בית פורומים עצור כאן חושבים

"פלסטיות המוח" המדע הפופולרית ביותר כהיום,

שלום אורח. באפשרותך להתחבר או להירשם
הצג 15 הודעות בעמוד הוסף לדף האישי  דווח למנהל שלח לחבר
נשלח ב-26/12/2010 04:03 לינק ישיר 
"פלסטיות המוח" המדע הפופולרית ביותר כהיום,

אחרי ששמעתי את הקורס הנפלא של פרופ' עידן שגב (כאן http://www.youtube.com/watch?v=yP-dJNYTrg8 )
21 שעות על המוח, (ממליץ מאוד לשמוע, צריך סבלנות אבל כדאי מאוד,)

נזכרתי במשגיח בישיבה שלנו: 
הוא היה אדם חכם מאוד עם הרבה חכמת חיים,
כל מי שהתלונן שאני כזה וכזה וזה בגנים שלי וכדומה, המשגיח היה אומר לנו: אתם מחליטים מי אתם ומה אתם זה הכל בידכם,

אחרי שמיעת הקורס אני חושב שהוא (המשגיח) צדק לגמרי, רק צריך לעשות חיפוש בגוגל "פלסטיות המוח" ותראו כמה מאמרים יצא לכם, ולכן אני הבור בלכתוב מאמר בעניין, מוותר מראש ע"ז, וממליץ מאוד לעיין בהם ולהסיק מסקנות טובות,
זה שווה יותר ממיליון ספרי מוסר שיש ביהדות ובפילוסופיה, 

אבל בלי כלום אי אפשר אז הנה מאמר יפה וקצר אחד מיני אלף שיש בגוגל ,  http://www.hasod.co.il/articles/Your_Powerful_Brain.htm
זה מאמר של ההוא שעשה את הסרט "הסוד" הידוע, בכל אופן לגבי המוח הוא צודק לגמרי,


המוח העוצמתי שלך מאת ג'ון אסרף

         לעולם אינך יכול לפתור בעיה באותה רמה שבה היא נוצרה – אלברט איינשטיין

המוח שלך- קילו וחצי נתח של חומר שממוקם בין אוזניך - הוא המכשיר המתוחכם ביותר, המורכב, והמופלא שאיי פעם נודע לאנושות.

הוא שולט בכל מה שאתה רואה, אומר, מרגיש, ועושה. עם כלי כלכך עוצמתי שלרשותך, האם זאת אינה אחריותך להבין כיצד הוא עובד ואיך לגרום לו לעבוד בצורה אופטימאלית?

בוא נתחיל בכמה דברים בסיסיים.

תחילה, זה חשוב להבין שאתה עשוי מאנרגיה. אם היית לוקח מיקרוסקופ רב עוצמה ומביט על חלקיק החומר הקטן ביותר- לא אטומים, פרוטונים, ואלקטרונים, אלא בניטרונים הזעירים,  gluons, קוורקים, ומסונים שמהם החלקיקים התת-אטומיים עשויים - לא היית רואה דבר מלבד ביטים של תנודות אלקטרומגנטיות של גלי אור. הביטים הללו הם מה שאתה עשוי ממנו, והמוח שלך שולט בתנודה של כל אחד מהם.

דבר שני, זה חשוב לדעת שמוחך יכול לגדל תאי מוח חדשים (או נוירונים) בתהליך שנקרא ניורוג'נסיס.  לפני זמן לא רב, המדענים האמינו שאנשים נולדו עם נטייה גנטית. אך עכשיו כאשר מישהו אומר, "זה פשוט מי שאני, ככה נולדתי," אנו יודעים שהם רק חצי צודקים. (הנה המשגיח שלי צדק) בזמן שנטייה גנטית נחשבת בערך לחצי מהתכנות הפנימי שלך, חמישים האחוזים האחרים מגיעים מהתנהגות, תפיסה, אמונות, והרגלים שרכשת עוד מהילדות והותנו לתוך המוח שלך.

הנה החדשות הטובות: על ידי הבנה של כיצד המוח שלך עובד, אתה יכול לשנות את ההתניות הישנות שלך ולהתחבר לגאונות המוטבעת של מוחך בכדי להשיג את מטרותיך וחלומותיך.

מוח ישן, מוח חדש

בוא נתחיל במבט מהיר על שלושה חלקים חשובים של המוח שלך.

גזע המוח, ממוקם ליד קצה הצוואר, נקרא גם בשם המוח "הזוחל" (''reptilian'') מפני שהוא דומה למוחם של הזוחלים קרירי הדם. הוא שולט על הרבה מהתפקודים האינסטינקטיביים של הגוף, כמו הנשימה.

המוח "היונק הישן " ''Old Mammalian'') ) זהה למוחם של חיות חמות דם אחרות. הוא שולט ברגשות ובמין ומשחק תפקיד ראשי בזיכרון.

האונה הקדמית תופסת שלושים וחמש עד ארבעים אחוזים מהמוח האנושי.

באופן מעניין, האונה הקדמית של השימפנזה מכילה בערך שבעים אחוז מהמוח, בכלב שבעה אחוז, ובחתול רק שלושה אחוז.

בזמן אנשי המערות, האנשים הקדמונים הסתמכו על המוחות של היונקים והזוחלים. חלקים אלו של המוח קיבלו חפיפה עם החלק החדש של המוח שנקרא האונה החזיתית, וזהו החלק שמחבר אותנו לשדה של האפשרויות האינסופיות. האונה הקדמית היא כמו המנכ"ל או המנצח של התזמורת, היא אחראית על הפוקוס, הריכוז, הלמידה, וההבחנה. לרוע המזל, האדם הממוצע מאבד פוקוס שבעה עד עשרה פעמים בכל דקה.

כדי שהמוח שלך יהיה באינטראקציה עם השדה הקוונטי, אתה צריך להפעיל את האונה הקדמית שלך. זהו האזור שיחבר אותך למה שאתה רוצה. זה יאפשר לך לחסום הפרעות מהתודעה שלך.

אז, איך אתה ניגש לאונה הקדמית? אתה עושה זאת על ידי מדיטציה ושליטה על היכולת שלך להתרכז. מדיטציה נותנת לך את היכולת ללמוד כיצד להיות בפוקוס מבפנים, ולכן מפעילה את האונה הקדמית. כשאתה מודט, לא רק שאתה מקבל גישה לאישיות שלך וליקום, אתה גם מלמד את עצמך כיצד להתחבר לשדה הקוונטי שמכיל את כל האינטליגנציה והמידע שאתה רוצה. אתה תלמד יותר לגבי מדיטציה בפרק 10.

פלסטיות של המוח

ידועה גם כניורו-פלסטיות, היא היכולת של תאי המוח ליצור חיבורים חדשים. ברגע זה, בזמן שאתה קורא את העמוד הזה, תאי המוח שלך יוצרים בממוצע כמיליון חיבורים חדשים בשנייה.

בכל פעם שאתה קורא, חושב, מאזין, עושה, או חווה משהו, אתה מגביר את הניורו-חיבורים שבמוחך. כשאתה מתבגר, זה חשוב לשמור או להגדיל את הניורו-חיבורים, בגלל שזה מגדיל את האינטליגנציה ואת יכולת המוח שלך למצוא תשובות חדשות.

כשמדענים חקרו את מוחו של אלברט איינשטיין, הם גילו שהוא אינו גדול יותר משל אנשים אחרים. אולם, היה לו בערך עשרים וחמישה אחוז יותר ניורו-חיבורים מאשר לאדם הממוצע.

