הערצת רוב ככול הגדולים למרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל גם אחרי פרסום "אורות"

מרן הגאון הרב אברהם ישעיה קרליץ זצוק"ל פנה אליו אחרי עלות ארצה באמצע תמוז תרצ"ג 'הוד כבוד מרן שליט"א שלומכם ישגה' והחזון אי"ש השתמש בתואר הכבוד "מרן" רק לגדולים ביותר בעיניו כמו הרב מלצר, הרב גרודז'ינסקי, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק והרב אלחנן בונם וסרמן. וכן, בהנחת אבן הפינה לישיבת "בית יוסף" בבני ברק, החזון אי"ש עמד משך כל נאום הברכה של הרב קוק, כבוד שלא נתן לגדולי תורה אחרים שדיברו שם, ולאלה ששאלו אותו מדוע שלא ישב, הוא ענה: "די תורה שטייט!" (מיידיש: "התורה עומדת!").
כששכב מרן הרב קוק זצוק"ל על ערש דווי, הגאון הרב מנחם יהודה הלוי אושפיזאי זצ"ל סיפר לחזו"א על מחלת הרב. כששמע החזו"א על מצבו הקשה של הרב זלגו עיניו דמעות ושלח מיד שליח להודיע לרב קוק שהוא מתכוון לבקרו, אך הרב קוק ענה לשליח: "החזון איש הוא מהשקדנים הגדולים שבדור, ואני חס על ביטול התורה שלו. אנא מסור לו שאני מבקש שיתפלל עלי בביתו.
מכאן אתה למד שהטענות של חרדים כאלו ואחרים כאילו החזון איש אמר על הרב קוק שיהיה בגיהינום שקריות לחלוטין. וכן הטענה שמה שה'חזון אי"ש' לא עלה לירושלים בזמן שהרב קוק היה רב שם זה זו ראיה להתנגדותו האישית לרב קוק, טענה זו אינה נכונה. הרב קוק נפטר שנתיים וחודש ושבועיים וחצי אחרי עלותו של החזון אי"ש לארץ, והחזון אי"ש ביקר בירושלים רק 3 פעמים בעשרים השנים ושמונת החודשים שחי בארץ ולא לפני שמלאו 7 שנים מיום עלייתו ארצה, כך שמה שלא ביקר בירושלים במשך קצת יותר משנתיים שעברו בן עלייתו של החזון אי"ש לפטירת הרב קוק, אין זו ראיה להתנגדות אישית לרב קוק, כיוון שהיו תקופות ארוכות בהרבה שבהן לא ביקר בירושלים, ולראשונה עלה לירושלים, כאמור, לאחר 7 שנים מעלייתו לארץ, כ-5 שנים מפטירת הרב קוק. וכן ב"פאר הדור" כרך ב' בעמ' ל"ח כתוב שהחזון אי"ש בעצמו אמר שהסיבה היא לא בגלל רב. מה שכן מוכיח על יחס החזון אי"ש לרב קוק הם שני הדברים המנויים לעיל: האיגרת שבה פנה לרב קוק בתואר "מרן" שבו השתמש כלפי הרבנים הגדולים ביותר בעיניו, ועמידתו במשך כל נאומו של הרב קוק באומרו עליו: "התורה עומדת!"

