כבר שאלנו ולא קיבלנו תשובה אולי בין החדשים תימצאנה התשובות.
1.
ברכות דף ח -אלא לומר לך: כל האוכל ושותה בתשיעי - מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי.
א. מה פרוש כאילו התענה תשעי ועשירי? הרי בעשירי הוא מתענה? בתשעי הוא אוכל.
ב. מה פרוש -מעלה עליו?. למה זה טוב? הרי בתשעי הוא אינו צריך לצום? אז למה זה מועיל כאילו?
2. הרמב"ם פוסק להלכה- כי גדול מעלת בעל התשובה- מצדיק גמור. מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים לא עומדים.
זו הרי מחלוקת בין ' יוחנן ובין ר' אבהו- תלמידו.אז איך הרמב"ם פוסק כנגד דעתו של ר' יוחנן,-רב נגד תלמיד?
למדנו- כל אך ורק בתורה בא למעט. מה בא למעט האך הזה?
_________________
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 13/09/2010 15:36:01
מודה ועוזב
נשלח ב-13/9/2010 15:54
לירוחם
לגבי השאלה השלישית :
לזה"אך" ו"רק" שבתורה. כל מקום שכתוב בתורה "אך" או "רק" הרי זה בא למעט דבר מה. "אך", כגון: "אך בעשור לחודש השביעי הזה יום הכיפורים הוא" - יכול יהא יום הכיפורים מכפר על שבים ועל שאינם שבים, תלמוד לומר: "אך", הא אינו מכפר אלא על השבים. ,"
לגבי השאלה הראשונה מהמקור הבא ניתן ללמוד שאכן יש מעיקר הדין לצום גם בתשיעי . רש"י מתייחס לזה:
"רש"י מניח שתי הנחות מרכזיות לגבי חיוב האכילה בערב יום הכיפורים: 1.מעיקר הדין גם יום ט בתשרי היה מחויב בתענית.
2.אכילה ושתייה מרובה בערב יום הכיפורים הינה גם כן סוג של עינוי.
איפה קראת שהרמב"ם מכריע לפי הקריטריון שבכל המקרים רב צודק יותר מתלמידו? הרי נאמר "ומתלמידי יותר מכולם"
נשלח ב-13/9/2010 16:16
צענע.
מנחת חינוך מצוה שסד
דיה"כ עצומו של יום מכפר וכן בברייתא דרבי יליף יום הכפורים הוא דמכפר אפי' לא התענה ככתוב בפ' אמור ושם לא נזכר שעיר כלל והאיך תסיק
הרמב"ם תמיד פוסק לפי דברי הרב- לפי הכלל- דברי הרב ודברי התלמיד דבר מי שומעים? והרמב"ם תמיד פוסק לפי ר' יוחנן- הוא היה מעריצו.
לא דובר על אכילה בתשעי שהיא עינוי- ולמי שזה לא עינוי כי אם הנאה גדולה מאד? ומה עם העשירי
נשלח ב-13/9/2010 17:21
1. לענ"ד זה הכי פשוט שיש - להתענות זוהי מעלה ומאמץ שנחשב לזכותו של המתענה ולכן מי שאוכל בתשיעי "נחשב לו" (בשמיים בפנקס או מצד המשמעות הרוחנית שהשפיע בעולם) כאילו התענה גם בתשיעי (למרות שהוא לא) וגם בעשירי. אם לאחר מכן הוא התענה גם בעשירי אז נחשב לו פעמיים.
3. שמעתי פעם שיעור על כך שיום הכיפורים שעיקרו במקדש מתחיל מהבוקר מבחינת הכפרה (תלוי במחלוקת האם כהן גדול צריך בעצמו לתת את תרומת הדשן ככל שאר עבודות היום או שזה עדיין לא יום הכיפורים עצמו שכהן גדול עושה בו את כל העבודות.) ואולי ה"אך" בא למעט את הלילה.
נשלח ב-13/9/2010 17:41
איני יודע מאיפה אתה לוקח את המצווה הגדולה להתענות בצום? ממתי להתענות זו מצווה. ממתי אתה יודע מה נכתב בשמיים? לאדם יש הלכה ארצית ולא שמימית- ורק לפי ההלכה עליו לפעול. ולא לפי ספקולציות שמימית. יש ילפותא הלכתית למאמר הזה, ואותה יש למצא!
