תקציר
המשימה: לעבור בשלום עם תורתנו ואמונתנו את פרק הזמן שבין מתן תורה לביאת המשיח.
סוגי הקשיים העומדים לפנינו הם ארבעה:
א. שכחת ושיבוש התורה.
ב. אמונות אחרות מתחרות.
ג. איבוד מושג האמונה.
ד. איבוד הריכוז והשליחות.
התכלית: הכרת הטוב והאמת המוחלטים מביאת המשיח והלאה.
הקדמה
א. את התורה קבלנו בהר סיני בעזרת והדרכת משה רבינו.
ב. התורה היא התוכנית המדוייקת אשר על פיה נברא ופועל העולם.
ג. את ההכשרה לקבלת התורה קבלנו משלשת אבותינו.
ד. אברהם אבינו הכשיר אותנו לאמונה הישענות וסמיכה על הנעלם מעינינו, התפשטות מעבר לגבולותינו.
ה. יצחק אבינו הכשיר אותנו לחקירה והתבוננות והעמדת כל דבר על דיוקו, הצטמצמות בתוך יכולותינו.
ו. יעקב אבינו הכשיר אותנו להתקדמות תוך חיבור בין ההתפשטות האמונתית של אברהם להצטמצמות הקפדנית של יצחק, מתוך רצון לבנות יחד התפשטות מבוקרת.
הסכנות
א. האיום על קבלת התורה ממשה הוא בראש וראשונה השיכחה. התורה גדולה ומורכבת מאד, ושמירתה מחייבת מאמצים רבים ובראשם לימוד ולימוד ולימוד.
ב. ההכשרה לאמונה והתרחבות עלולה להיסחף לאמונות אחרות. ישמעאל בן אברהם הוא השורש לסכנה זו, דווקא משום תפקידו לעתיד להיות מפיץ התורה בקרב העמים.
ג. החקירה הקפדנית וההצמדות אליה עלולה לסחוף לעצירת היכולת לראות מעבר לחושים או למסקנות המיידיות הנובעות מהם. עשיו בן יצחק הוא השורש לסכנה זו, דווקא משום היותו תאום זהה ליעקב אשר עניינו מצטרף ממש להשגת התכלית.
ד. התנועה המבוקרת קדימה, תוך שמירת האיזון בין התפשטות והצטמצמות, עלולה להיתקל בהטעיות לגבי הצורך בהתקדמות עצמה. ערב רב (מיסודו של משה) הם השורש לתקלה זו, והיות ואין להם מקור באבות הקדושים גם אין להם צירוף לתכלית האחרונה.
הסכנה הראשונה היא נושא בתחומי בית המדרש ואיננה צריכה להיות נדונה כאן.
הסכנה השניה (עבודה זרה) פעלה בעיקר בתקופת בית ראשון, כאשר הכלים להתנגד לה היו בעיקר כח הנבואה בישראל. גם הסכנה וגם הנבואה פסקו לפעול בכל כוחם בסמוך לבניית בית שני, כאלף שנה אחרי מעמד הר סיני.
הסכנה השלישית (המדע החילוני, הנקרא בחז"ל שפיכות דמים) התחילה בתקופת בית שני (בעיקר גלות יוון), וממשיכה עד היום בתחפושות שונות. הכלים להתנגד לה יפורטו בהמשך.
הסכנה הרביעית (הליצנות, הנקראת בחז"ל גילוי עריות) התחילה במדבר סיני ומאז הולכת ומתחזקת עד הסוף המתוק.
