| נשלח ב-7/2/2011 10:19 |
 |
| |
ואין שלטון ביום המוות. האמנם?
.
הרומאים האמינו כי אחד היתרונות היחידים שיש לבני האדם על האלים, הוא היכולת לקבוע את מועד מותם. ההתאבדות, בעיניהם, היתה מוצא אפשרי, לעתים אף מכובד, מהעולם הזה.
אין צורך לציין את ההבדל בין התפישה היהודית לבין התפישה הרומאית בנושא זה. כיום, עם עליית השיח הסובב את הארכת החיים שמתבצעת באמצעות הרפואה המודרנית, שאלות מוסריות אחרות רבות עולות בנושא. ראו מה קראתי הבוקר בעתון הארץ (http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1213540.html ).
הנה הכתבה האמורה:
=================
פורסם ב - 12:28 06/02/11
הוראות פרידה: לקבל אחריות על סוף החיים
מאת ד"ר רבקה רייכר-עתיר
* כיום כל אדם בוחר איך לנהל את הטיפול הרפואי במחלותיו. ראוי גם שכל אחד יקבל אחריות על סוף חייו ויכין צוואה שבה יפרט כיצד יש לטפל בו בימיו האחרונים
חיים, בן 74, פנה אלי לטיפול פסיכולוגי לאחר שהשתקם מאירוע מוחי שפקד אותו לפני כשנה. הוא נשוי ואב לשתי בנות בוגרות, בעלות משפחה, גמלאי של מערכת החינוך. היום, כדבריו, הוא "כותב שירים למגירה".
"האירוע המוחי שלי, שבעקבותיו הייתי זמן מה במצב של צמח, החל יומיים לפני ההתמוטטות", סיפר. "היו לי כאבי ראש חזקים ובהמשך איבדתי את שיווי המשקל ונפלתי. אני זוכר במעומעם שראיתי את פני רעייתי המבועתת. שמעתי את קולה, אבל לא הבנתי מה היא אומרת". בהמשך הוא תיאר באריכות ובצורה פיוטית את האימה שבה נתון אדם שנותר "חסר לשון" - שאינו יכול להגות מלים ושמתקשה להבין כשפונים אליו בדברים. הוא שב ודיבר פעמים רבות על הפגיעה בכישורי השפה שלו ועל אובדן התקשורת המילולית שחווה. הוא תיאר פגיעות אלה במלים "אובדן צלם אנוש" ו"חוויה המשולה למוות".
חיים השתקם מבחינה גופנית, אבל האירוע המוחי היה מבחינתו סימן ל"תחנה סופית" והוא החל לתפוש כי הוא קרב לסוף חייו. "המחשבות על הסוף, ההתארגנות לקראתו, מטריפות אותי", אמר בהומור מהול בעצב. "אף פעם לא מתתי, אני לא מנוסה בכך. אני לא יודע מה לעשות. מה את חושבת?" בתשובה העליתי את הבחירה כמוטיב שקודם בעיני לעשייה. הוספתי שאני מאמינה שמותנו הוא עובדה שאי אפשר לשנות ואי אפשר לבחור, אבל את הדרך אל מותנו אפשר לבחור.
מצב לימינלי
בפגישות עם חיים הוא סיפר לי שחשוב לו לבחור למות בדרכו. הוא מעוניין לתרום את איבריו ומבקש להפסיק את חייו אם סבלו יהיה בלתי הפיך ובלתי ניתן לשיכוך. בשיחות גלויות ופתוחות הוא סיפר לרעייתו ולבנותיו, שיש לו תוכנית סדורה ל"מיתת חסד" ושבכוונתו לבצע אותה בעצמו.
בשיחות עמי עלה שתוכניות ההתאבדות שלו עלו כתגובה לחוסר האונים שהוא עלול לחוות, אם ייקלע שוב למצב של "אובדן צלם אנוש", שבו הוא אינו מבין את שאומרים לו ואינו מובן לאחרים. בתום תריסר מפגשים ניסח "צוואת בחיים", שבה בחר בהמתה וולונטרית אבל ויתר על הרעיון שהוא יבצע את ההמתה "בעבור עצמו".
