| נשלח ב-13/9/2010 11:19 |
 |
| |
נחשים בתלמוד
מפעם לפעם אנו מוצאים בתלמוד מעשים שמהם משתמע מידע לגבי בעלי חיים.
כך גם לגבי נחשים.
בדף היומי (עבודה זרה ל) אנו מוצאים מידע מעניין ויוצא דופן לגבי התנהגותם של שני נחשים.
(באשכול עתיק יומין היה דיון על טענת ר' יהושע שנחש מוליד פעם בשבע שנים, וכדאי היה ללנקקו הנה).
כאן אני מתמקד בנאמר בסוגיה שלנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 11:19 |
|
| |
אחד האיסורים שאנו מגיעים אליהם גם דרך הדף היומי הוא איסור גילוי. כלומר, האיסור שקבעו חכמים על שתית יין שלא היה מכוסה ונשאר גלוי ללא שמירת אדם. טעם האיסור, כפי שמבואר בגמרא שלנו, בסביבות דף ל, הוא שמא שתה נחש מן היין. זה הטעם המפורש בסוגיא, אם גם הגר"א לדוגמא טען שיש עוד טעמים לאסור אלא שלא נתפרשו. אולם התוספות טענו שכיון שהחשש אינו קיים אלא במקום שנחשים מצויים לשתות מן היין, במקום שאין חשש כזה אין גם איסור לשתות מיין מגולה. וכך נפסק הלכה למעשה. ואיני יודע מה המציאות בארץ ישראל שבה עדיין יש נחשים אלא שלרוב אין הם מצויים בבתים. הנידון שאני מבקש לדון בו הוא מה שעולה מן הסוגיא לגבי טיבם של נחשים. ההנחה היא שהם ינסו לשתות משלושה משקים שנותרים בגילוי: מים, יין וחלב. ותוך כדי כך נושר מפיהם מקצת ארס ועלול לגרום מוות למי שישתה אחריהם מן המשקה המגולה. הגמרא מגבילה את החשש הזה ליין שאינו מזוג. ויש לדעת שבזמנם, שלא כמו היום, היו מייצרים את היין ולא מוסיפים לו מים עד שעה שרצו לשתות ממנו בפועל. ואז היו מוזגים – מערבבים – את היין המקורי עם כך וכך כמויות של מים. ולמעשה יש לנו מחלוקת אמוראים כמה מים מוסיפים, ולמעשה השאלה היא בטיבו של יין ובחוזקו. עוד יש לזכור כי בזמן לא היה משקה שהיו מגישים. השתיה היתה מים בלבד או יין. כל המשקאות הקלים שלנו, או מיצי פירות, לא היו קיימים, אם כי מן התלמוד בביצה עולה שעשירים גדולים בבבל כן היו סוחטים מיצי פירות, אבל זה היה יוצא דופן בולט. כמובן, היו גם היו תערובות של יין עם תוספים, וגם הם ייזכרו בסוגיות שלנו, אלא שלא באתי לדון בהם, אלא רק לספק רקע היסטורי למי שלא היה מודע לכך, מדוע רק שלושה משקים אלו, המים, היין והחלב, נזכרים אצלנו. סוגיה אחת עוסקת בשאלה אם יין מזוג יש בו חשש גילוי. לפי צד אחד, לא. ויש לברר אם זה מפני שבאמת אין הנחש שותה מיין מזוג, או מפני שיש כאן סיבה פורמלית להקל באיסור שקשה היה לעמוד בו.