הגאון ר' אברהם מרדכי אלתר מגור זצוק"ל, מיד לאחר פגישתו הראשונה עם מרן הרב, בשנת תרפ"א, יצא ואמר: "סבור הייתי שאני בא לבקר רב, ולבסוף מצאתי כאן רבי" (במובן צדיקות וחסידות שהרי הרב קוק לא היה רבי חסידי). עוד אמר בהתפעלות: "הוא לא רק יודע ללמוד, הוא שקוע בלימוד" (תרגום מאידיש - ליקוטי הראי"ה ח"ב לרב נריה ע' 133). סיפר בנו האדמו"ר רבי פנחס מנחם אלתר לרב נריה: "אחרי הפגישה הראשונה של אבא עם הרב, הוא הורה מיד לאנשי פמלייתו שיקנו בשר רק מהשחיטה העומדת תחת פיקוחו של הרב", ולא מהשחיטה שבפיקוח העדה הפורשת (ליקוטי ראיה ח"ב ע' 136). גם הרב ברומברג כותב בספר "הרבי מגור" בסדרת "מגדולי התורה והחסידות", כרך כ"ד, כי הרבי הקפיד תמיד לבקר תחילה את הרב קוק, ורק אח"כ את רבני העדה החרדית, למרות שהיו מבוגרים מהרב קוק ואף היו קשורים ל'אגודת ישראל' שהוא היה ממנהיגיה הבולטים. וכך נהג גם לאחר מכן, בשנת ת"ש, שהקפיד לבקר תחילה את הרב הראשי הרצוג, ורק אח"כ את הרב דושינסקי מהעדה החרדית. עוד אמר הרבי אחר פגישתו עם מרן הרב: "בעל מוח כזה לא היה במאה השנים האחרונות". וגם כשהזכירו לפניו את גאוני הדור שלפניו לא שינה את דעתו. ויש לדעת כי הרבי הכיר רבים מגאוני הדור: אביו הלא היה בעל ה'שפת אמת', סבו הגדול הוא בעל חידושי הרי"ם, גם הכיר את בעל ה'אבני נזר'. ואע"פ כן אמר משפט חריף שכזה.
כשביקר מרן הרב קוק במקום אכסנייתו של הרבי, סיפר לו הרבי שעתה הוא עומד להפריש תרומות ומעשרות בפעם הראשונה. אמר לו הרב קוק, אם כן תזכה גם בברכת 'שהחיינו', כדברי רש"י (מנחות עה, ב) ביחס לכהן המקריב בפעם הראשונה, וכפסק הרמ"א ביורה דעה כח. הרבי הקשה, הרי הש"ך מערער על פסק הרמ"א, וכן דעת הפר"ח. אולם מרן הרב חזר וביסס את דעתו, תוך כדי בירור שיטות החולקים ביסודיות ובהרחבה כדרכו. ואף הוסיף לומר לרבי, כי שמחת בואו לארץ ישראל אף היא מצטרפת לשמחת קיום המצווה בפעם הראשונה, והרי הוא יכול לברך בלא חשש. אחרי ששמע הרבי את דבריו המקיפים של הרב, קם ואמר: "אם מרא דאתרא, רבה של ירושלים, פוסק שיש לברך, מקבל אני את דעתו". וברך 'שהחיינו' בשמחה.
הרב קוק הציע לרבי לשבת בכורסה. אולם הרבי סירב, ואמר שגם בביתו אינו יושב אלא על כסא רגיל. אבל הרב שרצה לכבדו אמר לו: "כל מה שבעל הבית אומר לך עשה חוץ מצא" (דרך ארץ פ"ז). השיב הרבי, אבי מורי מפרש "חוץ מצא" - חוץ מן הדברים המוציאים את האדם מן העולם, והרי אחד מהם הוא 'כבוד'. נענה הרב, אמנם פירוש נאה הוא, אבל הוא נגד התוס' בפסחים פו, ב, שם מפורש שאע"פ שיש בכך כבוד, יש לשמוע בקול בעל הבית. הרבי, שהיה בעצמו גאון מופלג, וכבר זכה להכיר רבים מגאוני הזמן, התפעל מאוד מהערתו של מרן הרב שנאמרה כלאחר יד, והצביעה על זיכרון וחריפות שאין דוגמתם. אע"פ כן לא ויתר הרבי על מנהגו ולא ישב על הכורסה (הרב ברומברג).
במכתבו המפורסם מהאונייה לאחר ביקורו הראשון בארץ כתב הרבי מגור: "והרב הגאון רבי אברהם קוק שיחיה הוא איש האשכולות בתורה ומדות תרומיות. גם רבים אומרים כי הוא שונא בצע. אולם אהבתו לציון עוברת כל גבול, ואומר על טמא טהור ומראה לו פנים, כאותו שאמרו חז"ל בפרק קמא דעירובין על מי שלא היה בדורו כמותו ומטעם זה לא נקבע הלכה כמותו, ומזה באו הדברים הזרים שבחיבוריו...". שאלוהו מה ראה לכנות את הרב קוק "איש אשכולות", השיב שהתשובה ברש"י. כוונתו לרש"י על דברי הגמרא בסוטה: "מאי אשכולות? אמר רב יהודה אמר שמואל: 'איש שהכול בו' ", ופירש רש"י: " 'איש שהכל בו' - תורה לאמתה, אין דופי שכחה ומחלוקת". וכן שאלוהו, והרי אמרו במשנה (סוטה ט, י), שבטלו אנשי אשכולות, והשיב: עיינו בתוספות בבא מציעא כט, ב', וכוונתו היתה שאע"פ שבטלו, מעת לעת עדיין ייתכן שיופיעו אנשי אשכולות. גם מהמשפט הביקורתי ניתן לראות את הערצת הרבי לגדולתו של הרב קוק שרואה את הרב קוק כמי שאין כמותו בדורו, אף שלא פוסקים כמותו כמו המקרא בגמרא. בנוסף כתב במכתב: "והנה מדברי הרב הגאון רבי אברהם קוק שיחיה הנ"ל תכירו מידותיו - כי הגם שרוב מאנשי עיר הקדושה והרבה מהרבנים עומדים על צידו, עם כל זה חולק כבוד להרבנים הזקנים". כאן רואים עדות מפורשת מפורש שרוב הקהילה היהודית והרבנים בירושלים תמכו ברב קוק וראו בו את רבם ולא ברב זוננפלד.
בעת ביקורו השני של הרבי בירושלים, בשנת תרפ"ד, ביקש אחד מחסידיו לכבד את הרבי בסנדקאות, ורק אחר שהתברר לרבי שהרב קוק לא ייפגע מזה, הסכים. הרב קוק כובד בברכות, ושלא כמנהג הרווח, לאחר שגמר את ברכת 'כורת הברית', שתה מן היין, ורק אח"כ המשיך "אלוקינו ואלוקי אבותינו קיים את הילד הזה" וכו'. כשקם הרבי מכסא סנדקאותו, שאל את הרב מדוע נהג כך. השיב לו הרב: "כורת הברית" זה סוף הברכה, ואילו ההמשך הוא תוספת בקשה. תשובתו של הרב נראתה מאוד בעיני הרבי, והוא כתב אח"כ לאחיו והודיע לו שאע"פ שמקודם נהג לשתות בסוף הבקשה, הרי מכאן ואילך גם הוא ינהג כך. ואמנם כך נוהגים בניו אחריו.
בתרפ"ג-תרפ"ד שהה מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק בוורשה לרגל נישואיו, וכדי לעשות תעמולה למען עליית יהודים יראי שמיים ובעלי הון, כדי לבנות את הארץ ולהשפיע על אופייה של החברה המתגבשת בה. לאחר ביקורו השני של הרבי בארץ, נכנס אליו הרצי"ה לשאול בשלום אביו, אמר לו הרבי בהתרגשות: "מה כבודו שואל על אבא? הלא הוא מלא קדושה!" אח"כ הוסיף: "כבוד מעלת אביו הוא איש אמת וכל מעשיו לשם שמים!" ('לקוטי הראי"ה' ח"ב, עמ' 136)
בביקור השלישי של ה'אמרי אמת' בארץ, בשנת תרפ"ז, התלווה אליו גיסו הגאון הרב צבי חנוך הכהן לוין זצ"ל, רבה של בנדין, שנודע כגדול בנגלה ונסתר, והיה עוסק רבות בסדר קודשים, ואף חיבר כמה ספרים. סיפר הרב אהרון טייטלבום על ביקורם של הרבי וגיסו אצל הרב קוק: "הייתי נוכח אז בבית הרב. לאחר חילופי דברים בין הרב לרבי, התחיל הרב מבנדין שואל את הרב על דברים בהלכה שהוקשו לו בלימודו במקומות שונים, והרב השיב על כל שאלה ושאלה, מתרץ קושיות, מיישר תמיהות ומגלה עמוקות. והנה שמתי לב שעם כל תשובה שהרב משיב, מפנה הרבי מגור את ראשו אל הרב מבענדין, בתוספת של הנהון, שמשמעותו היא "אתה רואה!" כיוון שהדבר התמיה אותי, הרשיתי לעצמי לפנות אחר תום הביקור אל הרב מבענדין ולשאול אותו לפשר הדבר. הסביר לי האורח החשוב: כשנסעתי עם הרבי באוניה, נשאנו ונתנו בהלכות שונות. היו דברים שהרבי השיב עליהם, והיו דברים שעליהם אמר: כשנבוא ירושלימה וניפגש עם הרב קוק תשאל אותו והוא כבר ישיב לך. כפי שראית, השיב לי הרב על כל שאלותיי, ותנועותיו של הרבי באו לומר שאכן צדק כשהיה בטוח שהרב ישיב לי על הכול" ('ליקוטי הראי"ה' ח"ב עמ' 149). הרב מבנדין עוד הספיק לשאול את הרב שאלות בענייני קודשים וענייני קבלה, וכולו היה מלא הערצה כלפיו. לאחר שחזר לפולין, סיפרו שהרב מבנדין היה מספר בשבחו של מרן הרב, ואמר: "העולם אינו יודע את הגדלות של הרב קוק! בירושלים מכהן רב בעל השגות מופלאות ביותר!"
באחד מביקוריו כשנלוו אליו גיסו, הרב מבנדין והאדמו"ר הגאון ר' יצחק זליג מורגנשטרן מסוקולוב, ולאחר ביקור הרב קוק במעונו של הרבי מגור שבו התווכחו על דברי הרב בעניין ההתעמלות של צעירי ישראל, מיהר האדמו"ר מגור ללכת לבית הרב כדי להחזיר ביקור, וסירב לנסוע בעגלה. הוא רצה לכבד את הרב קוק בביקור ברגליו וצעד מאכסנייתו בעיר העתיקה עד ביתו של הרב קוק.
בסיום סעודת נישואי בן אחיו של הרבי, שאליה הוזמן גם הרב קוק, כיבד האדמו"ר את הרב קוק גם בזימון לברכת המזון וגם בשבע ברכות. וכן אחרי הקידוש בשבת "שבע ברכות" ערבב הרבי את השיריים מכוס הקידוש שלו וכוס הקידוש של הרב ונתן לחסידים לשתות.
כששמע הרבי על מחלתו של הרב, פקד במכתב על בנו רבי שמחה בונים אלתר (שלימים היה האדמו"ר) לבקר את הרב ולמסור לו את איחוליו בכתב ידו: "הנני לברך את כבוד תורתו ברפואה שלמה. המקום יהיה בעזרו שישלח לו רפואה שלמה בקרוב, לשמחת לב אוהביו". סיפר האדמו"ר ר' פינחס מנחם, שבהיות הרבי באנייה בדרכו לארץ ישראל, באלול תרצ"ה, שמע על פטירתו של הרב, וגעה בבכייה בלתי רגילה. זה היה דבר נדיר מאוד אצל הרבי, שכמעט ולא בכה. אין זאת אלא כי ידע את גדולתו של מרן הרב קוק זצ"ל. וכן בביקורו הזה אמר לגרי"צ דושינסקי זצ"ל, ראב"ד העדה החרדית (כשהרב בנגיס שימש בהמשך כראב"ד לצדו) שלא השתתף בלוויית הרב קוק, שאם הוא היה בירושלים בזמן הלוויה הוא היה צועד ברגל אחר מיטתו של הרב קוק עד הר הזיתים.

