| נשלח ב-11/9/2010 22:54 |
 |
| |
ענייני פרקי דרבי אליעזר (פדר"א)
ברצוני לשתף את באי הפורום בחידושים שנתחדשו לי בשנים האחרונות על החיבור פרקי דר' אליעזר (פדר"א)
מדרש אגדה זה נתחבר לאחר עליית האסלאם בארץ ישראל או באזורים סמוכים לה בערך במאה השמינית. חיבור זה נפוץ מאוד בכל תפוצות ישראל והיה חביב על חכמי ישראל הראשונים והאחרונים שמרבים לצטט ממנו ולדון בדבריו. וידועים הם דברי רבנו תם (ספר הישר, סימן מה ג, עמ' 81) שמונה את פדר"א בין החיבורים המוסמכים ש'הרבה מנהגים בידנו על פיהם'.
לפתיחת הדיון אסתפק בנושא אחד, וככל שהדברים יתקדמו, ארחיב ואפתח את הדיון גם בנושאים אחרים. (הציטוטים וההפניות הם על פי מהדורת זכרון אהרון, אלא אם כן מצוין אחרת)
בארבעה מקומות שונים מתייחס פדר"א ל'קרבן עולה' , בעוד שלאמתו של דבר, על פי מקראות מפורשים ועל פי ההלכה הידועה לכל בר בי רב , אין המדובר בעולה כלל ועיקר.
א. שעיר יום הכיפורים שעלה עליו הגורל לה' שמקרא מפורש (ויקרא טז 10) אומר: ועשהו חטאת, מתואר בחיבורנו
כקרבן עולה בדווקא! (פרק מו, עמ' תכט)
ב. הקרבן שהקריבו ישראל על שגגת יונתן מתואר אף הוא כקרבן עולה (פרק לח, עמ' שמה-שמו). ותימה וכי היכן שמענו
קרבן עולה על שגגה.
ג. בעניין קרבן העוף אומר החיבור (פרק ט, עמ' עב- עג, כאן הציטוט על פי כתבי יד): 'ושני מיני עופות נבחרו לקרבן עולה' (גרסת הדפוס: קרבן ועולה' אינו אלא נסיון הגהה לא מוצלח)
ד. החיבור חוזר ושונה כך גם בעניין קרבן הבהמה (פרק יא, עמ' צ): 'ושלשה מיני בהמה נבחרו לקרבן עולה'.
והדברים מתמיהים ביותר מה טעם ראה מחבר פדר"א להתעלם מקרבן חטאת באופן כה עיקש ונחרץ?
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2010 10:41 |
|
| |
צריך לבדוק בשאר החיבור, האם אין כוונתו לומר שהקרבן עולה על המזבח (עולה=קרבן), ולא לסוג הקרבן המסויים שמכונה בתורה ובהלכה 'עולה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2010 11:07 |
|
| |
להלן עניין נוסף והנני מעתיק את הדברים כפי שהם בדוקטורט שלי שעתיד לראות אור בקרוב ממש.
