| נשלח ב-31/10/2010 01:21 |
 |
| |
לימוד תורה וחשיבה מודרנית - פריצת דרך?
הסיפור הוא כזה: בשנה שעברה שלח לי מיכי אברהם מאמר שהוא כתב עם עוד אנשים על לוגיקה לא דדוקטיבית או משהו כזה. ניסיתי לקרוא ולא קלטתי מילה. ביקשתי ממנו שישלח לי את הגרסה האנגלית שהנחתי שהיא יותר ידידותית למשתמש, אך גם ממנה לא הבנתי כלום.
והנה בשבוע שעבר היה כנס בבר-אילן שבו הוצגה השיטה. הלכתי, התפעלתי, ואני חושב שיש כאן חידוש בכמה פנים. לענייננו אתמקד ביחסי אקדמיה - ישיבה.
לפני הכל, גילוי נאות:
1. אני חבר של מיכי.
2. שנינו עובדים באותו מוסד.
3. אני כותב את הדברים במושכל ראשון ובלי שירדתי לטכניקה היישומית של השיטה החדשה שהוצגה.
כעת לעניין. בשבועות האחרונים נפתחו כאן כמה אשכולות על לימוד תורה באקדמיה ויחסו ללימוד ישיבתי. תרשו לי לנסות להציג את הדברים בפרספקטיבה אחרת.
לדעתי הנקודה איננה אקדמיה-ישיבה אלא חשיבה מדעית מול (או כחלק מ) חשיבה תורנית.
לפני כ 300 שנה החלו מדעי הטבע להוכיח את עצמם בסדרת "נצחונות": בתחילה נצחונות ברמת ההסבר כמו ההסבר של ניוטון לתנועת כוכבי הלכת, ולאחר מכן - מה שהשפיע יותר - נצחונות טכניים כמו המצאה של מכונות ובשלבים יותר מאוחרים התקנים כמו רכבת וטלגרף וכדומה. מדרך הטבע החלו המשכילים שבכל אומה ולשון לשאול את עצמם אם אפשר להגיע לתוצאות מרעישות כאלו אם מפעילים את הטכניקות של מדעי הטבע גם במקומות אחרים: במדעי הרוח, בממשל, בסוציולוגיה וכדומה. המהלך הזה הביא להרבה חשיבה מעניינת וגם להרבה שרלטנות וקשקשת אבל אין זה הנושא.
מה לגבי לימוד תורה? מיום שנחשפו יהודים להלך החשיבה המדעי החלו גם הם לנסות ולהשתמש בו או בחלקים ממנו ללימוד תורה. הדבר הזה הביא לשני מהלכים: אחד מהם חיצוני לעולם הישיבות והוא המהלך של חכמת ישראל ואחריה לימוד התורה האקדמי, והמהלך שכנגד, שהתגבש בתוך עולם הישיבות, הוא ה"בריסקאות" מיסודו של ר' חיים.
בקצרה אני רוצה לטעון ששני המהלכים לא הביאו גדולות ונצורות. האקדמיה הביאה חשיבה יותר מסודרת, עם דגש על מראי מקומות, אבל ה"הישגים" שלה בהבהרת סוגיות תלמודיות, לדוגמה, הם מינימליסטיים: קצת חילופי גרסאות מעניינים, פה ושם איזה ניתוח מקיף שנשען על יותר סוגיות ממה שמקובל בישיבות וכו'. עיקר חדשנותם של חוקרי האקדמיה היא ביכולתם להשתמש בסברות "אפיקורסיות" שעולם הישיבות דוחה אותן, כמו הרעיון של גייגר להסביר את דיני חז"ל כמכוונים למאבקם הפוליטי בצדוקים וכדומה.
