ככה:
ניתן להגיד הרבה על ההבדלים שבין שתי האסכולות הללו.
הדבר החשוב ביותר לומר הוא שההבדל איננו נעוץ דווקא ב
עמדות שונות של שתי האסכולות באשר לנושא זה או אחר, אלא זה הבדל של "עולמות" פילוסופיים שונים: אנשים שונים, ספרים שונים, מקומות שונים, סגנונות שונים, נושאים שונים.
אני אציין רק כמה מאפיינים:
1) גיאוגראפיה:
הפילוסופיה האנאליטית היא האסכולה הדומינאנטית [אם כי לא הבלעדית] ב: (1) ארצות דוברות אנגלית [כולל אוסטראליה]; (2) גרמניה [לאחר המלחמה] ואוסטריה [עוד לפני המלחמה]; (3) פינלנד וסקאנדינאביה
הפילוסופיה הקונטיננטאלית היא האסכולה הדומינאנטית [וכמעט הבלעדית] ב: (1) צרפת; (2) ספרד [אני משער שגם פורטוגאל, אבל אינני יודע]; (3) איטאליה; (4) הגוש הקומוניסטי לשעבר [כולל יוגוסלאביה]; (5) אמריקה הלטינית
2) סגנון:
בעיקרון, סוסארטי צודק: כדי להתרשם מההבדל בסגנונות, מספיק לקרוא עמוד אחד של היידגר או לוינאס או... ולקרוא עמוד אחד של ראסל, או פרגה, או קריפקה או..
דוגמא יותר קרובה למקומותינו: מי שקרא את
שתי עגלות וכדור פורח של הרב מיכאל אברהם יבל"ע ומי שקרא את
כלים שבורים של הרב שג"ר ז"ל גם כן יכול לראות את ההבדל בסגנון.
דברי הבאים בסעיף זה משוחדים -- כי אני אנאליטי, אבל אנסה להתנסח בצורה מאוזנת פחות או יותר:
הקונטיננטאליים נוטים יותר לעמימות/רגשנות/פואטיקה/מטאפורות/אידיאולוגיה חזקה/משחקי מילים/"עומק"/כמעט מיסטיקה/רטוריקה בולטת בנוכחותה/ביקורת חברתית/ז'ארגון/נאמנות כמעט דתית לתת-תת-תת אסכולה כלשהי/פרישה מבולגנת של נושאים -- בלי שתמיד יהיה מובן מה בכלל נטען, ומה הם הנימוקים/תליית נושאים מדעיים במאפיינים תרבותיים של העוסקים במדע זה או אחר [+ הרבה פעמים הכחשת אפשרות של דיון אובייקטיבי במשהו] -- ובכלל, ראייה של הפילוסוף כמשקיף על שאר המדענים [והאנשים בכלל] "מלמעלה"/"פלצנות"..
האנאליטיים נוטים יותר להגדרות מדוייקות/הוכחות לוגיות/ניסויים מחשבתיים/בהירות [אם כי לא תמיד פשטות. ויש להבחין בין השתיים. בכל אופן, גם פשטות נחשבת כמעלה, בניגוד לאצל הקונטיננטאליים]/פרישה מסודרת של נושא נתון -- מה נטען, מה הם הנימוקים וכו'/אובייקטיביות (עד כמה שניתן)/ דיון קר ויבש/ התמקדות בתת-תת-תת נושאים תוך הבחנתם מתתי-תתי-תתי נושאים אחרים/דיון דמוי-מדעי [לא תמיד תכונה טובה]/ כבוד רב למדעים האחרים [תכונה טובה] -- לעתים עד כדי התבטלות מולם [לא תכונה טובה]/"יבשנות" [ציטוט אהוב עלי מדוידסון: "קשה להגיד משהו שיהיה גם מגניב וגם אמת"]
האנאליטיים נוטים לראות את הקונטיננטאליים כקשקשנים עם דייסה בראש במקרה הטוב, וכשרלטנים ורמאים מודעים לעצמם במקרה הרע.