עניין ערלת העץ
פדר"א דורש בגנותו של ישמעאל, שאברהם הולידו כשהיה עדיין ערל, ובשבחו של יצחק, שאברהם הולידו לאחר שנימול, ודורש את ויקרא יט 23: 'וערלתם ערלתו את פריו' כך: אין עץ האמור כאן אלא עץ הגפן אם אינן כורתין את עץ ערלתו כל הפירות שהוא עושה עוללות קטופין ולא טובים למראה ונפסל יינו מעל גבי המזבח ואם כורתין את עץ ערלתו כל פרות שהוא עושה טובים למראה ונבחר יינם על גבי המזבח כך אבינו אברהם עד שלא נמול הפרי שעשה לא היה טוב במעשיו ונפסל מעל גבי המזבח וכשנמול הפרי שעשה טוב במעשיו ונבחר יינו על גבי המזבח כיין נסך שנאמר ויין לנסך (פרק כט, עמ' רלח). [1] השורש ער"ל בויקרא יט 23: "וערלתם ערלתו את פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל", הוא יחידאי במקרא לעניין הפירות. בדין מציין ווייס, שפירוש הדברים לפנינו הוא: 'שערלת העץ הוא מכוון על קציצת הזמורות דבר שלא שמענו מעולם, והוא נגד המקובל'.[2] למעשה, פרשנות זו עתיקה היא ויש להשוות את דברי חיבורנו לדברי פילון: הוא מצווה לטפח את העצים הצעירים שלוש שנים: לגזום את הגידולים המיותרים שמא יכבידו וילחצו עליהם, ויחלישו אותם... ואין הוא מרשה לקטוף את הפרי כדי ליהנות ממנו, לא רק משום שמעצים שלא גמלו עתיד היה לצאת בוסר... אלא גם משום שהעצים הצעירים, הסמוכים אל הקרקע כביכול, עתידים היו להיפגע, אם עוכבה צמיחתם. למעשה, איכרים רבים עוקבים בעונת האביב אחר העצים הצעירים, כדי ללקוט מיד כל הפרות שעשו בטרם התפתחו וגדלו, מחשש להחלשת עושיהם. שכן, אם אדם לא נזהר, יוצא שכאשר העץ היה צריך לשאת פרי בשל, הוא מתעקר או עושה בוסר, משום שנחלש מן היגיעה להוציא יבול בטרם עת, וזמורותיו העמוסות זה כבר מכלות את כוח הגזע עד לשורשים. אבל לאחר שלוש שנים, כאשר השורשים יעמיקו וייאחזו בקרקע ביתר חוזקה, והגזע יגדל באיתן כמו נשען על יסודות יציבים יוכל העץ להשלים פריו בשנה הרביעית...[3] דברי חיבורנו קרובים ביותר לדברי פילון, ולפיהם יש להסיר את הפירות בשלוש השנים הראשונות, שאם לא כן העץ נחלש והפירות שהוא מוציא לאחר מכן הם פירות בוסר. גם החכם הקראי יפת בן עלי מפרש כך את הכתוב: 'וכשם שיש לחתוך את הערלה שבאדם, כך יש לחתוך את פרי העץ [...] וכאשר מניב העץ ונגלה הפרי, ולא הבשיל יש לקטפו'.[4] ובניאופיטי מתורגם ויקרא יט 23: 'וערלתם ערלתו את פריו' כך: 'ותפרקון ערלתיה ית פריו', אבל בגרסה בשוליים: 'ותגזרון', כלומר 'ותגזרון ערלתיה'.[5] אפשר שגרסה זו משקפת הלכה אחרת, ואפשר אולי שלפנינו מטבע לשון בעלמא המקשר ערלה לשורש גז"ר. האם דברי פדר"א משקפים הלכה למעשה להסיר את פירות הערלה, או שמא אין לפנינו אלא אימוץ של פרשנות חיצונית על מנת לדרוש בגנותו של ישמעאל?
1 לעניין כתוב הראייה שנאמר ויין לנסך, ראה לעיל, עמ' 111. 2 וייס, דור דור ודורשיו, ג, עמ' 259. לדעת אלבק, השלמות לצונץ, עמ' 421 הע' 35, הכוונה היא שיש להקריב על המזבח את פירות השנה הרביעית, ולדעתו הדברים קרובים להלכה החיצונית שבספר היובלים ז לו (לעניין ספר היובלים ראה קיסטר, להלכה הקומראנית). אגב, דרשה זו והדרשות הסמוכות לה צונזרו במהדורת הרד"ל. ווייס שידע יפה שהצנזורה עשתה שמות במהדורה זו מאשים את רד"ל, שלא כשורה, בהשמטה מכוונת ומעיר שרד"ל: '... השמיט רובו מטעם עצמו מפני שנפשו היתה סולדת בפירוש החדש הזה אשר היה זר בעיניו מפני שהוא שלא כהלכה'. 3 על המידות הטובות, 158-155, עמ' 219-218. 4 ראה ארדר, ערלה בהלכה הקראית. וראה שם פירוש אחר של יפת. אני מודה לקיסטר על ההפניה למראה מקום זה. 5 במיוחס ליונתן כך: '...ותגזרון גיזרא ית אינביה תלת שנין יהי לכן מרחק לאבדא לא יתאכל'. אפשר ש'גיזרא' הוא מושא פנימי לפועל גז"ר, כלומר תגזרו את פריו.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2010 15:36 |
|
| |
לאות ב. אדרבה, וכי היכן שמענו קרבן חטאת לעובר על החרם? (אלא אם כן תפרש שעבר על השבועה שקיבלו ישראל וקבלתם כקבלתו, וזו לא שמענו לעניין דיני שבועה, והרי העובר על השבועה חייב מלקות ולמה היה יונתן חייב מיתה)
אמנם כל דיני החרם הזה לא הגיעו לידינו, וידוע הרמב"ן שמדבר עליהם בסוף בחוקותי, מכל מקום להקשות אי אפשר
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2010 16:51 |
|
| |
אליער ט
ברוך הבא אל הפורום!
