| נשלח ב-1/9/2010 23:17 |
 |
| |
"אחד לחודש השביעי" מאימתי הוא ראש-השנה ויום-דין.
בתורה מוזכר החג של היום הראשון בחודש השביעי בשם "שבתון זכרון תרועה" (ויקרא כג כד) ובשם "יום תרועה" (במדבר כט א). שתי שמות שאינם מוסרים דבר על מהות חג זה, מלבד העובדה שהוא יום שיש להריע בו, כשמטרת התרועה היא זכרון. אך לא נזכר מיהו הזוכר ומה הוא הזיכרון.
זיכרון נוסף מוזכר בתורה בהקשר לתרועה ב-במדבר (י ט) בשעת מלחמה. "והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם ונושעתם מאויביכם" (בהמשך מופיע שם גם תקיעה לזכרון לפני ה').
יתכן ויש קשר בין השנים ואף באחד לחודש השביעי הוא זכרון לישועה לפני ה'. אך איננו מפורש.
חג סוכות החל בחודש השביעי נקרא בתורה "בצאת השנה" (שמות כג טו), ומכאן שמלבד מנין יציאת מצרים, בה מתחילה שנה היא בניסן. מכירה התורה בשנה נוספת, היא השנה החקלאית שסיומה הוא בתשרי סוף האסיף. כמו"כ נקראת תקופת סוכות "תקופת השנה" (שמות לד כב). לשון המורה על סיום ההקף השנתי.
זאת בניגוד ל"לוח-גזר" המיוחס לתקופה הכנענית המתחיל את השנה ב"ירחו אספ". המנין הכנעני (כמנין המצרי הקדום) ראה באיסוף התבואה תחילת שנה ולא סיומה.
בראשית חודש ניסן (השם ניסן כידוע הוא בבלי) היו האלים הבבלים מתכנסים ב"פורו" (חדר-ההגרלה), כדי להפיל פור הוא הגורל על אשר יקרה בשנה הבאה את בני האדם ואת היקום כולו; והיה זה ראש-השנה הבבלי.
כמו"כ ראש השנה הפרסי נחוג בחודש האביב ביום השיוויון החל מהתקופה הזורואסטרית. (600-300 לפסה"נ)
מאידך הנביא יחזקאל (השני), זה שמתקופת פרס, מוסר לנו על נבואה שנחזתה לו "בראש-השנה בעשור לחודש" (יחזקאל מ' א) - איו ידוע האם כוונתו לניסן או לתשרי. אם נתייחס ל"עשור בחודש" כיום הכיפורים, אזי תהיה לנו עדות ראשונה על תשרי כתחילת וראש שנה במקרא.
בשפה האכדית (שפת האם של השפות האשוריות והבבליות) "תשריתו" משמעותו התחלה, כנראה שהיתה בבבל איזו-שהיא תחילת שנה בתשרי, אולי בהקשר איסוף התבואה כמו בלוח הכנעני. [גם באוגריתית (שפת הפיניקים-כנעניים באזור אוגרית על שפת הים-התיכון, בסוריה כיום) ישנו חודש "תשרת".]
האחד לחודש השביעי נזכר פעם שניה במקרא. בספר נחמיה (ח ב) הוא לא מוזכר שם בפירוש כחג (כמו שמוזכר בהמשך סוכות כחג), אלא כיום הבנה בספר תורת-משה. שלאחר טקס התאבלות ובכיה כתוצאה משמיעת הכתוב בתורה, אמרו להם עזרא ונחמיה ש"קדוש היום לאדונינו" ו"היום קדוש" ואזי הוא הפך ליום שמחה ומשלוח מנות. האם קדושת יום זה היתה קדומה או שהיא התחדשה באותו יום עקב הקריאה הממושכת בתורת ה', לא התבאר שם. (כמו"כ אין שם איזכור ליום כיפור).
