| נשלח ב-27/8/2010 00:34 |
 |
| |
האם אשת 'אגודת-קש' הינה עגונה?
בשבת שעברה - כי תצא - ראיתי מונח בביה"כ עלון הנקרא "עלים לתרופה" רפרפתי לרגע ועיני צדה את הסיפור הזה על רב בשם יעקב יוקל הלוי הורוויץ זצ"ל. מצאתי קישור לגיליון בנט:
http://www.temanim.org/shtaygen/alim/70/5-6.pdf
אני מעתיק משם את לשון הסיפור המוזר:
"רבי יוקל התיר פעם איזו אשה עגונה להינשא, לאחר חקירה ודרישה כדת שבעלה הראשון אכן מת. לאחר זמן מה הגיע העירה איש אחד, וטען שהוא הבעל. רבי יוקל לא איבד עשתונותיו, ושלח את פסקו וצדדיו אל יתר חכמי בראד בבקשה שיעיינו בו אם יפה דן והורה כהלכה. לאחר שנשאו ונתנו בזה ביניהם, ענו ואמרו הכל שהצדק עמו. הבין רבי יוקל שהבעל-דבר רוצה להערים ולהראות ח"ו שאין האמת כפי הנראה על פי תורה, והלך עם אותו האיש לבית הכנסת, "ותקע בשופר, ונשאר אגודת קש ממנו. אז ראו כל העם כי התורה אמת... ונתקדש שם שמים ברבים". ('אהל נפתלי' אות רמו)."
בדקתי באוצר החכמה מהו הספר אהל נפתלי ונראה שמדובר בספר מעשיות באידיש שנכתב ע"י אחד מבני משפחתו.
למיטב הבנתי את האירוע נראה שאשה עגונה נשאה לאחר שהותרה, היו פוליטיקות בקהילה, בית כנסת עמד על תילו, הגיוני שרבי יוקל תקע בשופר ואף יתכן שהייתה מונחת בצד אגודת קש. אך לא בהכרח שכל הפרטים הללו נתחברו להם יחדיו לכדי רפסודיה הונגרית שכזו.
אבל יש כאלו שאכן חושבים שהמעשיה כך אירעה.. ישב לידי בבית הנסת אדם הדור פנים והראיתי לו את המעשיה, לאחר שסיים לקרוא זאת הניף את ידיו בהתפעלות תוך הוצאה ההברה "אהה" מספר פעמים. ניסיתי להיכנס להתלהבותו ושאלתיו האם אשת אגודת הקש היא ספק ספיקא של עגונה, ואף מאד מעניין האם הכהנים יצאו מבית הכנסת שלא יטמאו לאגודת הקש. הלה היסה אותי ב"נו" ארך וכפול.
שאלתי היא האם אותם אנשים שמאמינים לסיפורי חסידים כתורה מסיני - ויש כאלו - רואים את ההשלכות המעשיות שלהן כלא הגיוניות אך הסיפור הוא -כמובן - אקסיומה ללא עוררין, או שפשוט כשיש מויפת מי צריך את התורה?
האם שילוב בין מויפתים והלכה כמוהו כחומר ואנטי חומר?
תוקן על ידי mzohar ב- 27/08/2010 00:36:57
מ. זוהר
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2010 00:36 |
|
| |
כפילות, הנהלה נא למחוק.
תוקן על ידי mzohar ב- 27/08/2010 00:36:35
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2010 01:08 |
|
| |
מזוהר
אם הוא למד בדף היומי שהיו אמוראים שבראו עגל בכל ערב שבת לסעודת שבת, ואח"כ הוא לומד שו"ת האם אדם שנברא בספר יצירה מצטרף למנין או לא. מדוע שהסיפור הזה ותסבוכותיו ההלכתיות יהיו מוזרים?!
ואתה מה תענה?
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2010 02:29 |
|
| |
יוחנן,
מה אני אענה?
אגדות הגמ' ומדרשי חז"ל אינם מתפרשים כסיפור מעשה שהיה. כבר כתבו הרמב"ם (בהקדמתו לפיהמ"ש) ועוד רבים שאין ללמוד את הדברים כפשוטם אלא חז"ל רצו להעביר מסר 'גבוה' מובלע בתוך סיפור שהוא רק ה'כיסוי' שלו.
