הדת והמדינה - מה הם הנוזלים הללו המיועדים להפרדה?
כן כן - אני יודע. הנושא נידון פה כבר כמה וכמה פעמים. בכל אופן - ברצוני לדון עליו מזווית קצת אחרת. בדרך כלל, הנושא נדון מהזווית של "האם מותר לדתי להיות בעד הפרדת דת מהמדינה?", או "האם הפרדת הדת מהמדינה תועיל או תזיק למדינה/לעם ו/או לדת?", ואפילו פעם אחת הוא נידון כאן מהזווית של "האם היהדות טובה ליהודים?". אבל לא על כל אלו רציתי לדבר. רציתי לדבר על משהו יותר אבסטראקטי - על עצם המושג "הפרדת דת מהמדינה" - שרבים אוהבים לנפנף בו כבססמא מבלי שיוכלו לתת דין וחשבון על משמעותו.
[לשם הגילוי הנאות: תחת הבנה מסויימת של מושג "הפרדת הדת מהמדינה", הפרדה זו בהחלט מקובלת עלי. אני גם אראה בהמשך שהפרדה כלשהי בין דת למדינה קיימת תמיד - גם במשטרים תיאוקראטיים.]
רבים מאלו השואפים להפרדת הדת מהמדינה, בעצם שואפים להעלמת הדת על ידי המדינה - ובפיהם, המושג "הפרדת הדת מהמדינה" [= "המדינה פה והדת לא פה. אנחנו כאן - הם שם"] שקול למושג "הידברות" בפיו של הרב זמיר כהן [="אני מדבר - אתם מקשיבים"]- כלומר, מדובר ב-misnomer [=קריאה בשם לא הולם] במקרה הטוב ובהטעיה מכוונת ואפילו הונאה במקרה הרע. אבל גם בין אלו שבאמת מתכוונים להפרדת הדת מהמדינה שוררת אי הסכמה על משמעות המושג. מאחר ו"דת" ו"מדינה" אלו יישים אבסטראקטיים - כמעט פיקטיביים - ובכל אופן, לא חלל-זמניים - ה"הפרדה" המדוברת היא מטאפורה: לא מדובר הרי על שני נוזלים שמזוגים לשני כלים שונים אלא ב הבחנה קונפצטואלית [=מושגית], ממנה נגזרת גם דרך התנהלות מסויימת, השונה מדרך ההתנהלות אצל מי שאיננו מקבל הבחנה זו. ובפועל, מדינות שונות שבאופן מוצהר [בחוקות שלהן, למשל], יש בהן [או אמורה להיות בהן] הפרדת דת ומדינה - מתנהלות באופן שונה באשר לסוגיה זו, בהתאם להבנות שונות של המושג - הנגזרות מתשובות שונות לשאלה "איפה מסתיימת המדינה ומתחיל המרחב בו הדת יכולה להתקיים?". לא ראי ארה"ב כראי צרפת בענין הזה, ולא ראי בריה"מ כראי טורקיה ולא ראי שתיהן כראי הפדראציה הרוסית. למשל, הבנה סבירה בהחלט - ברמת ה"פשט" לפחות, אם נתעלם מההקשר - של המושג "הפרדת דת ומדינה" תיהיה: לא מתקיימת דת בשטח המדינה. עכשיו - ברור לרוב האנשים שלא לזה מתכוונים בדרך כלל במושג זה, אבל שימו לב שזו אכן הבנה סבירה, והיא נגזרת מהבנת ה"מדינה" כמתפרשת על כל שטח המדינה -- ואי לכך, בכל שטח המדינה, לא אמור להיות מרחב להתקיימותה של הדת, אם מפרידים בין הדת למדינה. בפועל, לא ידוע לי על שום מודל מדיני בו ככה הבינו את המושג הזה. אפילו במדינות בהן הייתה פעילות מכוונת בידי הממשלה למגר את הדת [לעתים, על ידי הריגה ממש של אנשי דת], עדיין, במוצהר, היה אמור להתקיים חופש דת. כך זה היה בברית המועצות, וכך זה היום בצפון קוריאה, וכך זה בסין, וכך זה היה בטורקיה של אטאטורק, וכך זה בצרפת -- וזאת, כאמור, חרף העובדה שבכל המדינות הללו הייתה פעילות מכוונת למיגור הדת בדרכים שונות. מנגד, הבנה "אמריקאית" של "הפרדת דת ומדינה" תיהיה שהמדינה שומרת על נייטראליות בענייני דת. שתי הבנות אלו, לא רק שהן שונות באופן קיצוני, אלא שהן מנוגדות ממש: מה שיחשב כהפרדה על