הפלסטיות של המוח שלך מאפשרת עבורך ללמוד תבניות חדשות של מחשבה והתנהגות, ומדגימה שוב שאתה מחובר כפי שחשבת שאתה. במקום לומר, "זה פשוט מי שאני," אתה יכול לבחור לעשות שינויים וללמוד יכולות חדשות, שישנו את הניורו-חיבורים במוחך ויאפשרו לך להבחין ולהתנהג בצורה שונה שמבוססת על מה שהניורו- אשכולות החדשים ממליצים או מכתיבים.

הכוונה בכל זה היא שאתה מסוגל להשיג כל מה שתבחר. אז התפקיד שלך הוא ליצור את הניורו - חיבורים החדשים שישרתו את המטרות החדשות והחלומות החדשים שלך. אז, ורק אז זה יהפוך לקל יותר עבורך להשיג הצלחה בכל תחום בחייך.

שני הצדדים של המוח

בימים ההם, איי-קיו נחשב לקריטריון היחיד למדידת הפוטנציאל של מישהו. לרוע המזל, איי-קיו מבחין רק ביכולת של האדם לעבוד עם מילים, מספרים, ולוגיקה- כל הפונקציות שנשלטות על ידי הצד השמאלי של המוח.

היום אנו מבינים את החשיבות של שני הצדדים של המוח –  האונה השמאלית והימנית- ושל כפיס המוח שמחבר ביניהם יחד.

הצד השמאלי מבטא מילים, היגיון, מספרים, מתמטיקה, ורצף.

הצד הימני מבטא חרוזים, קצב, מוסיקה, תמונות, ודמיון.

כפיס המוח מקשר בין שניהם.

חלק מהאנשים מתמודד עם העולם באופן הגיוני, שיטתי, מבני. אחרים הם יותר אמני רעיונות וחברתיים. על ידי ההבנה ששני הסוגים פשוט מתחברים לצדדים אחרים במוחם, אתה מתחיל להבין שדרך אחת אינה טובה יותר מהשנייה ושאנשים שונים מעבדים מידע בצורה שונה. עם רמת ההבנה הזאת, אתה יכול להתחיל לתת לעצמך אפשרויות חדשות כמו העלמת הערך העצמי הנמוך שיש לך או המחשבה שאתה לא מספיק חכם או לא מספיק טוב.

ארבעה שלבים של למידה

פסיכולוגים מבינים שאנשים נעים בין ארבע שלבים פסיכולוגיים בתהליך פיתוח יכולת ומיומנות.

הצד הראשון נקרא חוסר-יכולת לא מודעת. אנשים בשלב זה אינם מבינים משהו והם אפילו לא יודעים שהם לא מבינים. במילים אחרות, הם לא יודעים מה שהם לא יודעים 

השלב השני נקרא חוסר-יכולת מודעת. אנשים בשלב זה התוודעו לעצמם וכנראה גם לאחרים שהם חסרי יכולת.

לאנשים בשלב השלישי, יכולת מודעת, הם מבינים עכשיו או יודעים כיצד לעשות משהו אבל זה דורש המון פוקוס וריכוז. יכולת מודעת מגיעה דרך עשיית הדבר הנכון בדרך הנכונה בצורה שחוזרת על עצמה.

השלב הרביעי והאחרון, יכולת לא מודעת, הוא השלב שאתה רואה באתלטים מקצוענים, מוסיקאים, סוחרים בוול- סטריט, ובהורים מעולים ביותר. היה להם כלכך הרבה תרגול מושלם עם מיומנות שזה הפך לטבע שני ויכול להתבצע ללא מאמץ.

אחד מהמחקרים האחרונים בקשר ליכולת לא מודעת נערך בלונדון עם עכברי מעבדה. לאחר מאה ניסיונות, העכברים יכלו לנווט את דרכם דרך מבוך בצורה די מהירה. לאחר מאתיים עד חמש מאות חזרות באותו המבוך, החוקרים גילו את אותה היכולת גם בתינוקות של העכברים. ההטבעה הגנטית השתנתה.

זה לוקח מאות אם לא אלפי ניסיונות שחוזרים על עצמם בצורה מושלמת כדי להיות בעל יכולת לא מודעת. אם אתה רוצה להיות מושלם במשהו, זה לא מספיק לעשות את זה שוב ושוב. אתה צריך לעשות את זה בצורה מושלמת שוב ושוב. באותה המטבע, אם תעשה שוב ושוב את הדבר הלא נכון, זה יהפוך ליכולת לא מודעת שלך.


זה חוזר לקונספט של פלסטיות של המוח. כשאתה לומד משהו חדש, אתה יוצר חיבור אחד של שני ענפים במוח. כשאתה מחזק את המידע על ידי הקשבה ויישום שלו שוב ושוב, אתה מחזק את המבנה התאי של האשכול התאי במוחך עד לנקודה שאתה עובר מיכולת מודעת ליכולת לא מודעת.

אינפורמציה לבדה אינה שווה דבר אם אינך מעביר אותה מהיכולת המודעת ליכולת הלא מודעת על ידי איסוף מידע וחזרה על תבנית של מחשבה או התנהגות שוב שוב כך שאתה מחזק את המוח עצמו, אתה מתנה את המוח לקחת פיקוד וללא כל מחשבה - להתנהג בדרך שמיושרת עם השגת המטרות שלך והחלומות שלך.

תרגום מאת אלכס זיו

_________________




דווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2011 00:51 לינק ישיר 

 פלסטיות המוח: יכולתו המופלאה של המוח להשתנות ולהסתגל

פרופ' ורדה גרוס-צור

פלסטיות נוירולוגית מוגדרת כיכולת מערכת העצבים המרכזית להשתנות כתוצאה-

  • מהתפתחות נורמלית והבשלת האורגניזם
  • מרכישת מיומנויות חדשות בילד הצעיר והאדם הבוגר
  • מנזק למערכת העצבים המרכזית
  • מהזנחה סנסורית

 

השינוי החל הוא שינוי מבני, ברמת המיקרו או המקרוסטרקטורה המוחית, המאפשר שינוי בפונקציה התנהגותית.

הפלסטיות תלויה בפקטורים מרובים כגון: גיל, שלב התפתחותי, עיתוי הנזק ואוסף עתודות הקשורות ליכולתו הבסיסית של הילד, לרקע המשפחתי וליכולת החברה ומערכת החינוך לתת גרייה מספקת.

 

הפלסטיות הנוירונלית מתרחשת בשתי דרכים-

האחת Experience Expectant – התפתחות ה"מצפה להתנסות"- זו התפתחות הקשורה לתקופה קריטית. המוח נוצר עם תבנית הזקוקה להתנסות בזמן התפתחותי קבוע כדי שהתפקוד יהיה בשל, יעיל ואופטימלי. הדבר נכון לדוגמא לגבי התפתחות מערכת הראיה, לימוד שפה ראשונה והתפתחות רגשית.

 

הדרך השניה היא Experience Dependent – זו התפתחות ה"תלויה בהתנסות". זהו תהליך גמיש בו מערכת העצבים זמינה ומסוגלת להשתנות כתוצאה מהתנסות שנחוותה. זו מערכת הקשורה בלמידה וזיכרון ומתרחשת בכל גיל.

