"לית אתר פנוי מיניה" במשנת הרס"ג

כידוע בג' מאות שנים האחרונים הופכים ערכי-הקבלה אידיאליזציה. והפכו מתיאור ממשי לערכי משל ונמשל. [הרבה אודות אברהם די הרירה, שלמרות מיסתוריותו- רעיונותיו חילחלו לאבות החסידות ולבית-מדרשו של הגר"א. בעיקר דרך הרמח"ל].

ברצוני לצוטט קטע מביאורו של רס"ג לספר-יצירה (פ"ד א). מהדורת הר קאפח, ( הנדפס המצוי- אינו מרס"ג).


                                                              ונקרא:  "חי העולמים"
 ...כמו שאנו רואים את החיות בכל מקצת מן החי, כך הוא יתעלה מצוי בכל מקצת ובכל העולם וכו' והגוף נושא את החיות והחיות נושאת לשכלו וכו'. ועפי"ז אנו בדעה כי האויר שהוא פשוט עדין, מתפשט בו רצון הבורא שהוא יכולתו. ומהווה בו ומניע אותו כהנעת החי את הגוף כמציאות השכל בחיות ומנהיג אותה. וכמו שהשכל אינו מתחלק בהתחלק הגוף כך לא יחלק הבורא בהחלק העולם. וכמו שהשכל אינו מת במות הגוף כך לא יעדר הבורא בהעדר הבריאה וכו'. וכמו שהשכל לא ישאר בגוף לא עצם או סחוס שאין הנהגתו עוברת בו כך הבורא לא ישאר בעולם הר או ים או שום דבר קשה שאינו נמצא בו- כי האויר נמצא בכולו ואם יאמר אדם היכן האויר במים ? הדבר ברור שאלמלי האויר לא ידלל המים. והאבנים וההרים ? אם הם נשברים ומתפוררים ידענו כי אילמלי האויר לא היו משתברות... והרי באותו האויר יכולת הבורא, ונמצא שהוא שם. וכו וכו. ומוסבים כל דברינו שהוא יתעלה מצוי בכל, באמצעות האויר הנגלה.


יש כאן הגדרת "לית אתר פנוי מיניה" במובן ריאלי מאוד. ע"י האויר הדק והעדין. אמנם רס"ג מסייג את דבריו ומציין שכל דבריו על דרך ההעברה והקירוב, ולא בהגשמה ודיוק.. מ"מ אין כאן כל נמשל. המושג הקבלי הזה, שוודאי נלקח מקודמי אבות-הקבלה כרס"ג ורשב"ג ועוד. הובן כאן בצורה מאוד פיסית. חיבור ושלטון הבורא לעולם ומציאותו בכל, היא ע"י יסוד האויר, 
יש כאן נסיון לתיאור חיבור רוחני-פיזי. ולעמוד על החוליה המאפשרת חיבור זה.

מעתה די סביר, שמחברי הזוהר הבינו את ביאור משפט זה כפשוטו. כמשתמע מהמקור אותו הם העתיקו.

תוקן על ידי אנליטיס ב- 08/12/2010 23:18:07