הוא גם טרח לכלול בצוואתו הצטרפות לעמותת אדי, המעודדת תרומת איברים. כדי לתת תוקף לצוואה, הוא קיבל ייעוץ משפטי כדי שהניסוחים בה יתאימו ללשון החוק. בשונה מתוכנית ההתאבדות, הצוואה היתה פרי שיח שקיים חיים עם עצמו, עם בני משפחתו, אתי וגם עם הריבון, כלומר החוק. חיים אמר שצוואתו "חקוקה בסלע". בשיחת הפרידה שלנו הוסיף: "יש לי עותק של הצוואה בכספת הבית ואצל עורך דין. מעכשיו אני חופשי".
חיים יודע כי ימות בבוא העת. מתוך כבוד לעצמו וליקיריו, הוא מבקש לבחור את הניתן לבחירה, באופן שיבטא את תפישותיו ביחס למותו, שאינן אלא המשך ישיר לתפישותיו ביחס לחייו. ככל אדם אחר, הוא יכול לבחור באופן אוטונומי את נסיבות מותו רק כשהוא במצב צלול ותבוני. ייתכנו מצבים שבהם לא יהיה כשיר לכך, כמו מצבו בעת האירוע המוחי. זהו מצב לימינלי (מצב ספי), שבו אין לאדם יכולת לבחור את החיים שראוי לו לחיות.
בחירה רצונית
צוואה בחיים יש לנסח כשאדם נמצא במצב צלול ותבוני. הסדרי צוואות המתייחסות לסוף החיים כבר רווחים בימינו. דוגמאות לכך הן צוואות לפי חוק החולה הנוטה למות, הצוואה של אגודת ליל"ך (לחיות ולמות בכבוד), חתימה על כרטיס אדי וצוואות ביחס להסדרי קבורה.
בימינו, כשתוחלת החיים עולה ועולה הסבירות שאדם יהיה במצב לימינלי, סביר שהאחריות האנושית תכלול התכוננות למצבים אלו. אם היום יש לכל אדם סמכות לבחור איך יחיה וינהל את הטיפול במחלותיו, ראוי, לדעתי, שכל אדם ייתן את דעתו גם לסוף חייו ויקבל אחריות לשלב זה. ראוי גם שכל אחד יכין צוואת בחיים בהתאם להשקפותיו. ראוי לעשות זאת בשיתוף עם הקרובים ולנקוט את הסידורים המשפטיים הנחוצים. זה אתגר קשה, כי הוא מחייב לא רק להרהר במוות, אלא גם בבחירות שסביבו. זה קשה שבעתיים, כי זו גם דרך להרהר על הבחירות וההחמצות שבחיים.
סיפורו של חיים מתקשר גם לדיון הציבורי שהתעורר לאחר מותו של כדורגלן העבר אבי כהן. כהן יישאר כנראה צרוב בתודעה לא רק כאייקון תרבותי מתחום הספורט, אלא גם כמנוף לשיח על ההסדרים ביחס להשתלת איברים. נראה שכל עוד החתימה על כרטיס אדי לא תהיה חלק מצוואה מוסדרת, לבני המשפחה יישמר המנדט להכריע ביחס ליקירם ההולך אל מותו ולתרומת איבריו.
בעבודתנו בבית החולים אנו פוגשים לעתים קרובות משפחות הנשארות מול יקירן כשהוא במצב לימינלי. המשפחות מבולבלות ונמצאות במצוקה קשה, משום שאינן יודעות מהן ההעדפות של יקירן, או לחלופין יודעות אותן, אבל אלו לא הוסדרו כצוואה המאפשרת לפעול לפיה. זהו מצב עגום הן למשפחה והן לצוות.