מה טוב שיש לנו עתה מומחה לפרקי דרבי אליעזר. לצערי בינתים אין לי מה לתרום לדיון, אך אני עוקב אחריו בענין רב. לענין הפרשנות שלא כהלכה שבידנו, אכן מתבקש, כפי שעשית, להשוות לספרים החיצוניים ומקורות נוספים. ועוד יש לשאול, שהרי אם הספר נכתב או לכל הפחות הושלם רק לאחר הולדת האיסלם (כמוכח וכמפורסם בשל איזכור האיסלם), איך נקלטו לתוכו שיטות הלכתיות מוקדמות ודחויות?
אולם שאלה מקדימה לי. אם לא את גרסת הדפוסים אתה מצטט, ואותה אתה חושד בהשמטות ועריכות, אזי מהיכן לקוח הטקסט שלך?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-12/9/2010 17:20 |
|
| |
מיימוני,
כפי שרמזתי בדברי הפתיחה לאשכול, הריני עוסק בחיבור זה שנים רבות (לשם קבלת תואר שלישי, האם זה נחשב כלימוד לשמה?), וב"ה יש בידי רשימה של כל כתבי היד של החיבור שתצלומם מצוי במכון לתצלומי כתבי יד שעל יד האוניברסיטה העברית בירושלים. יתר על כן יש בידי סינופסיס (=העתקה משווה) של החיבור כולו על פי שבעה עד תשעה (תלוי באיזה פרק) כתבי יד לאורך החיבור כולו, ובמקום שהכרעתי שגרסת הדפוס משובשת הריני משתמש בגרסת כתבי היד.
בעבודתי הריני מעלה שכתבי היד של החיבור מתפלגים עקרונית לשלושה ענפי נוסח, והסינופסיס הנ"ל כולל כתבי יד אחדים שמייצגים את כל ענפי הנוסח השונים.
שים לב, לא הזכרתי כלל וכלל בדבריי שלעיל שום 'השמטות ועריכות', ודווקא בשתי הדוגמאות שהבאתי אני סבור כי אלו הם הדברים המקוריים של מחבר פדר"א. אבל כמובן שיש בחיבור זה גם מזה וגם מזה כשם כפי שרגיל הדבר ברוב החיבורים הקדומים שעברו דרך ארוכה של העתקות והעתקות מהעתקות עד שהגיעו אלינו.
הדיון בשיטתו המוזרה של פדר"א בעניין ערלת העץ הנו סעיף אחד מתוך פרק שלם שבו אני דן בהלכות ובמסורות לא רבניות (כלומר, הלכות שכמותן מצאנו אצל הכתות השונות של תקופת הגאונים שמהן התפתחה לימים הקראוות) הנכללות בחיבור.
מצפה אני לתגובות והערות של באי וחכמי הפורום וככל שיתפתח הדיון אציע עוד חידושים.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 09:43 |
|
| |
חכמי הפורום, אנא הרימו את הכפפה שזרקתי כדי שאוכל לזרוק כפפות נוספות
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 11:34 |
|
| |
אליעזר
אנא המשך להביא מן הפנינים שלך.
***
אם אוכל, אשתדל להרחיב בנושא העורלה כפי שהיא מתפרשת במקורות הלכה חיצוניים. אולם כמדומה שיש לך יותר חומר זמין מאשר לי...
האפשרות שציינת כי יש כאן שימוש ב"פרשנות הלכתית חיצונית" רק כדי לכער את דמותו של ישמעאל נראית מוזרה, גם אם אני מביע הסתייגות כזו בתור מומחה של כורסה.