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 11:20 |
|
| |
כדי להוכיח שנחשים כן שותים מיין מזוג, מובאים שני מעשים. (עבודה זרה ל א) רבה בר רב הונא הוה קאזיל בארבא, והוה נקיט חמרא בהדיה (=רבה בר רב הונא היה נוסע בספינה ואיתו יין). וחזייה לההוא חיויא דצרי ואתי (=ראה נחש מגיע. כלומר שוחה במים – רש"י). אמר לי לשמעיה: סמי עיניה דדין (=אמר לשמשו: סמא את עינו של זה). שקיל קלי מיא, שדא ביה וסר לאחוריה. (=השמש נטל מים, השליך בו וחזר בו הנחש לאחוריו). מה עשה השמש? רש"י פירש ששפך מים לתוך היין. ומסתבר שהוסיף מעט מן המעט, כדי לא לקלקל את היין הבלתי מזוג ולהפכו למזוג. מכאן מבקשים לדייק שיין מזוג אינו מושך את הנחש, ומשיבים שהנחש עדיין שותה מיין מזוג אלא שאינו משתדל בכך מאד. והדברים תמוהים בעיני, אם גם אין לי שום ידע בזואולוגיה של נחשים. האם נחשים מסוגלים לשחות? חלקם כן. יש נחשי מים. אבל באיזה נחש מדובר כאן? אולי זה לא כל כך מוקשה כפי שזה נראה בעיני. אולי באמת מדובר בספינה שנעה בנחל שיש בו נחשים. ועוד: ההנחה היא שנחשים לא רק שותים יין משום שהם צמאים, אלא שיש להם הנאה ותאווה ליין. האם זה באמת כך? כמדומה שנתונה הרשות והחובה לשאול. אף קשה להבין כיצד הנחש מזהה יין בלתי מזוג ויין מזוג. וכיצד הוא מזהה שמישהו מזג את היין במים. האם לפי הראיה, הריח?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 11:20 |
|
| |
מעשה שני באותו עמוד. רבי ינאי ויש גורסים בר הדיא שהה בבי עכבורי. היו יושבים והיו שותים יין מזוג. נותר להם יין בכלי וכיסוהו ב"פרונקא" (בד- רש"י). מכאן אני מביא גם את המקור. וחזיא לההוא חיויא (=ראוהו לאותו נחש) דשקיל מיא ורמא בכובא עד שמלא כובא וסליק חמרא עלויה פרונקא (=היה הנחש נוטל מים ומשליך לכלי עד שהתמלא הכלי ועלה היין מעל לכיסוי הבד). ראשית, יש כאן שאלה פיזיקלית. מה כבד יותר, מים או יין? אני משער: יין. אבל לפי המתואר כאן המים שקעו והיין צף למעלה! אך נחזור לנחשים. מה מתואר כאן? נחש שמסוגל להכניס מים לכלי. וזה יתכן אם הוא שואב מים בפיו, זוחל עד לכלי היין, מתיז מפיו לתוך הכלי, וחוזר חלילה. מה יש להסיק לגבי טיבו של נחש זה? שיש לו אינטליגנציה. האם נחשים מסוגלים לתכנן ולבצע פעולות כאלו? האם בעלי חיים מסוגלים לתכנן ולבצע פעולות מחושבות כדי להשיג מטרה? האם האינסטינקט שלהם מספיק כדי לבצע פעולות שאצל אדם היינו תולים אותם בתבונתנו, המפרידה בין האדם לחיה?
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 11:21 |
|
| |
אני מסכם את השאלות העולות מן המובא בסוגיות שלנו: א. כיצד נחשים מכירים את העולם? בראיה, שמיעה, ריח? באופן אחר? ב. עד כמה נזקקים נחשים לשתיה ומה הם המשקאות המועדפים עליהם לפי הידוע לנו היום? ג. איך שותה נחש מים? האם הארס נושר מפיו תוך כדי שתיה? ד. אלו נחשים מסוגלים לשחות למרחק? איך נחש יכול לעלות על ספינה או רפסודה? ה. האם לנחש יש משיכה מיוחדת ליין, ולאיזה חלק של היין, ומדוע ביין מזוג זה אחרת? ו. האם נחש מסוגל למלא פיו מים ולמלא בהם כלי? ז. האם בעלי חיים מסוגלים לפעולות מתוכננות? אלו הן? האם נחש מסוגל לפעולות כאלו? מה ידוע למדע על תבונתם של נחשים, אם בכלל? _________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 11:33 |
|
| |
שמעתי מפי לוכד נחשים שתמה על דברי חז"ל כי גם אם יטיל הנחש ארסו במשקה, לא יזיק לאדם השותה את המשקה ההוא. כי הארס אינו כי אם חלבון אשר מזיק אך כאשר יבוא במגע ישיר עם כלי הדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 11:39 |
|
| |
שבח
תודה על ההתייחסות.
