| נשלח ב-26/1/2011 21:49 |
 |
| |
כוחם של חכמים לעקור דבר מן התורה
קיי"ל שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה (יבמות פט ע"ב).
מהיכן הכח הזה?
לדעת הרמב"ם (ספר המצוות שורש א) כל איסורי ותקנות חכמים נלמדים מלא תסור, ולדעת הרמב"ן אין בהם לא תסור אלא לכל היותר 'שאל אביך ויגדך" (ראה השגותיו לספר המצוות שם).
נשאלת השאלה מנין בכח של חכמים לעקור דבר מן התורה? לכאורה כדי לעקור דבר מן התורה צריך כח רב יותר מאשר לגזור על שניות לעריות או לתקן קריאת מגילה ומהיכן המקור לכך?
יתירה מזו, רבנו יונה בתחילת מסכת ברכות, כתב שחכמים מפקיעים לגמרי את המצווה. אם מהתורה זמן קריאת שמע הוא כל הלילה וחכמים תקנו שרק עד חצות, אזי מי שקורא אחר חצות אפילו לא קיים מצווה של תורה. גם אם נבין שחכמים יכולים למנוע את קיום המצווה, מנין לנו שביכולתם להפיע אותה לגמרי?
לכאורה בטלה כאן ההיררכיה בין דאורייתא לבין דרבנן.
_________________
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 26/01/2011 21:51:25
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 21:56 |
|
| |
אתה בטח מחפש סוג של פלפול (צר לי אבל כזה אין בידי).
לטעמי ההסבר הוא שדרך החכמים התורה מגיע אל הכאן ועכשיו , כך שמה שלא עובר את המסננת של חכמים הוא למעשה אות מתה, וממילא הוא חסר כל משמעות מעיקרא.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 21:57 |
|
| |
לפי הרמב"ן הסיבה לשמוע לדברי חכמים היא משום שהסברא מחייבת אותנו, וסברת חכמים היא הסברא הנכונה.
וממילא אם סברתם שראוי להרחיק את האדם מן העבירה, זו הופכת כעת לסברא דאורייתא.
הנפק"מ בין דאורייתא ובין דרבנן היא בספיקות כנודע.
תוקן על ידי שותפיפשט ב- 26/01/2011 21:57:27
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 22:11 |
|
| |
את דברי איש ציפור כתבו כאן בשם אחד מהאחרונים- היות ואת התורה חכמים קידשו- הם הבעלים שלה, ורשאים לשנותה. כלומר בתורה אין כל קדושה בלי החכמים- הם המקדשים את התורה והם המבטלים את קדושתה-כפי שהם אומרית במס' מכות
מכות דף כב
אמר רבא: כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה, דאילו בס"ת כתיב ארבעים, ואתו רבנן בצרו חדא.
השאלה איך יפסקו להלכה האם לאחר שאדם קידש כסף לישיבה- האם מותר לו לבטל את הקידוש?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 22:14 |
|
| |
לא ידעתי שמהרי"ל הוא אחרון.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 22:21 |
|
| |
ירוחם,
לא נראה לי שאפשר להכניס כל ראש ישיבה לגדר של חכמים, בטח שלא במובן שנידון באשכול שלנו. (יכולת לעקור דבר מן התורה וכד')
נקודה ששכחתי, הגמרא ביבמות מגדירה בעצמה מתי מותר לחכמים לעקור דבר מן התורה, דהיינו למגדר מילתא, שזה מושג ששווה עיון בזכות עצמו, אבל אם ננסה לפשט העקירה מותרת ואף נחוצה רק לשם הגדרת דבר או אם יותר לי לדבר מודרני יותר, כדי לאפיין תוכן מסוים. אם נקבל את ההסבר הזה (לא הכרחי) הרי שיש לדון בדברי רבינו יונה , האם אכן גדר של הרחקה, יכול להיכנס לכדי מגדר מילתא. יש להודות שעל פניו משמע לי שלא, אבל ברור שהנושא מצריך עיון רחב בהרבה. מכ"מ על פניו משמע שרבן גמליאל ואיתו עורך המשנה ודומני שגם חכמי הגמרא ובעקבותיהם פוסקי ההלכה חשבו שזה לא מגדר מילתא ולכן יש לקרוא את שמע גם לאחר חצות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 22:22 |
|
| |
כיון שניתן הרשות לעקור שוב אין מבחינים בין ראשון לאחרון.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 22:28 |
|
| |
ירוחם,
והמהדרין לא מבחינים גם בין חכם לשאינו, ובין עקירת מצוה דאוריתא לעקירת מצוה מדרבנן, וכן עוד הרבה על זה הדרך. :-(
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 22:33 |
|
| |
למיטב זכרוני - חסר בציטוט הראשון סוף המשפט: "בשב ואל תעשה".
וזה משנה את כל התמונה!
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 22:35 |
|
| |
במקרים מסוימים גם בקום ועשה, ראה יבמות צ' ע"ב ותוספות ד"ה וליגמר מיניה.
ולו יהי כדבריך, עדיין צ"ע.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 22:39 |
|
| |
מה ההבדל בין עוקר לבין מפרש או דורש אחרת ?? אין הבדל באמת !
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 22:40 |
|
| |
ההבדל הוא בתודעה של החכמים.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 22:41 |
|
| |
זאת אמרת ?? שמה ?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 22:43 |
|
| |
חז"ל עקרו באמת -ולא רק פרשו אחרת- גם בעשה, וגם בלא תעשה גם בקום ועשה -וגם בשב ועל תעשה
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 23:10 |
|
| |
עובדה מעניינת:
הרמב"ם בהלכות ממרים במסגרת הדיון בסמכות חכמים משום מה דווקא את הכח זה לא ציין כלל!
גזרות / תקנות / הוראת שעה - כל אלו ציין. אבל עקירת דבר לא!
|
|
|
|
| נשלח ב-26/1/2011 23:13 |
|
| |
ירוחם,
חז"ל אינם אלו שיזמו את העקירה, היא קרתה בעקבות עקירה גדולה בהרבה שקרתה לפניהם, ששיאה בחורבן הבית. (הראשון ואח"כ גם השני) ההתפוררות הזו הביאה אותם להבנה (כנראה בעזרת הנביאים של תחילת ימי הבית השני) שיש הכרח ליבד את התורה על יסודות מוצקים יותר ומשפיעים לטווח ארוך. (=סיכום משנה א' בפרק א' באבות)
|
|
|
|
|