צוואתו של חיים היא פתרון מסתמן אפשרי. כשצוואות מוסדרות שכאלו אינן בנמצא, מנצנצת נקודת אור בדמותה של ועדת האתיקה ליד מיטת החולה, המתקיימת מתוקף חוק בבתי החולים. זוהי ועדה רב-מקצועית, שיחד עם בני המשפחה דנים חבריה בפתיחות ובשיקול דעת, ומכריעים מהו הטיפול הראוי בהתאם לחוק ולנוכח העדפות החולה ובני משפחתו.
הכותבת היא פסיכולוגית קלינית ורפואית, מנהלת המערך הפסיכולוגי בבית החולים בילינסון, יו"ר ועדת האתיקה בהסתדרות הפסיכולוגים בישראל וחברת סגל במכללה האקדמית תל אביב-יפו
סידורים אחרונים
* חוק החולה הנוטה למות נכנס לתוקף ב-15 בדצמבר 2006
* עד כה הפקידו 3,900 ישראלים טופסי הנחיות רפואיות מקדימות במשרד הבריאות
* בחצי השנה האחרונה מתקבלים 210 טופסי הנחיות מדי חודש בממוצע
* 2,000 בקשות להנחיות מקדימות קיבלו עד כה את אישור המשרד
* גילאי המפקידים הנחיות רפואיות מקדימות נעים עד כה בין 37 ל-98 שנים, רוב הפונים בגילאי 65-75
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2011 10:27 |
|
| |
.
גונן גינת ב"ישראל היום", מהדורת סוף השבוע לפני כשבועים:
לא יכול להיות שזה מקרה שחברה קדישא הכריזה על שביתה ביום שבו הודיעו על מותה ללא עת של מפלגת העבודה ¬ לא יכול להיות שרק במקרה באותן שעות ניסו להחיות את הצעת החוק שתאפשר המתת חסד גונן גינת " 1 שאין אחד במקרה מעקרונות מקריות " יש רק בעולמנו היסוד אירועים של . שום הדת שאיננו דבר היהודית לא מסוגלים אומר קורה לנתח את הסיבות להתרחשותם. ועל כן ומשום שחזקה על אנשי חברה קדישא שהם אנשים מאמינים אי אפשר לומר שהשביתה שעליה הם הכריזו השבוע התרחשה במקרה ביום שבו נקבע מותה של מפלגת העבודה ולמרבה הצער בגלל השביתה לא היה מי שיקבור אותה סופית. 2 לומר וכיוון הלכה שרק שאין לעולמה במקרה מקריות מפלגת בדיוק בעולמנו העבודה באותו גם החלו אי יום אפשר שבו להריץ עוד ניסיון לשנות את החקיקה הקיימת בישראל ולאפשר כאן את מה שמכונה "מוות מתוך רחמים" או "המתת חסד." כמו הרבה רעיונות החביבים על עגולי המשקפיים גם "מוות מתוך רחמים" אותנזיה הוא עניין בעייתי. באופן כללי ושטחי מאוד ניתן לומר שבישראל כמו ברוב העולם מותרת במקרים מסוימים המתה "פאסיבית" (למשל לא לחבר אדם למכונת הנשמה) ואסורה המתה "אקטיבית" (לנתק אדם ממכונת הנשמה אחרי שהוא כבר מונשם בעזרתה.( הולנד היא כמעט יוצאת הדופן היחידה בעולם בתחום אפשרויות ההמתה ומחקרים שנערכו שם בשנים האחרונות מאשרים את החששות הגדולים ממה שמכנים "המדרון החלקלק:" אלפים הומתו בהולנד בניגוד לנהלים שם שהם הליברליים ביותר בעולם. 