אך אי משום הא לא איריא (=אם משום קושיה זו, יש לתרץ).
מסתבר לי (כמומחה של כורסה) שהיו שסבלו מפצעים בפה, כגון בחניכים. ואז היה לארס מקום להיתפס בו. ושמא זה יתכן גם כאשר הארס מחלחל למערכת העיכול, ונוגע בפצעים אחרים (אולקוס?). גם בלי להיכנס להסברים הרפואיים שלא היו מוכרים לחז"ל, די בכך שיש אירועים שבהם שתית מים עם ארס גרמה למוות כדי להוביל להשערה שהארס יכול להרוג.
עד כמה שאני יודע בעיות שינים היו אמורות להיות נפוצות. מסיבה זו: הלחם שלהם נעשה מקמח שנטחן באבני ריחים. תוך כדי טחינה, התערבבו בקמח רסיסי אבנים שחוקות. הללו הרסו את השינים תוך כדי אכילה. זכורני שראיתי משהו בנושא זה, אולי באיזה מאמר שמתבסס על בדיקות ארכיאולוגיות בקברים מהתקופות ההן.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 12:05 |
|
| |
דרך פשוטה וקרובה לשכר, להסביר קביעות של חז"ל שאינן מובנות לנו לפי הריאליה כיום,
היא להניח שההסברים שלהם לתופעות טבעיות, הם בבחינת מודל מדעי מפושט, שנועד לתת הסבר עקבי לעובדות סטטיסטיות, שהיו ידועות מתוך ניסיון החיים, ומתוך תצפיות מכוונות, באופן שיקל להסיק מסקנות לעתיד, הן לגבי איסורא והן לגבי סכנתא.
שיקול נוסף הוא הצורך להשתמש בטעם שיקל גם על פשוטי העם להבין ולהישמר מן הסכנה.
לחז"ל היתה ידועה הסכנה מזיהומים, בבעלי ראתן (כתובות עז,ב), רוח רעה של כלב שוטה (יומא פג,ב), ומפציעה של מתכת בגב היד והרגל (ע"ז כח,א).
במים עומדים יש סכנה התפתחות של מיקרו אורגניזמים, חרקים, וכן משינויים כימיים שעלולים לסכן אנשים המצויים בקבוצת סיכון. הסטנדרט שנקבע לאיסור גילוי היה פרק זמן קצר, שכדרך שיעורי חז"ל נמסר באומדן הקשור לדין: כדי שיצא הרחש.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 12:14 |
|
| |
היחס של תז"ל לנחשים ממש ריאליים.וכמובן נכונים.
שבת דף קט:
האי מאן דבלע חיויא לוכליה כשותא במילחא ולירהטיה תלתא מילי. רב שימי בר אשי חזייה לההוא גברא דבלע חיויא, אידמי ליה כפרשא, אוכליה כשותא במילחא, וארהטיה קמיה תלתא מילי ונפק מיניה גובי גובי. איכא דאמרי: רב שימי בר אשי בלע חיויא, אתא אליהו אידמי ליה כפרשא, אוכליה כשותא במילחא, וארהטיה קמיה תלתא מילי ונפק מיניה גובי גובי. האי מאן דטרקיה חיויא, ליתי עוברא דחמרא חיורתא וליקרעיה ולותביה עילויה, והני מילי דלא אישתכח טרפה. ההוא
דף קי.