 

בהרצאה תוצג רכישת שפה על שני מרכיביה:

התפתחות ראשונית ה"מצפה להתנסות" והתפתחות לאורך השנים התלויה בהתנסות. בהמשך יינתנו דוגמאות לרכישת שפה ראשונית בגיל ילדות מאוחרת ולאחר ניתוחי מוח עם מעבר אזור שפה מההמיספרה השמאלית לימנית, הדבר יודגם בעזרת בדיקות דימות חדשות מסוג תהודה מגנטית פונקציונאלית functional MRI)) ובדיקת מגנטואלקטרוגרפיה (MEG).

כן יודגם תפקוד המוח בילדים דיסלקטים לפני ואחרי טיפול.

 

המסקנה:

פלסטיות המוח מתבטאת בשינוי אורגניזציה באזור האחראי על פונקציה או עד מעבר להמיספירה השניה תוך זמן ארוך או קצר, כתוצאה מנזק מקומי או אימון.

ככל הנראה בנושא שפה: מרכזי השפה בילטרליים- דו צדדים באופן מורש. כאשר יש הפעלה בשמאל (אצל רוב האנשים) חלה ירידה עד איבוד היכולת בהמיספירה הימנית לקבל את תפקודי השפה. במקרה של נזק תתכן קונסולידציה של התפקוד בהמיספירה הימנית, ככל הנראה עד גיל ההתבגרות.

 

בנוסף, אדון בקצרה על-

·         פלסטיות המוח בתפקוד סנסורי

·         פלסטיות המוח ותפקוד חברתי-רגשי תוך מתן דגש להשפעה הבולטת של חסך רגשי על התפתחות המערכת הלימבית ועל יכולת יצירת קשר.

 

 

 

ביבליוגרפיה

 

1.    Joseph R. Environmental influences on neural plasticity, the limbic system, emotional development and attachment: A review.
Child Psychiatry and Human Development. 1999; 29(3): 189-208

2.    Vargha-Khadem F, Carr JL, Isaacs E, Brett E, Adams C, Mishkin M. Onset of speech after left hemispherectomy in a nine-year-old boy.
Brain 1997; 120: 159-182

3.    Papanicolaou AC, Simos PG, Breier JI, Wheless JW, Mancias P, Baumgartner JE, Maggio WW, Gormley W, Constantine JEC, Butler II. Brain plasticity for sensory and linguistic functions: A functional imaging study using magnetoencephalography with children and young adults. J of Child Neurology 2001; 16:241-252

4.    Gailliard WD, Hertz-Pannier L, Mott SH, Barnett AS, Lebihan D, Theodore WH. Functional anatomy of cognitive development. fMRI of verbal fluency in children and adults. Neurology 2000; 54:180-185.

_________________





דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2011 08:07 לינק ישיר 

אני לא יודע מה זה 'הסוד', ומיהו מרן המחבר, אבל האיש מדבר שטויות. החלוקה הפונקציונלית בין צד ימין לשמאל כבר כנראה לא ממש תקפה. הקשר לקוונטים הוא שטויות במיץ. היווצרות של תאים אינה אומרת שהתהליך אינו דטרמיניסטי, כלומר שהוא בידינו. זהו שימוש קלאסי בטרמינולוגיה מדעית כדי לברבר את מוחו של ציבור ההדיוטות.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2011 08:35 לינק ישיר 


ר"מ, משהו על הסוד:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3486670,00.html

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/933441.html

ו_________________




תוקן על ידי ספרן ב- 31/01/2011 08:39:55




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2011 09:17 לינק ישיר 

ספרן, תודה. עכשיו הבנתי. גם המאמרון הזה נראה משהו דומה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2011 12:37 לינק ישיר 

רק הערונת קטנה לעניין הנוירוג'נסיס:
מדובר בתופעה מוגבלת ביותר, שייתכן והיא חיונית למח (וזאת אני אומר ע"ס השערה שלי בלבד), אך ככל הנאה היא לא בעלת השפעה מכריעה על יכולת ההתאוששות של המח מפגיעה, או נוטלת חלק בלמידה וכד'.

מעבר לכך, הדילמה התמידת בין סביבה לתורשה לחלוטין לא נפתר כתוצאה מ"גילויים" אלו. היכולת להשתנות תלוייה בפלסטיות של הנוירונים, והיא בתורה מושפעת מהגנים (ומגורמים סביבתיים נוספים, כמובן).

ואגב, אני אשמח לקבל לינק לאותו המחקר שהצליח לגרום ללמידה מורשת. מוזר לי גם שלא ראיתי את המאמר הזה לפני כן. הוא היה יוצר מהפכה אדירה בעולם הביולוגיה.

יש לי תחושה חזקה מאד שהמאמר הזה לא ממש קיים...



דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/1/2011 12:57 לינק ישיר 

דיברנו כבר בעניין מכאן  http://bhol-forums.co.il/topic.asp?whichpage=5&topic_id=2840310&forum_id=1364
בעמוד 5 ו 6

הנה מאמר בנושא,

פרופ' חוה יבלונקה הולכת הרבה מעבר לגנים כדי להסביר את האבולוציה 

מאת יותם פלדמן | איור: תמיר שפר 
לפני שאתם שוב שולפים את טיעון המחץ "זה אצלי בגנים", כדאי שתכירו את השם ז'אן בטיסט למארק. הביולוג הצרפתי, שטען כי לסביבה יש השפעה מכרעת על התפתחות המינים, נדחה בלעג על ידי חסידי תורת דרווין. מאה שנים אחר כך, יוצאת פרופ' חוה יבלונקה למלחמה על שמו הטוב
, ומציעה תיאוריה אבולוציונית מהפכנית שמחזירה לאנושות קצת אחריות
 

מעטים המדענים שזכו למעמד מכובד בתחומם מבלי שנזקפו לזכותם כל הישגים. כזה הוא הביולוג הצרפתי בן המאה ה-19, ז'אן בטיסט למארק, ששמו נישא מעל דפי ההיסטוריה רק הודות ללעג הארסי של הקהילה המדעית. גם אם מעטים הביולוגים שקראו את כתביו, רובם מכירים אותו כמי שהגה תיאוריה ביולוגית שגויה, אותה הפריך חוקר הטבע האנגלי צ'רלס דרווין בכתבי האבולוציה שלו. טענתו העיקרית של למארק היתה שמינים מתפתחים באמצעות הסתגלות לסביבה - אחת מסברותיו המפורסמות, שצוואר הג'ירפות התארך לאורך הדורות בגלל מאמציהן להגיע לעלי העץ הגבוהים, הפכה ברבות השנים למשל ושנינה על האופן שבו עושים מדע גרוע. 

פרופ' חוה יבלונקה (57), חוקרת ביולוגיה בעלת שם בינלאומי מאוניברסיטת תל אביב, מנסה זה שני עשורים להציל את שמו של למארק. בספר "אבולוציה בארבעה ממדים" שכתבה עם הביולוגית האנגלייה מריון ג' למב ויצא החודש בעברית (עם עובד), הן מסבירות בעברית פשוטה (בתרגומה של ברוריה בן ברוך) כיצד מאשש המחקר של סוף המאה ה-20 חלק מהנחותיו של המדען המושמץ. 

בחדרה הדחוס באוניברסיטה מספרת יבלונקה שגילתה את הביולוגיה בגיל 17, בעקבות קריאת "מוצא המינים" של דרווין ו"הרוח במכונה" של ארתור קסטלר. "אחד הדברים החזקים ביותר בתיאוריה של דרווין זה הפשטות המדהימה שלה", אומרת יבלונקה. "כשאתה חושב על היצור החי הפשוט ביותר אתה חושב על יצור מתרבה, שיש לו תורשה, שמגיב לסביבה ומנסה להתמודד עם בעיות באמצעות משאבים מוגבלים, וזה הכל. דרווין לקח את הדברים הכי בסיסיים שהם בתשתית ההגדרות האינטואיטיוויות של חיים והראה שכשאנחנו מחברים אותם, יוצא לנו מזה בהכרח ברירה טבעית של המינים - הישרדות של המתאימים ביותר לסביבתם - והשתלשלות של כולם ממוצא משותף". 