הגאון הרב שמעון יהודה הכהן שקופ זצוק"ל ניסה פעמים שונות לעלות לארץ בין השנים תר"פ-תר"צ (הפרטים להלן מובאים בהרחבה עם מקורות במאמר 'עד אשר אמצא מקום במשכנות לאביר יעקב : רבי שמעון שקופ זצ"ל וכהונת ראש ישיבת 'מרכז הרב' - מסורות ועובדות', ב"המעיין" תמוז תש"ע, המופיע גם בכתובת: http://www.shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=333). בין ניסיונותיו ניסה לפעול להעלאת ישיבתו ("שער התורה" בגרודנה) או בגלל חוסר באמצעים לעלות לבדו, ובעניין זה פנה לרב קוק עצמו בב' אדר א' תרפ"א; ניסה להתמנות לראשות ישיבת "עץ חיים" אם הגרא"ז מלצר לא מגיע; פנה לראשי אגודת ישראל בוינה שיקימו ישיבה בירושלים ויקבלוהו כעובד בתוכה; פעל בעניין קבלת משרה תורנית בירושלים אצל הרב זוננפלד שמקורביו הציעו לפני הגאון הרב יהודה לייב חסמן זצוק"ל להקים ישיבה בירושלים, והרב חסמן שיתף בהצעה הזו את הרב שקופ וכתב לרב זוננפלד שהוא מציע שהוא והרב שקופ יקימו יחד את הישיבה; בנוסף ניסה להתמנות לר"מ ואף כראש ישיבה ('ר"מ ראשי') בישיבת "מרכז הרב"; הניסיון האחרון היה להקים ישיבה בתל-אביב.
יש לציין שלגבי הבדיקה לגבי ישיבת "עץ חיים" הוא פנה לגאון הרב ישעיה זאב וינוגרד זצ"ל שהשיב לו בכסלו תרפ"ב שהוא לא יכול להיענות לבקשתו כי הרב מלצר מתכוון להגיע וכותב לרב שקופ: 'דברתי גם עם הגאון מהרא"י קוק שליט"א, שטוב ונכון לפני מעכ"ג שקודם שיבא לירושלים אל המנוחה יסע קודם לאמעריקא, ושם בסיוע של תלמידיו הרבנים הגאונים דשם יעלה בידו ליסד פה עיה"ק ישיבה'. הרב שקופ המשיך לפעול בעניין זה כשראה שהרב מלצר מתעכב וסבר שעדיין הוא יכול להתמנות לראש ישיבת "עץ חיים" במקומו, ובכ"ח כסלו תרפ"ד כתב בעניין זה לרב וינוגרד וביקש בסופו להביא את הבקשה לפני הרב קוק: '...ולהגיש בקשתי להגאון מהרא"י קוק שליט"א, שיהיה בטח כהנא מסייע כהנא, להוציא מחשבתי לאור אם יהיה ביכולתו'. בעניין אפשרות משרת ר"מ ב"מרכז הרב" ואף ראש ישיבה ('ר"מ ראשי'), בחורף תרפ"ו הייתה התכתבות בעניין זה בין הרב שבתי שמואלי, תלמידו לשעבר ותלמיד "מרכז הרב", לבין הגריש"ש: הרב שמואלי שלח מכתב לרב שקופ בכ"ב בכסלו בעניין אפשרות עלייתו לארץ ללמד בה תורה והרב שקופ שלח מכתב תשובה בי"א בטבת שבו מבקש מהרב שמואלי שיברר בעניין אפשרות לקבלו כר"מ ב"מרכז הרב". זמן קצר לאחר מכן אכן קוּדם עניינו של הרב שקופ בידי ידידו הגאון הרב חזקיה יוסף מישקובסקי זצוק"ל, ששלח לגרי"מ חרל"פ זצוק"ל מכתב ישיר בנושא משרת ראש ישיבה ('ר"מ ראשי') ב"מרכז הרב" בי"ג שבט תרפ"ו. כפי שהוא מציין הוא שלח מכתב בעניין גם לראי"ה עצמו, אך עתה הוא פונה לרב חרל"פ, מעמודי התווך בישיבה, כדי שיסייע לדבר. בהתייחסו להתאמת המשרה לרב שקופ הוא כותב '...כאשר בפטירתו של הגאון הג' אבד"ק טאווריג ע"ה נפקד מקום ר"מ בישיבת 'מרכז הרב', והנה הודיעני ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם מוהר"ר שמעון הכהן שקאפ הי"ו, שנפשו איוותה לעלות לציון ולהרביץ תורה מציון. והנה למותר לדבר בשבחו של הגר"ש הי"ו...' ובהתייחסו למכתב ששלח לרב קוק כתב: 'הצעתי זאת במכתב לפני שבועות אחדים לפני ראש הרבנים לארץ הקודש, הגאון הגדול פאר דורנו מוהרא"י הכהן קוק הי"ו'. הרב חרל"פ השיב על דעת הרב קוק שמשרה זו שמורה לרב קוק עצמו שמעדיף את שיטת הלימוד של הגר"א (המבוססת על בקיאות, היקף וחיבור לפסיקת ההלכה, וכפי דרך רבותיו, הגאון הרב ראובן הלוי לוין מדווינסק זצוק"ל, שאמר לו ש"כל סברה היא חשודה", והגאון הנצי"ב זצוק"ל) על פני שיטת החקירות והסברות. אמנם יש לציין שהגרא"א בורשטיין היה ראש ישיבה, אך כנראה ששיטתו הייתה כשיטה המועדפת על הרב קוק, או שתוך כדי כהונת הגאון מטבריג הייתה נסיגה מדעתו של הרב קוק ש"כוחות הוראה גדולים, חשובים ועצומים, נוסף על הכוחות החשובים שיש לנו מכבר, ילוו אלינו מן הגולה בתור ראשי ישיבות ומורים מובהקים לכל המלאכות השונות ולנצח על כל מלאכת העבודה..." (כפוף כמובן לשיטת הלימוד המועדפת עליו). מעט לאחר מכן הרב שקופ היה במשא ומתן עם ישיבת "שער השמים" בראשות הגאון הרב חיים יהודה לייב אויירבך זצוק"ל (אבי הגרש"ז זצ"ל שהיה לוקח את בנו זה לרב קוק לשמוע מדבר תורתו): במכתב מי' אלול תרפ"ו, פירט הרב שקופ מגעים שהיו לו באותו זמן עם ישיבת 'שער השמים' בירושלים, והפעם היה זה הרב שקופ שדחה את ההצעה, כיוון שזו ישיבת מקובלים ו"לא משך לבי בזה כ"כ בלי דעת תכונת הרב המנהל". הרב שקופ כבר התייאש מלעלות לארץ, אך בכל מקרה הניסיונות לא היו יכולים להצליח בגלל התנגדותו של הגרח"ע גרודזינסקי שהרב שקופ יעזוב את גרודנה שאליה הגיע בהזמנתו. ומאותה סיבה לא התממשה ההצעה בתרפ"ט להיות ראש הישיבה ב"ישיבת רבי יצחק אלחנן" בניו-יורק, בעת שהותו בארה"ב. בתרצ"ה הוסרה התנגדות הרב גרודזינסקי, ואז שוב ניסה הרב שקופ לעלות לארץ. הרב שקופ ביקש מתלמידו הרב ברוך יצחק לוין לסדר בעבורו ישיבה בתל-אביב, והתנגד לרצון מעריציו בארץ שיעלה ללא משרה תורנית. תלמידו זה עלה לארץ בתרצ"ו לשם כך, והתוכנית כמעט יצאה אל הפועל, אך בוטלה בגלל פטירת חתנו של הרב שקופ, הגאון הרב שרגא פייבל הינדס זצ"ל. הרב שקופ לא רצה שעלייתו תפגע באופן רציני בישיבת "שער התורה" בגרודנה, ורצה להעמיד את חתנו בראשותה, אך הוא נפטר. בחשוון ת"ש רצה שוב הרב לוין להעלות את הרב שקופ לארץ ישראל (לאחר שישיבת גרודנה נסגרה עם פרוץ המלחמה), ואף דאג להשיג עבורו אישור עלייה מגרי"א הלוי הרצוג זצ"ל, אך בט' בחשוון נפטר.