גם המהלך הבריסקאי שהרעיש את עולם התורה לפני שמונים-תשעים שנה, אותה "חכמת הכימיה" שהרידב"ז התקומם נגדה, לא הביא גדולות ונצורות. החילוקים של חפצא וגברא וצווי דינים וכיוצא הם בודאי כלי חשיבה חשובים מצד עצמם, אבל הנסיון להשיג הבנה גורפת בסוגיות תלמודיות דרך הכלים הללו לא הצליח. מה שנשאר זה תרבות של "חאפ" שמתבססת על זיקוקי די נור: פה מישבים רמב"ם מקושית הראב"ד ושם מסבירים פשט באיזה משנה, בלי שהמחויבות של המגיד שיעור תתפשט אל מעבר לנקודה הספציפית שהוא פוגש על סדר הדף. ברבות הימים הדרדרה השיטה גם לחילוקים סכולאסטיים של "שם" ו"חלויס" שאם מעקמים מספיק חזק את הבוהן אפשר להגיע איתם מכל מקום לכל מקום.
אני חושב שמיכי אברהם וחבריו השיגו סוף סוף פריצת דרך. הרעיונות שהם מציגים הם מהפכניים בכמה פנים:
א. מדובר בשאלות "גלובליות" ולא בקושיות על סדר הדף.
ב. הם אכן משתמשים בכלי חשיבה מודרניים להשגת תובנות שאמורות להיות ניתנות להערכה על ידי בחורי ישיבות.
ג. האובייקט של השיטה שלהם הוא התחום הזנוח ביחס של מידות הדרש של התורה, והשיטה מאפשרת, אם לא להבין את הרציונל של חז"ל, לפחות למקם את הפנס שתחתיו אמורים לחפש.
לאחר כאלו דברי הקדמה אני מניח שרצוי שאתן דוגמה. הדוגמה הסטנדרטית כאן היא קל וחומר, וניקח לדוגמה ק"ו רגיל מסוגית ריש קידושין (ה:). הגמרא שם רוצה ללמוד כי חופה יכולה ליצור קידושין, וזאת מקל וחומר: מה כסף, שמסוגל ליצור קידושין, אינו יוצר נישואין, חופה שיוצרת קידושין אינו דין שתיצור נישואין.
קל וחומר כזה אנו רואים בכל הש"ס, וחשוב להבין שיש כאן בעצם שתי טענות בלתי תלויות:
א. הוכחנו שחופה היא "יותר" מכסף (כי חופה מועילה לנישואין וכסף לא) לכן אם כסף יוצר קידושין חופה לא כל שכן.
ב. הוכחנו שקשה יותר לחולל נישואין מאשר קידושין (כי כסף שעושה קידושין לא מצליח לעשות נישואין) ולכן אם חופה מועילה
לנישואין כל שכן שתחולל קידושין.
(בתרגום לשמלצריאנית: מיכי קורא לאפשרות ללכת בכל אחד מן המסלולים האלו באופן בלתי תלוי "סיבוב של הקל וחומר")
כעת הגמרא פורכת את הקל וחומר: מה לכסף שכן מועיל בפדיון מעשר שני וחופה לא.
מדוע נפרך הק"ו? ברור שפרכנו את המסלול הראשון שהצגנו לעיל: הראינו שיש מקרה בו כסף מועיל וחופה לא, לכן לא נכון להוכיח באופן גורף שחופה היא "יותר" מכסף.
אבל מה עם המסלול השני? הרי בו לא נגענו כלל! האם ההוכחה מפדיון אומרת משהו על הקושי היחסי לחולל נישואין מול קידושין? ברור שלא. אם כן - מדוע נפרך הקל וחומר?
והערה חשובה: לא מדובר כאן על סוגיה זו דוקא, כל מה שאמרנו נכון לגבי כמעט כל הק"ו שבש"ס וכל הפירכות המוצגות בו.
כדי להתמודד עם הבעיה הזו נציג שאלה בסיסית יותר. מה בכלל כל הקטע של הקל וחומר? הנה אני מציג תיאוריה אלטרנטיבית: מה שחשוב לקידושין הוא טובת הנאה שהאשה תקבל, ולעומת זאת לנישואין צריך פומביות. לכן אני בכלל שולל את הקל וחומר במובן של העמדת שני הנושאים בכפיפה אחת. מה פירוש "כסף הוא פחות מחופה כי הוא לא מחולל נישואין וחופה כן" - הרי זו שטות והבל. פשוט נישואין דורשים תכונה A (פומביות) וקידושין תכונה B (טובת הנאה) וממילא אין שום בסיס לכל הרעיון של קל וחומר שבנוי בעצם על השוואת תפוחים לציפלורגים.