גם הרמב"ן באחת מאיגרותיו כותב שאין חובה לקבל בכלל את האגדות, ודברים דומים נכתבו בכללי הש"ס לרבי שמואל הנגיד (מודפס בש"ס לאחר מסכת ברכות).
לכן באופן אישי אין לי כל בעיה ודווקא זה מעניין אותי לדון בהשלכות הלכתיות אף בדיונים תיאורטיים כדוגמת מה דין אשת אליהו, שאולי הדיון עצמו תיאורטי אבל המסקנות ממנו יכולות להקיש הלכה למעשה במקומות אחרים, ק"ו כשישנן השלכות יומיומיות כגון האם מי שחושב שיכול לברוא ע"פ ספר יצירה יכול להצטרף למניין.
אבל אתה אולי מעלה כיוון מעניין שהתפישה אצל העם לקבל את אגדות חז"ל כסיפור היסטורי אותנטי, תפישה שכנראה לא התחילה היום וגם לא אתמול היא זו שנתנה את הגושפנקה לקבל כאמת צרופה את כל אגדות אלף מוצ"ש ומוצ"ש ודומותיהן.
_________________
מ. זוהר
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2010 09:02 |
|
| |
mzhoar
אתה באמת סבור שהיה אחד מהראשונים (מלבד אולי הרמב"ם) שסבר שרבא לא ברא עיגלא כל ע"ש? (רבא הרי אמר אי בעו צדיקי ברו עלמא). או אולי סבור אתה שדיון החכם צבי על אדם שנברא בספר יצירה (שהוא עפ"י אותה גמ' מעגלי ע"ש) היה סתם דיון תיאורטי.
אתה מנסה להאחז בקרנות מזבח הראציונאליות, אבל המציאות היא שאבותינו ורבותינו האמינו בתום שכל דברי וסיפורי חז"ל כפשוטם. ר' אליעזר אכן אסף מקשאת קישואים בכישוף (בהתר של להתלמד), וישיעהו הנביא נבלע בתוך ארז כשבא מנשה להורגו, ובן תמליון היה שד בשרות התנאים, ואבק רגלי בני כלה שבבל היה נראה לבני א"י. וכו' וכו'.
ומכאן הדרך לסיפורי חסידים פתוחה לגמרי.
ד"א תופעת סיפורי חסידים אצל בני ליטא זהה בדיוק. אולי הכמות הרבה יותר מועטה אבל האיכות זהה...
הידעת שכשם שרבו של הבעש"ט היה אחיה השילוני (כדברי ר' יעקב יוסף מפולנאה), בדיוק כך רבו של הגר"א היה יעקב אבינו בעצמו (כדברי ר' חיים וולוזין בהקדמה לבי' הגר"א לספד"צ).
וכל זה המשך ישיר לחזקיהו מלך יהודה שבא לחדרו של ר' יוחנן ביום פטירתו (ברכות כח ב) ולאליהו הנביא שהיה רבו של ר' ענן ועוד הרבה תנאים. ולשו"ת מן השמים ורוח הקודש שנתגלתה בבית מדרש הראשונים. ועוד ועוד.