למארק היה מדען יוצא דופן בצרפת של המאה ה-18, אתאיסט מושבע שהשתתף במהפכה הצרפתית וסירב להטביל את ילדיו משך שנים. הוא זכה להערכה על גילוייו המדעיים מהשנים שלאחר מותו ועד שנות השלושים של המאה העשרים. טענתו המפורסמת ביותר היא כאמור שהגורם המרכזי להבדלים בין המינים ולהתפתחותם אינו שינויים אקראיים כי אם פעולה מכוונת של האורגניזמים עצמם, שנועדה לשפר את התאמתם לתנאי הסביבה המשתנים. למארק טען עוד כי התפתחות המינים מביאה בהכרח להשתכללות שלהם. 

דרווין, כמו רבים אחרים עד היום, בז ללמארק בעיקר בשל הנחתו האחרונה. זו, חשבו בטעות דרווין ואחרים שכנראה לא קראו את כתביו, מניחה את קיומו של כוח על-טבעי שמכוון את התפתחות המינים ולמעשה מכניסה - בדלת האחורית - את האל ואת התפיסות הבריאתניות אל תוך מדע הביולוגיה. סיבה נוספת לזלזול בלמארק במאה ה-20 היתה הזיהוי בינו לבין טרופים ליסנקו, אגרונום שסטאלין הפקיד על המחקר הביולוגי בברית המועצות. ליסנקו, שרלטן שקידם רעיונות מדעיים חסרי שחר אך קשורים באופן רופף ללמארק, הוציא להורג מאות מדענים והביא להרעבתם של המוני איכרים שאימצו את רעיונותיו. 

התובנות של למארק אינן סותרות את התיאוריה של דרווין, מסבירה יבלונקה, הן אף מאפשרות הבנה טובה ועמוקה יותר שלה. יותר מכך, קריאה ב"מוצא המינים" מראה כי דרווין עצמו הציע הסברים ברוח למארק להתפתחות האיברים למשל. השנה, כשהעולם כולו מציין 200 שנה להולדת דרווין, מארגנת יבלונקה עם פרופ' סנאית גיסיס באוניברסיטת תל אביב סדנה לציון 100 שנה להוצאת ספרו המרכזי של למארק, "פילוסופי זאולוג'יק" (Philosophie Zoologique). 

מחשבה יותר ספרותית 

יבלונקה ולמב מצטרפות לשורת נשים המובילות את פריצות הדרך המרכזיות בביולוגיה של המאה ה-20, בפרט בתחום האפיגנטיקה (העברת תכונות בתא שלא באמצעות די-אן-איי). מספרן של המדעניות המרכזיות בתחום זה גבוה כנראה מזה של כל תחום מדעי אחר, ויבלונקה סבורה כי הדבר אינו מקרי: "נכנסו לזה נשים בגלל שבהתחלה זה היה מקצוע שולי יחסית. יכול להיות גם שנשים מצליחות יותר באפיגנטיקה בגלל השאלות שהיא מעלה, שאינן מאורגנות כמו חידה עם פתרון פשוט. מסיבות חברתיות לנשים פשוט יותר לחשוב בצורה רשתית. מחשבה יותר ספרותית מאשר מתמטית". 

השתיים אינן מתנגדות לרעיונותיו של דרווין, אלא רק לניאו-דרוויניזם - כלומר הפרשנות שקיבלו רעיונותיו של אבי האבולוציה במרוצת המאה ה-20. פרשנות זו ניסתה לענות 

על השאלה שדרווין הותיר פתוחה: כיצד פועלת התורשה, או מה המנגנון ליצירת שוני בין מינים ביולוגיים שונים. הביולוג הגרמני בן סוף המאה ה-19, אוגוסט וייסמן, טען כי השוני בין המינים נוצר כתוצאה מתהליכים אקראיים בלבד, ולא בהתאמה מכוונת של אורגניזמים לסביבתם; אז החלה להתקבע המוסכמה שלמארק שגה. 

השילוב בין התיאוריה של דרווין לזו של וייסמן זכה לכינוי "הסינתזה המודרנית". לפי תפיסה זו, ההבדלים בין המינים נוצרים בראש ובראשונה כתוצאה משילוב מחצית מהחומר הגנטי של כל אחד מההורים בדי-אן-איי של צאצאם. כך, לכל הורה (בבני אדם) 23 זוגות כרומוזומים. בעת חלוקת הפחתה (מיוזה) שבה נוצרים תאי המין נבחר באופן אקראי אחד מתוך כל זוג כרומוזומים "לייצג" את ההורה במטען הגנטי של צאצאו. 

לאחר מפגש שני תאי המין בהפריה יש לצאצא 46 כרומוזומים שנבחרו באקראי מהמטען הגנטי של שני הוריו, ויכול להתקיים מספר דמיוני של 2 בחזקת 46 צירופים גנטיים שונים ואקראיים. מקורות נוספים להבדל גנטי הם שינויים במבנה הפנימי של הכרומוזום תוך כדי יצירת תא העובר, וכן מוטציות אקראיות שגורמות שינויים בדי-אן-איי שבתאי המין לאורך חיי ההורים. המטען הגנטי הוא מעין תוכנית אב לבניית העובר ולהמשך חייו, שלפי הוראותיה נבנים חלבונים שמבצעים את רוב פעולות הגוף. 

מלת המפתח בסינתיזה המודרנית היא, אם כן, אקראיות, ועל כך בדיוק חולקת יבלונקה. "התיאוריה שמתבססת על וריאציה אקראית היא הכי פשוטה והכי ניתנת לפורמליזציה מתמטית", היא מסבירה. "אתה לא צריך לחשוב על האופן שבו נוצרים שינויים, כל מה שיש נעשה בצורה עיוורת. זה גם מונע הנחה של כוח מכוון בהתפתחות ביולוגיה. יש בזה פשטות, וזה יכול להביא את התוצאה הרצויה. למעשה הכל טוב, חוץ מזה שזה לא נכון, זה חלק מהסיפור אבל לא כולו. אני טוענת שלאורך האבולוציה השען העיוור רכש עיניים קטנות". 

יבלונקה מתעניינת באופן שבו מעבירים בעלי חיים לדורות הבאים תכונות שפיתחו כדי להיטיב את התאמתם לסביבה. אין עוררין על כך שבעלי חיים מתאימים את עצמם לסביבתם בדרכים שונות - למשל דרך למידה ואימון. אולם הטענה המהפכנית של יבלונקה, בעקבות למארק, היא כי הם מעבירים את התכונות שפיתחו לדורות הבאים וכי העברה זו ממלאת תפקיד בהתפתחות המינים. 

במשך שנים, התקשו יבלונקה ולמב לפרסם את מאמריהן בכתבי עת מדעיים, ולכן החליטו לבסוף לכתוב את ספרן הראשון שפורסם ב-95'. "קשה לאנשים לנטוש מודלים אלגנטיים", מסבירה יבלונקה, "אם מוסיפים לזה את השם הרע שיצא ללמארק זה מרתיע אנשים. אם לא היינו מדברות על למארקיזם, הספר היה הרבה יותר מצליח, אבל זו היתה טעות היסטורית ואינטלקטואלית לא לשייך את זה אליו". 