3יש מתוך הנפוץ בעיות רחמים "אני נוספות לא ." יכול אחת עם לראות מהן "המתת מתמצית אותו חסד סובל " או במשפט " ככה מוות ." זו דילמה לא קלה: של מי הסבל שרוצים לסיים - של החולה או של מי ש"לא יכול לראות?" האם כאשר ממיתים חולה קשה אנחנו עושים זאת על מנת לסיים את סבלו של החולה או את הסבל של קרוביו? שוב מחקרים שנעשו בהולנד המדינה הליברלית ביותר בתחום מגלים טענות כי ישנם לא מעט מקרים שהסבל שההמתה נועדה לקצר - הוא לא של החולה. 4 מפלגת השאלה המתת חסד העבודה עם מסתבכת מי . עושים מצד כאשר אחד חסד יש הגווייה כאשר לנו כאן מבצעים היא מאגר של אפשרי של איברים להשתלה - בזכות ההנשמה הארוכה שעברה גווייתה של מפלגת העבודה. מצד שני מי מוכן לקבל תרומת איברים מהגווייה הזו? 5הלך הם כל הם כך לא רצו יודעים שברק ילך מה לעשות ועכשיו . אחרי שהוא ילדה קטנה אומרת לסבתא: "בבקשה תעצמי לרגע את העיניים." הסבתא עוצמת את העיניים ואחרי רגע כשלא קורה כלום היא שואלת את הנכדה: "איזה מין משחק זה?" הנכדה מסבירה: "זה לא משחק שמעתי אתמול את אבא אומר שברגע שתעצמי את העיניים נהיה עשירים." 6 אהוד גילו שאי שעומדת מבצע ברק ששום הפתיע לנחות פרט את עליהם ממנו יריביו מכה לא דלף אירגן - רק יריביו ברגע בחשהיא נחתה על ראשיהם הכתבים לא ידעו כלום וההפתעה היתה מושלמת. האם לא ראוי שמי שאירגן את זה יעמוד בראש המערכת שצריכה להתמודד עם האיומים הביטחוניים? 7 לא מוז זה קורה טוב בעדינות בכל שהוא פעם לקרובי כבר מחדש לא המשפחה . יתעורר הרופאים שהמצב שזה מנסים הסוף מאוד לר- . ואילו הקרובים נאחזים בכל בדל תקווה הולכים למגדת עתידות ולמקובלים שמחלקים בקבוקי מים. וכך נראו השבוע ברוורמן-מנהיגות-סוחפת הרצוגכריזמה-מתפרצת ובן-אליעזר-מצפן מוסרי עומדים ליד המיטה של החולה הגוסס מפלגת העבודה מספרים שצפויים עכשיו חיים חדשים למפלגת העבודה והמונים מצטרפים מהרגע שברק עזב. והם אפילו חושבים שמישהו קנה את זה. 8 אנוש מפלגת ומסכת ששכב חמצן העבודה בחדר על פניו טיפול היא . כשראה נמרץ אותו הרופא מחוסר אדם שהמצב במצב הכרה החמיר ביקש מכל הנוכחים לצאת וקרא לרב. הרב החל לומר את מה שאומרים במצבים כאלה ולפתע שם לב שהחולה מנסה לומר לו משהו. הוא ניסה להאזין אבל החולה לחש בקושי. שלף הרב נייר ועט נתן לחולה ואמר לו: "אני רואה שקשה לך לדבר. תכתוב כל מה שאתה רוצה." לקח החולה את הדף והעט רשם כמה מילים ומיד עצם את עיניו לנצח. הכניס הרב את הפתק למעטפה ושמר אותה בכיסו. במהלך השבעה הגיע הרב אל המשפחה הושיט לאבלים את המעטפה וסיפר להם שעל הנייר שבתוכה רשם הנפטר את מילותיו האחרונות. הרב יצא בני המשפחה ישבו סביב השולחן ופתחו את המעטפה. על הפתק היו רשומות המילים: "אתה דורך על צינור החמצן אם לא תרד ממנו מיד - אני אמות." 9של מגלגלי דה נובע אהוד העיניים מהניסיון ברק שמצבה התייחסו למשוך של בביטול אותה מפלגת אל לטענות העבו עבר - השמאל ההזוי. הממונים על הטעם הטוב התייחסו לכך בביטול. אבל העבודה היתה מפלגת שלטון ללא מצרים כשסיפחה את מזרח ירושלים והקימה התנחלויות. יצחק רבין דיבר