הרי לא רק שדרשנות כזו מתבססת על תפיסה שנדחתה, אלא שתפיסה זו כמדומה לא היתה חלק מן המסורת התלמודית כלל. התלמוד, וזאת יש לבדוק, אינו מתייחס ואינו משתמש אלא במקרים יוצאי דופן של הנצחת נצחון בויכוח, אלא גישות הלכתיות שנדחו. דוגמאות בודדות הזכורות לי: ויכוחים עם הצדוקים.
האפשרות השניה תמוהה אף היא. האם מחבר פדר"א סבר שהפירוש הזה לעורלה הוא הנכון? וכפי שכתבתי לעיל, איך הוא בכלל הגיע אליו? פילון היה בימי התנאים וכתביו, לפי המפורסם, לא היו ידועים בין יהודים (אם כי השפיעו השפעה רבה על כתבי אבות הכנסיה). פחות ברור כמה היו ידועים הספרים החיצוניים. הרי רעיונות שלהם נקלטו (גילוי נאות: לצערי הכבד) במדרשים, ויש יחס ברור בין ספרות ההיכלות והמרכבה לספרי חנוך ועוד). אולם השפעות אלו הן בתחום האמונות והדעות, או, לשון אחר, לגבי המציאות העליונה. האם אומצו פרשנויות הלכתיות או שיש להן משמעות הלכתית? זה חידוש רב אלא שהדבר אינו מוכר לי, ואין אומרים למי שלא ראה את הירח שיבוא ויעיד (=משל מהגמרא על כך שלא יאמר אדם: לא שמעתי ולכן לא היה).
אפשרות שלא נזכרה היא שהתפיסה ההלכתית הזו אכן היתה קיימת בארץ ישראל ולא נזכרה בבבלי, אם בגלל שלא היתה מוכרת ואם בגלל שנדחתה בכוונה בשל חריגותה. ניתן רק לחפש אחרי שרידי גישה כזו בירושלמי שלנו ובמקורות קרובים כמו מדרשים אחרים.
***
הבהרה: כאשר טענתי שיש השמטות התכוונתי לטקסט המודפס, כפי שכתב אליעזר ט עצמו לגבי הרד"ל שהגיה והשמיט את דרשות העורלה החריגות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 12:01 |
|
| |
מיימוני,
אתייחס לאחרון ראשון: לא רד"ל הוא 'שהגיה והשמיט את דרשות העורלה החריגות', אלא המצנזר הפולני שהשמיט קטעים רבים ביותר מגוף החיבור, יחד עם פירוש רד"ל שעליהם. ואדרבא, ציינתי שווייס מאשים את רד"ל שלא בדין.
ולעניין הספרות החיצונית. מפורסם ומקובל במחקר שפדר"א שאב חומר מן הספרים החיצוניים. אכן, אין אנו יודעים אם הוא שאב את הדברים ישירות או מכלי שני ושלישי. פרידלנדר במהדורה האנגלית שלו לפדר"א מרבה להפנות למקבילות מן הספרות החיצונית. אומנם כבר תפסו עליו שהוא מפריז הרבה, אבל עדיין קלע יפה במקומות רבים שבהם אין מקבילה לדברי חיבורנו אלא בספרות החיצונית של ימי הבית השני. אחת הדוגמאות שמרבים להביא בהקשר זה הוא פירושו של פדר"א לבני האלהים שלקחו להם נשים, שרשב"י היה מקלל את מי שפירש את הדברים למלאכים שנפלו מן השמים, כפי שהדבר מצוי בספרות החיצונית, אבל פדר"א (פרק כב, עמ' קפז) מקבל מסורת זו: 'רבי אומר ראו המלאכים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים את בנות קין מהלכות גלויות בשר ערוה ומכחלות עיניהן כזונות ותעו אחריהן ולקחו מהן נשים שנאמר ויראו בני האלהים את בנות האדם וגו''.
