הבאנאליות של ה"טוב"

על משקל התיאוריה של חנה ארנדט במושג הבאנאליות של הרוע, ניתן לעיין האם לא קיים גם מושג שהוא היפוכו של מושג זה. למשל, הדיבורים האינסופיים והבאנאליים על הורים טובים המאכילים את ילדיהם ומספקים את צרכיהם או בעל הדואג לאשתו ואשה הדואגת לבעלה או ילדים הדואגים להורים.

רבים ממעשים אלה הם באנאליים במהותם, שכן זהו סדרו של עולם ללא שום כוונה מיוחדת, ואם כך אין כאן שום ערך מוסף.

כך שפעמים דרשות ארוכות על מעלת מערכות יחסים בין הורים וילדים או בין בני זוג  משאירות טעם מר בפה של באנאליות על גבול הטמטום.

נמאס לשמוע דברים המובנים מעצמם עם משלים ארוכים וסיפורים דמיוניים האמורים להוות דוגמאות להתנהגות נאותה.

זו השאלה - לענות על מה בדיוק?

_________________

ב"ה

_________________

מביךהמורים

וודאי שאם הרוע הוא בנאלי. הטוב גם-כן באנאלי. שתיהם תוצר של נורמות חברתיות ודפוסי התנהגות מקובלות ומורגלות.

אבל מה זה שייך לחינוך השרשת והוראת יחסים חברתיים ומשפחתיים טובים, בטוב בנאלי כמו ברוע בנאלי יש צורך בהשרשתם והקבעתם בלב ההמון.

(גם דטרמיניסטים שאצליהם הרוע והטוב הם לא יותר מאשר נתיב מתמשך של גורמים וסיבתיות קדומה. מודים שחינוך לטוב או לרע, הם מחוללי התנהגויות הנולדות מהם.
אלא שגם הרצאות והכוונות החינוך להם, הוא לא בשליטתינו אלא מולד ומתמשך מנסיבות קודמים, בלא שיש לנו שליטה אמיתית על הרצון להם).

שאלות של בור: