מדוע דברים נידונים על שם סופם?

הרב מיכי,
אני לא הבנתי בדיוק איך האמירה על "זדונות נעשות כשגגות\זכויות", פוטרת את הבעיה שאור הלבנה העלה.
ההגיון שיש ב'צביעת המעשה' הוא הבסיס לשאלה שלו, (למיטב הבנתי).
מה ההגיון שאם אדם חוזר בתשובה המעשה שנעשה בעבר משתנה? כמובן שזה יהיה קשור במה זה בדיוק "תשובה מאהבה", אבל בכל מקרה לא ברור איך מעשה שנעשה בעבר נהפך ממעשה שלילי לחיובי.
ונכון שיש אמריות על לקיחת את הכוחות השליליים שבמעשה הרע לטוב, אבל זה טוב לדוגמאות הקבועות על כעס ללהיטות וכו'. קצת קשה יותר להגיד איך חזרה בתשובה מאהבה הופכת מעשים חמורים (רצח לדוג') לזכויות.

קוצו, לא זו היתה הבעייה שהוא העלה. הוא שאל האם יש משמעות לדרך או שהכל נקבע על פי הסוף. לכן המקור הזה מראה שהדרך לעולם נשארת, והמצב הסופי אינו הקריטריון היחיד לשיפוט. השאלה שאתה מעלה היא שאלה אחרת, ודומני שההסבר לה נעוץ בקשר בין שני המקורות שהבאתי. מכיון שיש מעלה בבעל תשובה שאינה קיימת בצדיק גמור, היא כנראה נובעת מכך שהיה פגם והוא תיקן אותו. זו משמעותה של ה'צביעה' של מעשי העבר. בלי שהוא היה חוטא וחוזר, לא היתה לו המעלה של בעל תשובה. וכבר דרשו חסידים ש'אחטא ואשוב' אינה הו"א של חפפן, אלא זה בא מתוך רצון להגיע למעלת בעל תשובה, שאליה הצדיק הגמור שלא חטא מעולם לא יכול להגיע.

אור, יש בדבריך טעות לוגית. היתרון של בעל התשובה אינו נובע מיתרון במצב (שהרי הוא במצב מושלם כמו הצדיק). מה שקי"ל שבעל תשובה עדיף זה בדיוק בגלל הדרך. זו גופא היתה ראייתי לכך שדברים נמדדים גם לפי הדרך ולא רק לפי המצב. כשאתה מביא הוכחה כמו זו שלך אתה מניח את המבוקש. אתה מניח שמודדים רק לפי המצב הסופי, ומוכיח מהעדיפות של בעל התשובה שמצבו גבוה יותר. מש"ל

_________________

אתה שוב מניח את המבוקש. אתה טוען שבעל התשובה שווה 12, ורואה זאת כמצב עכשווי. ואני טענתי שהוא אכן שווה 12, זאת בגלל שמצבו הוא 10 (מושלם, כמו הצדיק) + בונוס של 2 בגלל הדרך. אז נכון שבשורה התחתונה הוא כעת שווה יותר, הרי זו היתה נקודת המוצא של כל הדיון. השאלה היתה למה הוא שווה יותר, האם המדד הוא מצבו כעת שהוא גבוה יותר או בגלל שיש נקודות על הדרך. סליחה על הכימות, זה רק למען ההדגמה. אמנם הנחת המבוקש היא לגיטימית, שכן משמעותה היא שאתה פשוט חולק על הנחותיי (לדעתך היתרון של בעל התשובה אינו בגלל הדרך אלא שמצבו הנוכחי הוא גבוה יותר). אבל למיטב שיפוטי טיעון אין כאן, אלא רק הבעת עמדה.

בס"ד

הרב מיכי,

לדעתי אין מחלוקת אמיתית בינינו. גם אני טוען שיתרון הבעל תשובה הוא בגלל הדרך. סוד הענין טמון בכך שבבעל תשובה הזדונות לא נעלמים כלא היו (דרגת צדיק), אלא הזדונות בעצמם נהפכים לזכויות מעיקרא (דהיינו הדרך). וזה מה שמעמיד בסופו של דבר את הבעל תשובה מעל הצדיק.

(במאמר המוסגר, זה גם ההסבר של מה שנאמר בזוהר "משיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא". כי דווקא ע"י התשובה מגיעים לשלימות האמיתית).

_________________

קוצו

אני תמיד פירשתי שהעוונות הם עצמם נעשים סיבה למצוות תשובה
ועל כל עבירה שעשה הרי אם חזר בתשובה עליה היא היתה בעצם סיבה של מצווה
עכשיו, כיון שסופו של האדם גילה שראשיתו היתה בטעות כיון שלא ידע על האיסור או על עונשו  ( בחוזר מיראה )
הרי גם בתשובה רגילה נחשבות לו כל העבירות לשגגות
אבל אם הוא שב מאהבה אזי ככל שהרחיק עצמו יותר מתחילה הרי הוא חפץ להתקרב עכשיו יותר
( עניין הדרך שהוזכר למעלה )
א"כ כל התרחקות הפכה עתה לסיבה לקירבה המחודשת ולמצוות "אם תשוב ...אלי תשוב"

חי מה זה אני פירשתי ? עיין תניא פרק ז'

ואם גם התניא כתב כן זה אומר שהפירוש שלי לא נכון ?
אותי לימדו שאם ראית פירוש שלא חשבת עליו אז צריך לציין בשם אומרו
אבל חידוש שחשבת לבד ולא ראית בשום מקום ?
כותבים בשם עצמך
אני את התניא ראיתי רק קצת , את הפרק שני הראשונים וכמה מקומות שהיו רלבנטיים לסוגיות שלמדתי ( בעניין צימצום הראשון ועוד משהו )
ובדרך כלל לא הסכמתי אם היסודות שלו ( כנראה אנחנו לא מאותו שורש נשמה )
את הפירוש דלעיל כתבתי מדעתי ולא מדעתו
נו...
על זה אומרים ברוך שכיוונתי