ונקודה נוספת. מאחר שפדר"א נתחבר במאה השמינית, עדיף להתייחס אליו כחיבור של תקופת הגאונים, ולא כספרות תלמודית (במובן המצומצם).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 12:41 |
|
| |
אליעזר עמך הסליחה. קראתי ולא דקדקתי יפה בדבריך. תודה על ההבהרה כי עד עתה לא הבנתי כך כלל. זה מעורר נושא משני מעניין. מדוע שימחק הצנזור את פרשת עורלה התמוהה? האם הקפיד על ההתייחסות לגויים שבה? האם לא הבדיל בין ישמעאלים לבין רוסים נוצרים פרבוסלבים? ובכלל, האם אין זה שהצנזורים היו יהודים מומרים, ולכן אפשר שידעו פרק בלימוד ואפשר שלא? *** אחד הדברים שהתמיהו אותי בעבר הוא שנמצאו בגניזה הקהירית העתקים של הספרים החיצוניים. וברור הוא שהרמב"ן הושפע, בין השאר, מן הספר "חכמת שלמה" (וכפי שטענתי בעבר, לדעתי הוא ייסד כמה מתפיסות היסוד שלו, ביניהן על הידע המשתקף בתורה, על הספר הזה). אם כן, עלינו להכיר בקיומם של טקסטים אלו ובזמינותם. ולפיכך זה סביר גם לגבי המחבר של פדר"א שכדבריך הצעת לראות בו בן תקופת הגאונים. אני מרשה לעצמי להעיר על הברור מאליו: על סגנונו העברי הצח ועל היכולת הספרותית (והדרשנית) המופלאים של המחבר. לא דנת כמדומה בשאלה המתבקשת אם הספר התחבר בארץ ישראל או בבבל, ולא זכור לי מה נכתב בנושא, אך לפי הנאמר כאן, האם אין זה כך שהספר נכתב בארץ ישראל? (ולפיכך הוא גם חשוף יותר לאיסלם?) *** לגבי הציטוט שלך, רבי אומר ראו המלאכים שנפלו ממקום קדושתן וכו'
האם אין זו תוספת פסיאודואפיגרפית? ושמא כל הספר כולו כבר כזה? אם כן, לפנינו המשך של התופעה שהתקיימה בספרות ההיכלות והמרכבה ותחזור עם הופעת הבהיר והזוהר ושאר ספרים במאות הבאות.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 13:11 |
|
| |
מיימוני היקר, תודה על ההתייחסות המעמיקה והנרחבת, אענה על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. א. לעניין הצנזור, לפנינו דרשה שבה מגנים את ישמעאל שנולד כשאברהם היה עדיין בערלתו, וכרגיל בכל מקום שבו מופיע דרשה בגנות הערלה והערלים מוחק הצנזור את הדברים, וכך הם הדברים במהדורת הרד"ל במקומות הרבה: לדוגמא בעלמא מפרק לא [עמ' רנח]: 'אמר לפניו, רבון כל העולמים לאיזה בן, לבן הערלה או לבן המילה, אמר לו את יחידך'. אבל במהדורת רד"ל המקורית הנוסח מצונזר: '... לבן הנולד לפני המילה או לבן המילה'. ובמהדורת זכרון אהרון נואלו העורכים ושילבו את גירסתו של המצנזר תחת המונח "נ"א", ואוי לאותה בושה. ב. בעניין זמינותה של הספרות החיצונית בימי הביניים יש בזה ויכוח מעניין בין פרופ' יורם ארדר ופרופ' חגי בן שמאי בקתדרה (קל למצוא על פי חיפוש ברמב"י) ג. על סגנונו המקראי של החיבור כבר העירו רד"ל ואחרים, ואולי על כך בהמשך הדיון. ד. החיבור נתחבר בארץ ישראל או בסביבתה כפי שעולה ממנהגי ארץ ישראל רבים המשוקעים בחיבור, וכבר העירו על כך רבים., ורמזתי על כך בפתיחת האשכול. ה. הניסוח שלך 'תוספת פסיאודואפיגרפית' לא מובן לי, איזו תוספת יש כאן. ולגוף העניין. אכן, כבר טען צונץ, ואנכי הקטן הרחבתי לבסס את דברי צונץ בעבודתי, כי יש בחיבור דרשות המיוחסות לחכמים שלא אמרום ומהבחינה הזאת אכן החיבור הוא פסיאודואפיגראפי.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 14:45 |
|
| |
להלן העתקה נוספת של סעיף מעבודת הדוקטור כפי שהיא בלא השמטת הערות השוליים.