ההתמודדות עם הטענה הזו, טוען מיכי, היא בעצם התער של אוקהאם: אל תסביר משהו בעזרת שני הסברים אם יש לך הסבר אחד. לכן תערו של אוקהאם אומר לנו שיותר "הגיוני" להניח שיש רק תכונה אחת, נקרא לה C, שגורמת גם קידושין וגם נישואין. אם כך אזי נאמר שבשביל קידושין צריך C ובשביל נישואין יותר, נאמר 2C. ואז ברור שבכלל מאתיים מנה, ואם חופה מחוללת נישואין, כלומר יש לה 2C, גם קידושין היא תוכל לחולל. לפיכך הפירוש של מידת הקל וחומר מניח בעצם הנחת יסוד עוד יותר חשובה: הסבר את כל הנתונים בעזרת המודל הכי חסכני, כלומר זה שמשתמש בהכי פחות תכונות.
מהי, אם כך, הפירכה מפדיון מעשר? ברור שאם פדיון מעשר כסף יכול לחולל וחופה לא, חייבים להכניס למשחק לפחות עוד משתנה אחר D שקיים בכסף ולא קיים בחופה. לכן המודל עבור נישואין - קידושין - מעשר יהיה חייב להשתמש לפחות בשתי תכונות C ו D. אם כך הקל וחומר איבד את האטרקטיביות שלו: אפשר בהחלט לחזור למודל הקודם שהצעתי ולהגיד שבקידושין ומעשר חשובה ההנאה ובנישואין הפומביות, וממילא אין שום סיבה לחשוב שחופה תועיל לקידושין.
מיכי וחבריו בנו מין מכונה מתמטית לשאלת המודל החסכני ביותר. מה שנתון לה הוא רשימת מקרים בסגנון
כסף - קידושין - חל
כסף - נישואין - לא
חופה - קידושין - ?
חופה - נישואין - חל
וכו' וכו',
והמכונה שלהם מוצאת מהו הסט המינימלי של תכונות (כלומר האם אפשר להסביר הכל ע"י A, או שצריך גם A וגם B, ואולי גם C) שמאפשר להסביר את כל הנתונים הידועים, וממילא מה צריכה להיות התשובה במקרה שיש בו סימן שאלה. מדובר ב"מכונה" לגמרי מכאנית, כלוצר היא תמצא תשובה לכל סט נתונים בכל גודל, והם הראו שהכללים הבסיסיים לפיהם המכונה עובדת מתאימים בעצם לקל וחומר, בנין אב מכתוב אחד ובנין אב משני כתובים.
כמובן השיטה כשלעצמה לא אומרת לנו מהן התכונות A B וכו' שבהסבר המינימלי (שימו לב שאני כתבתי לעיל פומביות וטובת הנאה אבל זו המצאה שלי שלא קשורה לשיטה, היינו יכולים להשאר ברמה הפורמלית עם A ו B. השיטה רק מראה כמה תכונות יש בסט המינימלי ומה האיפיונים שלהם - כלומר משהו בסגנון של "חייבת להיות תכונה שמבחינתה כסף עדיף ותכונה שמבחינתה חופה עדיפה, ותכונה א' צריכה להתבטא במקרים ג' וד' " וכו וכו.
במושכל ראשון נראה לי שהטכניקה הזו חייבת להכנס לחומר שנלמד בישיבות לא יאוחר מסוף שיעור ב'. כמה באמת תהיה השפעתה? ימים יגידו, כמובן.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 03:42 |
|
| |
למה שהרב מיכי עצמו לא יסביר לחברים כאן את תורתו ?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 07:52 |
|
| |
מענין מאד.
איפה עוד ניתן לקרוא על זה באינטרנט?
[ואילו לגבי הסיכויים של זה לחדור לעולם הישיבות - זה לא יקרה - כי עבור הבני"שים, לימוד הסוגיה הוא אירוע חברתי על כוס קפה (וסיגריה, אצל החרדים) - מבולגן ובלתי-ניתן-לחיזוי - לא לימוד וניתוח שיטתי של אינפורמאציה. העמימות וחוסר יכולת ההכרעה היא חלק מהענין. לקחת את זה - לקחת את כל הכיף. והראיה: המידות לחקר ההלכה של הרב עמיאל נשאר על המדף...]