סכנת האסטרולוגיה הגנטית 

יבלונקה ולמב לא עצרו בתובנה שלפיה החומר הגנטי משתנה בעקבות השפעות סביבתיות, הן אף מערערות על אחת המוסכמות המרכזיות ששולטות לא רק בביולוגיה, אלא גם בחיינו: הגנים שלנו, ורק הם, קובעים את עתידנו. השתיים קבעו כי חלק ניכר מהתורשה כלל לא עובר דרך הדי-אן-איי, אלא במנגנונים אחרים שעליהם הן מפרטות בספרן. 

מרכזיותם של הגנים בחיינו באה לידי ביטוי באמונה העיוורת במה שיבלונקה מכנה בדאגה "אסטרולוגיה גנטית" - ההנחה הרווחת כי בעתיד הקרוב אפשר יהיה לנבא פרטים שונים על אדם לפי פענוח הדי-אן-איי שלו: "לא נוכל להבטיח שבעתיד לא יהיו מכוני גנטיקה שיתיימרו לקרוא את עתידו של העובר", היא ולמב כותבות בספר, "אבל מעט מאוד גנטיקאים מקצועיים (לפחות ברגעיהם הצלולים) מאמינים באסטרולוגיה גנטית, 
למרות הטענות הנשמעות בתקשורת כי מדענים הצליחו לבודד את הגן האחראי להומוסקסואליות, להרפתקנות, לביישנות, או לכל תכונה מנטלית או רוחנית אחרת". 

קשה להפריז בחשיבות ממצאיהן. "כל עוד מקבלים את הסברה כי החומר הגנטי הוא הגורם היחיד שבו משפיעים הורים על תכונות צאצאיהם, וכי השינוי של חומר זה הוא מקרי", אומרת יבלונקה, "הרי שאפשר להניח כי להתנהגותם ולהרגלי החיים של הורים אין השפעה ישירה על תכונות ילדיהם העתידיים. 
אבל אם תבין שיש גורמים נוספים תגלה שהאופן שבו אתה מטפל בגופך, הרעלים שאתה מכניס, כמו חומרי הדברה, משפיעים באופן ישיר על ילדיך, נכדיך וניניך". 

גם מצבי הנפשי ישפיע עליהם? 

"
בהחלט. עשו ניסוי בתרנגולות, הלחיצו אותן בכל מיני רעשים. יכולת הלמידה שלהן השתבשה, וכך גם יכולת הלמידה של הצאצאים - גילו שהם לא יכולים ללמוד, שהם עמידים פחות ללחץ מנטלי, יותר דפנסיוויים-אגרסיוויים. כל זה רק בגלל שינויים שאינם בדי-אן-איי אך עברו בתורשה, ולא בגלל אופי ההורים כשגידלו אותם. התוצאות חזרו על עצמן גם כשהחליפו את ההורים המגדלים ובדקו את זה בתנאים שונים. אם זה נכון גם לגבי בני אדם, אז יש לזה משמעות מאוד גדולה. כשאנחנו מפציצים בעזה והם מפציצים אותנו, מה תהיה ההשפעה של זה, איזה מין ילדים יהיו? יכול להיות שאפשר לטפל בזה, אבל צריך לדעת שזה קורה". 

יכול להיות שההנחה כי הכל בגנים מאפשרת לחברות להתחמק מהאחריות לתוצאות מעשיהן - אם מניחים שנזקים סביבתיים לא עוברים הלאה, אז תוצאות מעשינו חמורות פחות. 

"אין ספק שגנטיקה ממלאת פונקציה של התחמקות מאחריות חברתית. לא בטוח שזו הסיבה, אבל אין ספק שזה נוח להגיד 'הכל בגנים, אין ברירה'. שום גנטיקאי לא יגיד לך את זה, רובם מתוחכמים מדי, אבל יהיו לא מעט פסיכיאטרים שיגידו משהו קרוב". 

השתיים מציעות בספר ארבעה סוגים של מנגנונים להורשת תכונות נרכשות: גנטיים, אפיגנטיים, התנהגותיים וסימבוליים. בממד הגנטי מראה יבלונקה כיצד בנוסף על השינויים האקראיים בחומר הגנטי מתקיימים גם שינויים מוכוונים שנועדו לשפר את התאמתם של בעלי חיים וצמחים לסביבתם. בכך, היא מערערת על ההנחה הרווחת ביותר, כי שינויי החומר הגנטי, הדי-אן-איי, כמעט שאינם תלויים בסביבה ואם הסביבה גורמת לשינוי כזה (למשל מוטציה כתוצאה מקרינה), הוא יהיה בדרך כלל שלילי ואקראי לחלוטין. 

יבלונקה מביאה מקרים שבהם מנגנונים מיוחדים בתאיהם של צמחים ובעלי חיים יוצרים בכוונה מוטציות - כלומר משנים את החומר הגנטי של עצמם - כדי להתמודד עם תנאים סביבתיים קיצוניים במיוחד. כך, למשל, היא מצביעה על ממצאיה של החוקרת ברברה רייט שהתבוננה בחיידקי מעיים בעלי פגם גנטי, שמנע מהם לייצר חומצת אמינו שממנה הם ניזונים. רייט השוותה את קצב יצירת המוטציות בתנאים שבהם ניתן לחיידק מזון בכמות מספיקה, ובתנאי מחסור בחומצת אמינו שהם אינם יכולים לייצר. בגלל הפגם הגנטי שלהם, הישרדות החיידקים היתה תלויה בכך שיקבלו את החומצה ממקור חיצוני. רייט גילתה שבהעדר חומצת האמינו הדרושה, החיידקים מגבירים את קצב ייצור המוטציות שלהם - יש להם מנגנונים שמשנים את הדי-אן-איי שלהם. יותר מכך, המוטציות היו ממוקדות לגן הפגום, זה שאמור לייצר את חומצת האמינו החסרה. 

כך, חיידקי המעיים מנסים באופן פעיל "לתקן" פגם בדי-אן-איי של עצמם, כדי לשפר את התאמתם לסביבה. המוטציות עצמן אמנם אקראיות ורובן המכריע לא מניב את השינוי הרצוי, אך באוכלוסייה גדולה של חיידקים, כמה מהם יצאו מורווחים ממוטציה שתתקן את הגן הפגום. חיידקים שהמוטציה תועיל להם הם גם אלה שישרדו ויעבירו את הגרסה המתוקנת של הגן לדורות הבאים. 

אף שביולוגים היו מודעים לתופעה זו ודומות לה, רבים מהם הסבירו אותה כפגם של המערכת שנוצר בעקבות התנאים הקשים - מעין נכות של התא. לטענתם, התנאים הקשים הביאו לירידה ביכולתו לשמור על הרכב המידע הגנטי, ולשכפל את הדי-אן-איי באופן מהימן מבלי ליצור מוטציות. "השאלה היא אם הטענה שהמערכת לא עובדת כמו שצריך, אבל מספיק טוב בשביל להמשיך להתקיים, מספרת את הסיפור", אומרת יבלונקה. "יכול להיות שכן, אבל יכול להיות שהתפתחו מנגנונים שבכוונה עושים מוטציות באזורים מסוימים ובזמן הנכון. זו לא סתם קריסה של המערכת, אלא שברגע שהיא קורסת נכנסים לפעולה מנגנונים שלא היו פעילים בה קודם". 