יש לציין שלאחר הקמת ישיבת "מרכז הרב" ראשי ישיבות גדולים מרחבי אירופה שונים פנו לרב קוק לקבל תלמידים מישיבתם לישיבתו, וביניהם: הגאון הרב שלמה יוסף כהנמן מפוניבז' זצוק"ל (שלח מכתב ה' תשרי תרפ"ה שבו ממליץ לקבל תלמיד מישיבתו); בי"א בשבט שלח הגאון הרב יעקב שפירא זצ"ל, ראש ישיבת וולוז'ין המחודשת ובן הגאון הרב רפאל שפירא זצוק"ל (חתן הנצי"ב), מכתב שבו ביקש מהראי"ה לקבל ל'מרכז הרב' עשרה מתלמידיו שהשלטון אינו מניח להם להישאר אצלו; בי"ח בשבט שלח הגאון הרב משה סוקולובסקי מבריסק זצוק"ל, מכתב שבו המליץ לראי"ה על קבלת שבעה מתלמידיו ל'מרכז הרב'; מכתבי המלצה דומים על תלמידים הגיעו בח' שבט מהגאון הרב נפתלי טרופ מראדין זצוק"ל; בב'-ג' סיון מהגאון הרב מאיר אטלס משאוול זצוק"ל; מהגאון הרב יהודה לייב פיין מסלונים זצוק"ל, ועוד. בקשות אלו החלו לפני מינויו של הגאון הרב אברהם אהרן בורשטיין מטבריג זצוק"ל לראש ישיבה ב"מרכז הרב" באדר א' תרפ"ה, והתחזקו בעקבות בואו של אחד מגדולי גאוני דורו (ראו ב'אגרות לראי"ה' מכתבים שונים בעניין זה מראשי ישיבות רבים) שהספיק לכהן במשרה רמה זו עד יום י"ט בסלו תרפ"ו שבו נפטר בפתאומיות (גם פרטי פסקה זו מהמאמר הנ"ל מכתב העת "המעיין").

הגאון הרב חיים עוזר גרודזינסקי זצוק"ל בר"ח כסלו תרצ"ד: 'הוד כבוד ידידי הרב הגאון הגדול המפורסם וכו' כקש"ת אברהם יצחק הכהן שליט"א'.

הגאון הרב זליג ראובן בנגיס זצוק"ל שדגל בהשקפת העדה החרדית והיה ראב"ד העדה החרדית לאחר פטירת הרב קוק, כותב לרב קוק, שהכירו מישיבת וולוז'ין, כותב בתרפ"ו: "הרב הגאון האדיר, תפארת ישראל... הכהן הגדול מאחיו...". 

הגאון הרב יצחק זאב סולובייצ'יק זצוק"ל שהיה מתנגד חריף לציונות כתב לרב קוק במכתב אליו: "הרב הגאון הגדול המפורסם, תפארת ישראל..." ובמכתב אחר מכנה את הרב קוק "פאר הדור".

הגאון הרב ירוחם הלוי לייבוביץ' זצוק"ל שהיה אף הוא מתנגד חריף לציונות כתב לרב קוק: 'לכבוד הרב הגאון המפורסם בכל קצוי תבל, סיני ועוקר הרים, צדיק וחסיד, כליל המעלות והטוהר, רשכבה"ג ומרא דארעא דישראל, אדמו"ר הגאון א"י הכהן קוק שליט"א'. וכן הגאון הרב שאול ישראל זצ"ל אמר שלפני שעזב את ישיבת מיר כדי לעלות לארץ ללמוד ב"מרכז הרב" (למד כחצי שנה במיר לפני עלותו ארצה), אמר לו המשגיח הנודע שיאמר לרב קוק שהוא מקנא בעולם הבא שלו על תרומתו לעולם התורה.

הגאון הרב ברוך דב לייבוביץ זצוק"ל שהיה גם הוא מתנגד חריף לציונות, כתב בראש מכתבו לרב קוק: 'כבוד הגאון האמתי, נר ישראל, עמוד הימיני כקש"ת'.

הגאון הרב נתן צבי פינקל זצוק"ל, "הסבא מסלבודקה", כתב לרב קוק מחברון שאליה הגיע בתרפ"ה עם ישיבת "כנסת ישראל" (שנקראה גם ישיבת סלבודקה המוכרת מאז מעברה לירושלים לאחר פרעות תרפ"ט כ"ישיבת חברון" ושמה הרשמי הוא "כנסת ישראל - חברון", כשיש לציין שיש לה סניף הנקרא "ישיבת סלבודקה"): 'הגאון הגדול המפורסם בקצוי ארץ בגאון תורתו, חכמתו וצדקתו ובנועם מידותיו העמוקות והנשגבות באור תורה אוהב עם ישראל במסירת נפש כו' כקש"ת הגרא"י הכהן שליט"א, אב"ד ור"מ דירושלים עיה"ק'.
וכן אמר לתלמידו הגר"י הוטנר זצ"ל (ראה בפסקה הבאה דבריו על הרב קוק): "הוא אמנם לא למד בישיבות המוסר, אבל 'ער איז די צורה פון מוסר!' ('הוא הצורה של המוסר!')"  

הגאון הרב יצחק הוטנר זצ"ל אמר על הרב קוק: "הרב היה בקי בכל התורה כולה, בבלי וירושלמי, בנגלה ובנסתר, כל רז לא אניס ליה...!"
"הרב היה גדול בתורה, ביראה ובחסידות מכל אותם אשר חלקו עליו!" כל זאת אינו סותר להערצתו לבן דורו, הגאון ר' יואל טייטלבוים זצ"ל מסטמר, אך הרב הוטנר מהיכרותו האישית והקרובה עם הרב קוק ראה שהיה גדול מכל אלו שחלקו עליו.
וכן אמר: 'הרב היה איש הגר"א!' וכוונתו למה שכתב ב"פחד יצחק" (ר"ה, מאמר י"ד)"הגר"א - איז דער פשט - התיחסות לכל מקצועות התורה מבל להבליט פנים אחד על השני - היקף כללי המאחד את כל חלקי התורה".
ועל קשריו על הרב אמר: "הקומה התחתונה שלי... היא הסבא מסלבודקה והקומה העליונה היא הרב קוק!" ו"אלמלא נפגשתי עם הרב קוק הייתי חסר 50% מהווייתי!" וכן התבטא פעם: "איך בין דאך גיווען ביי הרב קוק אונטער זיין טלית קטן!"="הלא הסתופפתי אצל הרב קוק תחת הטלית הקטן שלו!"
היכרותו עם הרב קוק החלה בתרפ"ה כבחור בישיבת "כנסת ישראל" שעלתה מסלבודקה לחברון, ועלה לירושלים מדי פעם ובא לפני הרב קוק ושוחח עמו בדברי תורה והפך לתלמידו, בתרצ"ב יצא לעיר הולדתו ורשה לביקור משפחתי ולהוצאתו את ספרו הראשון והחשוב "תורת הנזיר" כשהסכמת הרב קוק מתנוססת בראש ההסכמות, ובמכתב הבקשה להסכמה מכ"ב בטבת תרצ"ב כתב הרב הוטנר: 'הוד כבוד אדמו"ר הגאון הגדול, עטרת ישראל וקדושו מרן ר' אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א', וחתם: 'בצפיה למכתב כ"ג (כבוד גאונו) הנני חותם המתאבק בעפר רגליו'. יש לציין שהמו"ל השמיט על דעת עצמו את ההסכמה הזו מהמהדורה השנייה של הספר, ובכך רק פגע בכבודו של הרב הוטנר. לאחר הוצאת הספר לאור חזר הרב הוטנר לקרבתו של הרב קוק עד פטירת הרב קוק. בשלב מסוים נסע לארה"ב לכהן בראשות ישיבת "רבי חיים ברלין". הרב נריה ביקר אותו שם והרב הוטנר הראה לו איך הוא מעבד בשיעורו קטע מ'עולת ראי"ה'. כך עשה בלי שידעו, כדי לא לעורר את מחלוקת הקנאים, והכניס לשיעוריו רעיונות וביטויים מתורתו של הרב קוק והי מצטט מדברי הרב קוק. כך קרא למאמריו "הלכות דעות וחובות הלבבות", ביטוי שהרב הוטנר לקח ממאמרו של הרב "תחיית הקודש" שנדפס ב'מאמרי ראי"ה' ח"א, עמ' 49.

