האם על החוטא להיענש לפי כוונתו, או לפי תוצאות חטאו

הוא לא סובל . הוא זוכה ללמד אותם..

_________________

אתה צריך להגדיר את המערכת בה אתה מצפה לתשובה: החוק של המדינה, ההלכה, או המוסר.
מבחינה מוסרית יש שני היבטים: 1. הערכת אופיו ומעשהו של הפושע - אין נפ"מ לתוצאה. 2. לקיחת אחריות על תוצאות המעשה - בהחלט יש השלכות לתוצאה. צד 2 אינו סוג של עונש אלא השתת אחריות. הרי הניזקים ודאי לא אשמים יותר ממנו, ולכן יש שתי אפשרויות: א. שהוא יישא בתוצאות. ב. שהם יישאו בהן. אפשרות א היא כמובן סבירה יותר.
במישור המשפטי יאמרו המשפטנים את דברם. אני מניח שמשיתים עליו את תוצאות המעשה.
במישור ההלכתי אלו בדיוק נזקי אש. אמנם ישנם חילוקים במצבים בהם יש נהר או כביש חוצה בין האש לבין הדבר שנשרף, אבל לענ"ד כאן (=בתוך יער) זה לא יהווה פטור. לפי ההלכה יש גם פטור על טמון ושאר מיני ירקות, ולכן הדיון הוא נפרד לגמרי.

אישח

הנושא שהעלית הוא עקב-אכילס מהחמורים ביותר בכל מערכת משפט ועונש. ואין לו כמעט פתרון.

לא יתכן כמעט להעניש את כולם על מעשי רשלנות [אפשר לאסור את כל האנושות כמעט על רשלונויות השכם והערב] ומאידך לא יתכן לפטור כל אדם בהגנה מן הצדק, מחמת אי כוונת זדון לתוצאה-חמורה.

זהו פלונטר אתי רציני.

אגב, בתורה דווקא המעשה קובע: חשב לאכול חזיר ועלה בידו טלה - זו אינה עבירה (אלא רק עניין שדורש כפרה). אבל חשב לאכול טלה ועלה בידו חזיר זוהי עבירה בשוגג.
אמנם נכון שעונש אין בשוגג (למעט החטאת). הסיבה היא שהעונש הוא על האשמה ולא על המעשה. אבל העבירה היא המעשה ולא האשמה.
לכן לענ"ד לא צודק שותף בקביעה שהעונש הוא השבת המצב לקדמותו, שאל"כ הוא היה צריך להינתן על המעשה ולא על האשמה. הוא הדין לגבי שתי מלאכות בהיעלם אחד שחייב רק חטאת אחת. וכן לגבי שתי עבירות במזיד בהתראה אחת.