פי האחת, ייחשב ערבוב על פי השניה ולהיפך. וזה לא צריך להפתיע אותנו. ישנן דוגמאות אנאלוגיות לכך ממושגים אחרים. למשל, ישעיה ברלין, ב"שני מושגי החירות" הבחין בין "חירות חיובית" ו"חירות שלילית". מושג "שלילי" [=על דרך השלילה] של חירות, פירושו חוסר התערבות מצד א במעשי ב. במקרה זה, ב חופשי מ-א במובן ה"שלילי" של המושג "חירות". מושג "חיובי" של חירות, לעומת זאת, פירושו הוא ש-א דואג לכך ש-ב יממש את חירותו בהתאם ל"מהותו הפנימית" [או משהו כזה] על ידי סילוק את "מפריעים חיצוניים" - ומתערב במעשי ב כדי "להגן עליו מפני עצמו" [לשם דוגמה - חישבו למשל על מושג ה"חפץ התמיר" אצל הרב קוק, או על מאמר חז"ל " ריבון העולמים גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך ומי מעכב שעור שבעיסה" או על דברי ספר החינוך "אחר הפעולות נמשכות הלבבות" או אפילו על דוגמאות יותר פרוזאיות: מטופלים המוחזקים בבי"ח פסיכיאטרי בניגוד לרצונם, או מכורים לסמים המוחזקים במרכזי גמילה בניגוד לרצונם]. שימו לב שמה שייחשב לחירות ע"פ ההגדרה הראשונה, ייחשב לאונס על פי ההגדרה השנייה של "חירות" ולהיפך - מה שייחשב לאונס על פי ההגדרה הראשונה, ייחשב לחירות על פי ההגדרה השנייה. [כתבתי על נושא זה ביתר פירוט כאן http://www.bhol-forums.co.il/topic.asp?whichpage=4&topic_id=2792079&forum_id=1364 למטה בעמוד. ושנרב כתב דברים כדרבנות כאן: http://woland.ph.biu.ac.il/uploaded/320.pdf . לשם הגילוי הנאות, אני מתנגד באופן נחרץ להבנה "חיובית" של המושג "חירות". זה גם קשור להשקפתי הדטרמיניסטית - אבל אכמ"ל. אם תרצו לראות איך זה קשור, הסתכלו בדיון שלי עם בעל וירוחם שמתחיל כאן: http://www.hydepark.co.il/topic.asp?whichpage=2&topic_id=2834219&forum_id=1364 ] באותו אופן, ניתן לדבר על שוויון חיובי אל מול שוויון שלילי. לעתים מוטחת כנגד מדינות המערב הביקורת - מחוגי השמאל בעיקר - שה"שוויון" הנהוג בהן בין האזרחים איננו "שוויון אמיתי" אלא הוא "שוויון פורמאלי" בלבד [ביטוי של לנין]. שהרי ברור הוא שביל גייטס נמצא במצב יותר טוב מחסר הבית בהארלם - אז איפה פה השוויון? אלא ששוב - יש פה שתי הבנות שונות של שוויון. האם "שוויון בפני החוק" פירושו הוא שהחוק איננו מפלה בין אזרח לאזרח ואיננו מעדיף אזרח אחד על משנהו - כלומר, שהמדינה איננה מתערבת כדי לשפר את מצבו היחסי של אזרח לעומת אזרח אחר ואינה נותנת פריבילגיות לאף קבוצה של אזרחים - או שמא "שוויון בפני החוק" הוא שהחוקים ינוסחו בצורה שתשווה בין תנאי החיים של האזרחים - כלומר, תגרום לאזרחים להיות ב מצב שווה [פחות או יותר]. [לשם הגילוי הנאות - אינני סבור שהדבר האחרון אפשרי. אבל אנו דנים עתה בהבנת מושגים - לא בפראקטיקה] אופן ההבנה הראשון של "שוויון" הוא אופן הבנה "שלילי" שלו -- חוסר התערבות מצב המדינה במצבם היחסי של האזרחים זה לעומת זה - חוסר העדפה וחוסר דיכוי. אופן ההבנה השני הוא אופן הבנה "חיובי" של "שוויון" -- התערבות אקטיבית מצד המדינה כדי להשוות בין מצבם היחסי של האזרחים זה לעומת זה, עד כמה שניתן. לשם דוגמה - נדמיין מירוץ.
נדמיין שמראש אנו יודעים שמאן דהו רץ פחות מהר מאחרים.