הגאון הרב איסר זלמן מלצר זצוק"ל אמר לרב גרודז'ינסקי בביקור אצלו בהתייחסו לרב קוק: "אנו גדולים עד בריח הדלת שלו!"
אמר על רב אחד שדיבר בגנותו של הרב קוק: "קודם שיתפלל תפילת נעילה כפי שהרב קוק מתפלל מנחה רגילה ואז יוכל לדבר עליו!"
ובהספד על הרב קוק אמר ר' איסר זלמן: "יחיד הדור בגאונות, יחיד הדור בצדקות, יחיד הדור בחסידות!" ו"עם מותו של הרב נפגע חוט השדרה של עם ישראל!"
הגרש"ז אוירבך שהיה תלמידו בשיחה בינו לבין הרב נריה, דיברו על כך שהגרא"ז כינה את הרב קוק "שר התורה" אמר לרב נריה שהגרא"ז היה חסיד של הרב.

הגאון הרב שמשון אהרן פולנסקי זצוק"ל, שנודע כרבה של טפליק ובכינוי "הרב מטפליק", היה ממעריציו הגדולים ביותר של הרב קוק (כמו למשל הרב מלצר), ובימי ראשון היה פונה לרב נפתלי שטרן זצ"ל שהיה ממתפללי בית מדרשו של הרב מטפליק ומשומעי שיחותיו של הרב קוק בסעודה השלישית, ומבקש ממנו בזו הלשון: "נו, נפתלי, זאג שוין איבער כנסת ישראל תורה"="נו, נפתלי, אמור לפני את תורת כנסת ישראל!" וכן אם היה לו שאלות בהלכה היה פונה לרב קוק שיענה עליהן.

הגאון הרב צבי פסח פרנק זצ"ל אמר על הרב קוק: "נבצר ממני מחמת חולשתי להעלות על הכתב פרשת גדולת ענק הרוח, הגאון האדיר, פאר הדור, ראי"ה קוק זצ"ל..."

הגאון הרב אהרן קוטלר זצוק"ל כותב בראש מכתבו לרב קוק: 'מעלת כבוד הגאון הגדול המפורסם בכל קצוי הארץ, פאר הדור, עמוד הימיני, פטיש החזק, מעוז ומגדול לתורה ולדת...".

הגאון הרב יהודה מאיר שפירא זצוק"ל כתב לרב קוק בלשון זו: "חכימא דיהודאי, רב האי גאון ודגול מרבבות קודש, שר התורה ופאר הדור, מרא דארעא דישראל". וכן הוא ביקש ברכה מהרב קוק לכבוד פתיחת ישיבתו, ישיבת חכמי לובלין בתר"ץ.

הגאון הרב אליעזר יהודה פינקל זצ"ל בדברי תנחומיו כתב: "... ומה נורא השבר לכל בית ישראל בהיעדר מנהיגו וקברניטו הדגול, אשר הקריב תמיד את נפשו לטובת האומה, וברוחב לבבו ואהבת ישראל הטהורה, בגדלותו, בצדקתו וברוחו הכביר היה לסמל השלום...!"

הגאון ר' דוד בורשטיין מסוכצ'וב זצ"ל הי"ד שלח לרצי"ה דברי ניחומים לאחר מות אביו ובהם כתב: "הלב נדהם ונדחף לשמוע כי גברו אראלים ונשבה ארון הקודש, מרא דארעא דישראל, גאון ישראל והדרו, אוי לה לספינה שאבד קברניטה...!"

הגאון ר' יוסף יצחק שניאורסון מלובביץ' זצוק"ל שהיה מתנגד תקיף לציונות, כתב בי"ז באייר תרצ"ה ("אגרות קודש" כרך ג', איגרת תשע"ב): 'כבוד הרה"ג הנודע ומפורסם לשם תהלה ותפארת בתוככי גאוני יעקב בכל מרחבי תבל וקצוי ארץ עה"י פה"ח (=עמוד הימיני פטיש החזק) רב פעלים כש"ת מוהר"ר אברהם יצחק הכהן שליט"א' (וכן ראה כרך ב' איגרת תנ"ב מכ"א באלול תרפ"ט וכרך י"ג איגרת ד'תשכ"ט מב' בסיוון תרצ"ב).

הגאון ר' שלמה גולדמן מזוויהל זצוק"ל היה בראשי חודשים מבקר את הרב קוק ויושב לפניו כדי ליהנות מזיו פניו של הרב קוק ולהאזין לדברי תורתו.

הגאון הרב מאיר סטלביץ ("הרב מחסלביטש") זצ"ל אמר במלאת שנה לפטירת הרב קוק: "גאון הדיבור ויחד עם זה גאון השתיקה היה מרן הגאון הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. מצד אחד היה דיבורו קולח בלי מעצור... מצד שני היה לו כוח השתיקה: אף פעם לא שמענו ממנו דיבור אסור... גם לדבר וגם לשתוק... לא כל אחד זוכה, ואחד מיוחד שזכה לכך היה רבנו הרב זצ"ל."

הגאון הרב ישראל חיים דייכעס מלידס זצוק"ל, שהיה מגדולי הדור באותה תקופה, היה מעריץ נלהב של הראי"ה. לדוגמא, בפתחו של אחד מספריו הרבים של הגרי"ח דייכס, מובאת הסכמה מרגשת של הראי"ה, והרב דייכס מכנהו: 'ידיד נפשי הגאון הגדול האמיתי, תפארת ישראל, אוצר תורה יראה ותבונה, חוקר ומקובל, כקש"ת מו"ה אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א, רב הכולל בעה"ק ירושלים תובב"א' [עוד על קשריו עם הראי"ה, ראה במסגרת בעמוד הבא]. הקנאים שלחו מכתב לגרי"ח דייכס, וציפו כי הוא יענה לבקשתם להחרים את הראי"ה וספרו, הם לא ידעו שהרב דייכס הוא מעריץ של הרב קוק, ולא היה סיכוי שיחרים את הרב קוק. אדרבא, הוא הזדעזע ממעשיהם המגונים, ומחה על כך בחריפות.

הגאון הרב עובדיה הדאיה זצוק"ל, מגדולי המקובלים והפוסקים וראש ישיבת המקובלים הספרדית "בית אל", כותב למשל, בשו"ת "ישכיל עבדי" ח"ב קונטרס אחרון או"ח סימן ב' בפנייתו לרב קוק "גאון ישראל וקדושו, פאר הדור והדרו". הרב הדאיה היה מבקש בקשות שונות מהרב קוק במשך שנות הכרותו עם הרב קוק, והרב קוק היה נענה מיד. הרב הדאיה אמר שהוא נוכח לדעת שהרב קוק הוא "לא רק גדול בתורה אלא גם גדול במידות ונשמה גבוהה שממנה יש ללמוד אורחות חיים!"