היום גם המאמינים (החושבים) קרועים בין הנאורות והראציונאליות המנשבת מכל פינה אקדמית לבין נחלת המסורת התמימה. לא כן בשנים עברו (ועד היום במחוזות שמרניים רבים) , האמונה התמימה היא אבן הראשה כשמצוי ורצוי הזוי וחזוי משמשים בערבוביא.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2010 10:35 |
|
| |
מ. זוהר ברוך השב! שתי הערות. והנה הראשונה. א. לגבי היחס לאגדות ולסיפורים בלתי אפשריים בכלל: מדבריך אני מבין שבעל הגדה חידש לך שנטית ההמון היא להאמין אוטומטית לסיפורי מופתים והם נשענים על מה שמצאו במדרשים. ואני מתפלא. זה חדש? ראה באשכול הדג המדבר, ניתוח אירוע http://bhol-forums.co.il/topic.asp?topic_id=339779&forum_id=1364וההיסטוריה חוזרת על עצמה היום בח"ח. ואני מעתיק ממה שכתב חברנו המופלא מוישה גרויס שנעלם ונאלם. מה שבולט בסיפור הזה של הדג (ושאר סיפורי הדיבוקים וכו') ומעורר הרבה עצב ומחשבה היא בעובדה שבעצם ישנם שני קבוצות של אנשים בעלי דפוסי תגובה שונים לסיפורים מהסוג הזה והם שונים זה מזה באופן קיצוני:
יש אלה שיתייחסו לסיפורים טפלים אלו בהתרגשות ואף יתעודדו בשל כך לעומת קבוצת אנשים אחרים שיחושו סלידה מהסיפורים הללו. תהום פעורה בין שניהם ואי אפשר לגשר ביניהם. לשווא תסביר לזה שעומד מולך שהסיפור אפילו לא ראוי להרהור. ולשווא יסביר הוא לך שאולי ואולי והרי האדם ההוא נאמן ובכלל האריז"ל האמין בגלגולים וכו'.
לשווא. לשווא לשווא.
מה שעוד יותר מעציב שבקבוצה ההיא אתה יכול למנות את מרבית האנושות. החל משבטים אפריקניים המאמינים בשמאן, עבור במאמינים בקדושי הנצרות ועושי הפלאים וכלה בכתות השטן, מאמינים בשיווא, בעושי נפלאות, במכשפים, בחוזי כוכבים וכו וכו'. לשווא תוציא אותם משם. זה עמוק בנשמתם.
לעומתם הקבוצה האחרת היא מיעוט, של אנשים חושבים, הנאחזים ברציונאליזם, בהיגיון ובשכל הישר.
כן הם המיעוט וכל העולם מעבר אחד והם מעברו השני. האם יש להם סיכוי לגייר את ההמון וללמד אותו את דת האמת המטוהרת מעבודות זרה, גלגולים, מכשפים ודיבוקים?
לא יודע. לא יודע אבל אולי יתנחמו הם בעובדה שאף שהם המעט שבכל העמים. הם עם הסגולה והגוי הקדוש. _________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2010 10:39 |
|
| |
ההערה השניה נוגעת לסיפור עצמו.
אפשר לדון בו מהיבטים רבים.
1. האם יש בסיס עובדתי כלשהו מאחוריו? למשל, האם היה כזה רב? האם היה סיפור על עגונה שהותרה? האם חזר איש שטען שהוא הבעל? האם הוא היה הבעל האמיתי? אם כן, איך הוא חוסל? ניתן לבנות כאן סיפור עלילה מרתק על ה"רב" שמחסל את הבעל האמיתי כדי לא להוציא לעז על עצמו אולי, ועושה טריק של קוסמים כדי להעלים את הגופה ולהשאיר במקומה קצת קש... אבל הטענה הזו נראית כקש.
2. מה הנחות היסוד של הסיפור לגבי מגיה? נראה שהרעיון הוא שמישהו עשה כישוף על קש והפך אותו לאדם ושלח אותו להציג את עצמו כבעל העגונה. מה הנחות היסוד לגבי מגיה? האם יש מקורות בני הזמן או קדומים להנחות כאלו?
ובהמשך לניתוח הסיפור, אם מדובר בשקר ועלילה שנתמכים במגיה, כלפי מי הם היו מכוונים?
3. צא וראה כמה גדולת תקיעת שופר. ממש מעניני דיומא. סמיילי, עצוב אבל סמיילי.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2010 11:04 |
|
| |
מימוני
אבל את כח תקיעת שופר הזקן הזה גם זכר מנפילת חומות יריחו.
הוא סך הכל מאמין במה שהוא מאמין כל חייו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2010 11:44 |
|
| |
נדמה לי כי על סמך הסיפור הזה- בלי השופר- כתב ש.י. עגנון את סיפורו- והיה העקוב למישור.