שוויון שלילי [=פורמאלי] במקרה זה יהיה: כללי משחק שווים לכולם - לא מתערבים לטובת האצן הפחות מוצלח. שוויון חיובי במקרה זה יהיה אם יתנו לאצן הפחות מוצלח פור של כמה מטרים. לעניינינו, גם לגבי יחסי דת ומדינה, ניתן לדבר על הפרדה שלילית [או ידידותית] וניתן לדבר על הפרדה חיובית [או עויינת]. במקרה הראשון - שדומה למודל האמריקאי - המדינה איננה עויינת לשום דת וגם לא לדת באופן כללי - אלא שהיא מכריזה על נייטראליות בנושאים דתיים. היא איננה מתערבת לא לטובת דת כלשהי ולא לרעתה. במקרה השני - הדומה למודל הצרפתי, הטורקי, הסובייטי - המדינה במוצהר היא חילונית, או אף אנטי-דתית, והיא פועלת באופן אקטיבי ל"ניכוי" אספקטים מסויימים של החיים הציבוריים [לפחות] מהשפעתה של הדת -- אלא שהיא [לפחות ברמת ההצהרה] מותירה מרחב כלשהו - לפחות את המרחב הפרטי של אנשים, ואולי גם אספקטים מסויימים, שוליים, של החיים הציבוריים - לפעילות דתית.
[חישבו למשל על איסור לבישת הבורקה והכיפה במבנים ציבוריים בצרפת (בשנים האחרונות) ובטורקיה (עד לפני כמה שנים). בטורקיה אף היו אסורים, עד לזמן האחרון, בתי ספר דתיים - של כל דת שהיא. מה שכמובן היה אמור להמעיט את כמות האנשים הדתיים לאורך הדורות (ללא הועיל). ולזה "הפרדת הדת מהמדינה" ייקרא!]
נראה לי שאני לא אטעה אם אומר שבישראל, רוב המקדמים את הנושא של הפרדת הדת מהמדינה חושבים יותר בכיוון של המודל השני.
וחבל.
בכל אופן -- אני אדבר על המודל הראשון [שהוא גם מודל שאני חפץ ביקרו, לשם הגילוי הנאות].
המודל הזה, כמו כל המודלים ה"שליליים" דלעיל - יפה מאד על הנייר, כשהוא נשאר "נקי", ברמה ההצהרתית והקונצפטואלית.
אך כשאנו מנסים להחיל אותו "בעולם האמיתי" , אנו נתקלים בבעיות שונות ומשונות.
למשל, בעיה טיפוסית:
נניח שהמדינה מצהירה שהיא נייטראלית בכל מה שקשור לתיאולוגיה ולאמונות דתיות [כמו שרוב המדינות היום מצהירות].
ונניח שמגיע מישהו שמכריז על עצמו כעל נביא. ואומר שאל כלשהו אמר לו שאם הממשלה לא תקבל החלטה כזאת או אחרת או הפרלמנט לא ייחוקק חוק כזה או אחר, אזי יפקדו את המדינה אסונות מאסונות שונים. או שהוא מעיד בבית משפט ואומר שאל כלשהו אמר לו שפלוני זכאי או אשם.
הרי ברור שבמדינה דמוקראטית טיפוסית ינפנפו אותו מכל המדרגות.
לכאורה, זה מסתדר עם-, ואפילו נובע מ-, הכרזת הנייטראליות של המדינה בענייני אמונה דתית.
אבל שימו לב למשהו מענין:
הרי באותו מובן בו המדינה היא נייטראלית באשר לשאלות תיאולוגיות, היא גם נייטראלית באשר לשאלות מדעיות - ולו משום ש"המדינה" איננה מדען. היא גוף מגושם מידי -- ומי היא בכלל - מכדי לדון בשאלות מדעיות או מכדי לאמץ עמדות מדעיות.
אבל אם יבואו מדעני-טבע ויגידו שמדיניות מסוג מסויים תביא לאסונות טבע [מישהו אמר "התחממות גלובאלית"?], או יבואו כלכלנים ויגידו שמדיניות פיסקאלית מסויימת תביא למשבר כלכלי - בוודאי שלחוות דעת זו יהיה משקל כלשהו בדיון הפוליטי בנושאים אלו - אולי אפילו משקל מכריע בקבלת ההחלטות בנושאים אלו.
או, אם יבוא פסיכולוג ויעיד בבית משפט על אופיו של הנאשם -- עדותו תיהיה קבילה ואולי אף תיחשב כבעלת משקל, אולי אף משקל מכריע, בפסק הדין.
כל זה נחשב תקני - וזאת על אף שכאמור, המדינה איננה מדען ולא אמורה לאמץ עמדה בנושאים מדעיים.
[אגב, סתם קוריוז היסטורי:
באמצע המאה ה-20, עדויות של פסיכואנאליטיקאים בבתי משפט, שלעתים, ברוב מומחיותם כי רבה, היו "חושפים" כל מיני התעללויות שפלוני עבר בילדותו - התעללויות שפלוני אף לא היה זוכר - עדויות אלו היו נחשבות קבילות כ"דעת מומחה" ולעתים הועילו לדרוש פיצויים וכדומה מה"מתעלל" התורן.