הגאון הרב שלמה-זלמן אויירבך זצ"ל, שנולד ונפטר בירושלים והיה בן 25 כשנפטר הרב קוק, אמר על הרב קוק: "הרב היה גדול בכל, איש האשכולות. מאיזה צד שהיית מתבונן בו, היית רואה את גדולתו, את יחידותו. גאון ששלט בכל מכמני התורה, בנגלה ובנסתר, צדיק בכל דרכיו ובכל מעשיו, בדקדוקי מצוות ובמעלות המידות, בשקידת הלימוד ובמעשי החסד." בהזדמנות אחרת אמר: "הרב היה גאון מופלא וקדוש עליון!". ועוד אמר על הרב קוק: "לא היו גדולים כמוהו בדורו. זו הייתה גדלות מיוחדת. הרב היה גדול לא רק בדורו אלא בדורות!" כשאמר "הרב" בלי להוסיף שם כוונתו היית לרב קוק, וכן במכתב תורה לרב נריה על קבלת 'שיחות הראי"ה' כינה הגרש"ז את הרב קוק 'רבנו זצ"ל'. וכן אמר שהרב קוק היה היחיד שידע ללמוד את חכמת הקבלה ואת חכמת ההגדה לעומקה של הלכה. סיפר הגאון הרב יוסף בוקסבוים זצ"ל, שהיה מנהל 'מכון ירושלים' ותלמידו של מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל: 'עד סוף ימיו של מו"ר הגאון ר' שלמה זלמן אויערבך, כשהוא היה אומר "דער רב", "הרב", זה היה הרב קוק.' יש לציין שאמר לבעל אחייניתו, הגאון הרב יחיאל מיכל שטרן שליט"א, שדעתו כדעת הרב קוק בענייני השקפה.
וכן יש לציין שבספר "מאורי אש" על חשמל בשבת שהוא ספרו הראשון שיצא לאור בתרצ"ה, בין ההסכמות נמצאים הסכמותיהם של מרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל ושל מרן הגאון אבא יעקב הכהן בורוכוב זצוק"ל שהיה מהרבנים הראשונים שהצטרפו ל"מזרחי", בנוסף להסכמותיהם של מרן הגרא"ז מלצר זצוק"ל, מרן הגרח"ע גרודזינסקי זצוק"ל ואביו, הגרחי"ל אויירבך זצוק"ל.
סיפר בחור שלמד בישיבה לצעירים של "מרכז הרב" שפעם התלבט בדרכו, ופנה אל הגרש"ז זצ"ל ושאלו, שמא כיוון שרוב הגדולים אינם הולכים בדרכו של הרב קוק, גם הוא צריך ללכת בדרכם של הרוב. ענה לו הרב אוירבך: "מה אתה מדבר? בזמן הרב קוק רוב ככל גדולי ישראל היו בטלים אצלו!"

הגאון הרב יוסף שלום אליישיב שליט"א - נולד בהומל לגאון הרב אברהם אליישיב זצ"ל (שם משפחתו המקורי היה לוינסון), חתנו של עמוד הקבלה בדורו, הגר"ש אליישיב, ועלה לירושלים עם אביו (שינה שמו לאליישיב בהמלצת ה"חפץ חיים" לקבלת אישור עלייה משפחתי אחיד), וסבו (הגר"ש פנה לרב קוק להפעיל את קשריו כדי לעזור להם בעלייה והרב קוק הזדרז לעשות זאת), והיה בן 24 בפטירת הרב קוק. מעריץ ביותר את גדולתו של הרב קוק. סיפר הגר"י בוקסבוים (בהמשך לדבריו לעיל לגבי קשר רבו הגרש"ז לרב קוק): "ופעם אחת היה עורך אחד במכון שלנו שמצא קטע שהרב קוק הוציא והדפיס בקובץ תורני. לאחר שהכניס אותו לאוצר מפרשי התלמוד, עורך פלוני הוציא אותו. אחד מהעובדים התלונן על כך. קראתי לעורך ואמרתי לו: "אני רוצה שאתה תלמד איתי את הקטע. אם יש לך קושיה ודבריו של הרב צריכים עיון אז בבקשה". הוא ענה לי: "בכלל לא נכנסתי לעניינים. אני חושב שקטע מכתבי הרב קוק לא מתאים לאוצר מפרשי התלמוד". אמרתי לו: "מרגע זה אתה מפוטר". הוא לא קיבל את הדברים, והלכנו לדין תורה אצל הרב אלישיב. הרב אלישיב היה מזועזע. הוא אמר לאותו עורך: "אתה הכרת את הרב קוק? דע לך שהוא היה קדוש. הוא לא היה שייך לתקופה שלנו, ולא הבינו אותו טוב. בוודאי שר' יוסף רשאי לפטר אותך. אני הייתי עושה אותו דבר".
מקרה נוסף בו מחה הגרי"ש אלישיב כנגד אותם קנאים היה בתשס"ו כשיצא הספר החשוב 'עיניים למשפט' של הגאון הרב יצחק אריאלי זצ"ל (ובו ביאורים מהגמרא עד להלכה) בהוצאה מחודשת, תוך השמטת הדברים שכתב הרב המחבר (המופיעים במהדורה המקורית) על הרב קוק זצ"ל. הגר"י אריאלי היה מתלמידיו המובהקים של מרן הרב קוק זצ"ל, ואף שימש כאחד מראשי ישיבת "מרכז הרב", ואעפ"כ מלאם ליבם של המדפיסים להשמיט את דבריו על אודות רבו המובהק. וכך כתב שם בהקדמתו הגר"י אריאלי: 'וכמה מהחידושים נאמרו לפני גדולי ישיבתנו הקדושה "מרכז הרב", היא הישיבה החופף עליה הוד רוחה של מחוללה, גאון ישראל וקדושו מרנא ורבנא רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, אשר גידלה וטיפחה בלימודים במסלולם הישר והאמיתי היא ההלכה, באהבת השי"ת, תורתנו הקדושה, עם הקודש וארץ הקודש. וברוב חסדי ה' הייתי מהזוכים לייסד ולהקים את הישיבה הקדושה בעבודה מאומצת, בהשקעת כוחות רוחניים וגופניים, ומאת מרן הרב זצ"ל הוטל עליי הנהלת הישיבה בתפקידיה השונים, והנני מנושאי הארון במשך כל זמן קיומה'. בעקבות השמטה מכוערת זו, הושמעה ביקורת חריפה על האחראי על מהדורה זו, והוא הלך לשאול את הגרי"ש אלישיב שליט"א האם עשו המהדירים כשורה כשהשמיטו את דמותו של הרב קוק. כמובן, הרב אלישיב שלל את מעשיהם לחלוטין. בעקבות זאת הוחזרו הספרים לכריכיה, הגיליון הראשון הודפס מחדש, והכניסוהו במקום הגיליון המוטעה, וכך הספר נמכר היום.
פעם אחת כתב הגרי"ש פסק הלכה בעניין מסוים, וכשסיים לכותבו, הראה לו אחד הנוכחים את דברי הראי"ה באותו עניין, ובהם פסק הלכה שונה. מייד קרע הגרי"ש את פסקו שלו, וביטל דעתו כלפי דעת מרן הראי"ה.
כשיצא לפני כמה שנים ספר חדש ובו סיפורים על הראי"ה, שמח הגרי"ש לקבלו, והביע התעניינות בתוכנו.
העיתון 'יתד נאמן' פרסם סילופי דברים נוראיים על מרן הראי"ה, בקשר לנאומו בפתיחת האוניברסיטה העברית בירושלים, ומייד לאחר הוצאת העיתון התברר שהדברים שנכתבו היו שקריים ומגמתיים, וגדולי ישראל (בינהם הגר"נ קרליץ שליט"א) ביקשו והתחננו למערכת העיתון שתפרסם התנצלות, אך היא התחמקה. כשהגיעו עורכי העיתון לביתו של מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, הוא מחה בחריפות על השקרים הנ"ל, ואמר מתוך כאב: מדוע לא בדקתם את הדברים לפני שפרסמתם אותם? וכמובן שהורה להם לפרסם התנצלות מיידית, אך הם לא שמעו בקולו [עיין בחוברת 'לכבודה של תורה' בעניין פרשה זו, ובעניין התעלמות עתונאים מדעת תורה].
בפעם אחרת, כשעשו כתבה בעיתון הנ"ל על איזה עניין, והוזכר בדרך אגב מרן הראי"ה, הם כתבו: "הראי"ה" ללא תואר נוסף. כשראה זאת הגרי"ש, מחה על כך, וציווה לגנוז את כל העותקים שהודפסו, ולעשות עותק חדש של העיתון שבו יהיה כתוב: 'הראי"ה קוק, גאב"ד ירושלים'.

