ראשית
שלום עליכם מרנן ורבנן, אני צופה בכם זה זמן רב, אך עד עתה כתבתי בפרומים אחרים.
לאחר זמן ראיתי כי מקום זה הוא משכנתם של אנשים אינטלגנטים, יצירתיים, ובחלקם רציונליים. 

אז בוא ניגש לשאלה.
בכל התורה כולה אינו מוזכר התגלות אלוקית של ממש לפני העם, אלא רק אחורי אלוקים למשה רבנו.
היהודים במצרים לא ידעו שיש אלוקים, אלא רק האמינו שיש אלוקים לאחר ראות עיניהם את האותות והמופתים.
הרי שכל התלות של היהדות באלוקים הנו באותות ובמופתים.

משמעות הדבר: כל אמונתם של היהודים באלוקים נתלית אך ורק באותות ומופתים שנעשו על ידי משה רבנו עצמו, כשהוא מסביר כי יש אלוקים והוא שליחו, כדוגמת יציאת מצרים, הוצאת הסלע מהמים, מכות מצרים, כל אלו נעשו ע"י פעולות של משה.
אם כך: משה הוא נביא אשר מחולל ניסים ומבקש מהעם לקיים את כל חייהם על פיו ולעבוד את אלוקיו.
וכלל לא בטוח אם משה אכן הוא אחיהם של מרים ואהרן, שכן לא היו בדיקות ד.נ.א ואולי הוא בכלל מעם אחר.

מצד שני: בתורה עצמה בספר דברים פרק י"ג הוא פרק שלם העוסק בנביא אשר יקום ויאמר ללכת לאלוהים אחרים.
וע"כ נאמר, לא תשמע אל דברי הנביא, אלא הרגהו. משום שזהו ניסיון ע"י אלוקיכם אשר רוצה לראות האם אוהבים אתם אותו בכל לבבכם ובכל נפשותיכם.
ישנם כמה בעיות.
1) אם כל אהבת אלוקים זה, נובעת אך ורק מקיום המופתים, מדוע לא תוכל להשתנות ע"י מופתים, משום הפה שאסר הפה שהתיר, או משום זה אהבה התלויה בדבר.?
2) כל אמונתינו בתורה היא אך ורק ע"י הניסים שחולל נביא בשם משה, מדוע אנו מאמינים לכך? אולי הוא נשלח ע"י אל אחר אשר רצה לנסותנו אם אנו אוהבים אותו אם לאו?
3) משל למה הדבר דומה: לקוסם אשר מראה קסם אשר מדהים את כל תושבי העיירה, אך כאשר עושים זאת גם קוסמים אחרים, מסביר הקוסם הראשון לתושבים: אני הוא הקוסם האמיתי, ואלו הם תלמידיי. הם למדו ע"י את כל הטכניקות מא' ועד ת'. והנה ראו קסם נוסף אשר אעשה והוא מדהים יותר, וזהו יהיה ההוכחה שאני הוא הגדול מכולם.
אך זכרו: אם יבוא קוסם אחר ויראה לכם קסם זה, אין זה אלא חיקוי שלי והוא למד זאת ממני.
אך הנה קם קוסם חדש, ומפליא הוא בקסמיו, ואף אומר לכולם: אני הוא הקוסם הגדול, וגדול אני מהקוסם שהכרתם.
אין ספק כי כל אמונתם של תושבי העיר בקוסם הראשון תתפוגגנה. 

באם יקום נביא ויאמר כי ישנו אלוקים גדול הרבה יותר מאלוקים זה, ויוכיח זאת ע"י מופתים שלא נראו מאז יציאת מצרים, ואשר אתם לא ראיתם מעודכם, ובמקרה הזה גם המדענים כולם יודו כי זהו נס בכוח עליון והיא הוכחה מדעית, מדוע לא נוכל ללכת אחר אותו נביא? כל סיבת הסיבות שהלכנו אחר אלוקינו זה ניסים שאפילו לא ראינו, אלא נראו ע"י אבותינו.

אז מה אתם אומרים: זה לא פרדוקס?

ב כִּי-יָקוּם בְּקִרְבְּךָ נָבִיא אוֹ חֹלֵם חֲלוֹם וְנָתַן אֵלֶיךָ אוֹת אוֹ מוֹפֵת: 

לא הבנתי מדוע יש כאן פרדוכס?
עקרונית ניסים אמורים לעורר אותנו להאמין במחוללם. לאחר שניתנה תורה, ונניח לצורך הדיון שאמונתנו בה אכן מבוססת על ניסים כהנחת בעל האשכול, היא עצמה הורתה לנו שלא לקבל דברי נביא מכאן והלאה מכוח ניסים, כי אולי הקב"ה מנסה אותנו. מה הבעיה בזה?
במתן תורה הוא ודאי לא עשה ניסים רק כדי לנסות אותנו, שהרי כלל לא הוזהרנו קודם לכן שלא ללכת אחרי ניסים. אז מדוע שלא נאמין בהם?
חוצמזה, גם בנביא אנחנו בוחנים אותו לאור ניסים, וכן מפורש גם ברמב"ם. רק אם הוא אומר לנו ללכת אחרי אלוהים אחרים או לעקור משהו מהתורה, שם צווינו שלא נאמין בו גם אם הוא מחולל ניסים.
למיטב הבנתי אין כאן שום פרדוכס.