אבל זה באמת שונה כל כך ממי שטוען שהשינוי אקראי? את מצביעה על מקרה שבו השינוי האקראי יוצר התאמה לסביבה. יש שינויים רבים אחרים. 

"כשמדברים על מוטציה אקראית, אז מתוך המון מוטציות יהיו כמה טובות. כשאתה מדבר על תגובה התפתחותית רוב האוכלוסייה תגיב באותה צורה לגירוי מסוים, לא אחד למיליון, אלא עשרים אחוז, לפעמים אפילו תשעים אחוז יגיבו כך. זו תגובה ספציפית שהיא לא נדירה, שהיא תוצאה של מבנה המערכת". 

הפרה המשוגעת 

הממד השני באבולוציה שמתארות יבלונקה ולמב הוא הממד האפיגנטי. תחום זה, שבו התמחו השתיים לאורך השנים, עוסק במידע שקיים בתא ומשפיע על תפקודו, מעבר לזה שעל מולקולות הדי-אן-איי. מוסכם על הכל שיש מידע כזה ושהוא הכרחי מהסיבה הפשוטה שכמעט לכל תאי הגוף די-אן-איי זהה, ואף על פי כן התאים ששייכים לחלקים שונים בגוף (נאמר לכבד, לעור או למוח) פועלים באופן שונה. אפשר להשוות את המטען הגנטי ללוח בקרה עצום, מסבירה יבלונקה, שגורמים אחרים בתא קובעים אילו מבין הכפתורים שעל גביו יהיו במצב דולק או כבוי בכל זמן נתון. 

החידוש שמציעה יבלונקה הוא בטענה שהמידע האפיגנטי, זה שקובע באילו מצבים יופעלו גנים שונים, עובר בתורשה - לפעמים אף לאורך דורות רבים. לכן הוא ממלא תפקיד של ממש באבולוציה ובהתאמת המינים הביולוגיים לסביבתם. דוגמה חשובה שמביאה יבלונקה למנגנון הורשה זה הוא "סימון" על גבי הדי-אן-איי. הכוונה היא לחיבור של מולקולה בשם מתיל (CH3) לחלקים מהדי-אן-איי. גנים שמסומנים במולקולות מתיל רבות לא יופעלו, והסימונים שעל גבי הדי-אן-איי יכולים לעבור בתורשה מהורים לצאצאיהם. מאחר שידוע שהגוף מוסיף חלק מהסימונים לדי-אן-איי, בתגובה לשינויים בסביבה, הרי שזו דוגמה להורשה בנוסח למארק - העברת תכונות שמקורן בהתאמה פעילה לתנאי הסביבה, מדור לדור. 

דוגמה אחרת להורשה כזו היא העברתם של פריונים - חלבונים בעלי מבנה פגום שמשנים את צורתם של חלבונים תקינים בתא. חלבונים אלה הם הגורמים למשל למחלת סקרייפי בכבשים ומחלת קרויצפלד-יעקב (הפרה המשוגעת) בבני אדם הפוגעות בחלבונים חיוניים למוח. "ברגע שנכנסים הפריונים לתמונה", מסבירה יבלונקה בספרה, "נוצרת תגובת שרשרת, ועוד ועוד חלבונים חריגים מצטברים. התכונות הכימיות והפיזיקליות המשתנות של הצורה החריגה של החלבון משפיעות על מבנה תאי המוח וכך, מחוללות את תסמיני המחלות... עד מהרה נקשרה מחלת הפרה המשוגעת לנוהג להאכיל בקר בתוספי חלבונים שמקורם בבשר צאן ובקר. חלבונים חריגים במזון הבהמות הם שהחלו את תהליך השתנותם של החלבונים בגופן של הפרות שניזונו ממנו, וכאשר העצמות והבשר של אותן פרות, הפכו למזון בהמות נפגעו עוד ועד בני בקר וכן הלאה". 

הבעיה העיקרית שבהוכחת מנגנוני ההורשה האפיגנטיים היא העובדה שתאיו הראשונים של העובר צריכים להיות מסוגלים להתפתח לסוגים שונים של תאים ברקמות שונות בגוף - חלקם יהיו תאי עור, תאי מוח, תאי כבד וכיו"ב. לשם כך עוברים תאי העובר "איפוס" - מחיקה של כל המידע שאינו על גבי הגנים, ובכלל זאת "סימוני" די-אן-איי, חלבונים שונים וחומרים אחרים בתא - כדי לאפשר להם את הפוטנציאל להתפתח באופנים שונים. 

כיצד מתיישבת העובדה שהתאים עוברים "איפוס" עם טענתה של יבלונקה שהמידע שבהם עובר בתורשה? "יש איפוס מסוים של התא", מסבירה יבלונקה. "הוא צריך לחזור למצב שממנו אפשר לעשות הכל. אבל זה לא דליט. המצב שממנו אתה מתחיל ואני מתחילה לא זהה. שנינו צריכים לצאת מנקודת התחלה שמאפשרת לתאים מסוגים שונים להתפתח, אבל אנחנו סוחבים כל מיני שאריות שלקחנו מההורים אשר יטו את ההתפתחות שלנו לכאן או לכאן". 

יבלונקה אינה יודעת לקבוע עד כמה שכיחים השינויים האפיגנטיים, אך הדוגמאות הולכות ומתרבות עם הזמן. השפעתם מרחיקת הלכת של שינויים אלה על האבולוציה נובעת בין היתר מהמהירות שבה הם מטים את התפתחות המינים. 

בהתחשב בהסבריה וב-104 הדוגמאות להורשה אפיגנטית רב-דורית שאספה יבלונקה עם תלמידה, גל רז, קשה להבין איך לא עלו על זה לפניה. יבלונקה מופתעת מכך פחות: "זה נובע מהאופן שבו ביולוגים חוקרים דברים, והשאלות שהם מעלים. אם אתה רוצה להוכיח שגן מסוים משפיע על תכונה מסוימת, אז כשתעשה ניסוי תנטרל כל דבר אחר כדי להראות את הקשר הסיבתי הזה. תנסה לעשות ניסוי שמבטל את כל השפעות הסביבה. כדי להוכיח את ההפך, שיש שינויים שמקורם בסביבה ולא בגנים, תצטרך לנטרל את כל ההשפעה של גנים, ולבדוק כיצד משנים הבדלים בסביבה. זה כבר קשה הרבה יותר ופחות נקי. סביבה היא הרבה פחות נשלטת, ויש מערכות שונות שבהן היא משפיעה על הגוף - אנחנו תיארנו ארבע. זה לא מפתיע שלא ראו את זה עד עכשיו". 

ההורשה האפי-גנטית חושפת ממד חדש וכמעט לא ידוע של אופנים שבהן תכונות של הורים יכולות לעבור לילדיהם. אמנם עיקר המחקר מתבצע כיום בבעלי חיים ובצמחים, אך כבר כיום אפשר להצביע על האופן שבו משפיעה התופעה על בני אדם. למשל, התגלה כי שני דורות של תינוקות לאמהות שסבלו מתת-תזונה סובלים מבעיות בריאותיות, גם אם הצאצאים עצמם לא סבלו מבעיות תזונה. בדיקה שעשו לחולדות שניזונו מדיאטה ענייה, הראתה כי חלק מהשינוי נובע מהעברת דפוסי מתילציה של הדי-אן-אי. 