קורא נכבד, אנא קרא את הדברים כפי שאתה קורא בספר עיון ולא ברפרוף. יש בחיבור כמה וכמה מסורות הסוטות, בכללים ובפרטים, מן המקובל בהלכה הרבנית. אין ספק שפדר"א נטוע עמוק בעולם הרבני ומעולם לא פקפק אדם בכך, ויבואו ויעידו על כך אלפי הנימים המקשרים את החיבור אל הספרות התלמודית, שמות החכמים הנזכרים בו וכן אלפי המובאות בספרות הגאונים והראשונים. אבל, יחד עם זאת, אף ששורשיו גזעו ועיקרו נטועים עמוק בתוך עולם זה, נופו ומקצת מעליו נוטים כלפי חוץ. אדגיש: אין כוונתי כאן למסורות אגדה שיסודן בספרות החיצונית של הבית השני,[1] או למסורות אגדה אסלאמיות שמצאו את מקומן בחיבור[2] (אף שגם תופעה זו מעידה, כמובן, על עולמו של החיבור ועל סביבתו); כוונתי לפרקסיס, כלומר, למסורות הלכה ומנהג של חיי היום יום. בין יתר המסורות שמקורן מן החוץ, אני מבקש להעמיד על מסורות שבהן דברי החיבור קרובים למסורות הרווחות בכתות השונות שמהן צמחה לימים תנועת הקראות. חוקרי החיבור ופרשניו המסורתיים לא עמדו על הדבר, אם משום שלא תמיד הכירו את המסורות החיצוניות, ואם בגלל נוסח הדפוס המשובש שעמד לפניהם. 1. טלטול בשבת בפרק יח (עמ' קנו) מונה פדר"א כמה מהמלאכות האסורות בשבת. לצד איסור על הבערת אש ועשיית מלאכה, מופיע עניין ההימנעות מטלטול. להלן התפלגות שלושת ענפי הנוסח: ענף ד מנוה"מ[3] ענף א ענף ת מלצאת ולבוא מלצאת ולבוא לצאת ולבוא חוץ לתחום חוץ מתחום שבת חוץ לתחום שבת אפי' רגל אחת אפי' רגל אחת מלהביא דבר בידו מלהביא בידו ולהעבירו ד"א ברה"ר כל דבר שאינו וכל דבר שאינו צורך ולהוציא מרשות לרשות מזונו[4] מזונו ולבושו ומזון בהמתו[5] ומזון בהמתו גרסת ענף ד היא בהתאם להלכה הרבנית המקובלת. גרסת ענף ת: 'וכל דבר שאינו צורך מזונו ולבושו ומזון בהמתו' קטועה וסתומה. שהרי לא נאמר כלל מה דין דברים אלו. על פי גרסת ענף א אסור 'להביא בידו' – כלומר לטלטל כל דבר שאינו מזונו ומזון בהמתו, אבל לא נאמר במפורש היכן ובאיזו רשות חל איסור זה. נראה שהכוונה לתחום שבת הנזכר למעלה, ולפי זה מותר לטלטל בתוך תחום שבת מזונו ומזון בהמתו. הבחנה זו בין מזונו ומזון בהמתו המותרים בטלטול לבין דברים אחרים האסורים בטלטול אינה ידועה משום מקור תלמודי! הלכה זו משקפת אפוא דעה חיצונית שבעל הדרשה החזיק בה. ומכאן שגרסת ענף ד אינה אלא הגהה שנעשתה בחוזק יד כדי להתאים את הדברים להלכה הרבנית המקובלת. יש להשוות את הדברים למסורת קראית מאוחרת שיש בה מוטיב דומה. ר' אליהו בשייצי (תורכיה, המאה החמש עשרה) בחיבורו ספר המצוות אדרת אליהו (ענין שבת עמ' נא טורים א-ב) מביא מדבריו של רבי' לוי בהר"י[6] ומסכמם כך: סוף דבר היוצא מדברי החכם הוא שאסור הטלטול ברשות הרבים אין אסורו מהכתוב אלא מההעתקה ואמר כי יעבור לישא המאכל והספרים והכלים אשר יצטרך בהם בשבת מן חצר אל חצר ומרשות אל רשות לטלטלו וזה על אשר חייב אותו הראיה והטוב להשתמר. כאן מדובר בטלטול ברשות הרבים ומרשות אל רשות. ועל פי מסורת קראית מאוחרת זו, מכיוון שאיסור זה אינו מהכתוב, מותר מעיקר הדין לטלטל דברים נחוצים כגון 'המאכל והספרים והכלים אשר יצטרך בהם בשבת', אבל טוב להשתמר – להחמיר. ולפנינו בפדר"א הלכה קרובה המתירה טלטול של מזונו ומזון בהמתו (ואולי גם לבושו).
