לא תשא את שם אלקיך לשוא, בעקבות ההשקפה\מופתים וכד'

(ב) אָנכִי יְקוָק אֱלהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לא יִהְיֶה לְךָ אֱלהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:
(ג) לא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ:
(ד) לא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלא תָעָבְדֵם כִּי אָנכִי יְקוָק אֱלהֶיךָ אֵל קַנָּא פּקֵד עֲוֹן אָבת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשׂנְאָי:
(ה) וְעשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאהֲבַי וּלְשׁמְרֵי מִצְוֹתָי: ס
(ו) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם יְקוָק אֱלהֶיךָ לַשָּׁוְא כִּי לֹא יְנַקֶּה יְקוָק אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא:
 
מה ראה האלוקים לומר במעמד הר סיני (מיד אחרי האיסור של ע"ז) את עניין לדבר בשם האלוקים ???

התשובה: כי דיבור בשם האלוקים היא היא בדיוק כמו ע"ז הרי מה ההבדל ?? 
שניהם הם שקר, ולכן הם גורמים לעצירת ההיתקדמות האנושות לטוב,

אבל מצד שני:
למה פיחד האלוקים, הרי נביא חייב להוכיח את נבואתו, במילא אין כאן חשש שיוכלו לדבר בשמו בלי להוכיח,

התשובה היא, שגם בזמן התנ"ך לפני מעמד הר סיני אנשים דברו בשם האלוקים, כמו היום דת ההשקפה,

וכאן אני מביא את הרמב"ן שכותב (בפרשת השבוע פרשת שמיני) משהו מפחיד ביותר,

לגבי שמשה רבינו אומר לאהרן בשם האלוקים שלא מוזכר כלל מתי האלוקים אמר לו את זה,
ויקרא פרק י (ג) וַיּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקוָק לֵאמר בִּקְרבַי אֶקָּדֵשׁ
 
טוען הרמב"ן כך  (ויקרא פרק י פסוק ג)

ולדעתי בדרך הפשט אין צורך לכל זה,(כלומר אין צורך לחפש איפה אמר האלוקים) 
כי דבר השם, ?! (כלומר כי דבר השם היא לאו דווקא דרך דיבור, רק) גזרותיו ומחשבותיו וענין דרכיו,
(כלומר לפי התבונה מבינים את האלוקים) 
והדבור יאמר בכל אלה, (כלומר התבונה היא היא דבר האלוקים, וכאן הרמב"ן מביא ראיה לדבריו) 
דברתי אני עם לבי (קהלת א טז), חשבתי מחשבה זו. וזה הדבר אשר מל יהושע (יהושע ה ד), זה הענין, על דבר הכסף (בראשית מג יח). וכן ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה' (שם כד נא), גזר, (את הראיה האחרונה אני גם צטטי פעם לעניין הזה, לומר שזוהי הדרך של הנבואה) 

ולכן פיחד האלוקים שנבין כל מיני דברים ולפי זה אנו נחשוב שזה דבר האלוקים,
ולכן אמר מיד אחרי איסור ע"ז ואלילים, שלא נעשה כך, כלומר שלא נדבר בשמו, "לא תשא את שם אלוקיך לשוא"
רק נביא כמשה רבינו יכול לפרש את התבונה לנבואה,

ולכן מובן למה חז"ל אומרים שביטלה הנבואה, כי אין יותר לדבר בשם האלוקים מתוך נבואה,
היום רק החכמים יודעים לדבר בתבונה, אבל לא בשם האלוקים,
וזה הפירוש בוטלה הנבואה,

ולכן היום יותר מתמיד אסור בשום אופן לדבר בשם האלוקים, כי זה כמו ע"ז ואלילות,

במילא יוצא שדת ההשקפה וכמותם, היא היא ע"ז ואלילות ממש,
 
רק "התבונה" היא היא דבר האלוקים,