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 08:09 |
|
| |
רדף,
דבר בשם עצמך. בישיבת ההסדר שלי הלימוד הוא ניתוח שיטתי וזהיר. הרב עמיאל היה מאושר.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 08:17 |
|
| |
לאורותי,
(למדת בגוש?)
אתה באמת יכול לדמיין את ראש הישיבה שלך עומד ליד ארון הקודש בעת שיעור כללי ואומר:
"הסט המינימאלי של תכונות הנדרשות להצדיק את קבוצת הדינים הבאה הוא... "?
סוג הדברים ששנרב מתאר מתאים לספריה שקטה או להרצאה עם לוח מאשר לבית מדרש הומה או לשיעור כללי...
אגב, חוץ מהפן החברתי שהזכרתי, שכחתי להגיד גם שבלימוד התורה ישיבתי יש פן חזק מאד של ריטואל דתי - ומה ששנרב מתאר יהרוס לגמרי את הפוטנציאל לחוויה הנומינוזית במהלך הלימוד..
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 08:26 |
|
| |
ישיבת ההסדר בכרת משה, מעלה אדומים.
ראש הישיבה הרב נחום אליעזר רבינוביץ, בעל הפירוש לרמב"ם יד פשוטה. דוקטור למתמטיקה. מי שמכיר את פירושו לרמב"ם מבין על מה אני מדבר.
שעוריו הכלליים אנליטיים מאוד, בהירים ושקולים.
הרב יצחק שילת מלמד גם הוא בישיבה. אך ככלל דרך הלימוד שם מאוד מזכיר הרצאה.
בין הרמי"ם בישיבה כמובן יש סגנונות שונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 08:30 |
|
| |
רק עוד נקודה אחת:
עד כאן תואר ה'יבוא' - כלומר שימוש בטכניקות חדשות לפענוח ההיגיון התלמודי.
אבל בה במידה יש כאן גם 'יצוא' - כלומר שימוש בתובנות התלמודיות כדי לפענח את הלוגיקה של היסקים לא דדוקטיביים בכלל. הטכניקה שלנו מתאימה לכל היסק לא דדוקטיבי, בתחומי המדע, המשפט ההלכה והיומיום. ההיגיון הוא אותו היגיון בכולם, ואין כאן שום דבר מיוחד לתלמוד.
לכן יש כאן בעצם השלמה לאורגנון של אריסטו, שקיבע אותנו ללוגיקה הדדוקטיבית. מאז לוגיקה עוסקת רק בחשיבה דדוקטיבית.
הניסיונות להציג לוגיקה לא דדוקטיבית הם חסרי ערך ובנאליים - כלומר מתרגמים את מה שאנחנו עושים לשפה של X ו-Y, או לא נכונים - כלומר מנסים לעקוב אחרי החשיבה שלנו ללא הצלחה (יש לנו דוגמאות לניסיונות כאלה שנכשלים בטיעונים מאד פשוטים, פשוט מפני שהם לא באמת מציעים הבנה של החשיבה הלא דדוקטיבית אלא ניסיון לעקוב אחריה באמצעים פרימיטיביים).
לעומת זאת, כאן מוצגת השלמה שמכניסה שיטתיות ועקביות (וגם מידה של מכניות) לחשיבה הלא דדוקטיבית, ובכך הלוגיקה חוזרת לכסות את שלושת סוגי ההיסק: אנלוגיה ואינדוקציה (=ההיסקים הלא דדוקטיביים), ודדוקציה.
באומרי היסק לא דדוקטיבי, כוונתי להיסקים הבאים: אנלוגיה (והפירכות וההרחבות שלה), קל וחומר (פירכות והרחבות), אינדוקציה (והפירכות וההרחבות שלה), וכל הקומבינציות השונות של אלו (כגון הצד השווה, פירכות והכללות שלו), וכל קומבינציה מורכבת ככל שתרצו של כל הקודמים. כל היסק אפשרי בתחום הזה (אם הוא קיבל כבר שם משל עצמו או לא) מכוסה, ובעצם אין שום הבדל בין כל ההיסקים. הטיפול בכולם הוא אותו טיפול עצמו. במובן הזה יש כאן אפילו משהו שמצליח לעשות יותר מאשר עשו בלוגיקה הדדוקטיבית.
