שיטת הנשר הגדול - הרמב"ם ז"ל - בדיני נדה וזבה היא (פ"ו מאיסורי ביאה ה"ד) דלעולם ימיה של האשה מתחלקין כך: ז' ימי נדה וי"א ימי זיבה, וכל שראתה בי"א ימים שאחר הז' של ימי נדה, דין ראיית זיבה להו, אף אם לא ראתה בהז' ראיות נדה, והכל תלוי בזמן ולא בראייה. ואף אם ראתה בימי זיבתה ולא פסקה, והמשיכה לראות לאחר הי"א יום שהם ימי נדתה, דין נדה לה. ולשיטתו מתחיל החשבון מראייה הראשונה בחייה שראתה האשה, וצריכה לזכור חשבון זה לעולם: ז' ימי נדה, י"א ימי זיבה, וחוזר חלילה. אולם רוב ראשונים והפוסקים חולקים עליו, ושיטתו בזה דעת יחיד.
נשלח ב-7/9/2010 21:36
מה שנראה לי כמתמיה, (מלבד הקושי בדבר לזכור חשבון זה כל ימי חייה), האיך שייך מחלוקה בדבר יום-יומיי כזה, מדוע לא שאל את אמו או הסבתא האיך הם עושים? ובשלמא לענין תר"ת ותש"ת שהתקין רבי אבהו, מתרצים הראשונים שכמה קהילות עשו כך וכמה עשו כך, אבל בנידון זה לא שייך לתרץ כן, כי מדברים כאן מחייבי כריתות. ועוד, לפי הרמב"ם כל אחד מאתנו פגומים חס ושלום?
נשלח ב-8/9/2010 00:44
אברבנאלי
העלית נושא חשוב מאד. אם כי השאלה שבחרת להעלות לא היא השאלה שלדעתי קשה ביותר.
יש שלוש שאלות שניתן להעלות.
א. האם הסוגיות מסתדרות עם הנחת הרצף (שבע, 11, שבע וחוזר חלילה) לעומת הנחת ההפסקה של שאר הראשונים (שבע, 11, הפסקה עד לראיה הראשונה של דם, ומכאן שבע, 11, הפסקה וחוזר חלילה).
יש נפקא מינות נוספות בין שאר הראשונים לרמב"ם והן כנראה מחלוקות נוספות, אבל זו שהבאת היא הבולטת בהן.
כמדומה שהמרכבת משנה ציין למספר סוגיות שמתבארות טוב יותר לפי הרמב"ם.
ב. השאלה מהמציאות: הרי נשים אין להן מחזור בן 18 יום בלבד. זה אומר שאשה נורמטיבית תהיה פעם נידה ופעם זבה.
אין לי תשובה לשאלה זו אך אציין למה שטען פרופסור לוינגר, וכבר הוזכר בפורום, לקמן.
ג. השאלה שלך. מה היתה המסורת.
על שאלה זו אתמהה. הרי הנידון של הרמב"ם הוא בספירה מן התורה. בפועל, בנות ישראל קיבלו על עצמן שאפילו ראו טיפת דם כחרדל (קטנטנה ביותר) יושבות עליה שבעה נקיים כזבה. יש רואים בכך מנהג ויש הרואים בכך תקנת חכמים וכן נראה עיקר.
אז מה יעזור לשאול את הדורות הקודמים? שם יושבים על כל טיפת דם שבעה נקיים.
*** תירוצו של לוינגר ע"ה
בספרו "הרמב"ם כפוסק ופילוסוף" מעלה לוינגר כמה נקודות.
1. הלכות נידה לרמב"ם כתובות בצורה לא מסודרת ולא ברורה, שלא כאופייני ל"נשר הגדול".
2. מכאן מסיק לוינגר כי הרמב"ם בכוונה כתב בצורה קצת מבלבלת. וזו מעין השיטה שיבחר לו לימים עבור המורה נבוכים.
3. מטרת הרמב"ם היתה ליצור רושם אצל הקורא השטחי כי בשל המחזוריות התמוהה של 18 יום בשיטת הרצף אשה אינה יכולה לצפות להיות נידה בלי להיות זבה. וזה כה מסובך עד שעדיף לחשוש ולנהוג כתקנת חז"ל. בפועל, אילו היה הרמב"ם כותב כשאר הראשונים, היה קל ופשוט לומר שאשה (או בעלה) ירצו ספירה כעיקר הדין, במיוחד שאפשר לטעון שהחומרה של טיפת דם כחרדל ושבעה נקיים היא רק מנהג.