ממש לא פסיוויים 

הממד השלישי שמציעות יבלונקה ולמב, ההתנהגותי, שונה משמעותית משני קודמיו. אם פענוח מנגנוני ההורשה הגנטיים והאפיגנטיים תלוי בטכנולוגיות מתקדמות וחדשות למדי, שחלקן התפתחו רק בשנים האחרונות, 
הרי שעל הורשת תכונות באמצעות התנהגות אפשר ללמוד באמצעות תצפית פשוטה בבעלי חיים. טענתה של יבלונקה, כי מינים ביולוגיים מתפתחים באמצעות העברה ולימוד של התנהגויות מדור לדור, נראית טריוויאלית כמעט, אך עומדת בניגוד לכל עקרונות הניאו-דרוויניזם כפי שהם נלמדים כיום. 

המתנגדים ליבלונקה יטענו כי אמנם הורים מנחילים התנהגויות לצאצאיהם, אך אלו משתנות בתדירות רבה כל כך עד שאי-אפשר לקשור בין תופעה זו לבין שינויים רב-דוריים וארוכי טווח באורגניזם. מתנגדים אחרים ינסו לטעון כי מקור השינויים ההתנהגותיים הנצפים הוא בשינויים גנטיים, אך דוגמאותיה של יבלונקה מראות אחרת. לטענתה, הבדלים התנהגותיים שמקורם בלמידה והתאמה לסביבה בלבד, ללא כל שינוי גנטי, משפיעים באופן מרחיק לכת על התפתחות המינים. המסקנה מכך היא שבעלי החיים אינם רק משתתפים פסיוויים בתהליך הברירה הטבעית - החלטותיהם משפיעות באופן ישיר על הסלקציה ועל התפתחותם הביולוגית. 

הדוגמאות של יבלונקה לאבולוציה תרבותית כזו הן העדפתם המוכחת של תינוקות למזון שקיבלו בילדותם, ואף לזה שאמם אכלה כשהיתה בהריון; יכולתן של ציפורי שיר ולווייתנים לחקות את קולות הוריהם והאופן שבו ירגזים בכל רחבי אנגליה למדו לפתוח בקבוקי חלב ולאכול את השמנת שמתחת למכסה. דוגמה מעניינת במיוחד התקבלה מקופי המקוק היפניים באי הקטן קושימה. חוקרים פיתו את הקופים באמצעות בטטות לצאת מהיער אל חוף הים החולי, שם היה להם קל יותר לצפות בהתנהגויותיהם. קופה שהחוקרים כינו אימו (בטטה ביפנית) החלה לרחוץ את הבטטות בנחל היורד לים לפני שאכלה אותן, וכך הסירה מהן את האבק שדבק בהן. המנהג החדש התפשט לקופים אחרים וכעבור זמן מה, הם החלו לרחוץ את הבטטות במי הים המלוחים ולא בנחל, כך שגם תיבלו אותן. 

המנהג של רחיצת המזון בים הביא להשפעות אחרות: תינוקות קופים החלו להתרחץ בים ולשחק בו, וזכרים בוגרים אכלו דגים שדייגים השליכו. "כל הרגל חדש מחזק את קודמיו", כותב יבלונקה בספר, "הנאת השחייה מביאה את הקופים לחוף הים ומחזקת את הנטייה לרחוץ את המזון, ורחיצתו במי הים מעלה את הסיכוי לכך שהקופים יגלו את הנאת השחייה. כל מנהג שמועבר משתנה מעט, אך סגנון חיים חדש ושלם מתפתח באמצעות שינוי אחד בהתנהגות". 

בבני אדם, כמובן שאין גבול להשפעות ההתנהגות על התפתחות המין ועל שינויו. הדבר בא לידי ביטוי למשל במחקרים שמוכיחים כי אנשים נוטים להעדיף מזונות שאמם אכלה בזמן ההריון או שקיבלו בשנות חייהם הראשונות, אך גם בהשפעות מרחיקות לכת אף יותר של התרבות על ההתפתחות הביולוגית. הממד הרביעי שמתארות יבלונקה ולמב, הסימבולי, עוסק בהשפעה של המידע המועבר באמצעות השפה (המדוברת והכתובה) על התפתחות מינים של בעלי חיים וכמובן של האדם. 

לטענת השתיים, מידע שבני אדם מעבירים זה לזה באמצעות השפה משחק אף הוא תפקיד חשוב בהתפתחות האבולוציונית ובהתאמת בני האדם לתנאי סביבתם המשתנים. התפתחות התרבות האנושית, טוענת יבלונקה, היא חלק בלתי נפרד מהאבולוציה של המין האנושי: "אני חושבת שהאבולוציה של האדם היא פועל יוצא של השפעה הדדית בין תרבות וגנים. כדי להבין את זה, צריך להבין מה זה תרבות וצריך להבין מה זה העברה של תרבות מדור לדור, למה דברים מסוימים הם יציבים". 

המסקנה אינה מעט אנטי-הומניסטית - במקום לומר שבני אדם יוצרים תרבות מתוך חירותם, מכפיפים אותה לתהליך ביולוגי? 

"זה לא בהכרח עניין של הישרדות הכשירים ביותר, כמו באבולוציה הדרווינית, אבל אי-אפשר להבין את אבולוציית האדם בלי להתייחס לתרבות כתהליך שעובר בעצמו התפתחות. אני מסכימה איתך שזו לא אותה אבולוציה של חיידקים ושל כלניות, אבל אם חושבים על אבולוציה ברמה מאוד כללית, כעל משהו שקשור להעברה של אינפורמציה מדור לדור, גם האבולוציה התרבותית היא חלק מזה. כמובן שבמקרה זה, הווריאציה היא לא עיוורת אלא מכוונת".



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2011 13:01 לינק ישיר 

התורשה שמעבר לדנ"א שלש חלקים 
חלק א' 
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3030312,00.html 

חלק ב' 
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3034550,00.html#n 

חלק ג' 
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3034613,00.html


קטע מראיון עם פרופסור צ'חנובר על החיים 

אציין רק כי אחת התופעות המרתקות שהתגלתה בעשורים האחרונים הוא הפלסטיות של המוח - השינויים שמתחוללים בו תוך כדי פעילותו, ויכולתו להשתנות בהתאם למה שאנו עוברים וחווים. זוהי בשורה גדולה למתנגדי הדטרמיניזם. לסביבה שבה אנו גדלים יש השפעה גדולה על עיצובנו כאנשים. אם תיקח ילד ותלמד אותו להיות אוכל אדם, הוא יתנהג כך כל חייו. אם ניקח את אחיו התאום ונגדל אותו בבית-מדרש למוסר, הוא יהיה אדם שונה לחלוטין מאחיו. לתרבות, לחינוך ולחברה שסביבנו – לכל אלה יש השפעה גדולה על התנהגות האדם ועיצובה.  אנחנו בהחלט רחוקים מדטרמיניזם ומן האפשרות שנגיע לשלב בו נוכל לפענח ולנבא את הצפוי בעתיד.




דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2011 13:41 לינק ישיר 

mdabraham כתב:
אני לא יודע מה זה 'הסוד', ומיהו מרן המחבר, אבל האיש מדבר שטויות. החלוקה הפונקציונלית בין צד ימין לשמאל כבר כנראה לא ממש תקפה...


על מה מדובר בדיוק? אפשר מקור?



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2011 13:59 לינק ישיר 

hobbes כתב:
רק הערונת קטנה לעניין הנוירוג'נסיס:
מדובר בתופעה מוגבלת ביותר, שייתכן והיא חיונית למח (וזאת אני אומר ע"ס השערה שלי בלבד), אך ככל הנאה היא לא בעלת השפעה מכריעה על... או נוטלת חלק בלמידה וכד'.