הכל נעשה בשיטה שמכמתת את התער של אוקאם, כפי שתיאר נדב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 08:42 |
|
| |
אני ממש לא רוצה לקלקל לרדף השיג את החופש האקדמי ואת הדמיון הבריא המאפשר לכל אדם לדמיין דברים שאינו מכיר ולא פגש.
אבל התיאור שלו רחוק מלהיות מדוייק, אם כי העמימות שמקורה ביראת הכבוד (שהכל יכול להיות, ושגם אם יש רמב"ם קשה, יום אחד הוא יכול להיות מיושב כמין חומר) היא מרכיב מרכזי.
בכל אופן הספר של הרב עמיאל נשאר על המדף כי הוא אנכרוניסטי, הוא מנסה להסביר את חז"ל דרך לוגיקה יוונית שהם לא הכירו או בכל אופן לא השתמשו בה. גם תורתו של מיכי (הנכבדה מאד) צריכה להתאמץ כדי לא להיות אנכרוניסטית, דהיינו לטעון שחז"ל באמת חשבו לפי צורה זו. לענ"ד אכן אפשר לעמוד במאמץ זה. אבל תורתו של הרב עמיאל אינה עוברת מבחן זה.
ברור שכפי שכתב רדף, ראש הישיבה לא ישתמש במונחים כאלו (וגם לא במלה "מונח"), אך הסברות האלו שהוזכרו כאן ממש באשכול זה מוזכרות בהיכלי הישיבות, אני זוכר דיונים ארוכים כאלו גם עם כבוד ראש הישיבה בעצמו, ואנחנו בשיעור א' (גיל 16).
מצטער על הפלישה, אני מקוה שהאשכול ימשיך לעסוק בתוכן ובתורה שהוזכרה כאן, ולא יגלוש לפופוליזם של איפה לומדים עם יותר סיגריות ואיפה עם יותר קפה.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 08:52 |
|
| |
"...שאינו מכיר ולא פגש."
????
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 09:00 |
|
| |
דינו,
העלית סוגיא מתודולוגית נכבדה. לדעתי הבנה של סוגיא אינה דורשת בהכרח לחזור ל(או: לשחזר את )צורת החשיבה של חז"ל. כמו שר' חיים לא שיחזר (ואני חושב שגם לא חשב שהוא משחזר) את דרך החשיבה של הרמב"ם.
לפעמים האינטואיציה של חז"ל יכולה להיתרגם לדרך שיטתית יותר, ומטרת ההבנה המדעית היא להגיע לדרך כזו, על מנת להבין ולהכליל.
גם אריסטו שניסח לראשונה את הלוגיקה השיטתית באופן מקיף, לא המציא אותה. אנשים השתמשו בה גם לפניו (האם לפניו היה מישהו שלא הבין שאם כל בני האדם הם בני תמותה וסוקרטס הוא בן אדם, אז סוקרטס הוא בן תמותה?). הוא גם לא ניסה לטעון שהאנשים לפניו שהשתמשו בחשיבה הלוגית ועשו היסקים לוגיים השתמשו במכניזם שהוא הציע. הוא ניסה למדל ולמכן את מה שאנשים עשו אינטואיטיבית. התועלת של העניין, לעניין ההבנה של ההיסק הלוגי ולעניין האפשרות להכליל את ההיסקים הפשוטים, הובנה לאשורה בעיקר במאה העשרים עם המצאת המחשב ותורת החישוביות, ואולי עוד קודם עם המתמטיקה המודרנית.
במקרה שלנו, אין כוונתי לטעון שחז"ל עשו שימוש בתורת הגרפים או במנגנון מכני כלשהו. הטענה היא שזה מה שמונח מאחורי האינטואיציות (המאד מרשימות) שלהם. הנפ"מ היא שניתן להבין בדרך כזו כמה אינטואיציות שאינן מובנות באופן פשוט מצד עצמן. וניתן לפתור בעיות מורכבות יותר שחז"ל לא חשבו עליהן, ואולי גם לא היו יכולים לפתור אותן.