אך, בעקבות ביקורת - פנימית וחיצונית (בין השאר של פופר) - על הפסיכואנאליזה, ירד קרנה. והיום "חוות דעת מומחה" כאלו לא היו מתקבלות - או, בכל אופן, לא היו מייחסים להם משקל רב.
אותו דבר קרא לפסאודו מדעים אחרים - כגון פיזיונומיה, גראפולוגיה וכן הלאה.]
אבל, האמת היא, כמובן, שזה לא כזה פשוט. ההפרדה בין המדינה למדע היא בכך שהיא מניחה [או אמורה להניח] למדענים לעסוק בתחומים שלהם בלא הפרעה [=חופש אקדמי], אבל היא כן יכולה להיזקק לשירותיהם מידי פעם ולקבל את דעתם בתחומים מסויימים - והיא בוודאי מממנת את הפעילות המדעית במידה זו או אחרת.
מאידך, כשהנביא מגיע ואומר את דברו של אל כלשהו, המדינה ומוסדותיה יתעלמו ממנו.
וזאת למה?
כמובן - משום שהמדינה, כמדינה, לא רק שאיננה מאמינה לאותו נביא שהוא נביא - כמצופה מהנייטראליות שלה בנושאים דתיים - אלא שהמדינה מאמינה שאותו נביא איננו נביא - וזה כבר מנוגד לנייטראליות המוצהרת של המדינה בנושאים תיאולוגיים.
אילו המדינה הייתה מתייחסת ברצינות לדבריו - ולו כעוד דעה במרחב הדיון הציבורי - היא לא הייתה פוסלת כלאחר יד את אזהרותיו של אותו נביא - שמא יש בהן ממש. מסכנה כזאת לא סתם מתעלמים.
אבל, כאמור, הסכנה איננה קיימת ולכן לא חוששים לה.
מאחר והנביא המדובר כאן היננו נביא היפותתטי - כלומר, תגובה מעין זו יקבל כל "נביא" שיבוא בהכרזות מעין אלו במדינה דמוקראטית מערבית - הרי שלמעשה, בלי להצהיר זאת במפורש , המדינה הדמוקראטית המערבית בעצם מניחה שאין נביאים {פרוצדורה טיעונית כזאת - של הבאת מקרה היפותטי והכללה על בסיס מקרה זה נקראת "הכנסת כמת כולל" - לחובבי הלוגיקה} וזה, לכאורה, בניגוד לעקרון הפרדת הדת מהמדינה.
[כל זה שונה ממקרה בו אותו נביא יקבץ סביבו קהילה ויבוא בדרישות להכרה של מוסדות הקהילה לצורכי פטור ממס וכו' - משהו שבהחלט המדינה יכולה להענות לו -- כי על מנת להכיר במוסדות אלו, לא צריך להאמין בנבואתו של אותו נביא אלא רק בכך שהוא עומד בראש קהילה דתית -- ובזה לא קשה להאמין, לאור העובדה שהוא אכן קיבץ סביבו קהילה]
פעם, כידוע, היו שורפים מכשפות - כי האמינו שאלו גורמות לתמותת תינוקות, מחלות, אסונות טבע ושאר צרות - והאמינו שרק באמצעות שריפה ניתן להיפטר מהן.
[זה היה נוהג מקובל בכל העולם המערבי עד לתחילת המאה ה-18 ובאפריקה זה עדיין קיים. בסוף המאה ה-17 התקיימו במאסאצ'וסץ משפטי ראווה ידועים הקרויים "משפטי המכשפות של סאלם". את ה"חוות דעת מומחה" נתנו פרופסורים מהארווארד וייל]
היום זה נראה לנו נורא אכזרי ובארבארי -- אבל זאת משום שאנו מניחים שהמכשפות הללו שנשרפו לא היו באמת מכשפות ולא גרמו שום נזק אלא סתם נטפלו אליהן.
אבל תנסו לשנייה להיכנס לראש של אותם ציידי מכשפות [בהנחה שהם היו כנים ב"עבודתם"].
הרי, לדעתם, היה מדובר בפיקוח נפש של ממש -- אם לא יהרגו את המכשפות הללו, הן תהרוגנה אותנו. זו מלחמה על הגוף ועל הנפש, ובמלחמה, כמו במלחמה, הורגים ונהרגים.
האם המוסדות הפוליטיים יכולים להתעלם מסכנה שכזו? אם כן, למה בכלל הקמנו אותם אם לא כדי שיצילו אותנו מסכנות כאלה?