לאור הנ"ל תמוה מתי ומדוע הפך אחד לחודש השביעי ל"ראש השנה" ומאימתי ומדוע הוא מוכר כ"יום דין" ?!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 01:39 |
|
| |
אף ש"ספר היובלים" (מתוארך בערך לאמצע בית שני) הוא ספר שאמינות תיאוריו וציויו מוטלת בספק רב. מענינת תיאורו את רה"ש
..."והאחד לחדש הראשון והאחד לחדש הרביעי והאחד לחדש השביעי והאחד לחדש העשירי ימי זכרון הם וימי מועד הם בארבע תקופות השנה כתובים וקיימים הם לעדות לעולם. וישימם נוח לו לחגים לדורות עולם כי היה לו בהם זכרון...ויעלום על לֻחות השמים שלשה עשר שבֻעות כל אחד מהם מזה עד זה זכרון מהראשון עד השני מהשני עד השלישי מהשלישי עד הרביעי. ויהי כל ימי המצווה חמשים ושתים שבתות ימים וכלן שנה תמימה. ככה נחרת והוקם בלֻחות השמים ולא יעבר שנה אחת [משנה לשנה]. ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים כמספר הזה שלש מאות וששים וארבעה ימים יהיו שנה תמימה ולא ישחיתו את מועדה מימיה ומחגיה כי הכול יבוא אליהם לפי עדותם ולא יאבדו ולא ישחיתו חג" (ספר היובלים ו, כג-כד, כט-לב).
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 08:14 |
|
| |
לדעת ר' יוסי ור' נתן שאדם נידון בכל יום מה התוכן של ראש השנה?
מדוע לתקוע בשופר ביום זה ולומר בו מז"ש? והרי אין חולק שגם לדעתם תוקעים ואומרים את הברכות.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 08:28 |
|
| |
[נדמה לי שמשהו מתהליך המעבר בין ניסן לתשרי מובע במשנה.
במשנה הראשונה של מסכת ר"ה נזכרים ארבעה ראשי שנים ולא נראה שלאחד בתשרי ערך גבוה מלאחרים. המשנה השניה שם אמנם דנה ב"ראש השנה" (פתאום יש רק אחד כזה) באופן מודגש ומורחב ובתיאור חגיגי במיוחד (וכמובן בצירוף פסוק, שגם הוא נותן תוקף של משמעות ועומק רוחני מסויים), אך גם היא מציגה (לפחות לכאורה) את השנה היהודית כמתחילה בניסן - סדר החגים הנזכרים שם מתחיל בפסח דוקא...]
תוקן על ידי אמשלום ב- 02/09/2010 08:28:02
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 09:44 |
|
| |
נישטאיך
על שאלתך, אם הזמן נברא מה שייך לומר בתשרי נברא העולם?
התשובה פשוטה. בריאת העולם החלה במצב עונה של תשרי (עונת סתיו) ומשם העונות מתחלפות כסדר.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 10:00 |
|
| |
| מחקרים כתב: |  | בתורה מוזכר החג של היום הראשון בחודש השביעי בשם "שבתון זכרון תרועה"
...
האחד לחודש השביעי נזכר פעם שניה במקרא. בספר נחמיה (ח ב) הוא לא מוזכר שם בפירוש כחג (כמו שמוזכר בהמשך סוכות כחג), אלא כיום הבנה בספר תורת-משה. שלאחר טקס התאבלות ובכיה כתוצאה משמיעת הכתוב בתורה, אמרו להם עזרא ונחמיה ש"קדוש היום לאדונינו" ו"היום קדוש" ואזי הוא הפך ליום שמחה ומשלוח מנות. האם קדושת יום זה היתה קדומה או שהיא התחדשה באותו יום עקב הקריאה הממושכת בתורת ה', לא התבאר שם. (כמו"כ אין שם איזכור ליום כיפור).
לאור הנ"ל תמוה מתי ומדוע הפך אחד לחודש השביעי ל"ראש השנה" ומאימתי ומדוע הוא מוכר כ"יום דין" ?! |
|
ראשית, בעצמך הזכרת את דברי עזרא הסופר. הוא הרי לא מייסד מועד, אלא מזכיר משהו ידוע - שמדובר ביום קדוש. כמובן, הואיל ויום תרועה מוזכר כבר בתורה, אין בדברי עזרא שום חידוש.
לגבי השאלה מאימתי הוא ראש השנה ויום הדין - פתח את המשנה במסכת ראש השנה. משנה ב' בפרק א' קובעת בפירוש:
"בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח, על התבואה. בעצרת, על פירות האילן. בראש השנה, כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר "היוצר יחד, ליבם; המבין, אל כל מעשיהם" (תהילים לג,טו). ובחג, נידונים על המים.".
