הערמות בהלכה

היו גם היו אשכולות על כך.
יש מאמר מצויין של הרב רוזן ב'אקדמות', שבו הוא מסביר (אם אני זוכר נכון) שהארמות אינן נסיון "לעבוד על הקב"ה" (כפי שמקובל לומר), כי אם אנו מאמינים שהקב"ה' הוא נותן התורה, ושהתורה היא החוק המושלם - הרי שאנו צריכים להאמין גם שהפרצות שהושארו בחוק הן חלק מאותה שלמות וחלק מכוונת המחוקק. אלא מה, אותו מחוקק גם סמך עלינו (כלומר, על הרבנים) שיעשו שימוש בפרצות הללו רק במקרים הראויים לכך.

למה מאוס?
חז"ל קראו לזה טעמא דקרא.
ולגבי הסתירה, כנראה שלא קשה מידי, השאלה היא האם אזלינן לחומרא או לקולא, ואם אזלינן לחומרא ניתן לתפוס בשני הצדדים לחומרא.

בזה אני מסכים אתך
רק אם כן הבה ונרחיב את השאלה, מה רע בנבל ברשות התורה?

לפי המובן עוד קודם שנחשוב מדעתינו העוד לא נפתחות, ראוי להעתיק דעת הגדולים בעניין, שכבר דשו בה הרבה...
לראשונה ראה בהקדמת בית רידב"ז (להגאון רבי יעקב דוד מצפת) בפירושו על ספר פאת השלחן שביעית (להגאון רבי ישראל משקלאב), וז"ל:
אחינו בני ישראל שמועה שמענו שרבים שואלים מדוע עשו היתר על מכירת חמץ, וכן מהר"מ תיקן היתר עסקא, והלל התקין פרוזבול, הכופרים שואלים בכפירה, ע"ז נאמר אל תען וגו', אבל גם יהודים כשרים שואלים השאלה הזאת, ע"ז מחויבים להשיב למען שלא יטעו א"ע,
הענין של מכירת חמץ הוא אינו קולא אלא חומרא הוא מדרבנן שמחוייבים למכור החמץ אע"פ שמה"ת ומדרבנן אין שום איסור כיון שלחמץ בביטול בעלמא סגי, אזי רבנן הטילו חומרא זו למכור החמץ, והוא נובע מירושלמי במסכת פסחים ר"י חייש להערמה ומזה דנו הפוסקים הלכה זאת, והמון עם טועים בזה וחושבים שהתקנה הי' היתר על איסור ב"י של חמץ,
וכן איסור רבית כשעושה עמו למחצית שכר אין שום איסור מה"ת ויש לו חלק בריוח, אך כל מה שתיקן המהר"מ הוא שהלוה סילק מעליו הנאמנות שלא הרויח כידוע לכל, ואיזה קולא היא,
וגם בדבר תקנת הלל הפרוזבול, אדרבה מזה הוא מוסר השכל עד כמה החזיקו חכמים קדושת שביעית עד שהצריכו והזקיקו לעשות פרוזבול, ועכ"ז לא היה בכוחו לעשות אלא בדבר הנוגע לממון מטעם הפקר בי"ד, אבל מה שנוגע לאיסור ולקדושת הארץ לא היה כח בידי הלל הזקן ובית דינו לעשות שום היתר בעולם כלל וכלל להפקיע הקדושה מארצנו הק'. עיי"ש עוד שהאריך.
... תוקן על ידי - חמץ_גמור - 26/09/2010 00:52:29

_________________