האי איתתא דחזיא חיויא, ולא ידעה אי יהיב דעתיה עילוה אי לא יהיב דעתיה עילוה, תשלח מאנה ונשדייה קמיה, אי מכרך בהו - דעתיה עילוה, ואי לא - לא יהיב דעתיה עילוה. מאי תקנתה - תשמש קמיה. איכא דאמרי: כל שכן דתקיף ליה יצריה. אלא, תשקול ממזיה ומטופרה ותשדי ביה, ותימא: דישתנא אנא. האי איתתא דעייל בה חיויא, ליפסעה ולתבוה אתרתי חביתא, וליתי בישרא שמנה ולישדי אגומרי, וליתי אגנא דתחלי וחמרא ריחתנא, ולותבו התם וליטרוקינהו בהדי הדדי, ולינקוט צבתא בידה, דכי מירח ריחא - נפיק ואתי. ולישקליה וליקלייה בנורא, דאי לא - הדר עילוה.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 12:32 |
|
| |
יעבץ
איקון ירוק על רוב מה שכתבת. רוב ולא כל, כי עם העקרונות אני מסכים, וראויים הם להיכתב במדריך ללימוד התלמוד או למצער אגדות התלמוד.
אבל איני מסכים למה שכתבת על הסכנה במים עומדים. הרי מים עומדים יפתחו מיקרואורגניזמים בין אם הם חשופים לאויר ובין אם לאו. זו התפתחות פנימית שאינה מושפעת כמדומה מן החשיפה לחמצן, או שמא אני טועה?
***
ירוחם
אני משער שכתבת בציניות.
תודה על שני המקורות הנוספים. במקופיא מאד, או שהם מתייחסים לאמונות עממיות שיתכן שחז"ל קיבלו כפשוטן ויתכן שהתייחסו לאמונות ההמון, או שהם משל.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 12:43 |
|
| |
למיימוני
רוב התשובות לשאלותיך נמצאות באתרים שונים ברשת העוסקים בנחשים (למשל ויקיפדיה)
לי נדמה שגם בענין הנחשים חל הכלל שאין ללמוד מחז"ל פרטים בחכמת הביולוגיה בפרט ובחכמות חיצוניות בכלל .
(ואתר "דעת אמת" עושה מטעמים מענין זה )
גם הקטע הבא העוסק בנחשים נראה לי תמוה:
"שאלו את רבן גמליאל. אמר ליה: לכמה הנחש מוליד? ולא יכול להשיבו ונתכרכמו פניו. פגע בו רבי יהושע ופניו חולנית, אמר לו: למה פניך חולנית? אמר לו: שאלה אחת נשאלתי ולא יכולתי להשיבו. אמר לו: מה היא? אמר: לכמה נחש מוליד? אמר לו: לשבע שנים. אמר לו: מנא לך? אמר לו: הכלב חיה טמאה ומוליד לחמשים יום, ובהמה טמאה יולדת לי"ב חודש. וכתיב: ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה, וכשם שהבהמה ארורה מן החיה שבעה, כך נחש ארור מהבהמה שבעה. כמפני רמשא סלק ואמר ליה. התחיל מטיח ראשו לכותל. אמר: כל מה שעמלתי שבע שנים, בא זה והושיטו לי בקנה אחד "
מה הכוונה לשבע שנים ?הרי התרבות של נחשים נעשית על ידי הטלת ביצים:
"הנקבה מְטילה בין 2 ל־100 ביצים, תלוי בזן הנחש. הביצים מוארכות, רכות ודקות. לאחר חודש עד חדשיים בוקעים הצאצאים מן הביצים בעזרת שן מיוחדת (שנקראת שן הביצה) אשר נושרת לאחר הבקיעה. בכמה מיני נחשים שומרות הנקבות את הביצים עד לבקיעתן בגופן ומשריצות את צאצאיהן. "
וכמו כן הפרשנות בעניין קללתו של נחש:ועפר תאכל כל ימי חייך.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 12:48 |
|
| |
.
כמה נקודות:
1.
גם אם אנו מקבלים שהאמוראים לא שלטו בכל הידע המדעי הידוע כיום, סביר כי הידע שלהם לגבי עולם החי שהיה סביבם, לא כלל דברים המופרכים מאליהם. לפיכך, יש להבחין בין סיפורים המעידים על "ידע כללי" - כגון השמועה על בעל חיים שנוצר מן העפר; לבין מראה עיניים - סיפור מעשה שהיה.