4. החידוש העצום של לוינגר: אם בוחנים את לשון הרמב"ם, לא כתוב שם במפורש שאחרי 11 הימים מתחילים שוב שבעה ימים הראויים לנידה. קריאה זהירה תביא לפירוש לשון הרמב"ם כשאר הראשונים!
לצערי איני זוכר את המראי מקום ואין הספר לפני כרגע לצטט. אני כן זוכר שקראתי ונדהמתי לגלות שהוא לכאורה צודק.
5. הבעיה הגדולה עם התירוץ של לוינגר: מי עוד למד כך? הב"י ודאי שלא.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
נשלח ב-8/9/2010 01:12
מיימוני, גם אם בנות ישראל קיבלו על עצמן לשבת על כל טיפת דם, השאלה היא האם וכיצד זה מוחק את דין התורה של זבה נידה? ולעצם השאלה לגבי המסורת, לענ"ד מעיקרא ליתא. אציין שהיא עלתה גם ביחס לתפילין של רש"י ור"ת, ושם הרי אם ר"ת היה שואל את סבא שלו אנחנו אפילו יודעים מה התשובה שהוא היה מקבל. ואין זה משנה שמדובר באיסורי כריתות, שכן גם לאו רגיל אינו מילתא זוטרתא. על כן ברור שכל חכם יכול לפרש את התורה והתלמודים כפי שהוא מבין, גם נגד המסורת שקיבל (וידועה הדוגמא של דרשת ר"ע לגבי הדוה בנידתה, שבת ע??). וכ"כ הרמב"ם עצמו ריש הל' ממרים, שהמגבלות של גדול בחכמה ומניין חלות רק על הלכות דרבנן. אבל בהלכות דאורייתא כל בי"ד בכל דור עושה כראות עיניו (וידוע מה שהקשה ותי' הכס"מ על כך). אמנם כשיש סנהדרין מוסמכת אין לחלוק עליה בגלל 'לא תסור', אבל כשאין אז יפתח בדורו כשמואל בדורו. ולגבי השאלה האם זה מעמיד את הדורות הקודמים כעבריינים ובועלי נידות ובני ט' מידות, נראה פשוט שמכיון שהם עשו על פי ההלכה כפי שהם הבינו, לית לן בה. אוסיף את שיטתו של הנשקה (שככל הזכור לי לא נטיתי להסכים לה) שטוען כי הרמב"ם רואה את הל' טומאה וטהרה כנורמות ולא כמציאות, וממילא קל יותר להבין שהכל תלוי בשאלה כיצד האדם עצמו מפרש את ההלכה ולא בהלכה כפי שהיא באמת.
תוקן על ידי mdabraham ב- 08/09/2010 01:14:18
נשלח ב-8/9/2010 01:24
נראה לי שניתן לומר ללא כל פקפוק ששיטת הרמב"ם בעניין זה אינה מתיישבת עם אף סוגיא בגמרא . ברור מאידך שהרמב"ם למד את מסכת נידה . אי לכך אין מנוס מתירוץ דחוק כמו זו של לוינגר.
נשלח ב-8/9/2010 01:28
לגבי תפילין רש"י ר"ת היה באמת כל הדורות ויכוח השאלה רק הייתה להכרעה, וזה לא הייתה עד רש"י,
מצאתי בשלל של מגילות הגנוזות בקומראן פתרון מעניין לבעיה של רש"י ר"ת
וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם שמע ישראל השם אלקינו השם אחד ואהבת את השם בכל
לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך והיו הדברים האלה אשר
וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירשְׁךָ אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך
וְיִצְהָרֶךָ:וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ: הִשָּׁמְרוּ בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וקשרתם לאות על
לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים ידך והיו לטטפת בין עיניך וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך
וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם:וְחָרָה אַף יְקוָק בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלא
יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטּבָה אֲשֶׁר יְקוָק נתֵן לָכֶם:וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: וְלִמַּדְתֶּם אתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְקֹוָק לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:
נשלח ב-12/9/2010 23:30
שיטת המ"מ, הרב קאפח, והרב צדוק, בסוגיה.
