למשל חושב ומשוכנע כי החרדים הם -עושי רע. האם מצווה היא לשנוא אותם- ? וכן כמובן להפך. וזו לא שנאת חיינם!
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2010 11:21 |
|
| |
אי אפשר לדרוש מאדם לשנוא לחמוד ולכעוס,
ולכן אם כן מצווים לכך, חייבים בעצם לעשות הצגה, כלומר כאילו לשנוא, כאילו לכעוס,
ולכן כל שנאה וכעס שלא בא בכאילו ?? היא היא שנאת חינם,
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2010 11:38 |
|
| |
פסחים דף קיג -"כי האי גוונא, דחזיא ביה איהו דבר ערוה. רב נחמן בר יצחק אמר: מצוה לשנאתו, שנאמר -משלי ח- יראת ה' שונאי רע."
http://www.kerenyishai.org/techelet_mordechai/mishpatimTM61.doc
לפרשת 'משפטים'
הרב מרדכי אֵלון
אם כן, מי הוא אותו חבר שכשרואים בו דבר ערוה מותר לשנאתו ?
ממשיך התניא :-
"ומה שאמרו בגמרא שמי שרואה בחברו שחטא מצוה לשנאותו וגם לומר לרבו שישנאהו, היינו - בחברו בתורה ומצות..."
המדובר הוא על החברותא שלו, על מי שהוא יושב ולומד אתו כל הזמן !!
"וכבר קיים בו מצות 'הוכח הוכיח את עמיתך' - עִם שאִתך בתורה ובמצוות - ואף על פי כן לא שב מחטאו..."
ומה עִם שאר בני האדם שאני רואה בהם חטא ? :-
"...אבל מי שאינו חברו ואינו מקורב אצלו, הנה על זה אמר הלל הזקן: 'הוי מתלמידיו של אהרֹן אוהב שלום וכו' - אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לומר - שאף הרחוקים מתורת ה' ועבודתו ולכן נקראים בשם בריות בעלמא, צריך למשכן בחבלי עבותות אהבה וכולי האי ואולי יוכל לקרבן לתורה ועבודת ה' והן לא לא הפסיד שכר מצות אהבת ריעים".
ולא רק זאת, אלא שגם ל"חברותא" שלי, לאותו אחד שעליו מדובר שמותר לשנאתו, הרי שהדברים מסוייגים :-
"...וגם המקורבים אליו והוכיחם ולא שבו בעונותיהם, שמצוה לשנאותם - מצוה לאהבם גם כן. ושתיהן הן אמת..."
איך ייתכן ? כיצד יכולות אהבה ושנאה לדור בכפיפה אחת ? :-
"...שנאה - מצד הרע שבהם, ואהבה - מצד בחינת הטוב הגנוז בהם, שהוא ניצוץ אלוקות שבתוכם המחיה נפשם האלקית".
|
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2010 11:45 |
|
| |
| maxmen כתב: |  | אי אפשר לדרוש מאדם לשנוא לחמוד ולכעוס,
ולכן אם כן מצווים לכך, חייבים בעצם לעשות הצגה, כלומר כאילו לשנוא, כאילו לכעוס,
ולכן כל שנאה וכעס שלא בא בכאילו ?? היא היא שנאת חינם, |
|
אני מציע פירוש הפוך. אכן כפי שאתה כותב אי אפשר לדרוש מאדם לשנוא, ואמנם לא דורשים לשנוא, על כן לא כתוב חייב לשנאותו אלא מצוה לשנאותו. כלומר מי ששונא מקיים מצוה.
המצוה היא לעורר את רגש השנאה, והמטרה אינה כדי להעמיד את החבר על מקומו, המטרה היא יראת ה', כי על ידי השנאה בונים את היראה העצמית בלב. ואילו כלפי חוץ יש לנהוג עם החבר באהבה ולהוכיחו עד שישוב מרעתו ואז יסיר שנאתו מלבו.
מה אתה אומר?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/8/2010 12:03 |
|
| |
שבח היקר:
נכון אבל אל תשכח ששנאה מתוכננת היא בקונטרול, במילא לא תתאפשר שנאת חינם,
מה שאין כן שנאה רגשית שאין עליהם קונטרול, וכן בכעס,
ידוע הווראט "כל תלמיד חכם שאינו נוקם ונוטר כנחש, אינו תלמיד חכם"
ולמה דווקא כנחש ? כי הנחש לא מרגיש טעם (באוכל) אישי רגשי,
אבל עם הוא נוקם כנמר (למשל) ? זה כבר לא תלמיד חכם, זה כבר נקמה לשם נקמה,.
|
|
|
|
|
