גדלות חז"ל אצל אומות העולם

על גדלותם וחכמתם של חז"ל כולם מודים, יהודים כשאר האומות, דתיים וחילונים.

האם ידועה התבטאות של חכמי אומות העולם, שאמרו או כתבו פילוסופים נכריים.

.

תוקן על ידי שבח_גרונם ב- 11/08/2010 18:51:05

משה מנדל

ברוך הבא אל הפורום.

(ראיתי שכבר הגבת כמה פעמים באשכולות, אבל כמדומה שעדיין הנך יכול להחשב ל"חדש").

בדרך כלל כותבים חדשים צריכים לפנות לקבל אישור לאשכול חדש, בניגוד לתגובה באשכול קיים שנעשית ללא צורך בבקשה מיוחדת.

עם זאת, השאלה שלך היא מאד מעניינת. אז הבה נשאיר את האשכול.

הרשה לי לחזור עליה לשם הבהרה.

אתה שואל אם מצאנו בכתבים שאינם יהודיים שבח לחכמי ישראל, חכמי התורה.

כדי לענות, עלינו לתחום באיזו תקופה ובאלו מקומות מדובר. ולעסוק לא רק בשאלה מה כתבו אם כתבו על חז"ל, אלא מה בכלל נכתב, ומה נכתב באומה אחת על חברתה ועל אישים באומה אחרת, ומדוע. ואיך בכלל נכתבו ספרים בעת ההיא הרחוקה והקשה.

מספר הספרים הנכתבים אז היה קטן מאד. וכן מספר הכותבים. מן הסתם, יקרותם של אמצעי הכתיבה היתה הסיבה המרכזית, וכן העדר פנאי לכתיבה. אדם היה עסוק בדרך כלל בפרנסה כדי שיהיה לו לחם לאכול באותו היום.

רק עשירים מן הסתם יכלו להרשות לעצמם לכתוב ספרים. עשירים שהיתה להם מטרה בכתיבת הספר ויכולת לממן את ההוצאות הכרוכות בכתיבה, ולאחר מכן, בהעתקה לשם הפצה.

צא וראה כדוגמא את יוספוס פלביוס, הוא יוסף בן מתתיהו. כאשר כתב, למשל, את "נגד אפיון", כויכוח נגד שונא ישראל, היה צריך להקדיש זמן לכתיבה, נדמה לי גם בקבלת סיוע ממומחים ברומא, וכן במימון העתקת הכתב יד.

כמובן, לא כל הספרים שכן נכתבו ונתפרסמו אז הגיעו לידינו. אנו גם יודעים על ספרים שלא שרדו. אך ראוי לשאול מה היו הספריות שהיו קיימות ומה היה בהן כדי לדעת היכן יש לחפש אחרי התייחסות לחכמי התורה שלנו.

כמדומה שהיו מעט מאד התייחסויות כאלו.

מה שנכתב בתקופה ההיא ניתן כמסתבר לחלוקה לתחומים הבאים:

א. ספרי תיאולוגיה (בלשוננו) ודת.

ב. ספרי מדע. בוטניקה, זואולוגיה, רפואה, אסטרונומיה ומתמטיקה.

ג. ספרי היסטוריה.

ד. ספרי שירה וספרות.

הספרים שיש בידינו, עד כמה שאני יודע, הם ספרים שנכתבו בידי יוונים ורומאים (מיוון כתבי אפלטון, אריסטו ופילוסופים אחרים, ספרי מחזות של אחרים, וספרי מדע נוספים, וכמובן ספרי היסטוריה. כך גם לגבי רומא. יש גם אגרות שמהוות כעין חומר היסטורי או פילוסופי, כמו כתבי סנקה לדוגמא).

יש מעט כתבים, מעט יותר מאשר מה שנמצא בכתבי יוון ורומא, גם במצרים ועוד מדינות.

לא נמצא התייחסות לחז"ל בספרי מדע. גם לא בספרי שירה וספרות. עד כמה שאני זוכר, ניתן למצוא התייחסויות לחז"ל ולעם ישראל בספרים הבאים:

קצת בכתבים היסטוריים, על עם ישראל בכלל, אך ללא התייחסות לחז"ל. יש אצל אחד ההיסטוריונים ברומא נדמה לי (סליחה שאיני מדייק, אבל אף אחד אחר לא ענה), גינוי של היהודים שבמקדשם אין שום פסל אז למי הם עובדים. (ציטוט רב חשיבות כנגד אלו שטוענים שהמונותיאיזם עם העדר דמות הגוף החל רק עם הרמב"ם).

ויכוחים ושרידי ויכוחים על דעות ואמונות והתנ"ך ופרשנותו בכתבי אבות הכנסיה. כלומר מן המאה הראשונה ואילך. לדוגמא, ספר ויכוח עם היהודי טרפון, שנמצא היום בתירגום לעברית (נדמה לי בהוצאת מוסד ביאליק). ויש שם ויכוח מפורש עם דעות שמיוחסות לחז"ל. בנושא הויכוח בין יהודים לנוצרים כתבו חוקרים כמו פרופסור אורבך. ואצלם תמצא לא רק איזכור ולפעמים ציטוט מן המקורות אלא גם ניתוח של המשתמע. כיון שאיני בקיא בתחום, לא אוכל לסכמו והספרים אינם לפני.