להוסיף על כל זאת אביא כאן שבירחון קול תורה תמוז-אב תרצ"ה (עמ' כ"א-כ"ה) מופיעה הכרזה על יום תפילה לרפואת הרב קוק שבו הוא מוגדר "רבנו גאון ישראל וקדושו מרן...", "רבנו גאון עוזנו הגאון הגראי"ה...", ועל ההכרזה הזו חתומים מגדולי ירושלים ואף מגדולי הדור: הגרא"ז מלצר, הגרצ"פ פרנק, הרבי מזוויהל, הגאון ר' שאול ידידיה אלעזר ממודז'יץ זצוק"ל, הגאון ר' מנחם נחום טברסקי מרחמיסטרובקה זצוק"ל הגאון ר' זאב מרחמיסטרובקה זצוק"ל, הגאון הרב יוסף גרשון הורוויץ (רבה של שכונת "מאה שערים"), הגרש"א פולנסקי, הגאון הרב משה חסקין זצ"ל ("הרב מפרילוקי"), הגר"מ סטלביץ, הגר"א אליישיב מהומל (חתנו של הגר"ש אליישיב ואביו של הגרי"ש), הגאון הרב מרדכי סנדר קופשטיין מראדין זצ"ל, הגאון הרב שלמה זלמן זלזניק (ראש ישיבת "עץ חיים" לצד הגרא"ז), הגאון הרב יעקב יצחק וכטפויגל זצ"ל (ראש ישיבת "מאה שערים"), הגאונים הרבנים שמחה ושמעון וינוגרד (ראשי ישיבת תורת חיים), הגאון הרב יחזקאל סרנא זצ"ל (ראש "ישיבת "כנסת ישראל - חברון"), הגאונים המקובלים הרב חיים יהודה לייב אויירבך זצוק"ל (אבי הגרש"ז זצ"ל) והרב שמעון הורוויץ זצוק"ל (ראשי ישיבת המקובלים האשכנזית "שער השמים"), ועוד. וכן נשלחו מכתבים שונים מרבנים גדולים שבהם איחולי החלמה חמים לרב קוק ובהם הוא מוגדר 'הגאון מוהרא"י קוק שליט"א' (הגרח"ע גרודזינסקי), 'כבוד הגאון האמתי פאר הדור והדרו הצדיק כקש"ת... האב"ד בירושלים...' (הגרב"ד לייבוביץ מקמניץ), 'כבוד ידידי הרב הגאון הנודע לשם תהילה ותפארת בתוך גאוני יעקב, עה"י (עמוד הימיני), פטה"ח (פטיש החזק) בעל מידות תרומיות כש"ת מוהר"ר' (הריי"צ מלובביץ'), 'הרב הגאון המפורסם פאר הדור רב פעלים וכו' כקש"ת הר"ר... רב הכולל בעיה"ק ירושלים תובב"א' (הגאון ר' יחזקאל הלוי הולשטוק מאוסטרובצה זצוק"ל הי"ד). עם חתימת החוברת הרב קוק נפטר.

קישור: http://www.otzar.org/wotzar/Book.asp?61714&+%F7%E5%EC%20%FA%E5%F8%E4 

לאחר פטירת הרב קוק פרסמו גורמים שונים מודעות אבל ובהם מוסדות שאינם ציוניים אך ראו ברב קוק את גדול הדור שנלקח לבית עולמו, וביניהם ישיבות "עץ חיים", ו"כנסת ישראל - חברון" ו"ועד השחיטה האשכנזית" שיש לציין שהוקם כוועד שחיטה נפרד מהשגחת השחיטה של הרב קוק. ישיבת "עץ חיים" פרסמה את הדברים הבאים: ' "הצור תמים פעלו" (כותרת). מוסד התורה הראשון באה"ק אשר לפני 16 שנה בשנת התרע"ט באותה עונה ג' אלול, היה ממביאי ומכתירי רבן של ישראל בשערי ירושלים, מבכה עתה יחד עם היישוב הארצישראלי את האבדה הגדולה שאינה חוזרת בהילקח מאתנו פאר דורנו גאון עוזנו, מרן רבנו אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל, ינחם הית"ש את משפחתו הגדולה ואת כל בית ישראל וירפא שבר בת עמו.'

ישיבת "חברון כנסת ישראל" פרסמה את הדברים האלה: 'עטופי צער ואבל על הילקח מאתנו עטרת תפארתנו, גאון האומה, פאר הדור, נזר ישראל והדרו, כקש"ת מרן רבי אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל... והרופא שבורי לב, הוא ירפא את שברנו הגדול כיער.'

'ועד השחיטה האשכנזית, פרושים וחסידים בירושלים ת"ו' פרסם את ההודעה הזאת: 'יחד עם כל בית ישראל בארץ ישראל ובגולה כולה הננו מבכים את השבר הגדול שהשברנו בהילקח מאתנו נשיאנו הגדול, גאון קדוש ישראל ותפארתו, העמוד התיכוני שכל בית ישראל נשען עליו, מרן אברהם יצחק הכהן קוק זצוק"ל. מי יצא לפנינו ומי יבוא לפנינו ומי ייתן לנו תמורתו?'

כאן רואים גדולים שראו ברב קוק גאון גדול וצדיק גמור גם אחרי "אורות" עם עובדות שונות המראות על יחס לרב קוק כאחד הגדולים ביותר. וכן משתמשים כלפיו בביטויים השמורים לגדולי הדור כ"מרן", "פאר הדור", "יחיד הדור", "תפארת ישראל", "עטרת ישראל וקדושו", "גאון ישראל וקדושו", "גאון עוזנו", "שר התורה", "מרא דארעא דישראל", 'רשכבה"ג', "רבן של ישראל", "עמוד הימיני", "פטיש החזק", ועוד.

שאלה: האם הרב הגאון שמע על הספר "דת הציונות" ואם כן מה הוא חושב עליו?

תשובה: שלום רב!  

ספר "דת הציונות", נתחבר על ידי אדם אשר אין בו דעת. כי כל הטענות שכתב נגד הראי"ה קוק אינן נכונות כלל, והוא משער השערות לפי קוצר דעתו ודעת רבותיו בכדי לבזות את הרב קוק, וטוב היה לו לאותו מחבר אילו נתהפכה שלייתו על פניו, ונוח לו שלא היה חוזר בתשובה כלל, והיה נשאר בקלקולו שלא יערך עדי עד לעומת הקלקול שהביא עתה לעולם על ידי ספרו. וכל המבזה את החכמים אין רפואה למכתו. וכבר הודיעונו רבותינו (בסנהדרין דף צ', ע"א) כי אין לו חלק לעולם הבא. ואין ספק בדבר שהקדוש ברוך הוא דחס על כבודו של צורבא מרבנן, לא יחרש על כבודו של הרב קוק, שהיה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל גדולי התורה העריכוהו עד מאד. ואף הגרי"ש אלישיב מכבדו עד מאד, והגרש"ז אוירבך היה תלמידו, וגם מרן רבנו עובדיה יוסף שליט"א מגדלו ומעריכו אין קץ, כי כל אלה הכירוהו, וידעו גדולתו, גם אם באיזה ענייני הנהגה לא הכול הסכימו עמו. וידועה לשון הגאון חזון איש במכתבו אליו, אשר כתב לו "הוד כבוד מרן שליט"א", והמחבר "דת הציונות" הטה דבריו לדרך זרה, חורש רעה בכל עת מדנים ישלח. והאמת כי זה המחבר קשה עלינו כספחת, אפרוח אשר לא נפקחו עיניו, אשר למד תורה והשקפה מפי מבזה תלמידי חכמים המתלוצץ מן החכמים בדרשותיו, וממנו למד וכן עשה, עד שנתגדל יותר ונעשה תלמיד המחכים את רבותיו, בדברי ליצנות כנגד רבן של ישראל הראי"ה קוק, אשר הוא מרבה דברים כנגדו בדברי שקר שאין להם שחר. עדי יאנף ה' במשנאיו ושב יעקב ושקט ושאנן ישראל. ועוד הרבה יש להאריך בדברים אלה, אך תקצר היריעה והזמן גם הוא. קנצי למילין, שאסור לקרות בספר הנזכר כי דינו כשאר ספרי מינות.

