אורח
ברוך הבא אל הפורום!
השאלה קצרה מדי, אבל עדיין ראויה לדיון. מאד
1. יש להבהיר הנחת יסוד, עיקרון פרשני. הטקסטים שבידינו מן העבר הרחוק, תנאים, אמוראים, סבוראים, גאונים, הם קצרים מטבעם. מעט מאד נכתב, גם בגלל המחסור באמצעי כתיבה זמינים, גם בגלל יחס של כבוד שמנע כתיבה של כל דבר שאינו חשוב ביותר בעיני הכותב.
לכן "לא מצאנו כתוב" אינו בהכרח הוכחה שהנושא לא נידון. מצד שני, אי אפשר להניח בפשטות שכל מה שנובע לוגית מעמדה מסויימת היה מודע לבעל העמדה. (אולי יש לייחס את הקביעה החשובה הזו כל כך למיכי שלנו. ואז נקרא לה, לדוגמא, "האבחנה של מיכי".
לפיכך, כל סיכום שמתבסס על החומר המסור, עלול להיות חלקי, ואין לנו מנוס מהעלאת תיאוריות. אחרי הסתייגות זו, אוכל להמשיך.
2. אסכם מה שידוע לנו. רבי יהודה הנשיא מצא לפניו גושי מסורות, שהיו בעל פה או בכתב, של פירושים, הלכות, מדרשים ועוד. מסיבות שרק חלקן ידועות לנו, כמו הצורך להגן על המסורת בסיכון (מחמת מה? מלחמות? גלויות? שכחה? מחלוקות?) החליט לכנס הכל לפונדק אחד.
החומר שהיה לפניו לקוח מתקופות שונות. רבי בחר מה שבחר, השמיט מה שהשמיט, סידר כפי שסידר. בדרך כלל הוא לא שיתף אותנו בשיקוליו. אנו יכולים להעלות השערות לגביהם. יש דברים שנזכרו בגמרא ויש דברים שנזכרו במשנה (מדוע מזכירים דברי היחיד בין הרבים? יש אומרים כדי לבטלם, יש אומרים כדי שיסמכו עליהם אם ירצו כדי לפסוק כמו הדעה החולקת).
החוקרים להבדיל מן המפרשים עסקו הרבה בשאלת ההרכבה של המשנה. קצת ספרים נזכרו לעיל בדברי אלו שלפני. עליהם יש להוסיף את פירושם החדש של הפרופסורים לבית ספראי.
ניתן לומר בכללות כי המשניות מורכבות מחומר, אפשר לקרוא גם לו משנה, שלקוח מבתי מדרשות שונים. לפעמים הוא מורכב יחד, לפעמים אלו קטעים (או פרקים?) גדולים יותר.
מה שמחמיצים אלו שעוסקים רק בייחוסים ההיסטורים הוא הקשר העניני. סביר (לא הוכחה, רק סביר!) שרבי כן חיבר וערך והשמיט מתוך שיקולים עניניים, משום שרצה לפסוק כשיטה אחת, משום שהניתוח היה טוב בעיניו, מפני שהוא רצה להשאיר סיכום של המחלוקת, ועוד. צריך לזכור תמיד, ולא רק כאן, שכאשר לפנינו ספר שהורכב במשך דורות, המבט של העורך אף הוא מבט ומייצג שיטה הלכתית ומחשבתית, ואין זה רק מעשה ליקוט.
3. ראוי להזכיר כאן את התוספתא, הברייתות ומדרשי ההלכה. באיזו מידה הם מייצגים משנה קדומה? האם רבי קיצר את התוספתא ועשה ממנה משנה, או שתלמידיו בארו יותר? או שזה פעם כך ופעם כך?
4. באיזו מידה דעות המיוחסות לתנא הן שלו על פי מסורת היסטורית, ומתי זה מיוחס לו מתוך שיקולים למדניים (כך הוא חייב לומר לפי דעתו במקום אחר)? מתי לפנינו מסורת היסטורית ומתי זו בניה תיאורטית ואידיאלית (דוגמא של ספראי: תיאור העבודה במקדש, פעם כך ופעם כך).
5. כיצד צריך להבין את המשניות אם כן? צריך ללמוד כל קטע בפני עצמו, ולנסות לעמוד על משמעותו שלו. כמובן מתוך הכרת התקופה והנחות היסוד והסתיייעות במקורים נוספים. כמו התוספתא, המדרש, הגמרא, והפרשנות לדורותיה. פרשנות מאוחרת אינה בהכרח קולעת לפשט ההיסטורי, אבל היא עדיין חשובה. לאחר בירור הקטע הפרטי, יש לדון על ההקשר. זו עבודה רבה מאד. חלקה נעשתה כבר לפנינו וצריך רק לדעת למצוא היכן הדברים נידונים ולעיין בהם. לפעמים הפירושים יוצרים סיבוכים בפני עצמם, אבל זו דרכו של לימוד.
***
אחרי שכתבתי את כל התיאור הזה קראתי שוב את השאלה ונוכחתי לדעת שאולי היא פשוטה בהרבה. לאמור: כיצד נחלקה המשנה שערך רבי לאותם קטעים שליד כל אחד מהם נדפסה הגמרא. חלוקה זו היא ודאי מאוחרת (כמה מאוחרת?) ולפעמים מלאכותית, ותלויה בהעתקת הסופרים. מצד שני, יש לה משמעות, ולעתים הקטע שעליו נסובים דברי הגמרא קשה לזיהוי ויש יותר מאפשרות אחרת, ולכן זיהוי הקטע יכול להביא למסקנות סותרות. דוגמא מפורסמת נמצאת בהערת הגר"א למשנה בעירובין על המזונות המתאימים לעירוב, אלא שאיני זוכר את הפרטים. אולי ישלימו אחרים...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
 |
|
|