האך בא למעט את הלילה? איך? הרי העינוי מתחיל מהלילה
נשלח ב-13/9/2010 18:58
בפשטות ניתן לאמר שאם יש מעלה בצום של יום אחד כ"ש שיש מעלה בצום יומיים . מכיוון שמדובר באחד שאוכל בסופו /תחילתו של פילפול לכן הלשון בחז"ל הוא מעלה עליו הכתוב דאליבא דאמת כלל לא נצטווינו לצום יומיים [למעט הרמז שבטח יבוא ממטורפי הפורום לצום הידוע בשנחאי אלו שלא התחשבו יותר מדאי באכלו ברביעי וצומו בחמישי ו"אל תחושו" לשום דבר] .
סוף דבר כאילו צם תשיעי ועשירי לא בא לתת מעלת שלשת ימי צום אלא יומיים בלבד ולא עלתה על דעתו של שונה הברייתא לומר שמי שיאכל כל ימות השנה יקבל פרס מיוחד על אכילת ט' בתשרי אלא דיבר על מי שאוכל טוב בשביל לצום עוד מעט יבואו מליצי הזכות לומר שגם החולים שלא צמים ביום כיפור יקבלו שכר רב על אכילתם ערב הצום... אני מצטרף לתת שכר לכל יהודי שאוכל טוב אבל שלא יחשיב את זה לסיגופים וצומות
נשלח ב-13/9/2010 19:19
לפי האתון
אולי תפרט מהו צום שנחאי הידוע ולמה התכוונת ב"אל תחושו"לשום דבר
נשלח ב-13/9/2010 19:48
הבחורים שנתקעו במלחמה ביפאן וסין ונקלעו לקרבות קו התאריך , קיבלו מברק מהחזו"א בסגנון הנ"ל
נשלח ב-13/9/2010 20:58
ירוחם זה גופא החידוש שיש מצווה באכילה שנחשבת כמו מצווה של צום של יומיים. ה"אך" בא למעט שה"כיפורים" הוא רק ביום לא הצום.
עוד לא ענו על השאלות הראשונות- ואני מוסיף עליהם שאלה נוספת.
בליל כל נדרי אנו מצטטים את הפסוק- כי לכל העם בשגגה! האמנם? האם אין מזידים בין אחנו בני ישראל, רק שוגגים?
נשלח ב-14/9/2010 19:13
שלום ירוחם לגבי שאלתך השניה. במקום להקשות על הרמב"ם, מדוע לא תשאל פשוט איך תלמיד חולק על רבו? ולגבי השאלה האחרונה. יש הרבה אופנים להסתכל על זה. חז"ל אומרים אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות וכו' יצרו הוא שתקפו וכו' כך שגם במזידין יש כאן איזשהו צורה של שגגה או אונס.
תוקן על ידי שפתי_דעת ב- 14/09/2010 19:14:31
נשלח ב-14/9/2010 22:17
רובו ככולו,ככה שגם אם הרוב בשגגה אפשר לומר לכל העם בשגגה.
נשלח ב-14/9/2010 23:11
שפתי דעת. חובתו של תלמיד לחלוק על רבו- אחרת הוא לא תלמיד כי אם תוכי, ראה גמרא ב"מ פד, איך כעס ר' יוחנן שלא חלקו עליו. אבל לרמב"ם היתה צריכה להיות סיבה ואסמכתא - כדי להעדיף את התלמיד על רבו. והיתה לו סיבה טובה, וזו השאלה?!
בענין רוח השטות וכו'- יש לישב בדוחק.- יש כמה תשובות יותר טובות.
סגסג, למרות שהמילה כל אין פרושו ה כ ל , כי אם רוב, נדמה לי שלא זו היא הכונה.
נשלח ב-14/9/2010 23:41
הפסוק (שהוא ציטוט מספר במדבר)מובא כאן כתפילה ולא תאור מציאות.
אנחנו מתפללים,באמצעות הציטוט,שהקב"ה יסלח לנו על חטאינו ויחשיבם כשגגה.
נשלח ב-14/9/2010 23:54
צענע ואם זו תפילה- אז בתפילה אנו אומרים דברים שלכאורה אינם נכונים? ולא מציאותים? הרי אנו אומרים את הפסוק כסיבה למה ה' יסלח לנו.
