אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא

ויקרא פרק ד

(כב) אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם:

-אמר אשר נשיא יחטא- כי בודאי יחטא.

האם זו גזירת הכתוב?

צענע,
דברי התייחסו לשאלה שהופיעה בהודעה הראשית של האשכול (באדיבות ירוחם) ולא לדברים שאת הבאת שלמען האמת רק עכשיו קראתי אותם, כך שפרשנותך לדברי ותגובתך להם לא ממש רלוונטית.

ירוחם
 אתה כנראה מתכוון שבעבר מערכות יחסים בעלי אופי של אינוס, בין איש שררה לבין נתינותיו מוטות חסדו היו ליגטימיות, גם אם הם נעשו באילוץ וכפיה. אינני יודעת כמה היתה התופעה נפוצה (מלבד ברומנים בידיוניים לא ידועים לי הרבה סיפורים כאלו. אני מתכוונת למעשים באילוץ וכפיה) אבל אפי' אם נניח שבתקופה השובניסטית הגדולה שמנתה אלפי שנים עד העת האחרונה ממש, היה גוף האשה הפקר לייצרים הגבריים. והיתה אישיותה של האשה מצע ומדרס לפורקן תיסכוליו של הגבר. והיתה בריאתה של האשה עוד מכשיר לשעשוע הגבר-העליון.
 האם זה היה באמת ליגטימי?.
 האם לא אכשר דרא בכך שנהייתה נפש האשה אישיותה וכבודה שוות ערך לנפש ואישיות הגבר?. האם בתקופתינו לא ייחשב הדבר לחטא?. ניסת פעם לדמיין על עצמך צורת חיים דומה לזאת שאתה מנסה לדמיין.
הגיע הזמן שהגברים יכניסו לראשם עמוק עמוק, שהשתנו הזמנים. לא עוד האשה מרמס. לא עוד האשה עומדת בפתח נתונה לחסדי הגבר. לא עוד קידומה בחיים תלוי באתנן.

לא עוד!