בנאומו האחרון לפני הרצח על ירושלים המאוחדת שתישאר לעד בשלטון ישראל ועל גושי ההתיישבות שיישארו בידינו בכל הסדר. כאשר פרס התמודד על ראשות הממשלה הוא התנגד למדינה פלשתינית ומפלגתו הגישה תלונה לוועדת הבחירות בטענה שסטיקר שהפיץ הליכוד "פרס יחלק את ירושלים" - הוא השמצה פרועה. כמפלגת שלטון מפלגת העבודה הקימה את גוש קטיף ואת אריאל ובנתה שכונות ליהודים במזרח ירושלים. כתנועת שמאל היא הציעה לפלשתינים 98 אחוזים מיהודה ושומרון. כשזה קרה - מספר המנדטים שלה צנח. עובדה. 10 העבודה מעניין את בחירתו אלה ודרשו של שלא ממנו אהוד קיבלו ללכת ברק אפילו ליו - הם "ר לרבע גם מפלגת אלה יום שמתלוננים על הפרישה שלו. אחד הולך למגדת עתידות. היא מסתכלת בכדור הבדולח ואומרת לו: "לאשתך צפוי מוות אלים." האיש חושב לרגע ואחר כך שואל: "יש סיכוי שאני אצא זכאי במשפט?" קווים לדמותם של האחראים למה שקרה למפלגת העבודה? כרזה נגד השמנה, צרפת
תוקן על ידי מואדיב ב- 07/02/2011 10:28:47
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2011 10:43 |
|
| |
מואדיב
תמהני עליך שפתחת דיון בנושא רציני- והמשכת אותו במותה של מפלגה- אני לא ראיתי את הקשר
הייתי משנה את שם האשכול -יש שלטון ליום המות-
תיקון טעות- שוויץ היתה המדינה הראשונה שבה הותרו המתות חסד- הדבר הביא להקמת ארגוני חסד שביצעו את ההמתות. ולאחר שהחלה בה תירות מיוחדת של חולים סופנים שבאו להמתה- החלה לפרוח בה גם חברות פרטיות שארגנו את האירוח והטיפול בחולים שבאו למות. כמו כל עסק תיירותי כלכלי. העסק שגשג- איני יודע מה המצב היום. כי קמה צעקה גדולה של אנשי דת מוסר וסתם מתסדים.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2011 10:46 |
|
| |
מואדיב
הנושא הזה אקטואלי תמיד, שהרי "על זאת יתפלל כל חסיד אליך" ובגמרא (ברכות ח א) דרשו זאת גם לגבי מיתה קלה.
השאלה היא אם מותר לנו לבחור לעצמנו את יום מותנו. וכבר היו על זה כמה אשכולות. אני מאד יכול להבין את מי שרוצה להבטיח לעצמו המתת חסד בעת הצורך. (כמה מאיתנו חושבים על כך שלהיות סופני זה כולל לא רק כאבים אלא גם את הבזיון של הזדקקות לטיטולים? ה' ירחם. הרי אי אפשר אפילו ללמוד ולהתפלל - לפחות קשה למצוא היתר לאדם לא נקי במצב זה).
אז מה בדיוק הנושא כאן?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< language="">
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2011 11:00 |
|
| |
הנושא לדעתי- אם החובה על האדם לחיות? האם אותה חובה חלה גם - לצמוח?
רבי- כשחלה- ביקש שיתפללו עליו שימות.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2011 11:20 |
|
| |
.
בהעלאתי את דבריו של גינת, כמובן לא כיוונתי למפלגה, אלא לביקורת שהביא על המצב הקיים בהולנד.
לעצם הכתבה הפותחת, הביקורת שהעלה גינת מודגמת שם כבר במקרה הפותח.