כך שהפסקת צייד המכשפות לא הייתה קשורה לנייטראליות מבורכת שהמוסדות הפוליטיים אימצו באשר לכל התחום העל-טבעי, אלא לכך שהמוסדות הפוליטיים למעשה, מבלי להצהיר על זאת במפורש, כפרו בקיומן של מכשפות.
לשם ראיה:
בהרבה מדינות מערביות היום [וישראל ביניהן] קיים חוק [שאיננו נאכף מי יודע מה] נגד מכשפים למיניהם האוסר על פלוני לטעון שיש לו כוחות על טבעיים ו/או להציע שירותים על טבעיים ו/או לגבות עבור שירותים כאלה כסף.
עבירות מעין אלו מסווגות בדרך כלל כעבירות הונאה. משמע - המדינה רואה בכל האורן-זריפים למיניהם רמאים - כלומר, באופן מובלע, מכריזה שאין דבר כזה, כוחות על טבעיים.
[הייתי אמנם רוצה לראות את המדינה מנסה לעצור, בהתאם לחוק זה, את כל הרעבעים שמקבלים קוויטאלאך -- לא הייתה נשארת ממנה אבן על אבן. לכן, בחוכמה, החוק הזה לא נאכף.]
בקיצור - נייטראליות מוחלטת - קאטגורית - של המדינה בנושאי דת איננה אפשרית. אך אין זה אומר שאי אפשר לדבר באופן קונסטרוקטיבי על הפרדת דת ומדינה - פשוט צריך לוותר על היומרה לדבר במונחים קאטגוריים.
[וזה משהו שהרבה קרציות אתאיסטיים בארה"ב לא מבינים - כשהם מגלים חיבורים מחיבורים שונים המתקיימים בין הדת לבין מדינה בכל מיני אספקטים בחיים ורצים עם זה לבית המשפט - שהרבה פעמים מסמפט את מטרותיהם. זה תהליך שמוביל למיגור הדת ע"י המדינה - מטרה שהיא, לפחות במוצהר, מנוגדת למטרות העותרים הללו ולמטרות בתי המשפט הדנים בחיוב בעתירותיהם.]
אקדים ואומר שברצוני להראות גם שחיבור מוחלט בין דת למדינה הוא בלתי אפשרי וגם לא התקיים מעולם בפועל. כך שכל המודלים של הפרדה וחיבור הם מודלים של הפרדה מצד אחד וחיבור מצד שני.
אז במקום לדבר באוויר על "מדינה" ו"דת" וסוגי היחסים ביניהן, אני מציע לדבר על אספקטים קונקרטיים בהם יש פוטנציאל של הפרדה או חיבור בין דת למדינה {כל מקום בו יש פוטנציאל להפרדה, יש גם פוטנציאל לחיבור, כמובן}. [אסייג, כמובן, את דברי ואומר שאספקטים אלו אינם בלתי תלויים זה בזה]:
1) האספקט הראשון הוא האספקט הסמלי-הצהרתי-עקרוני.
למשל, כשהמדינה מכריזה ש"יש לה" דת מסויימת [למשל אנגליה, למשל שוודיה], או שהיא מכריזה שהיא בעד דת באופן כללי או ש"היא מאמינה" באלוהים [ארה"ב - "one nation under God" - בהצהרת הנאמנות האמריקאית או "In God we Trust" על שטר הדולר] או להיפך - כשהיא מכריזה שהיא מדינה חילונית [צרפת למשל] -- כל אלו הם סוגי חיבור שונים [ובעוצמה שונה] של דת עם מדינה ברמה ההצהרתית.
לעומת זאת, אם מדינה מכריזה שהיא נייטראלית בנושאים דתיים [שוב, ארה"ב למשל. ואל תבואו אלי בטענות - חוסר העקביות כאן איננו שלי (אם כי צריך לומר שהמושג "הפרדת.." לא מופיע בחוקה אלא זהו מושג שהוחדר לשיח הציבורי על ידי בתי משפט דווקא. כמה צפוי..)] -- הרי שזוהי הפרדת דת ומדינה ברמה ההצהרתית.
החיבור בין דת למדינה מהבחינה הזאת יהיה חזק יותר [וההפרדה, בהתאם, לחלשה יותר] אם יהיו מוסדות דת מטעם המדינה.
מוסדות אלו אינם חייבים להיות ממומנים ע"י המדינה [ניזכר שאנו דנים עתה בפן ההצהרתי בלבד] - מספיק שהמדינה תיתן להם הכרה כפועלים מטעמה.