ראשית, כפי שציינה לעיל אמא שלום, לאחר שאמר התנא כי יש ארבעה ראשי שנים, רק אחד מהם מכונה באופן סתי "ראש השנה" - בהא הידיעה. כלומר, כינויו של א' בתשרי כראש השנה כבר ברור ומוכר לתנא דידן.
שנית, המועד היחיד בו כל באי העולם נידונין - הוא א' תשרי. מכאן ברור שלפחות בתקופת התנאים, הדבר כבר מוכר.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 11:53 |
|
| |
[מואדיב,
שים לב לדילוג המסויים שעשית בדבריך - אכן במשנה השניה מוזכר במה העולם נידון בכל אחד מן החגים (על התבואה, על המים וכו'), אולם דוקא לגבי ראש השנה אין נאמר כך, אלא: "כל באי עולם עוברין לפניו" וכו'. הניסוח של תוכן החג הספציפי הזה שונה מן הניסוח של השאר ולא לגמרי ברור על מה העולם נידון בראש השנה. כלומר - ראש השנה הוא אכן "יום דין" ׁ(אחד מארבעה) אבל לא בהכרח "יום הדין"; בראש השנה העולם נידון על משהו שלא לגמרי ברור מה הוא (בניגוד לחגים האחרים).
אני מסכימה כי לעורכי המשנה כבר ברור שראש השנה באחד בתשרי הוא חג משמעותי ומרכזי יותר מ"יום תרועה", אבל עדיין מעניין בעיני שאפילו המשנה המדגישה את ייחודו ואת משמעויותיו הרוחניות (והאוניברסליות! שהרי "כל באי עולם" וכו') אינה מזכירה אותו ראשון במעגל השנה - כאמור, רשימת החגים שם מתחילה בפסח, עובדת לשבועות ורק אח"כ מגיעה לראש השנה (וכבר בזה יש פרדוקס מובנה כלשהו).]
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 12:10 |
|
| |
אמשל
תמהני עלייך, האם לא ניתן לפרש בקלות את הלשון כל באי עולם וכו' כלשון של דין כללי, וממילא ר"ה הוא דין כללי (על שאר הנושאים)?
תוקן על ידי תלמידטועה ב- 02/09/2010 12:10:05
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 12:31 |
|
| |
[תלמיד,
בהחלט ניתן לפרש כך אבל איני חושבת שזה פשוט כ"כ מבחינה תחבירית. בשאר ימי הדין העולם הוא שנידון - כך משתמע מפתיחת המשנה שכל מה שבא אחריה מתייחס אליה, מלבד ראש השנה.]
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 12:33 |
|
| |
[משום מה איני יכולה להוסיף בגוף ההודעה, אז אוסיף בנפרד -
גם הפסוק המצוטט במשנה והמופיע כאסמכתא לתוכן הייחודי של ראש השנה אינו מציג את א-להים כדן אלא כמבין.
ברור שאפשר ליישב את ההבדל הזה במיני פירושים, אבל לפני כן כדאי לשים לב לכך שהוא קיים.]
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 12:53 |
|
| |
| אמשלום כתב: | | [מואדיב,
שים לב לדילוג המסויים שעשית בדבריך - אכן במשנה השניה מוזכר במה העולם נידון בכל אחד מן החגים (על התבואה, על המים וכו'), אולם דוקא לגבי ראש השנה אין נאמר כך, אלא: "כל באי עולם עוברין לפניו" וכו'. הניסוח של תוכן החג הספציפי הזה שונה מן הניסוח של השאר ולא לגמרי ברור על מה העולם נידון בראש השנה. כלומר - ראש השנה הוא אכן "יום דין" ׁ(אחד מארבעה) אבל לא בהכרח "יום הדין"; בראש השנה העולם נידון על משהו שלא לגמרי ברור מה הוא (בניגוד לחגים האחרים).