3 מהדורת ענעלאו, חלק ג, עמ' 572. 4 במקום מזונו גורסים א3-4: 'מזומן' ושיבוש הוא. שהרי בהמשך גם הם גורסים 'ומזון בהמתו'. 5 גרסת ס: 'ומלביא בידו דבר שלא לצורך ואלו הן מזון ולבושו ומזון בהמתו מלצאת ולבוא חוץ מן תחום שבת אפי' רגל אחת'. 6 הכוונה כנראה ללוי בן יפת בנו של יפת בן עלי הלוי. יפת חי במאה העשירית (בשייצי מצטטו במפורש גם בעמ' לח טור א).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 17:35 |
|
| |
"וכל דבר שאינו צורך לבושו ומזונו ומזון בהמתו" יכול להיות דין מוקצה הרגיל, שאסור לטלטלו אפילו ברשות היחיד, (עיין רמב"ם בהלכות שבת פרק כ"ה הלכה ו', רשימה בכיוון הפוך של כל מה שאסור לטלטל) ומה שלא הזכיר כלים- כי דיניהם משתנים לפי מלאכתו להיתר ומלאכתו לאיסור וחסרון כיס, ודינם שונה משאר מוקצה. (כבר שמעתי פעם בשיעור מהגר"ש פישר שליט"א, ומסתמא נמצא בספרו בית ישי, שאיסור מוקצה ואיסור טלטול כלים הם איסורים נפרדים, ובזה יישב השגת הראב"ד על הרמב"ם בהלכות שבת פרק כ"ד הלכה י"ג)
וכן משמע בנוסח בפדר"א (בפרוייקט השו"ת מהדורת היגר פרק יט) "מה היא שמירתה של שבת שלא לעשות בה מלאכה ושלא להבעיר בה אש ומלצאת ומלבא חוץ מתחום שבת אפי' רגל אחד, מלהביא בידו כל דבר שאינו מזומן ומזון בהמתו, זו היא שמירתה של שבת",
ומכל נוסח שמסדר תחילה מלאכה שבסקילה ואחריה תחומין שבמלקות ולבסוף זה משמע שהוא מדבר באיסור דרבנן של מוקצה. _________________
תלמיד חכמים ז"ל (די שטחי, חוששני)
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 17:38 |
|
| |
אליעזרט:
האם לאור הנתונים שהבאת, היינו החומר העתיק המושקע בתוך פדר"א אינו מוכיח שמדובר בחיבור עתיק מאד, שרק עבר עיבוד (מקיף?) בימי הגאונים?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 18:06 |
|
| |
תחזל, כלל לא נראה שמדובר ברשות היחיד לפי שהיה לו להזכיר עניין זה במפורש. ולעניין גרסת מהדורת היגר ראה הערת שוליים מס' 4. גרסה זו היא יחידאית ומופיעה רק בכתבי יד שמכונים אצלי א3 א4 (א4=מהדורת היגר). למעשה שני כתבי יד אלו דינם ככתב יד אחד לפי בשניהם אותם שיבושים גסים וכפי שאני מכריע הועתקו שניהם מאותו כתב יד. ובכן כאשר גרסה זו נופלת כמדומה נופל גם הפירוש שלך.
שוטנג,
העובדה שחיבור מכיל חומר עתיק אינו ראיה כלל וכלל לזמן חיבורו. גם הרמב"ם מכיל חומר מן המשנה ומן התוספתא. החיבור טבוע בחותמו של יוצר יחיד, כפי שעולה מלשונות שווים שחוזרים ונשנים בו, ואין שום סיבה להקדימו לפני עליית האסלאם.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 18:09 |
|
| |
תחזל,
עיקר שכחתי: לא סביר כלל שפדר"א נתכוון למוקצה והוא מתנסח בסגנון מוזר 'וכל דבר שאינו מזונו ומזון בהמתו'
|
|
|
|
|