למשל, ה"קאתדראלה הלאומית" [של הכנסייה האפיסקופאלית] בוושינגטון היא מוסד כזה -- היא בזמנו קיבלה שטח בוושינגטון הבירה מאת הקונגרס לשם הקמתה אבל לא קיבלה שום מימון מאת המדינה והוקמה [ומוחזקת כיום] מכיסם של תורמים פאטריוטיים מדתות שונות. היא מוכרת ע"י צ'ארטר רשמי של הקונגרס כבית התפילה הרשמי את ארה"ב והרבה טקסים ממלכתיים מתרחשים בתוכה [למשל - ההזכרה להרוגי אסון התאומים].
דוגמה אחרת, יותר גדולת מיימדים:
הכנסיה האנגליקאנית באנגליה והכנסיה הפרסביטריאנית בסקוטאלנד נחשבות לדתות הרשמיות של אנגליה וסקוטלאנד בהתאמה - למרות שהן כבר לא ממומנות על ידי הממלכה המאוחדת. [המלכה המסכנה, בהיותה ראש המדינה בממלכה המאוחדת, אף נאלצת להשתייך לשתי הדתות גם יחד - למרות היותן שונות הן בעיקרי אמונותיהן והן בטקסיהן. היא גם נחשבת ראש הכנסיה האנגליקאנית, באופן רשמי לפחות.] וכך גם הכנסייה הלותראנית בשוודיה - שגם היא איננה ממומנת עוד על ידי המדינה אבל היננה הכנסיה הרשמית של הממלכה - והמלך עומד בראשה.
מוסדות אלו אינם חייבים גם להיות אקסקלוזיביים - של דת קונקרטית. הם יכולים להיות בין-דתיים, ויכולים להיות גם כמה מוסדות הפועלים מטעמה של המדינה שכל אחד מהם משוייך לדת אחרת [כמו בדוגמה הבריטית לעיל].
2) האספקט השני הוא האספקט החוקי:
פה ניתן לסווג את דרגת ה"חומרה" של חיבור בין דת למדינה מהקל אל הכבד:
א) חוקים הניזונים מערכים דתיים.
למשל, חבר פארלמנט פלוני, הרואה, בעקבות אמונותיו הדתיות, בהפלה רצח, יצביע בעד חוק האוסר הפלות -- וזאת לא מתוך כוונה לכפות את דתו על האזרחים, אלא על מנת למנוע רצח [כפי הבנתו].
נראה שזהו אספקט שאי אפשר שהמדינה תנקוט בו נייטראליות באשר לנושאים דתייים -- כוונתי להגיד שאם, למשל, המדינה מתירה הפלות, הרי שבזאת היא מכריזה, במובלע, שהיא איננה מקבלת את ההגדרה של דת זו או אחרת לרצח. ולהיפך - אם המדינה אוסרת על הפלות משום שהיא רואה בהן רצח [ולא רק משיקולים של בריאות וכדומה] - הרי שהיא, במובלע, מקבלת את ההגדרה ל"רצח" של דתות מסויימות.
האם ניתן לצפות שהמחוקקים ישאירו את אמונותיהם הדתיות בקופסה כשהם באים לדון דיני נפשות ויתירו מה שנחשב בעיניהם כרצח?
או האם ניתן לצפות שהמדינה תישאר נייטראלית לגמרי בנושאים ערכיים?
או האם ניתן לצפות שערכים של חברה מסויימת יהיו לגמרי בלתי מושפעים על ידי ההיסטוריה הדתית של-, והאמונות הדתיות הרווחות ב- חברה זו?
לכל השאלות הללו, נראה שהתשובה היא "לא" מהדהדת.
ב) חוקים שהם "דתיים-פרופר" :
למשל, חוק האוסר על דתות מסויימות, או צורת פולחן מסויימות, מלהתקיים בשטחה של מדינה מסויימת.
או חוק המפלה לרעה אתיאיסטים בכל מיני תחומים.
או חוק המחייב [כמו בארה"ב] להזכיר את אלוהים כשנשבעים אמונים למדינה.
וכן הלאה.
ג) חוקים המכפיפים אזרחים למוסדות דת -- בין אם מדובר במוסדות דת מטעם המדינה, ובין אם מדובר על מוסדות דת פרטיים העומדים בקריטריונים מסויימים.
בעיקרון, במדינה ליבראל-דמוקראטית, המדינה אמורה לנהל את ענייניה מול האזרחים ללא מתווכים.
אבל בפועל, הרבה פעמים זה לא כך. לעתים כל מיני ארגונים שאינם מוסדות המדינה [ולרוב אף אינם דמוקראטיים] מקבלים שררה מטעם המדינה על אזרחים מסויימים. למשל, איגודי עובדים. למשל, תאגידים. למשל, אוניברסיטאות.