האדם המדובר היה במצב בו, כפי שכותבת הד"ר, הוא מרגיש שזה כבר מוות. הוא רוצה לקבוע כי אם במצב עתידי יהיה "מנותק" מהיכולת לתקשר - שימיתו אותו.
דא עקא, מסופקני אם נשאל אותו כיום, אם הוא היה מעדיף אז, כשעבר את הארוע האמור, שיומת - ולא יוכל להיות כאן היום במצב בו הוא נמצא, ויכול לדון בנושאים אלו, אם אכן היה מעדיף כך.
הבעיה בהוראות המתה מושהות, היא שאי אפשר לברר בזמן אמיתי את רצונו של האדם. פעמים רבות עולה החשד כי הפסקת הסבל המבוקשת, אינה סבלו של החולה, אלא של יורשיו/סביבתו.
יש כאן בעיה מוסרית לא פשוטה בכלל, עוד לפני בעיית היישום בפועל של שאלות מוסריות כל כך גבוליות.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2011 12:01 |
|
| |
מואדיב
האדם השפוי -כשהוא במלוא כחו השכלי- מודיע כי- באם הוא יגיע למצב של צמח- הוא מבקש לא להאריך לו את חייו,
זה הוא המבקש- בלי לחץ נפשי או סביבתי - בשיקול דעת ובמחשבה תחילה- למה לא מכבדים את בקשתו המפורשת? ומנצלים את חוסר יכולתו לדבר ולהגיב ומבזים ומבישים אותו ואת גופו ואת הזכרון שהוא ישאיר אחריו למכיריו ומשפחתו- הבקשה היא לא להאריך בצורה פאסיבית לא לחברו למכשירים- מה הלא מוסרי בכך?.
אולי הלא מוסרי הוא בזה כי אנשים מנצלים את אי יכולתו של החולה להגיב ופועלים לפי רצונם הם.כנגד רצונו.
לענ"ד משפחתו של הכדרוגלן ביזתה אותו בביזיו גדול- כשלא כיבדה את רצונו המפורש, כפי שחתם עליו במו ידיו לתרום את איבריו. זה נקרא ביזוי. הרי מצוה לקיים דברי המת! האם יש ביזוי גדול יותר מכך?
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2011 12:16 |
|
| |
הבעיתיות עליה הצביע מואדיב קשה בהרבה ממה שנדמה. במחקר שנעשה בקרב חולי ALS נשאלו החולים על מצב שביעות רצונם הכללית מהחיים. מדובר על חולים ברמות שונות של חוסר תפקוד. התוצאות מראות כי דירוג הגורמים המשפיעים על איכות החיים (הסוביקטיבית) השתנה (-יותר חשיבות לקשרים חברתיים, פחות לתעסוקה וכסף) אך שביעות הרצון הכללית היתה ברמה דומה לזו של אנשים בריאים. לא היה מתאם בין שביעות הרצון לחומרת המחלה. במחקר מקביל, כאשר קרוביהם של החולים נדרשו להעריך עד כמה החולים שבעי רצון מחייהם התקבלו תוצאות שונות לחלוטין. בקיצור - גם כאשר לאדם הבריא נראה שאין טעם בחיים במצב כזה של חוסר אונים, החולים עצמם מוצאים בחיים טעם רב. דא עקא, לא תמיד הם יכולים לספר על כך לסביבה. קישור למחקר: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2696844/
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2011 12:35 |
|
| |
מה החולים לא יכולים לספר לסביבה? שחיהם השתפרו? חבל על הזמן כמה טוב להם במצבם? את זה הם לא יכולים לספר?האדם נקרא בטבע- המדבר. אונקולוס מתרגם- וברא יי אלהים ית אדם עפרא מן ארעא ונפח באפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא:
מכלל הן אתה שומע לאו כאין תקשורת בכל צורה שהיא כנראה שהוא כבר לא רוח ממללא
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2011 12:43 |
|
| |
לפני כשנה הזדמן לי להקשיב להרצאה של אחד מעורכי המחקר הנ"ל. האדם עוסק בפיתוח מיכשור לקריאת פעילות מח על מנת לתקשר עם אנשים שכבר לא יכולים אפילו להזיז אצבע כדי להקיש על מקלדת (שלא לדבר על להוציא מילים מהפה). הם שומעים, מבינים, אך לא יכולים לבטא את רצונם ללא מיכשור מיוחד שנמצא רק בכמה אוניברסיטאות בודדות. והאנשים האלה, שלמתבונן מבחוץ נראה שאין שום טעם בחייהם, כאשר מצליחים ליצור איתם קשר טוענים שבסך הכל הם מרוצים מהחיים.