אני משער שלא סביר למצוא התייחסויות לחכמינו אצל כותבים מאומות אחרות מהסיבה הפשוטה שאין שום ענין לכתוב על נושא כמו עם ישראל, חכמיו ואמונותיו, אלא אם כן יש לך סיבה מיוחדת. כגון פולמוס.

חלק גדול מהכותבים בעולם העתיק, ביניהם אלו שהזכרתי לעיל, היו כמסתבר רחוקים מדי מארץ ישראל מכדי למצוא ענין לכתוב על יהודים או אפילו להיפגש עמהם.

בתחום המדע, לא ידוע לי על חכמה מיוחדת של חז"ל בתחומים שאינם תורניים. גם בתלמוד לא מצאנו ידיעות, עד כמה שידוע לי, בתחומי המדע שהן מקוריות של חז"ל. יש התיייחסויות למדע, בעיקר ברפואה, שהן אינן מדוייקות אלא נסמכות על המקובל בזמן ובמקום ההם.

אם מצאנו שיטות עצמאיות, הרי זה בהערות כמו התייחסות למספר שנות ההריון של הנחש, ושם יש טעות בזואולוגיה. הנחש אינו מוליד לשבע שנים. וכבר היה על זה פעם אשכול בפורום.

וכן מצאנו שחכמים היתה להם דעה מסויימת לגבי היחס בין הכוכבים לשמש ולארץ. כמובן, כל הדעות שהיו אז בעולם המדע היו מוטעות עקב ההנחה שהארץ במרכז והיא שטוחה.

חז"ל, אם אפשר לסמוך על הקטעים הבודדים שיש בתלמוד בנושאים אלו, ניסו לדייק מתוך פסוקים תשובה לשאלות מדעיות כמו זואולוגיה (הנחשים) ואסטרונומיה (תנועת הכוכבים). היום אנו בקיאים מספיק בכללי מדע הפרשנות, הרמנויטיקה, כדי לדעת שדיוקים כאלו הם כמו פלסטלינה. הם אפשריים אבל לא מוכרחים. אמנם חז"ל האמינו שניתן למצוא בתורה רמזים לדברים רבים ונושאים ותחומים שונים. עלי לציין שמהמעט שאני מכיר נסיונות למצוא הוכחות כאלו לא עלו יפה לפי הידוע היום. (בימינו נזקקים הדוגלים בדעה שדברי חכמים חייבים להיות אמת להעביר את הדיון למישור "רוחני" ולא העולם הפיזיקלי המוכר לנו שמתנהג אחרת).

האם זה חסרון? אני נזקק לשאלה זו למרות שלא שאלת אותה, כי היא נראית לי מתבקשת.

המכיר את התלמוד יכול להתרשם מחכמתם של חכמינו, ממסירותם לאמת, ממידותיהם. אפילו בסיפורי הכשלון המועטים שלהם ניתן ללמוד על גדלותם. ידע מדעי מעבר לתקופתם לא היה להם. אבל מסירות לחיפוש ידע כזה היתה גם היתה.

אולם כמדומה שהנסיון לחפש אחרי הוכחות חיצוניות לחכמה, לידע ולמידות יהיה צפוי לכשלון מראש. מהסיבות שנתבארו.

אשמח לשמוע עם זאת אם טעיתי.

(וסליחה על הכתיבה הלא מסודרת מחמת החיפזון).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < language="">

הרב מימוני,

ברוכים הנמצאים. תודה על השארת האשכול.

אכן זו שאלתי האם יש שבח בכתבים שאינם יהודיים לחכמי ישראל דהיינו לחז"ל (כי לנביאים כנראה שיש, כי זה חלק מאמונתם).

ואני שואל בכל הזמנים (כמובן מזמן חז"ל ואילך). ואני חושב כעת שהשאלה הוא עד ימינו אנו.

למשל, אנו יודעים שהיה הערכה רבה לרמב"ם במצרים ואולי יש לכך גם עדות בכתבים שאינם יהודיים. הוא הדבר, אני שואל, על חכמי המשנה והגמרא, האם היה בכלל ואם כן האם השתמר איזה דבר הערכה מגויי הארצות לחכמת חז"ל.

אף מעט הספרים שנכתבו בעת ההיא הרחוקה והקשה ופחות מכך השתמרו עד ימינו לא נמצא אף התבטאות אחת חיובית לחז"ל?

התייחסות לעם ישראל וודאי שיש למכביר, כי הנצרות והאיסלם בנויים על היהדות, ומסתבר שרוב ההתייחסויות הם בשנאת עולם לעם עולם. והדבר המעניין, שאף חילוקי הדעות והשאנה חז"ל והרמב"ם ועוד חכמי ישראל התבטאו בהערכה על חכמת הגויים.
וההפך?

הערת אגב, וודאי שהמשנה והגמרא היא האוצר הספרותי האותנטי העשיר ביותר שהשתמר אלף חמש מאות שנה, דבר שאין אח ורע אצל שאר האומות.

כתבתי תגובה מפורטת ולצערי היא נמחקה. בקצרה, הביולוג גרגורי קוקרן מתייחס לשאלה במאמרו המפורסם על האינטליגנציה הגבוהה של יהודים אשכנזים. הוא טוען שהאינטליגנציה הגבוהה של היהודים התחילה רק בימי הביניים בגלל נדידתם של היהודים למקצועות פיננסיים. כדי לחזק את דבריו הוא אומר שלפני כן, כלומר בתקופת חז"ל, אין שום עדות שמישהו התפעל במיוחד מחכמת היהודים, וגם התלמוד לא הרשים במיוחד לא יהודים.