לעתים המדינות מכריחות אזרחים להשתייך לקהילות דתיות [או אתניות] כלשהן, ולעתים הן כופות על אזרחים להישמע לתכתיבים של קהילות כאלו במידה ואזרח בוחר להשתייך אליהן. ולעתים המדינה מעצבת/מתנה את התנהגותה כלפי אזרח מסויים על פי הסטאטוס שהלה נהנה ממנו בקהילה אליה הוא משתייך.
כמובן שה"חומרה" של תכתיבים אלו יכולה להיות שונה: לא ראי נזיר המחוייב על ידי המדינה לשמור על כללי המסדר אליו הוא משתייך כראי יהודי שהסטאטוס האישי (נשוי/גרוש) שלו נקבע ע"י הרבנות -- אבל העיקרון אותו עקרון.
גם הדחייה של השירות הצבאי לבני ישיבות היא בכלל זה. וגם שוני במימון בין בתי ספר מסוג מסויים לבתי ספר מסוג אחר יחסית לכמות התלמידים בו הוא בכלל זה.
3) אספקט נוסף הוא האספקט הכספי. מהכבד אל הקל:
א) מימון ישיר של מוסדות דת ע"י המדינה: בין אם אלו מוסדות דת של המדינה [למשל, הרבנות הראשית] ובין אם אלו מוסדות דת עצמאיים הממומנים ישירות על ידי המדינה [חלק מן הישיבות, למשל, שמקבלות את תקציביהן ממשרד הדתות].
כאן יש לחלק בין
A. מימון מוסדות שהמדינה מחזיקה אותם כדי שאלו יישמרו על הגחלת של דת כלשהי - למשל מנזרים וישיבות
B. מימון מוסדות המספקים שירותי דת לאזרחים - שירותים שהאזרחים מעוניינים בהם.
החברא קדישא היא דוגמה.
גם קיומן של רבנויות צבאיות בכל הצבאות המערביים [וכן ארגונים דומים עבור דתות אחרות] תיחשבנה בכלל קאטגוריה זו - הגם שמימון כזה הוא פחות שנוי במחלוקת - מאחר והצבא אמור לספק לחייל את כל צרכיו - וצרכים דתיים בכלל זה.
אם, למשל, הצבא מספק קוקה קולה לחיילים, האם ניתן לראות בכך "חיבור" בין המדינה לחברת קוקה קולה? במובן מסויים כן - ובמובן מסויים, אחר, לא. בייחוד אם הצבא גם מספק פפסי....
ב) מימון עקיף של מוסדות דת על ידי המדינה:
A. למשל, על ידי מימון יחידים המשתייכים למוסדות אלו [חלק מן האברכים, למשל, המקבלים קצבה מהמדינה דרך הכולל אליו הם משתייכים]
B. למשל על ידי מתן וואוצ'רים לאזרחים - שהללו יכולים לתרום אותם לכל ארגון ללא מטרות רווח על פי שיקול דעתם.
C. למשל - על ידי מתן וואוצ'רים לאזרחים - שהללו יכולים לקבל תמורתם שירותי דת ממוסדות המתמחים בכך. [מקרה שונה מאד מהקודם]
D. למשל, על ידי מתן רשות לשלם חלק ממס ההכנסה בתור תרומה למוסדות ללא מטרות רווח על פי שיקול דעתו של התורם.
[רשות הקיימת ברוב מדינות המערב]
ככה - חלק מהמס שהיה יכול להגיע לקופת המדינה מגיע למוסדות דת. זה לא שונה כל כך [באופן עקרוני. ברמה הפראקטית, כמובן שונה מאד] ממצב בו המדינה הייתה גובה מס זה ומעבירה אותו ישירות למוסדות אלו. שהרי לאותו אזרח אין ברירה אם להפרד מהכסף הזה אם לאו - הברירה היחידה שלו היא איך לעשות זאת. בכך המדינה מעודדת אזרחים לתרום למוסדות ללא כוונות רווח - וזה כולל גם את מוסדות הדת.
E. למשל, על ידי הענקת פטור ממס למוסדות דת.
4) עוד אספקט הוא היחס בין אנשי הדת לשלטון.
פה צריך להבין משהו פשוט: גם בתיאוקראטיות, ישנה הבחנה בין המנהיגות הדתית של המדינה לבין המנהיגות המדינית. למשל, ראו את אחמנידג'אד מול האייטולה חומנאי. למשל, ראו את היחסים בין הגדוילים לעסקנים בציבור החרדי.
למשל, ראו את ההבדל בין מלך לסנהדרין בהלכה; או בתנ"ך - את ההבחנה בין מלכים לנביאים לכהנים.