נשמע לך מופרך? גם לי. למזלי ולמזלך אנחנו לא נמצאים בסיטואציה הזאת וקשה לנו לדמיין אותה, אך הרוח האנושית היא מופלאה וכנראה מצליחה למצוא את הטוב בכל מצב.
אתה יכול לטעון שאדם במצב כזה אינו אדם, כיוון שאין רוח ממללא, אבל ההשלכות המוסריות של אמירה כזאת הן קשות מאוד. אני לא מוכן לקבל את זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2011 12:54 |
|
| |
עציוני
התרגום לא נראה לך? התרגום של אותו חוקר המפנח את האותות של הצמח החי- ומתרגם כי הצמח סך הכל מרוצה מחייו תרגומו ודאי לא נראה לי.
את אוקולוס הבאתי כרעיון פילוסופי- ולא הלכה למעשה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2011 13:00 |
|
| |
מכיוון שאני פגשתי אותו בארוע אקדמי, וראיתי את שיטות המחקר, הבדיקות ואופן ניתוח התוצאות, אני כן לוקח אותו ברצינות. לא מדובר פה בסטודנט שנותן הרצאות מדע פופולרי. מדובר על מרצה בעל שם שדיבר בפני אנשי אקדמיה מתחומים רלוונטיים. הם כן לקחו אותו ברצינות. אתה כמובן לא מחוייב לשיפוטם או לשיפוטי.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2011 14:34 |
|
| |
.
כתבתי כמה פעמים - והמחשב עשק ממני את הודעתי - ובינתיים חלק מהדברים הובאו על ידי עציוני.
כד הוינא טליא, או יותר נכון, חייל בלבנון, עלתה מידי פעם השיחה של מה עדיף, להפצע ולהיוותר נכה, או שכבר עדיף למות.
לא מעט מהחיילים, צעירים, בריאים שלבריאותם הגופנית חלק נכבד משביעות רצונם מחייהם, היה ברור. מ', למשל, אפילו ביקש פעם במפורש: "אם אתם רואים שנפצעתי ככה שאני נשאר נכה - אני מבקש מכם שתירו בי. עדיף לי להיות בקבר ולא בכסא גלגלים".
מ' היה אחד מאלו שידע למצות את קובעת הנאות החיים ככל הניתן. גבר נאה, ספורטיבי, שכבחור שאינו שומר תומ"צ, הקובעת שלו היתה גדולה.
דוקא מ', נפצע. מ', שדעותיו לגבי האפשרות לחיות כנכה היו חדות ונחרצות, עבר את כל שלבי השיקום. את הדכאון, ההכחשה, הנפילות והקימות שאחריהן, התמיכה הפסיכולוגית והשיקום הפיזי.
גם כשהוא מודע למגבלותיו, וגם כשאינו מתבייש להודות כי מחשבות אובדניות לא חלפו ממנו לתמיד, מ' מודה לכל מי שהתעקש איתו שיש עבור מה לחיות.
מ' אינו יוצא דופן. אדם בריא בן 50, יכול לסכם עם מפיסטו שייתן לו לחיות עד גיל 70 בבריאות ובעצמאות, ואז - שיקח אותו ודי. בגיל 69, שנה לפני פקיעת החוזה, אותו אדם יכול לחשוב על כך בצורה שונה. בגיל 70, כשיתחילו מגבלות שונות, בהחלט יתכן שאותו אדם ימצא שהוא מעדיף את חייו - מוגבלים וקשים ככל שהם - על פני החלופה.
