אני לא יודע כמה כאן מכירים את החוויות האלו אבל אני מניח שהרוב

א. בשעות הערב מצלצל הטלפון, מספר לא מוכר
אתם עונים ומהעבר השני טלפנית מגייסת תרומות למוסד כל שהוא
לפעמים אתה טורם ( למשל למעייני הישועה מחמת הכרת הטוב וגם כי זה באמת חשוב )
לפעמים לא, כי אתה לא יכול או כי אתה לא רוצה, לפעמים הטלפנית מקבלת את זה בסדר
ולפעמים היא ממש לא, כאילו אתה חייב לה משהוא
אבל ניחא

רק שעשר דקות אח"כ שוב הטלפון מצלצל והריטואל חוזר על עצמו

ב. שוב שעות הערב, אתה משחנ"ש עם הבן/בת זוג והטלפון לשם שינוי שותק
הפעם דופקים בדלת, בפתח שני יהודים עבדקנים (לפעמים נראים מוזנחים או מוזרים)
מבקשים לדבר בתוך הבית
והיה והנחת להם להכנס ( הכנסת אורחים לא ?)
הם מתחילים לשטוח בפניך מסכת יסורים שלא היתה מבישת את איוב בשעתו
ומבקשים עזרה "אם אפשר משהו גדול"
עכשיו אתה במלכוד
מה תעשה תיתן להם עשרה שקלים ?
הם לא יסתפקו בזה וינדנדו לך בתחנונים עד כלות עצביך

לא להכניס אותם מעיקרא
מה לגבי פתוח תפתח את ידך לאחיך האביון
לתת להם "משהו גדול"
אני אתרושש תוך שבועיים וחוצ"מ אסור לבזבז יותר מחומש

ג. אתם חוזרים הביתה מהעבודה/לימודים/משהו אחר

על מדרגות הבית שרועים להם עלונים של ועדות צדקה למיניהם
למרות שפעם שעברה הבטחתם לעצמכם שלא תרימו את זה עוד פעם
נכשלתם
העלון ביד והיד השניה בדרך לכיס להוציא את הטישו
איזה זוועות, אילו תיאורים, ממש קשה לא לרצות לתרום להם את כל מה שיש לי בבית
אבל שוב, יש עשרה כאלו לפחות בחודש
א"א לעזור לכולם

אבל הבעיה שכשאתה לא תורם יש קצת הרגשה של אכזריות
מן התעלמות מאחיך האביון
האם הנזק האישי שנגרם כל פעם שאתה לא תורם ומרגיש אכזר
שווה את התועלת של הצדקה שנאספת

האם יש כאן תופעה בעיתית
או פריחה של "עולם הצדקה"

האם ילד שרואה את הוריו שמסרבים לתרום לעני בפתח לומד מהם להיות אכזרי ולזלזל במצוות "והחזקת בו"

מה דעתכם ?

_________________

יכולת להתפרנס לשנה.

??? מאיפה אתה לוקח את זה? שאפשר להתפרנס מזה שנה? מ199 אי אפשר להתפרנס שנה? רק מ200?

השאלה היתה למה המספר 200 הוא הגבול- יש לך 199 מותר לקחת 200 אסור לקחת?