יהודי סיפר בהתרגשות כי יענקל הרויח מיליון דולר בקסינו. פקפקו החסידים בסיפור, עד שבא אחד ואמר, אל תמהרו לבטל את הסיפור, גם אני שמעתי משהו בעניין,
זה לא היה יענקל- כי אם אברום יצחק- הוא לא הרויח- הוא הפסיד. לא מיליון - רק מאה אלף. לא בקסינו,- בבית מרזח ששיחק קלפים. אבל חוץ מזה- הכל נכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/8/2010 21:04 |
|
| |
בעל הגדה, אני די מנסה להזקק לרציונליות בכל תחום. העובדה שהמונים לא מחפשים זאת או אולי אף תרים אחר המיסטיקה והמאגיה זו מציאות שלא אני אשנה אותה. ההבדל אולי בין החסידים והליטאיים שאצל החסידים המעשיות הן העיקר. לדוגמא לא מצינו כמעט (או בכלל) תורה בשם הבעש"ט אך מעשיות אגדות ישנן לאין ספור. לעומת זאת אצל הגר"א (לדוגמא) יש אמנם מעשיות שסופרו עליו - שהיו או שלא - אך יש הרבה הרבה יותר תורה והלכה שזו בוודאי היתה. יתכן ואף בין גדולי התורה בדורות קודמים היו שסיפרו מעשיות (ציינת כמה דוגמאות) שאף הם עצמם לא האמינו בהם, אך כדי לתפוס את ההמון הם נאלצו (לשיטתם) גם לתת פן יותר לחלוחי דוגמת מה שכינה בוגי בזמנו שק"קים. אגב, הרמב"ם כבר מחלק בהקדמות לפיהמ"ש בין אותם אלו שנזכרו בתלמוד כפוסקי הלכה ובין אותם צדיקים שרק נכתבו אגדות בשמם. כבש שמעתי מאחד מגדולי הדורות האחרונים ששאל מדוע בכל הש"ס אין שום הלכה בשם רבי חנינא בן דוסא, הרי הוא בוודאי היה צדיק גדול כפי שהתלמוד מעיד עליו במגוון אגדות, היאך מעולם לא הביאו הלכה בשמו. ענה אותו גדול בציניות שמי שמביאים בשמו מויפתים לא לומדים ממנו הלכה. עפ"ל. מיימוני, תודה על קבלת הפנים! סבורני שיש לחלק בין הבנת אגדות חז"ל ובין מעשיות שמקורן לא ברור. א"א להתעלם כ"כ בקלות ממה שנכתב בגמ' ובמדרשים, חובתינו היא להסביר ולהבין גם דברים שמתחילה נראים תמוהים. ישנן אסכולות שמפרשות גם את אותן אגדות מתמיהות כביכול בצורה מיסטית, מאגית ועל-טבעית. אנו יכולים להסכים או שלא, אבל זו דרך התמודדות עם הטקסט הקיים. מכאן ועד סיפורים שלא בהכרח היו ומקורותיהם אינם נהירים כשמש בצהריים יש מרחק רב. הנקודה שציין בעל הגדה היא מעט חידוש בשבילי. תפישתי היא שעם דברי חז"ל ולו התמוהים ביותר אני צריך להתמודד ומה שאני לא מבין זה בגלל שלא למדתי וחקרתי מספיק כי בודאי שחז"ל רצו להעביר מסר כלשהו בדרך רמז וסוד. לעומת זאת המעשיות המאוחרות יותר כשהן לא מתקבלות על הדעת אני בנקל מבטלן בדעתי ולא מקבלן. בעל הגדה האיר את עיני, או ליתר דיוק העמידני על הנקודה שאצל ההמון יש ערבוביה בין טקסטים עתיקים שאיננו יכולים למחוק בהינף יד ובין אותם סיפורים מוזרים על מופתים כביכול, שמסתבר שמעולם לא היו ולא נבראו ואף לא טמון בהם מסר משמעותי (למרות שא"א להתעלם מהפן הסוציולוגי של העברת המסורת מדור לדור וחינוך תשב"ר בצל התפישות הללו). דבריו של מוישה גרויס נפלאים ומתמצתים את הנקודה בחידוד רב. יש"כ על הבאתם! לגבי הערתך השניה: 1. אני משער שיש איזשהו בסיס עובדתי לסיפור. הגיוני שרב התיר עגונה והיו שערערו על פסקו והוא בתוקף עמד על דעתו. מכאן ועד אג(ו)דת הקש נראה שהיה מי שטרח לקשקש זאת. האמת שזו לי הפעם הראשונה לשמוע על הרב הנ"ל ואין לי מושג מהי אמינות הספר אהל נפתלי ומחברו (מלבד הסיפור שהבאתי שלא מוסיף אמינות). 