נשלח ב-12/9/2010 23:31
נשלח ב-13/9/2010 11:23
דבר פשוט בשיטת הרמב"ם שאם קבעה וסת, הרי שמתחילה למנות ימי נידה וזיבה מתחילת הראיה. ומזה הוכיח ר' חיים הלוי (סולובייצ'יק) פ"ד מאיסו"ב הי"ב, שגם למ"ד וסתות דרבנן, עצם החשבון הוא מן התורה.
ובעבר כשהשתמשו באור הירח, היה לרוב הנשים ו' קבוע. יש לעיין האם בימינו קביעות שלילית של ימים שלא רואה בהם (תרוה"ד) משפיעה על החשבון.
נשלח ב-7/10/2010 11:16
בדעת הרמב"ם בחישוב ימי זיבה
א] להרב המיימוני אם הבנתי נכון חידושו של לוינגר תלויה בשנו"ס בה"ו
"שבעה ואחריהן אחד עשר [ואחריהן]שבעה ואחריהן אחד עשר"
אבל מ"מ ליתא ממ"שבארוכה בסוף פרק ז
נשלח ב-7/10/2010 11:27
בענין תפילין של ר"ת
א] הכרעת הדין כ"רש"י" הוא על פי כמה מקורות מתקופת הגאונים ומעלה
ובחלק מהנוסחאות (כגון בספרים "שלנו")זה מופיע בתלמוד וכן סבר[ו] בעל[י]הזוהר שכתב שכ"ה ב תלמודא עיקראה"(שים לב -כך קרא רשב"י לתלמוד הבבלי)
ואכמ"ל [אולי באשכול נפרד]
ב]מי שכתב על המחלוקת הקדומה התמווון לזוהר ודי בזה
נשלח ב-7/10/2010 20:32
תודה למימוני
תודה על ההפניה לספרו של לוינגר.
כשלימדתי מסכת נדה, לא הבנתי איך ניתן לפרש אחרת את הרמב"ם.
במיוחד כאב לי שהראשונים לא למדו כך.
וראה בסוף פ"ז מאיסו"ב, מפורש שאם אישה רואה רצוף פרק זמן ארוך, ואחר כך נקיה פרק זמן זהה, תמיד,
בלא תלות באורך התקופה הנקיה, שבעת ימי הראיה הראשונים יחשבו כימי נדה, ורק הימים שאחריהם
יחשבו ימי זיבה.
בפיה"מ יש לכאורה הבדל בין מהדו"ק למהד"ב, כשבמהדו"ק דעתו כשאר הראשונים. אך גם במהדו"ב לא
שינה בכל המקומות הרלבנטים, ועדין צ"ע.
נשלח ב-7/10/2010 20:34
תוקן על ידי דר_הלפרין ב- 07/10/2010 20:35:05
נשלח ב-7/10/2010 21:42
ייתכן שמחלוקת רש"י ור"ת בסדר הפרשיות בתפילין נבעה מהעובדה שלא הרבה הניחו תפילין בזמנם, וכמו שכתוב בסמ"ג מצווה ג' שהוא חיזר בקהילות רבות להחזיר עטרה ליושנה, כך שלא הייתה מסורת מדויקת בנידון.
נשלח ב-8/10/2010 00:36
מעניין, הולך לקרוא את הרמב"ם בענין שוב , זה באמת יכול להסביר הרבה כי מעולם לא הבנתי איך שיטת הרמב"ם (לכאורה ?) יכולה להתאים לדברי המשנה בענין שאת חלקם הוא עצמו מביא (את הגמרא לצערי עוד לא הספקתי ללמוד ברובה) למשל כל המושג של פתחי נדה לא ברור לפי שיטת הרמב"ם (לכאורה) , בכל אופן תודה .
נשלח ב-10/10/2010 14:43
שלום לכולם הרבה שנים ברור לי שדעת הרמב"ם דומה לשאר שיטות הראשונים. לאחר חיפושים ראיתי שכך מסביר גם הרב קידר בספרו ויש עוד חכמים שמפרשים באופן דומה. כתבתי על כך מאמר ואשמח לקבל עליו הערות. מי שמעוניין אודה לו אם יכתוב לי ל- [email protected]