הבעיה בחתימה מראש, היא שהחותם אינו האדם שישא בתוצאות החתימה. הבעיה שכאשר מגיעים לאדם שאינו מסוגל לתקשר, להמית אותו בגלל משאלה שהביע בעבר - ויתכן שאינו מסכים לה כלל וכלל כיום - זו אינה "המתת חסד" - ביטוי קשה כלשעצמו - זה סתם רצח.
תוקן על ידי מואדיב ב- 07/02/2011 14:36:11
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2011 14:45 |
|
| |
מואדיב
לפי שיטתך שום חתימה של אדם. לא יכולה לחייב את אותו אדם בעוד מספר שנים. כי הרי מי שחתם הוא לא האדם שישא בתוצאות- רעיון מענין ללוקחי משכנתא-
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2011 15:43 |
|
| |
ירוחם,
דומני שגם הדוגלים הגדולים ביותר באפשרות להמתת חסד כאשר החולה ביקש זאת או אנו חושבים שזה מה שהוא רוצה, יסכימו שמי שהביע הסכמה עקרונית בשלב מסויים של חייו, רשאי לחזור בו לאחר מכן, אם ירצה בכך. בלקיחת משכנתא זה לא עובד כך - ההתחיבות שלך היום לא מותנית ברצונך העתידי.
הטענה של מואדיב ושלי היא שהבעת רצון ע"י אדם בריא היא עדות קלושה על רצונו בשעה שהדברים באים לידי מימוש. אני בהחלט יכול לראות בחיוב המתת חסד או הימנעות ממתן טיפול כאשר החולה דורש זאת כעת. ההסתמכות על אמירתו בעבר כדי להעריך את רצונו הנוכחי היא הבעיתית, וכאמור - רצון החולה הוא פרמטר מרכזי כאן.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/2/2011 16:20 |
|
| |
עציוני
א. לא דיברתי על המתה! דיברתי שלא לפעול להמשך החיים- כגון חיבור למכונות לב ריאה וכד'- אני מסכים שיש בעיה בניתוק מהמכשירים, אבל במסגרת הלכתית אפשר להתגבר על מכשלה זו.
ב. אני לא רואה את ההבדל בין ההתחיבות הכספית העתידית היכולה לחסל את האדם. אם נניח הוא מובטל או חולה, התחיבותו כבריא למה שתחיב אותו לשיטתך זאת לא הבנתי
אני במקומך הייתי משתמש בנימוק ההלכתי שדנים במאבד עצמו לדעת- הרי לפי ההלכה קוברים אותו מחוץ לגדר. באו חכמנו ואמרו. בשניה האחרונה לפני שהכדור שירה בעצמו פגע בליבו. הצטער והרהר תשובה, וכך התירו לקוברו רגיל.
ככלל זה שאנחנו חושבים במקום השני וקובעים מה טוב לו-נגד רצונו המפורש- לא נראת לי. בדיוק כפי שלא נראתה לי התנהגותה של משפ' כהן..
ומה יהיה אם הוא יגלה רצונו להמיתו חודש לפני ששקע בתרדמת? גם אז שיטתך תופסת? או שזה בכלל לא משנה. אדם לא קובע בשביל עצמו. החברה יודעת יותר טוב!?
ושוב להבהרה- הדיון הוא תאורטי בלבד. במישור המוסרי- ולא במישור הדתי- ומדובר לא בהמתה- אלא במניעת החייה.
מואדיב! לאינפומציה-לפי ההלכה אדם המונע מחבר לצאת מבור -לקח את סולם-- או אפילו זורק אותו לתוך הבור ולאחר כמה ימים הנ"ל מת מרעב. אין הדבר נקרא רצח. אפילו אם זורקו לנהר ויודע כי הנ"ל אינו יודע לשחות.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
|