וזאת מנין לך? 
מה שידוע לי הנוירוג'נסיס מתקיימת בעיקר באיזורים המקושרים ללמידה (היפוקמפוס ובולבוס ההרחה) ובמחקרים רבים מוצאים שהנוירוג'נסיס מתגבר כתוצאה מלמידה



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2011 16:05 לינק ישיר 

מקס, ייתכן שהוצאת את דברי צ'חנובר מהקשרם, אבל אם זה מה שהוא כותב אין כאן אלא הוכחה נוספת לכך שמדען מוצלח יכול להיות פילוסוף עלוב. אין שום קשר בין הטענות שהוא מביא (שיש לסביבה השפעה) לבין שאלת הדטרמיניזם. להיפך, מה שהוא טוען זה שהדטרמיניזם אינו תלוי רק בגנטיקה אלא גם בסביבה. טיעון זה נוגע לשאלה האם הכל מולד או שיש גם נרכש, אבל אין לו שום קשר לשאלת הדטרמיניזם.
  



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2011 17:31 לינק ישיר 

"אבל אין לו שום קשר לשאלת הדטרמיניזם "


"מה שהוא טוען זה שהדטרמיניזם אינו תלוי רק בגנטיקה אלא גם בסביבה "
או שלא קראת או שלא הבנת.
הוא לא טוען שהדטרמינזם תלוי גם בסביבה.

טענתו היא(והוא כמובן לא הראשון שטוען זאת ואין בכך כל חידוש )שככל שאנו נוטים יותר לדעה של החוקרים המאמינים בפלסטיות של המוח(כלומר באפשרות השינוי )אנו פחות דטרמיניסטים.

וזה אלמנטרי .
 



תוקן על ידי צענערענע ב- 31/01/2011 17:37:19




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-31/1/2011 21:35 לינק ישיר 

mdabraham כתב:
מקס, ייתכן שהוצאת את דברי צ'חנובר מהקשרם,



כידוע עתק הדבק קל לי יותר (בגלל העברית שלי, אז למה לחשוד בי ?)

אני מחפש אדם שמבין בנושאים אלה ולא מוצא, יש לי הרבה תמיהות בעניין,
כל בני אנוש הם מאדם\קוף אחד, אז איך יש כל כך הרבה שנויים ביניהם ??
אני כבר לא מדבר שבבחירת כלה\אישה אנו בודקים טוב טוב את הגנים והתורשה, ולמה ? כי זה בידינו אנו, האם צאצאינו יסבלו מי סכרת\יתר לחץ דם\מחלות לב\מחלות נפש וכדומה,

דרווין מצא באיי גלפגוס ממצא (החמישית נדמה לי) ש"בעלי החיים לא מפחדים מאנשים"  
תשמע כאן מדקה 11 בהרצאה, וגם תשמע בדקה 23,36 
http://multimedia.huji.ac.il/video/outreach/0910/shomu/07.html

במילא מה גרם לו לא לחשוב שהנה הוכחה שפחד הם מולדים ??

ראה את הוויכוח שלי עם דוד, כאן (כמה עמודים) http://bhol-forums.co.il/topic.asp?whichpage=3&topic_id=2840310&forum_id=1364 
 



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2011 23:31 לינק ישיר 

צענע,
או שאת לא יודעת לקרוא, או שאת מדברת על קטע אחר. הקטע שמקס הביא מצ'חנובר אומר בדיוק נמרץ את מה שכתבתי.
מה שכתבת הוא אכן מאד אלמנטרי, רק שטויות. העובדה שנוצרים נוירונים חדשים, ושהדבר מושפע מהסביבה, איון לה ולא כלום עם שאלת הדטרמיניזם. מאומה.
ולסיום, אכן אין כל חידוש בזה שאנשים מדברים שטויות. בזה אני לגמרי מסכים לדברייך.

מקס,
לא התכוונתי שעוותת את הציטוט, אלא שלקחת קטע אחד והתעלמת מהאחרים. הקטע הזה אין בו שום בדל טיעון נגד הדטרמיניזם. ייתכן שבשאר דבריו שם יש טיעון כלשהו, ולכן כתבתי שאולי הדברים הוצאו מהקשרם.
אגב, האדם לא יצא מהקוף, אלא האדם והקוף יצאו מאב קדמון משותף.
ולגבי הגיוון בין בני האדם, עד שאתה שואל על בני האדם שאל על הגיוון בין המינים השונים. זה הכל תוצאה של היווצרות מוטציות אקראיות שיש ביניהן שונות. שונויות קטנות יוצרות בני אדם מעט שונים זה מזה, ושונויות גדולות יותר יוצרות בעלי חיים אחרים.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
נשלח ב-31/1/2011 23:53 לינק ישיר 

"אכן אין כל חידוש בזה שאנשים מדברים שטויות. בזה אני לגמרי מסכים לדברייך "

ניתן לקהל הקוראים לשפוט אם פרופ' צ'חנובר בקטע זה מדבר שטויות.




דדווח על תוכן פוגעני

מחובר
נשלח ב-1/2/2011 00:17 לינק ישיר 

הכבוד ההדדי פה תמיד היה למופת...

אני מניח שהתשובה נמצאת, כמו תמיד, אי שם באמצע:
העולם יכול להמשיך ולהיות דטרמיניסטי אם המאורעות שמשפיעים על המוח הם דטרמיניסטיים (ההתנהגות מוכתבת מהחינוך המוכתב מכללי החברה המוכתבת מכללי האבולוציה וכן הלאה, ברמת הנוירוכימיה של המוח או אפילו ברמת ה'נפש').
עם זאת, למי שסובר שיש מרכיב של בחירה חופשית יש אופציה של שינוי במוח שאינו קבוע מראש, או במילים אחרות שינוי של תכונות בסיסיות שאינו דטרמיניסטי,  מה שבלתי אפשרי אם מניחים שהמוח הוא בלתי ניתן לשינוי. בדיוק כמו שמצבו של חפץ מסוים ברגע נתון הוא קבוע מראש אם אינו מושפע מגורמים אנושיים (גם לא בדרך עקיפה), ואם הוא מושפע מגורמים אנושיים הרי שמצבו אינו קבוע מראש לפי מי שמאמין בבחירה חופשית (למרות שכמובן התהליכים הפיזיים שבין הבחירה לשינוי מצב החפץ, כולל פעילות השרירים והפיזיקה של התנועה והאנרגיה, היא קבועה מרגע הבחירה)
כלומר לפי אלו המאמינים בבחירה חופשית הפלסטיות של המוח מאפשרת (אם כי לא מכריחה) את הינתנותו להשפעה שאינה דטרמיניסטית מרגע הלידה או ההפרייה או איפשהו באמצע. ללא פלסטיות של המוח, האלקטרוכימיה במוח ונגזרותיה ההתנהגותיות והרגשיות מוכתבות מרגע קדום ביותר.

עדיין אשמח לקבל מקורות על ה א-לטרליזציה ועל המחקר שהוכיח שלנוירוג'נסיס אין תפקיד בלמידה.



דדווח על תוכן פוגעני

מנותק
   
בית > פורומים > דת ואמונה > עצור כאן חושבים > "פלסטיות המוח" המדע הפופולרית ביותר כהיום,
מנהל לחץ כאן לנעילת האשכול
הוסף לעמוד האישי  דווח למנהל שלח לחבר
1 2 3 4 5 לדף הבא סך הכל 5 דפים.

bholext