לכן, הידע כי הארס הוא חלבון, וכי כאשר הוא נשפך לתוך מים או יין, אורך החיים שלו כחומר פעיל קצר יחסית - סביר כי לא היה בידם. סביר גם להניח כי לא ידעו שיש הכרח שהנחש יחדיר את הארס למחזור הדם של האדם, וכי בליעה שלו אינה מזיקה.
מצד שני, סביר כי כאשר מתארים נחש ששוחה במים - זה מה שאכן מתכוונים אליו - אלא אם המדובר במשל, וכאן נעבור ל-2.
2.
יש סיפורים שאינם אלא משל, כפי שכתב כבר ראשונים ואחרונים, וכדאי לראות את דברי רבי אברהם בן הרמב"ם בכך.
3.
איסור הגילוי, כמפורש בגמרא, הינו משום סכנתא. כאן ניתן להניח כי ממידע אמפירי שהצטבר, קישרו אבותינו בין משקה שנותר גלוי בלילה, לבין סיכונים בריאותיים. התאוריה שהוצמדה לכך היתה טבעית - נחש בא בלילה לשתות, והטיל בו ארס. כדאי לשים לב שדוקא הסיבה הנפוצה - מזיקים וכו' - לא הובאה, אלא משהו מהטבע הידוע. נחשים יוצאים לשחר לטרף בלילה, לנחש יש ארס ממית בפיו - וההסקה הלוגית אינה כה מרחיקת לכת. שוב, צריך לזכור את הפער בין הידע המדעי שלנו היום לבין הידע המדעי דאז. זיהוי מרכיבי החלבון ומנגנון הפעולה של ארס הנחשים - זה ידע של התקופה האחרונה. זיהוי הנחש כמזיק, וזיהוי שיני הארס אצלו - ידע זה היה מצוי כבר בידי חז"ל.
4.
בעלי חיים ושימוש "אינטיליגנטי":
מחקרים על אינטיליגנציה של בעלי חיים, נערכים מזה שנים רבות. קיים כיום מידע על אחד ממאפייני האינטיליגנציה - השיוש בכלים. הבה נניח בצד בעלי חיים הידועים ביכולת הלימוד שלהם, כקופי אדם, דולפינים או פילים. דרווין כבר זיהה את הציפור שהשתמשה בקוץ כדי "לדוג" את מזונה מתוך הסדקים בהם התחבא, ועיט הסלעים נוהג להטיל צבים מגובה רב אל הסלע, כדי לנפץ את השריון. כמובן, הזואולוגים מתווכחים האם מדובר באינסטינקט או באינטיליגנציה, אבל מי שראה כלב שלמד לפתוח את הדלת, יכול לראות גם נחש מבצע פעולה מסויימת, ולייחס לפעולה זו כוונה תחילית הנובעת ממחשבה.
כיום לא מקובל לייחס אינטיליגנציה לנחשים, אולם מדובר בהגדרות מדעיות. אין בכך אמת אבסולוטית כי הגדרת האינטיליגנציה משתנה. ייחוס כוונה ומחשבה לפעולה שנצפתה מבוצעת על ידי הנחש - אינו כה מרחיק לכת.
5.
אנחנו יודעים כיום על נחשים הרבה מאד. ראייתם לא משהו, שמיעתם וחוש הריח שלהם מצויינים (איבר יעקובסון, באמצעותו מריח הנחש, נמצא בלשונו, ולכן הנחש מוציא את לשונו מידי פעם - כך הוא מריח את האויר סביבו), מנגנון הארס מפוענח, וכו'. הידע שבידינו נצבר לאורך מאות דורות - כולל הידע של הקדמונים. במדע, איננו אלא ננסים היושבים על כתפי דורות רבים שאספו מידע והעבירו אותו הלאה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 12:51 |
|
| |
צענע
תודה.
לא היה לי זמן/התעצלתי לחפש. כמו כן, לא תמיד הסיכומים באינטרנט אמינים, וצריך לדעת לאן פונים. לינק יתקבל בברכה. וסיכום עם מקורות לא כל שכן. וזה למעשה שקיויתי לקבל...