הוא הדין לכל ניסיון להבין מקורות הלכתיים, גם ראשונים ואחרונים.
לכן גם לספרו של הרב עמיאל יש מקום חשוב על המדף, וחבל שלא לומדים אותו. לדעתי הוא פחות אנכרוניסטי מר' חיים, שכן מערכת המושגים והעקרונות שהוא משתמש בהם היו מוכרות היטב בימי הביניים ואפילו בעולם העתיק, מה שלא ניתן לומר על ההמשגה המשפטית של ר' חיים.
כעת אני חושב שאולי ההיפך מדבריך הוא הנכון: אולי ספרו של הרב עמיאל מונח על המדף מפני שהוא משתמש בדרך חשיבה עתיקה (בדיוק כמו הרוגצ'ובר), ור' חיים היה דווקא מעודכן יותר.
תוקן על ידי mdabraham ב- 31/10/2010 09:05:26
תוקן על ידי mdabraham ב- 31/10/2010 09:06:07
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 09:29 |
|
| |
הדיכוטומיות היותר מפורסמות של ר' חיים [סימן/סיבה, גברא/חפצא, בעצם/במקרה צויי-דינים (=אספקטים, בחינות)] מקורם בלוגיקה ובמטפיזיקה האריסטוטלית [הגם שמן הסתם ר' חיים לא היה מודע לכך ואלו הגיעו אליו באופן עקיף]
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 31/10/2010 09:31:40
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 09:33 |
|
| |
מיכי, לא נראה לי שאפשר להעמיד את ההגיון התלמודי על לוגיקה קפדנית. והסיבה לטעמי היא פשוטה:
במקרים רבים הנושאים התלמודיים אינם רציונליים במובן הקפדני. לעתים קרובות ההלכה מתבססת על הנוהג, או על גזירה שווה או על דרשות הנובעות מדיוקים של הכתובים. ולא אחת קשה עד מאוד להגדיר את הבסיס שממנו אנו יוצאים כדבר שיש בו הגיון. ומשם כך כשאנו באים להרחיב את הדיון על ידי קל וחומר, לעתים אנו נתקלים בקל וחומר מעין זה שבדוגמא הבאה: וכך נאמר בהוריות יג א: שאלו תלמידיו את רבי אלעזר: מפני מה הכלב מכיר את קונו, וחתול אינו מכיר את קונו? אמר להם: ומה האוכל ממה שעכבר אוכל משכח, האוכל עכבר עצמו על אחת כמה וכמה!
האם אתה יכול או רוצה להסביר זאת?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 09:39 |
|
| |
מדוע חילוקים של הרב עמיאל כמו עיקר ומסתעף הם תלויי לוגיקה מסויימת?
דינו
בין אם תרצה ובין אם לא ספרו שלהרב עמיאל נשאר על המדף כי הוא היה מיזרוחניק, וכבר ציין הרב מיכי שבחשיבה רפלקסיבית עסקו מיזרוחניקעס ומשכילים.
נדב
יש הישגים למתודה האקדמית, חלקם הוטמעו בישיבות, וחלקם צורמים לאוזן האורתודוכסית.
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 09:47 |
|
| |
בע"ב,
ומה עם הרוגאטשובי שאינו חשוד על מזרוחניקיות ואוצר מונחי הפרשנות שלו לקוחים הישר ממורה הנבוכים (ראה מפענח צפונות להרב כשר) ?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 09:51 |
|
| |
בעל, ספרן וכולם,
הדיון מוסט לגופם של אישים ולא לגופה של שיטה. מה דעתכם על השיטה שמציע מיכי, ומה דעתכם על הטענה שלי?
|
|
|
|
| נשלח ב-31/10/2010 09:55 |
|
| |
"מה דעתכם על השיטה שמציע מיכי, ומה דעתכם על הטענה שלי?"
א. שיש מקרים ויש מקרים
ב. היות דבר מה לוגי ושיטתי איננו מבטיח את אמיתותו - כידוע, לוגיקה מתייחסת ליחס בין טענות, לא באמיתותן של טענות.
|
|
|
|
|