2. מקורות למאגיה? מי שרוצה להאמין במאגיה ימצא כבר מקורות, עיין במגוון המקרים שציין בעל הגדה ואלו רק דוגמאות. השאלה היא האם לקבל את הסיפורים כמו שהם, האם לנסות להבין מה עומד מאחורי הסיפור ומהי מטרתו של המספר או שמא לבטלם כעפרא דארעא. 3. לגבי תקיעת שופר צריך באמת לדון מה הכוונה שהשופר מבלבל את השטן וכפי שצויין לעיל איך השופרות הפילו את חומות יריחו וכו'. כפי שכתב בעל הגדה זה שוב ערבוב בין אקסיומות ילדותיות מסיפורי הנ"ך ובין מעשיות מאוחרות. ירוחם,  (נכתב טרם שב"ק מחו"ל) _________________
מ. זוהר
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2010 21:05 |
|
| |
זוהר היקר:
אתה בוודאי לא שואל דווקא על הסיפור הזה, אתה שואל על כל הסיפורים שמאז ועד היום,
אותו סיבה שהיה אז לפברק סיפורים כאלה, כך גם היום,
הרציונליים ישארו רציונליים אז והיום,
ולמי שמיועד הסיפורים האלה ? ימשיכו להאמין בהם, ולכן יהיה מי שיספק להם,
אני לא רואה הבדל גדול בין אלה שרוצים להאמין שהעולם עובד באופן הוקוס פוקוס,
לבין הרציונליים שיוצאים כל יום עם רכבם על הכביש ואז הם גם מהאמינים שלא יקרה להם שום דבר,
רצוני לומר שאפי' הרציונליים משתמשים עם התרופה הזאת,
בוא נגדיר את העניין כתרופה,
ויש אנשים שמשתמשים עם התרופה הזה יותר, ויש פחות, זה כל ההבדל,
לבעלהגדה: אצלינו בישיבה התווכחנו על זה, רוב רובם של הנורמלים לא קיבלו את זה, וכך גם המג"שים
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2010 21:09 |
|
| |
מקסמן מה לא קיבלו בישיבתך?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2010 21:18 |
|
| |
| שמים_וארץ כתב: |  | מקסמן מה לא קיבלו בישיבתך? |
|
בעלהגדה שאל את זוהר (עיין לעיל)
אתה באמת סבור שהיה אחד מהראשונים (מלבד אולי הרמב"ם) שסבר שרבא לא ברא עיגלא כל ע"ש?
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2010 22:29 |
|
| |
זה הרי ידוע מימים ימימה כי את השטן מבלבלים עם השופר,
מתחילים לתקוע בר"ח אלול- אבל מה? יום לפני ר"ה מפסיקים לתקוע, השטן המטומטם הזה חושב, שר"ה עבר, והוא לא נערך למחרת לקטרג ולהשטין, ושוב הצלחנו לסדר אותו. חחחח.
אבל ליתר בטחון אנו תוקעים עם שופר עם צד צר מאד- ומצד השני פתח רחב מאד, ואז- שימו לב לתכנון- השטן שומע את התקיעות- אז מה הוא עושה מיד הוא נכנס לשופר מהפתח הרחב, לסתום אותו- והוא מתקדם מתקדם עד שהוא מגיע לפתח הצר צר- ושם הוא נחנק. חחח
פעם שאלו אותי\ למה לא חוזרים- בבית הקברות- באותו דרך שהולכים בה? הסברתי-
אתה נכנס לבית הקברות- מלאך המוות רואה אותך נכנס- אבל מה ?הוא לא רואה אוך יוצא, הוא מבין שנשארת שם- ולא מחפש אותך יותר.
יש טריקים לסדר אותם צריכים רק לדעת.
|
|
|
|
| נשלח ב-28/8/2010 22:38 |
|
| |
מעשה בבעל תוקע שנתקע בתקיעותיו,
פנה אל השטן ואמר לו: מדוע אתה כ"כ מפריע לי, מה עשיתי לך?