לגבי המקור על ר' יהושע, כבר ציינתי מקודם שהיה עליו אשכול (היכן?). לגבי התרבות הנחש בביצים זו שאלה עצומה היא, וכמדומה שהזכירו אותה, ותשובה בינתים אין לי.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 12:56 |
|
| |
מואדיב
כשכתבתי לצענע, לא הספקתי לראות את דבריך. איקון ירוק מאד.
בתוך דבריך הזכרת מוטיב שאולי לא הודגש דיו. ההפרש הלוגי בין מה שנראה לעינים לבין הפרשנות שניתנה לו.
כך:
א. נחש מתיז מים לתוך כלי. הפרשנות: הוא התכוון לגרום ליין לצוף למעלה כדי לשתות ממנו.
(אמנם קשה מאד להבין מדוע הנחש יעשה כזאת. ואולי ההסבר הוא בחומר המצוי ביין שהיה דרוש לו, אם נניח שהסיפור היה ונברא ולא משל? לגבי השאלה שהצגתי כיצד היין צף על המים, לא דקדקתי די הצורך. הרי כל הרעיון של המעשה הוא שהיין מתערבב עם המים והתערובת עולה למעלה).
ב. נחש רודף אחרי הרפסודה עם היין. כאן קל הרבה יותר לבצע הפרדה לוגית. הנחש נראה שוחה בעקבות הרפסודה. האם הוא רדף אחריה? זה לא הכרחי. האמורא רואה ומפרש שכונתו להגיע ליין. כאשר השמש מוסיף מים לחבית היין, הנחש מפסיק את המרדף. האם הדברים קשורים? אולי לא. אולי משהו אחר הסיח את דעתו של הנחש ולא שמו לב.
כמובן, אם נניח שהיה ביין חומר שמשך נחשים במיוחד, לפי מה שכתב מואדיב על חוש הריח שלהם, זה מסתבר שריח היין משך את הנחש ואפשר שהמים שנשפכו על היין מלמעלה החלישו את הריח. ואיני אלא מעלה השערות.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/9/2010 14:45 |
|
| |
בעניין היין ,מהמקורות שקראתי נחשים שותים מים ואינם חובבי יין.
לגבי הארס אכן יש נחשים שמתיזים את ארסם אבל הם עושים זאת רק כשהם רואים אויב מולם.
אבל כמובן שעלול להיות מצב שבו הנחש רואה אויב מולו ואז מתיז את הארס תוך כדי ההתזה נשפך חלק מהארס לתוך כלי פתוח שבו משקה או אוכל.
"יש מיני נחשים אשר משתמשים בארס גם כדי לנטרל את אויביהם ללא הכשה וללא מגע ישיר כלל, כמו למשל, הקוברה היורקת. נחש זה מתיז ארס אל עיניו של המאיים עליו, הארס מנטרל מיד את ראיית הפולש או הטורף.במגע עם העיניים, הארס עלול לגרום עיוורון. הארס מותז כאשר יוצר הנחש כיווץ של השריר המקיף את בלוטת הארס במהירות ותוך כדי כך ניתז הארס דרך בלוטת הארס אל השיניים החוצה, למרחק של מספר מטרים."
לגבי האינטלגנציה הנחשית :
" התפיסה המסורתית גורסת שנחשים אינם חכמים במיוחד – או כפי שהגדיר זאת אחד מחוקרי הזוחלים, "הם במקום די נמוך בסולם האינטליגנציה". אך ד"ר רנדל רייזרר, מאוניברסיטת ונדרבילט בנשוויל טנסי, דווקא מצא ראיות שנחשי צפע יכולים למעשה ללמוד מניסיונם, ולהתאים את אסטרטגיות הציד שלהם לנסיבות חדשות."
http://www.hayadan.org.il/%D7%9E%D7%AA%D7%99-%D7%9E%D7%9B%D7%A9%D7%9B%D7%A9-%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%A9-%D7%91%D7%96%D7%A0%D7%91-%D7%95%D7%9C%D7%9E%D7%94-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%9E%D7%AA%D7%90%D7%A4%D7%A7-%D7%A9%D7%A0%D7%94-%D7%9E/
|
|
|
|
|
|