אני מסכימה כי לעורכי המשנה כבר ברור שראש השנה באחד בתשרי הוא חג משמעותי ומרכזי יותר מ"יום תרועה", אבל עדיין מעניין בעיני שאפילו המשנה המדגישה את ייחודו ואת משמעויותיו הרוחניות (והאוניברסליות! שהרי "כל באי עולם" וכו') אינה מזכירה אותו ראשון במעגל השנה - כאמור, רשימת החגים שם מתחילה בפסח, עובדת לשבועות ורק אח"כ מגיעה לראש השנה (וכבר בזה יש פרדוקס מובנה כלשהו).]
|
|
דומני שאין שום דילוג בדברי, למעט זה שיהיה עלי אהבה...
אנסה להסביר את דברי שוב:
המשנה הראשונה מציינת כי יש ארבעה ראשי שנים.
המשנה השניה, פותחת בכך שבארבעה פרקים העולם נדון. לגבי שלושה מהם - מצויין בדיוק מה נדון בהם. בראש השנה - ושוב אני מזכיר כי אין אומרים "איזה ראש שנה", אלא ראש השנה, בהא הידיעה - א' בתשרי ואין בלתו, נדונים כל הברואים בעולם. בפסח - רק התבואה. בשבועות - הפירות בלבד. בסוכות/שמיני עצרת - המים. אולם לגבי ראש השנה כתוב כי כל הברואים כולם נדונים, כל באי עולם עוברים לפניו כבנומרון (1). להבנתי, בראש השנה נדונים כל ברואי העולם - זהו יום הדין המרכזי. לא רק תבואה, לא פירות בלבד - ברואי העולם כולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 13:34 |
|
| |
למואדיב
"להבנתי, בראש השנה נדונים כל ברואי העולם - זהו יום הדין המרכזי. לא רק תבואה, לא פירות בלבד - ברואי העולם כולם. "
מעיון במשנה הנזכרת לדעתי לא משמע כדבריך.:
"בארבעה פרקים העולם נידון: בפסח, על התבואה. בעצרת, על פירות האילן. בראש השנה, כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון, שנאמר "היוצר יחד, ליבם; המבין, אל כל מעשיהם" (תהילים לג,טו). ובחג, נידונים על המים.".
בראש השנה כל באי עולם עוברים כבני מרון-הכוונה לבני אדם בלבד שרק עליהם ניתן להאמר הפסוק: היוצר יחד ליבם המבין אל כל מעשיהם" -
ולגבי הסיבה שרק ראש השנה נקרא יום הדי ן- בהא הידיעה-מכיוון שכל השאר לא קשורים אלינו ולכן לא מטילים אימה כמו המחשבה שאנחנו,כל אחד ואחד עוברים לפניו כבני מרון.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 13:50 |
|
| |
מואדיב,
"בארבעה פרקים העולם נידון" אחד מהם זה ראש השנה.
[העולם נידון על באי עולם]
יש לשים לב לפיסקה האחרונה: "ובחג נידונים וכו'" מי נידון, העולם? אז למה בלשון רבים?
העולם, זה האנשים.
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 14:30 |
|
| |
""החודש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה"[1] אמנם חז"ל מבארים כי זו המצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל – מצוות קידוש החודש, אך מבאר רש"י על הפסוק: "אין מקרא יוצא מדי פשוטו על חודש ניסן אמר לו זה יהיה ראש לסדר מניין החודשים". אייר קרוי שני, סיון שלישי וכך הלאה. החודש הזה לכם ראש חודשים, ניסן הוא החודש הראשון של השנה. "החודש הזה לכם ראש חדשים". אומרים חז"ל: "לכם ראש חדשים, לכם ולא לאומות העולם, [1] שמות י"ב "
האם בגלל שהאדם נברא בראש השנה זו סיבה מספקת לחז"ל לומר שתשרי הוא החודש הראשון על אף שהתורה קובעת בפרוש שניסן הוא החודש הראשון?
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2010 14:31 |
|
| |
גוילם
<התשובה פשוטה. בריאת העולם החלה במצב עונה של תשרי (עונת סתיו) ומשם העונות מתחלפות כסדר>
התשובה לא כ"כ פשוטה,אם גם אוסטרליה נבראה בבריאת העולם, הרי שם עונת האביב באותו זמן.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 02/09/2010 14:32:43
|
|
|
|
|
