הנדנדות בתפילה ובלימוד תורה

ידוע הסברו של הכוזרי להתנענעות בזמן לימוד תורה. גם ידועים דברי הזוהר, באותו נושא, שנשמת האדם משולה לשלהבת שמתנועעת ללא הרף.

אנו גם מכירים את הערותיהם הקוטלות של כמה מן האחרונים על המנהג להתנדנד בתפילה, בטענתם שמכיוון שבתפילה יש לעמוד כלפני מלך בשר ודם לפחות, אין להתנועע בתפילה מפני שבזיון הדבר לדבר אל מלך ב"ו בנענוע הגוף. ולכאורה נלמד כך בהיקש לתלמוד תורה.

אמנם היו שסברו שמותר ואף רצוי להתנועע, לא רק כדי לשמור על ריכוז בשעות הקטנות של הלילה, אלא בסגנונו של הזוהר הנ"ל שכל הגוף כולו יאמר שירה.

מה דעתכם? גם מהבחינה ההיסטורית שביאר ריה"ל, וגם מהבחינה ההלכתית כפי שנידונה בפוסקים.

מקורות:
כוזרי ב,פ
זוהר ג, פנחס ריט,א
שו"ע או"ח מח,א בהגה ובנושאי כלים

[עניין ההמחשות התיאטרליות כחלק מהדבקות כהרמת עיניים או ידיים לשמיים, מחיאת כף כל כף, ריקוד, ניגונים משמחים או נוגים גם הוא קשור כמובן]

מיימוני תודה.
עדיין אין לי את הספר.

פילוג אוכלוסיה (תקנו אותי אם אני טועה):
א. בציבור המזרחי המקורי לא התנדנדו מעולם. רק כשהגיעו לארץ, ונתקלו באשכנזים, החלו התנדנדויות בצעירי הצאן המזרחי.
בציבור האשכנזי הרוב מתנדנדים. אם מהסיבות הטכניות (למשל זה של דר הלפרין, או כדי להתעורר ולהתרענן), ואם מהסיבות "הרוחניות" שבציבור החסידי.
ב. ככל תופעה שהיא בעולם, ההתנדנות בתפילה מתחילה מחיקוי חיצוני, אבל יתכן שעם השנים האדם יתנדנד מסיבות שיברר לעצמו את עניינן.
ג. אנשים מתנדנדים – שוב, על פי ראות עיניי – בכל זמן של מעשה דתי. כמובן, תלוי באדם. 
ד. יהיה מרתק לבחון מבחינה רפואית את ההבדל בפעולה המוחית בין חוסר התנדנדות מוחלט, להתנדנדות רגועה, מהירה, לצדדים, מחיאות כפיים.
אעיר עוד שלענ"ד יש שתי סוגי התנדנדויות זו המודעת וזו הרפלקסית. 

מקס,
האם התכוונת לענות שהיהודים מתנענעים בעת עבודתם כקונטרה ל"אדישות" הנוצרית שאינה מתאפיינת בעבודת הגוף.
נדמה לי, שברוב המקרים המצב הוא הפוך. היהודים, בכל חבל ארץ שגלו אליו, למדו מן הגויים דרכים לעבודת הבורא.

כמה דוגמאות:
צורת סידור המושבים בבית הכנסת בארצות הנוצריות היא כבכנסיה, ובארצות המוסלמיות היא כבמסגד.
אופן הישיבה בבית הכנסת בארצות הנוצריות היא כבכנסיה, ובארצות המוסלמיות היא כבמסגד (רמב"ם, הלכות תפילה, יא,ה).
המנגינות בבתי כנסת בארצות הנוצריות היא בוודאות כנסייתית, ובארצות המוסלמיות מזכירה מאד מואזין.
יתכן שהתנודות בתפילה נלמדו ממעשי הפולחן של הנזירים הנוצרים ולא מההמון הנוצרי הפשוט, שאכן, ככל הידוע לי, אינו מתנדנד מידי יום ראשון בכנסיה.

התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זי"ע נשאל שאלה זו: מדוע ישראל מנענעים גופן בעוסקם בתורה מבלי שלמדו זאת מאיש, ואילו עמי העולם אינם כן? כאן גילה רשב"י רז נסתר, עניין עליון ומופלא, בסוד ההבדל בין נשמות ישראל לנשמות הגויים. מתוך ההבדל נובע מנהג ישראל להתנועע, בדיוק כאותה להבה מאירה ומזהירה הנמשכת אחר הפתילה, שאינה יודעת השקט ומתנועעת אנה ואנה, ואילו בני אומות העולם נשארים קפואים על עמדם, כדומם החסר חיות ורגש. אדם מישראל בשעה שהוא מוציא מפיו דברים שבקדושה, מתעוררת רוח הקדושה המצויה בפנימיותו ושואפת להתעלות אל שורשה, וזה ממריץ את האדם לתנועה, בבחינת "כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ" (תהלים לה, י). השיר והשבח לחי עולמים לא נמסרו לפה וללשון בלבד, וגם לא רק לרוח ולנשמה, למוח וללב. כל רמ"ח האיברים ושס"ה הגידים זכותם וחובתם להלל ולשבח למי שבראם, לפאר לו ולזמר לשמו. כך אנו אומרים בתפילת 'נשמת כל חי': "על כן איברים שפילגת בנו...הן הם יודו ויברכו וישבחו ויפארו וישוררו את שמך מלכנו תמיד....והקרב והכליות יזמרו לשמך, ...שנאמר: 'כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ' (תהלים לה, י)". [מתוך סידור התפילה, 'נשמת כל חי', תפילת שחרית של שבת ויום טוב] "תפילה - פירושה להיות חי, לנוע כלפי החיים".
 

http://www.manof.org.il/index.php?option=com_content&view=article&id=177%3A2010-07-22-13-17-34&catid=67%3A2009-07-02-12-07-54&Itemid=96&lang=he&limitstart=15

http://www.hydepark.co.il/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2491577&forum_id=20330#r_0