[היו שרצו להביא מפה ראיה שיש מושג של הפרדת דת ומדינה ביהדות - בייחוד בהסתמך על דרשות הר"ן הדן בנושא -- ובמובן מסויים זה נכון -- אלא ש"הפרדה" זו דומה יותר להפרדה בין הדת למדינה שיש באיראן - לא לזו הקיימת בארה"ב.]
גם באירופה בימי הבייניים, היה הבדל בין ההיירארכיה הפיאודאלית להיירארכיה הכנסייתית.
ואצלנו תמיד היה הבדל בין הגבירים לרבנים.
ואחרת זה גם לא יכול להיות: אנשים לא יכולים להיות גם מומחי-על בקצות החושן וגם מומחים בפוליטיקה וגם מנהיגים רוחניים וגם מצביאים.
לכל אדם יש מגבלות - הן בזמן והן בכוח..
מצד שני, גם במדינות בהן יש הפרדה חזקה בין דת למדינה, ישנם יחסים כלשהם רשמיים פחות או יותר בין השלטון לאנשי הדת.
לעתים מתמודדים מבקשים עזרת מנהיגים דתיים בזמן הקמפיין שלהם - על מנת שאלו יעודדו את מאמיניהם להצביע להם. מן הסתם, אותם מנהיגים גם מקבלים משהו בתמורה...
כמו כן, כדי שמוסד דתי יהיה בעל סטאטוס חוקי [ויוכל לשכור שטח לשימושו, למשל], הוא צריך לקבל הכרה מן המדינה.
בצרפת, למשל, יש בכלל סיפור מהסרטים באשר ליחס בין מוסדות הדת למדינה:
עד תחילת המאה ה-20 המוסדות הדתיים החוקיים בצרפת הוחזקו על ידי המדינה כספית ובתמורה גם נשלטו על ידה - המדינה הייתה מכתיבה הרבה פעמים את המדיניות הדתית של המנהיגים הדתיים [למי שזוכר - הסנהדרין הגדולה שכינס נאפוליאון פסקה שניתן להתחתן עם צרפתים לא יהודים - כי הם נהפכו לאחיהם של היהודים מאז המהפכה ...]
בתחילת המאה ה-20, הוכרזה הפרדת הדת מהמדינה בצרפת, אבל אז נשאלה השאלה - מה לעשות עם בתי התפילה שנבנו מכספו של משלם המיסים במשך אלף שנה?
מצד אחד, לתת אותם במתנה לכנסיה, לא היה בא בחשבון - במה זכתה? - בייחוד עתה, כשהכנסיה הפכה לגוף פרטי.
מצד שני - מה, ניקח מידי הכנסיה את כל בתי התפילה? הרי אז למיליוני מאמינים קאתולים בתוך צרפת [שהם גם רוב העם] לא יהיה מקום להתפלל וזה יעלה לממשלה בהפסד צורם בבחירות - אם לא במהפכה ממש.
אז הגיעו להסדר מוזר - לפיו הכנסיות אכן תנוכסנה על ידי המדינה, אבל היא, ברוב טובה, תאפשרנה לקיים בהן פולחנים דתיים ותשמר אותן בתור כנסיות. [ההסדר כלל גם בתי כנסת שנבנו טרם תקופה זו - כמו בית הכנסת הגדול בפאריס, למשל].
התוצאה האבסורדית של הסדר זה הייתה שהמדינה הצרפתית מאז מחזיקה מחשבונה אלפי בתי תפילה - מנקה ומשפצת אותם ומשלמת לצוות התחזוקה ולשומרים וכן הלאה.
המוסלמים עתה מתלוננים (במידה רבה של צדק) שהמסגדים - שכולם, כמובן, נבנו אחרי ההפרדה - מופלים לרעה - שהרי את הכנסיות ובתי הכנסת הוותיקים המדינה מתחזקת - ואילו את המסגדים לא.
אני משער שצרפת תתחיל, בלית ברירה, עתה לממן גם מסגדים..
כך נראית הפרדת דת ומדינה בצרפת... - וזה במדינה בה אסור ללבוש כיפה או בורקה בבית הספר!
טוב - זו הייתה סקירה מסויימת של סוגייה זו.
את כל הקאטגוריות הללו ניתן לחלק לעוד תתי-קאטגוריות - למשל, על פי השאלה האם דתות מסויימות נהנות מעדיפות על פני דתות אחרות במדינה מסויימת [ומאיזה אספקט]; או האם אנשים המשתייכים לדתות מסויימות נהנים מפריבילגיות על פני אנשים אנשים המשתייכים לדתות אחרות או אינם משתייכים לדת בכלל וכן הלאה. לא נכנסתי לזה.
"לא עליך המלאכה לגמור"
רדף
תוקן על ידי רדףהשיג ב- 22/11/2010 16:06:16
 |
|
|