שאלה: בתגובה לתשובה שלכם בנושא הספר "דת הציונות", שאלתי היא: למה דיברתם נגד המחבר? הוא רק מנסה להשפיע על יהודים בהשקפה חרדית,  וגם אם אתם לא מסכימים איתו, זה היה לא הכרחי לתקוף אותו ככה בגלוי.

תשובה: אותו שהזכרת בדבריך, חיבר ספר לג' מטרות... ומטרתו השלישית, היא הצגת אישיותו של הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק באור שלילי מאד. ועל זאת אין אנו יכולים להחריש. וכל השומע בזיון תלמידי חכמים ואינו מוחה עתיד ליתן את הדין. ועל כן לא יכולנו בשום אופן להחריש ולשקוט על שמרינו בשומעינו דבר רע זה, מפני שחששנו בעצמינו להילכד בעוונו של המחבר הלז, פורץ גדר ישכנו נחש, שמעיז פניו שוב ושוב לדבר סרה ולהלעיג במלאכי אלהים, וי וי לו על מעשיו, ואוי להם למחזיקים בידו. אטו יודע הוא מי הוא זה הגאון ראי"ה קוק, אשר רובם המכריע של רבני ירושלים היו ששים לקראתו, וצמאים למוצא פיו, וגם מאלה אשר ביקרו את דרכו, ואף היו מקורבים לעדה החרדית, היו יודעים מגדולתו ומכבדים אותו ואת מעשיו דרך כלל. והם המה אנשי ה', גאונים וחסידים אשר בארץ המה, הגאון המופלא רבי שמשון פולנסקי ז"ל, רבה של שכונת בית ישראל (ששימשו אצלו בהוראה, מרן הרב רבנו עובדיה יוסף שליט"א, הגרי"ש אלישיב שליט"א, הגר"ש ואזנר שליט"א, הגרי"י פישר ז"ל, ועוד), היה מעריכו עד אין קץ, והרב קוק השיב לו כגמולו, וכינהו בחיבה "הלמדן של ירושלים", וזה הגאון לא היה מבני הדור שלנו. סיפר לנו הגאון רבנו הגדול שליט"א, כי הגר"ש פולנסקי, יודע היה בעל פה מילה במילה ממש את לשונות הרמב"ן במלחמות ה'. והוא היה מיודד עם הגרי"ח זוננפלד, ועל אף הכול, היה מכבד מאד את הגראי"ה קוק והחשיבו לאחד המיוחד בגדולי הדור. והיה ידידו המובהק של תלמיד חבר של הגראי"ה הלא הוא רב רבנן, רבן של רוב גדולי דורנו, מרן רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, אשר זה המחבר לא מתיירא להטיח דברים גם בו. ואין הוא יודע שגם הגאון הרב מבריסק היה שולח ומפנה אליו (להגרצ"פ פראנק) לשואלים בדבר ה' זו הלכה. ולמפורסמות אין צריך ראיה, איך שבירושלים של אותם הימים היו מתפללים רוב התלמידי חכמים בבית הכנסת אחוה אשר תחת אדרת קדושתו של הרב הגרי"מ חרל"פ זצ"ל, שהיה חסיד קדוש, והוא היה תלמידו המובהק של הראי"ה קוק.
שמענו מפי הרה"ג ר' צבי כהן שליט"א, רב הסמינר הישן בירושלים, שסיפר לו רבו הגאון הצדיק רבי גדליה אייזמן שליט"א, משגיח ישיבת קול תורה, כי בצעירותו, היה לומד בישיבת מרכז הרב, מפני שעל ידי אותה הישיבה סודרו לו כל אשרות העלייה לארץ. ובאותן השנים היה נושא דברים בישיבה הגרי"מ חרל"פ. וכשהיה מגיע הגר"ג אייזמן לביקורים בביתו של הגר"י אברמסקי, היה מבקש ממנו הגר"י שיאמר לו מה שדיבר בדברי תורה הגרי"מ חרל"פ, מפני שהיה שמח מאד בדבריו. ודבר שפתיים אך למחסור להאריך עוד מעניינים אלו, אשר יכלה הזמן והמה לא יכלו.
וזה המחבר שזכרת, הטיח דברים בקדושי ה', אויה לנו איך שבדורינו גבר כל כך ההסתר פנים, שיקומו צבועים מכת חנפים ואפיקורסים (שבאמת הוא בז לכל תלמיד חכם שאינו סובר כמותו), לבזות גאון וקדוש בישראל ולא נעשה עימהם מאומה.
ונסיים בפרט אחרון, כי לפני דור אחד, עשו כמה מקנאי ירושלים עסקני אגודת ישראל הצגת פורים, ודנו את הגרא"י קוק לשריפה רח"ל בתוך שחוקם והתהוללותם. הגאון רבי איסר זלמן מלצר, מעריצו של הרב קוק (כפי שיראה כל רואה בהסכמותיו לספרי הראי"ה שנדפסו אחר פטירת הראי"ה), כעס מאד על אותו מעשה משוגע של אלה, ויצא בהפגנתיות מבית הכנסת שהיו בו. ולא ארכו הימים, בל"ג לעומר של אותה השנה, נשרפה למוות אשתו של אותו עסקן ששחק מהרב קוק. ואחר זמן נפטר בנו, ובאו עליו עוד יסורים קשים ומרים, עד שנכנע לבבו, ועלה הוא ועשרה מחביריו לקברו של הגראי"ה, ויצא מן העולם בעל תשובה. (ובדרך אגב נזכיר, כי העיד בפנינו תלמיד חכם אחד, שביקר לאחרונה בהר בזיתים, וראה שם בכל סביבות קברו של הראי"ה, הכול מחולל, שבור ומנותץ, מלבד קברו של אותו צדיק, דקודשא בריך הוא תבע ביקריה, ומצבתו עומדת מאז קבורתו ועד היום ואין שטן ואין פגע [יש לציין שזה צריך להיות לגבי הזמן שבו שלטו הירדנים בהר הזיתים שאז ניסו כמה פעמים לפגוע במצבת קברו של הרב קוק ולא הצליחו כשכל פעם קרתה להם תקלה אחרת, ושאר מצבות הקברים בסביבת קברו של הרב קוק היו מנותצים - הערה שלי]).

עוד ברצוננו להוסיף, כי דיברנו היום עם הגאון מרן רבנו הגדול שליט"א, וסיפרנו לו על ספר הנזכר, והשיבנו שבלי ספק איסור גמור הוא לדבר כנגד אותו צדיק. ושאלנו אותו אם הרב קוק היה אדם גדול, וכה השיבנו: לא רק אדם גדול, אלא צדיק יסוד עולם. והוסיף, כי הגאון רבי יהודה צדקה (שהיה מתנגד אפילו לבחירות כנודע, ובודאי שלא היה שייך למזרחי), סיפר לו, שהיה שנה אחת בישיבת מרכז הרב ביום שמחת תורה, והכיר שם את הגרא"י קוק, ואמר לו, זה היה מלאך ה' צבאות ממש! וחזר על הדברים גם מרן שליט"א, זה היה מלאך ה' צבאות ממש!

http://bhol-forums.co.il/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2826869&forum_id=20354