הקונטיננטאליים נוטים לראות את האנאליטיים כפרימיטיבים, פשטנים, שטחיים במקרה הטוב וכמשת"פים עם שיעבוד מעמד הפועלים ע"י התאגידים [או משהו בסגנון] במקרה הרע.
3) היקף:
א) סינכרוני:
הפילוסופיה הקונטיננטאלית כוללת בתוכה זרמים כמו:
הפילוסופיה הקיומית [=אקזיסטנציאליזם. לשאלתך, אגב], מטריאליזם דיאלקטי, אידיאליזם דיאלקטי, פוסטמודרניזם, סטרוקטוראליזם, פוסט-סטרוקטוראליזם, פנומנולוגיה, אסכולת פרנקפורט ..
כמו כן, מאחר והקונטיננטאליים רואים עצמם כמשקיפים ממעל על שאר העיסוקים האנושיים, רבים מהם שילבו פילוסופיה עם עוד דברים. למשל, ניתן להסתכל על המארקסיזם [כוונתי לתורה הנקראת בשם זה -- לא לפעילות המהפכנית עצמה] כעל תורה כלכלית, כעל אידיאולוגיה פוליטית, או כעל עוד אסכולה של פילוסופיה קונטיננטאלית. באותו אופן, היו ששילבו תורות פסיכולוגיות מזן זה או אחר בפילוסופיה קונטיננטאלית. למשל לאקאן. היו ששילבו אנתרופולוגיה עם פילוסופיה, למשל לוי-שטראוס. כמו כן, תחומים מסויימים אמנם מקבלים לעתים מחלקות משלהם באוניברסיטאות, אך קרובים מאד לפילוסופיה קונטיננטאלית בנושאיהם, ברוחם וכן באשר לאנשים המתעסקים בהם: הרמנויטיקה, סמיוטיקה, תיאוריה ביקורתית, תיאוריה פמיניסטית, תיאוריה קווירית, "הביקורת החדשה" [ועוד כל מיני אסכולות בביקורת ספרות: פורמאליזם, דקונסטרוקציה וכו'], ..
הפילוסופיה האנאליטית כוללת בתוכה זרמים כמו:
בנת'המיטים, אנדרסוניאנים, חלק מהאידיאליזם הבריטי [שאמנם ינק מהגל, אבל בחלקו היה יותר מובן ומסודר], אמפיריציזם לוגי [=פוזיטיביזם לוגי], אטומיזם לוגי, "פילוסופיית השכל הישר", פילוסופיית השפה הרגילה, פראגמאטיזם אמריקאי, ..
[הערה: היום, הפילסופיה האנאליטית לא ממש מחולקת יותר לתתי-אסכולות אלא מהווה אסכולה אחד -- כמובן עם עמדות שונות של אישים שונים]
ב) דיאכרוני:
המונח "פילוסופיה אנאליטית" הוא מונח שנטבע באמצע המאה ה-20 ואז הייתה למונח זה משמעות אחרת קמעה. לא ארחיב על כך. כנ"ל "פילוסופיה קונטיננטאלית". אבל ברטרוספקטיבה [=במבט לאחור], ניתן לדבר על הפיצול הזה מימי פיכטה בערך. קאנט הוא הפילוסוף הקאנוני האחרון ששתי המסורות רואות בו "גדויל".
אם המאפיין העיקרי הקובע את ההבדל בין שתי האסכולות הוא הסגנון, הרי שבמבט לאחור ניתן לראות שהסגנון של הבריטים במאה ה-19 [בנת'הם, מיל, מקתאגארט, ..] ושל האמריקאים [פירס, סאנטאיאנה] היה בהיר במאד מאד מאד מזה הנהוג בגרמניה [וכו'] באותה תקופה והייתה נטייה מוגברת מצידם להתעסק בלוגיקה [אגב, אנשים לא יודעים שלואיס קארול היה גם לוגיקאי חשוב..]. כמו כן, ניתן לציין את ארנסט מאך ואת גוטלוב פרגה שהיו חריגים בנוף הפילוסופי הדובר גרמנית בתכונות אלו בדיוק. זה לא פלא -- הם לא באו מתוך העולם הפילוסופי אלא מתוך העולם המדעי: מאך מפיזיקה ופרגה ממתימטיקה.
