הכורים בצ'ילה

נהמת דוב

אמשלום

1. ראשית, שני מקורות רלוונטיים. בעיה דומה לזה היא שאלת סל התרופות. יש מאמר של הרב שרלו על עניין זה, ומסתמא יועיל לדיון כאן (לינק?). עוד זכור לי מאמר (באסיא?) על דיני קדימה בנפשות וחלוקת תקציבים.
2. אמנם שאלות כאלה תמיד מעוררות אצלי בעיה מתודולוגית: גם אם נמצא בחז"ל סדר קדימות כלשהו, מה היה המקור שלהם (לדוגמא, לדיני קדימות דהוריות)? אם זה מסברתם, אז מדוע הסברא שלי גרועה יותר?
3. כפי שכתב מיימוני, מסברא נראה פשוט שהקריטריון הזה הוא הנכון. גם בחיי שעה מול חיי עולם אני מניח שנסכים שחיי עולם קודמים להצלה.
4. אמנם מה שבכל זאת צריך לדון בזה הוא האם התוחלת (מספר השנים הצפוי לחייו בממוצע) יכולה להחליף את הנתון העובדתי (מספר השנים בפועל). בבעייה של חיי שעה מול חיי עולם, אנחנו משווים את השנים בפועל, וההנחה היא שנסכים שחיי עולם גוברים. ואילו כאן, מי שסיכוייו לשרוד הם גבוהים יותר, המכפלה של הסיכוי בתוחלת החיים הרגילה שלו, תיתן את תוחלת שארית החיים שנותרו לו.
5. אלא שאם זה הקריטריון, אז למה לא להעדיף אדם צעיר (בלי קשר לסיכויי השרידות הספציפיים שלו בסיטואציה הזו), רק בגלל שנותרו לו בממוצע יותר שנות חיים. אני לא חושב שתהיה הסכמה לגבי קדימות של אדם צעיר להצלה.
6. אמנם כאן השאלה של התוחלת נראית פחות רלוונטית, שכן השאלה האם הוא ישרוד היא שאלה בינארית (או שיצליח להגיע החוצה או שלא). ונראה שיש מקום לתלות את הקדימה לא בתוחלת החיים שנותרו לו (שמחושבת כנ"ל) אלא בסיכוי להגיע החוצה.
7. ועדיין, גם אם נקבל את האינטואיציה הזו, צ"ב למה?
8. כעת עולה בדעתי שאולי החובה שלנו היא להציל אותו מהצרה הספציפית הזו ולהחזיר אותו למהלך הנורמלי של החיים (שנקצב לו מהקב"ה/הטבע). ולכן יש להתחשב רק בסיכוי להיחלץ מהצרה הזו, ולהתעלם מהצרות הרגילות (הרפואיות, הגיל וכדו'). כלומר הסברא נובעת מחלוקת תפקידים בינינו לבין הקב"ה/הטבע.
9. אמנם במחשבה שנייה נראה לי שגם אם הסברא הזו נכונה, סביר יותר לאמץ אותה מנקודת מבט מאמינה (שחלוקת התפקידים היא בינינו לבין הקב"ה), ולא מנקודת מבט אתיאיסטית (שחלוקת התפקידים היא בינינו לבין הטבע). שאלה מעניינת היא האם אכן נקבל תשובות שונות לשאלה זו משתי הקבוצות הללו.