על מה נשען מחקר האלים?

משפחת אלים ישראלית, והתפתחות אמונת הייחוד

- הדברים הם ע"פ דברי פרופ' ישראל קנוהל בספרו "מאין באנו" ואחרים -

בס' בראשית אנו מוצאים פעמים רבות ששמו של הא-ל הוא - "א-ל". וכמו שמסופר על יעקב "וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ 'אֵ-ל - אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל'" (בראשית לג,כ), פירוש השם הוא ש"א-ל" הוא אלודי ישראל. ובדומה קרא יעקב לעיר לוז על שם הא-ל "א-ל" - "וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא 'בֵּית אֵ-ל' וְאוּלָם 'לוּז' שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה" (בראשית כח,יט).

הא-ל "א-ל" מכונה בתנ"ך במספר כינויים: "אֵ-ל עֶלְיוֹן" (בראשית יד,יח. ותהלים עח,לה), "אֵ-ל שַׁ-דַּי" (בראשית יז,א ועוד), וכן "קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (בראשית יד,יט), ועוד.

הא-ל "א-ל" מוכר גם ממשפחת האלים הכנענית, שם "א-ל" נחשב כ"אבי האלים" וכבורא העולם. גם בתנ"ך נזכרה עבודת "א-ל עליון" ע"י הכנענים, ראה "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵ-ל עֶלְיוֹן: וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵ-ל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: וּבָרוּךְ אֵ-ל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל" (בראשית יד,יח-כ).

האם גם בתנ"ך ניתן למצוא התייחסויות ל"א-ל" כא-ל אבי האלים?

אכן כן, ראה לדוגמה "אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם" (תהלים פב,ו), בפסוק זה ישנם מספר אלים מתוארים כבניו של "עליון" - הלא הוא "א-ל עליון".

פסוק נוסף בתנ"ך בו ניתן לראות כי "א-ל" הוא אבי האלים, נמצא ב"שירת האזינו": "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי (יִשְׂרָ)אֵל: כִּי חֵלֶק ידוד עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ" (דברים לב,ח-ט. ע"פ הגירסה הקדומה הנמצאת בתרגום-השבעים ובמגילות קומראן, "בני אל" ולא כגירסה ה'מתוקנת' "בני ישראל").

בקטע זה מסופר על "אל עליון" המחלק את העמים והארצות בין בניו "בני א-ל", כשכל אל מבניו קיבל להיות האל של אומה מסוימת. הכתוב ממשיך לספר שחלקו של "ידוד" היה "יעקב" - כלומר עם ישראל. (מכך נגזר המונח "עם נבחר", שכן כל אומה היא העם הנבחר של אלוהיה).

עד כאן הבאתי מהאשכול ההוא. הדברים שם נמשכים הלאה, ומחמת שאין עתותי בידי, על כן אתייחס איפוא לע"ע רק לדברים הנ"ל, ואשטח בפני משתתפי הפורום את שאני מבקש לברר.

נטען כי מהפסוק בהנחל עליון מוכח שיש התייחסויות נפרדות ל'עליון' ול'ידוד', וזאת על פי בירור הגירסא הקדומה והאוטנטית, זאת שלא תוקנה על ידי כאלה שהתאימו את הפסוקים להשקפתם.

ראשית יש לציין כי אף אם הגירסה 'בני א-ל' תקבל אישוש ממקום כלשהו, עדיין אין מכאן הוכחה לפירוש המסיק מכאן השקפה שאינה עולה בקנה אחד עם אמונת הייחוד (כלומר שידוד הוא עליון על כל האלים). ניתן בהחלט לפרש ללא כל דוחק שידוד הוא העליון שחלק את העמים על פי בני א-ל, ואילו את עמו לקח עמו.

דרכי ביקורת המקרא זרים לי, ועל כן לא ידוע לי על מה מושתתת ההנחה או המסקנה כי תרגום השבעים בכללותו קדום מנוסח המסורה. ואולם אם כוונת קנוהל (או האחרים) רק זאת שממקום ספיציפי זה מוכח כי התרגום הוא הקדום, והוא מסיק את דעתו זו מתוך ההנחה שלפני עורך הנוסח שלנו עמד כורח לעשות זאת, לדעתי זו מסקנה קלושה, ונראה לדייק דוקא ההיפך, וזאת מכמה טעמים.

1. מה מנע בעד העורך להגיה אף את 'עליון' עצמו ל'ידוד'?

2. ניתן להיווכח מרחבי המקרא שלא היה נהוג להגיה את השמות אף היכן שקיים חשש שהם מצביעים על שני רשויות, וכדוגמא ניתן להשתמש עם הפסוק שהובא באשכול ההוא: אלדים נצב בעדת א-ל. בעלי המקרא או עורכיה היו קוראים למלאכים "בני א-להים, כך שהכתוב "למספר בני א-ל" אינו מתגלה כבעייתי.

3. מכיון שאף מלאכים נקראים בני א-ל, ומצד שני המשפט 'למספר בני ישראל' על פניו אינו מובן כל צרכו (איזה מספר? ששים רבוא? שבעים? שנים עשר?), על כן יש יותר משקל להנחה שדוקא בעלי תרגום השבעים הגיהו את שלא היה מובן להם, או העתיקו מתוך ספר חדשני ומוגה על פי סברא.

4. סברא היא שדוקא בעלי תרגום השבעים הם אלה שתיקנו ולא הנוסח שלנו היא המתוקנת. הם כנראה שיערו שהרעיון שהעמים נחלקו כפי מספר בני ישראל ייתפס כיומרני בעיני היונים. מדוע לא נניח שבעלי הע' התאימו את הפסוקים לרוח הצרכנים עבורם הם מתרגמים?

כפי שציינתי אינני רגיל בביקורת המקרא, אני מבקש לדעת מנין שאובים לנו הידיעות אודות האלים הקדמונים, האם רק מחוץ למקרא? האם המקרא תואם כולו עם מה שהסיקו החוקרים במחקר האלים - או האם ועד כמה ובמה היה צורך לשפץ את תורת האלים ולהתאימה אל מה שעולה מתוך המקרא?