אבל כאסכולה מודעת לעצמה [אם כי בשמות אחרים] והמתנגדת במודע לפילוסופיה הקונטיננטאלית, הפילוסופיה האנאליטית התגבשה בתחילת המאה ה-20 בשני מוקדים: תחילה אצל ראסל בקיימברידג', ואח"כ, בין שתי המלחמות, אצל שליק בווינה.
אם מסתכלים מאד לאחור, אז כבר בתקופת הנאורות [מאמצע המאה ה-17 ועד סוף המאה ה-18], היה הבדל משמעותי בסגנון ובצורת הדיון בין הפילוסופים של הנאורות [בין אם אלו הראציונאליסטים -- דקארט, שפינוזה, לייבניץ, וואלף, מנדלסון, קאנט; ובין אם אלו האפיריציסטים הבריטיים: בייקון, הובס, לוק, ברקלי יום; ובין אם אלו הפילוסופים של הנאורות הסקוטית - באטלר ואחרים] לבין הפילוסופים של ה"הנאורות הנגדית" [counter-enlightment]: בעהמע, האמאן, הרדר, רוסו, גטה [טוב, סוג של פילוסוף גם הוא] ואחרים.
אחרי קאנט והמהפכה הצרפתית, שני הזרמים הללו שולבו זה בזה, וכך -- ניתן להגיד -- נולדה הפילוסופיה הקונטיננטאלית.
לקח לנאורות [עם או בלי מרכאות] כמאה שנה להתאושש כאסכולה פילוסופית.
לגבי הפניות. טוב -- כמובן שהדבר הטוב ביותר הוא לקרוא כמה ספרים של כל אסכולה כדי להתרשם באופן כללי מהסגנון [אם כי, כפי שאמרתי, עמוד אחד מכל אחת יספיק].
אם רצונך בהפניות למקורות בהם פילוסופים מאסכולה אחת דנים בפילוסופים מאסכולה אחרת [
מה שכמעט ואיננו קורה! - מדובר, כפי שאמרתי, בשני "עולמות" פילוסופיים שונים שאינם באים כל כך במגע זה עם זה], ואם הנך קורא אנגלית, אז ראה את "סילוק המטאפיזיקה באמצעות ניתוח לוגי" של רודולף קארנאפ, מאמצע המאה, בו קארנאפ עושה קציצות מהיידגר:
http://is.gd/vJmhkyבכיוון ההפוך, יש את .Limited Inc של דרידה [אין את זה באינטרנט] בו הוא תוקף את סרל האנאליטי ואומר כמה דברים עמומים אבל טובים על אוסטין האנאליטי -- לו הוא מייחס את דעותיו הוא..
אם אינך קורא אנגלית -- זו בעיה. כמו שאני אומר לכל אחד שמבקש ממני הפניות -- "אין ברירה צריך ללמוד אנגלית"! זאת משום שיש מעט מאד ספרות עברית או מתורגמת לעברית ברוב הנושאים. ממש טיפה בים.
רוב הספרות הפילוסופית הכתובה עברית או המתורגמת לעברית היא קונטיננטאלית -- לטוב או לרע -- במיוחד כל מה שבהוצאות רסלינג..
בכל אופן, אולי המאמר הזה של אבשלום אליצור על לאקאן ישעשע -- אם לא ממש ישפוך אור על הנושא המדובר כאן:
http://is.gd/5xo1rMטוב -- נראה לי שזה יספיק להפעם.