ענהו השטן: שמע, כל השנה אנחנו חוגגים יחד והנה עכשיו החלטת לתקוע נגדי.
התחנן הבעל-תוקע ואמר: חמותי בעזרת נשים, איך אוכל להסתכל בפניה עם כאלו בושות?!
ענהו השטן: אהה, אתה תוקע בשביל חמותך?! א"כ בכבוד, תתקע כמה שתרצה. לי זה לא מפריע...
וכשנשאל ר' חיים מבריסק מה הם הכוונות הראויות לתקיעות?
נענה ואמר, כוונה אחת בלבד!- "רחמנא אמר תיקעו"...
ובהקשר לנושא "אגודת-קש" וה"שטן"
ברור שהראשונים (רובם) סברו שישנה בריאה בשם שטן, והוא המקטרג, וביכולתו להתבלבל...
הרמב"ן בהקדמתו לפירושו על איוב, מסביר שמוות קורה מחמת נטילת השטן את נשמת האדם מגופו, למרות רמיזתו שם שמוות הוא "אפיסת חיים" זה ביחס למות הגוף הגשמי אך את החלק הרוחני צריך השטן להוציא.
עיי"ש שהוא מאריך להסביר את מציאות "השטן" (למרות שהוא מביא שהמתפלספים, כנראה כוונתו לרס"ג והרמב"ם. סוברים ש"שטן" היא רק תכונת חיים שלילית.
תוקן על ידי שמים_וארץ ב- 28/08/2010 22:52:10
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2010 00:31 |
|
| |
לא להאמין במציאות של שטן זה כמו לא להאמין בשכר ועונש
השטן כשמו כן הוא , הוא המשטין כלומר המסיט בבית דין של מעלה
ידוע גם בכינוי קטיגור
אם יש כאן מישהו שלא מאמין בבית דין של מעלה זאת עוד בעיה
חז"ל רמזו שאותו הכח שעומד בשורש הבריאה של המשטין
עומד גם בשורשם של יצר הרע ומלאך המוות
אך הם שלושה דברים נפרדים
יצר הרע נחלקו בו ראשונים אבל הפשטות כסוברים שזהו סיכום של כוחות הנפש הבהמית
כאשר אינה תחת שלטון השכל
מלאך המוות זה כנראה כח רוחני שתפקידו לנתק את הקשר בין הנשמה לגוף אפשר לקרא לזה הפסקת
החיות אפשר שזה משהו יותר
הגמרא אומרת שמלאך המוות מוסר את הנשמות לדומה שהוא הממונה עליהם בשלב המעבר לפני הדין
ישנם גם סמ-א-ל אשמדאי ולילית וחבריהם, הראשון היה לפי פרקי דר"א שר חשוב בשמיים למעלה מן השרפים
והוא החטיא את אדם הראשון וגורש ממקומו
השאר הם כנראה משהו בסגנון דומה אבל יותר חלשים, גם עוזא ועז-א-ל שהם אבותיהם של הרפאים והענקים
היו מלאכים שהתגשמו ותפסו עמדות של כח ( חלק מבני האדם בימים ההם לא היו צאצאי אדם בעצם אלא צאצאיהם של אלו )
כ"ז אין לו דבר וחצי דבר עם האמונה בשדים אלא מציאות של ברואים שאינם מלאכי שרת אלא מלאכים שמרדו
וירדו מגדולתם ( מסתבר מאוד שהקדמונים שהאמינו באלילים בעצם קיבלו מסורת על אותם מלאכים שנפלו ויחסו להם כוחות וכו' זה גם יכול להסביר את המימרא של חז"ל שהשעיר לעזאזל מכפר על עוון עזא ועז-א-ל שלכאורה אינו מובן מה הקשר אבל אם נניח ששורש עבודת האלילים בעת העתיקה הגיע מאותם מלאכים נפולים ושחיתותם, זה יכול להיות טעם מספיק)
אני יודע שהרבה מתנגדים להסבר האלו ואני רק מעלה אפשרות, איני חושב שהרמב"ם יתנגד לזה
|
|
|
|
|
|
