האם השמש היא סיבת היום?

נראה שבמובלע פותח האשכול מנסה לענות על הקושיה: "היאך עברו כמה ימים לפני שנבראו המאורות?" ותירוצו דומה לזה של קאסוטו [אולי אף לקוח ממנו].

תוקן על ידי רדףהשיג ב- 16/02/2011 11:47:54

רדף - לא פגשתי בהסברו של קאסוטו (ברוך שכוונתי), האם ניתן לקבל הפנייה?
ירוחם - ההגדרה המודרנית של יום היא השלמת סיבוב של כוכב סביב צירו. (יש כוכבים שהשנה שלהם קצרה מהיום שלהם),   לכל זה אין קשר לנושא הדיון שהוא תפישת היום בזמן העתיק.

"ביום הראשון נברא האור. קושי- בריאת האור מופיעה פעמיים, ביום הראשון וביום הרביעי, כאשר רק ביום הרביעי נבראה השמש שהיא מקור האור.

פתרון הקושי- לדעת חז"ל האור ביום הראשון נברא כדי להכניס לנו, בני האדם, אלמנט אור וסדר ליתר הימים עד בריאת המאורות, כדרכו של אדם הנכנס לחדר אפל ומאיר אותו. זהו אור שמקורו אלוהי ואינו קשור לאור השמש.

פתרון נוסף - רש"י אומר: "מיום ראשון נבראו, וברביעי ציווה עליהם להיתלות ברקיע...". כלומר: המאורות נבראו כבר ביום הראשון, אך ביום הרביעי ה' הציבם בשמים וקבע לכל מאור את תפקידו. "

לדון קיחוט

האם הקדמונים לא זיהו שבימים שאין רואים בהם את השמש, כמו יום מעונן או בליקוי חמה, העולם חשוך?

בעל- לכבודך

 תענית דף יט -תנו רבנן: פעם אחת עלו כל ישראל לרגל לירושלים ולא היה להם מים לשתות. הלך נקדימון בן גוריון אצל הגמון אחד, אמר לו: הלויני שתים עשרה מעיינות מים לעולי רגלים, ואני אתן לך שתים עשרה עינות מים. ואם איני נותן לך - הריני נותן לך שתים עשרה ככר כסף. וקבע לו זמן. כיון שהגיע הזמן ולא ירדו גשמים, בשחרית שלח לו: שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך. - שלח לו: עדיין יש לי זמן, כל היום כולו שלי הוא. בצהריים שלח לו: שגר לי או מים או מעות שיש לי בידך! - שלח לו: עדיין יש לי שהות ביום. במנחה שלח לו: שגר לי מים או מעות שיש לי בידך - שלח לו: עדיין יש לי שהות ביום. לגלג עליו אותו הגמון, אמר: כל השנה כולה לא ירדו גשמים, ועכשיו ירדו גשמים? נכנס לבית המרחץ בשמחה. עד שהאדון נכנס בשמחתו לבית המרחץ נקדימון נכנס לבית המקדש כשהוא עצוב. נתעטף ועמד בתפלה, אמר לפניו: רבונו של עולם! גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך עשיתי, שיהו מים מצויין לעולי רגלים. מיד נתקשרו שמים בעבים, וירדו גשמים עד שנתמלאו שתים עשרה מעינות מים והותירו. עד שיצא אדון מבית המרחץ נקדימון בן גוריון יצא מבית המקדש. כשפגעו זה בזה אמר לו: תן לי דמי מים יותר שיש לי בידך. - אמר לו: יודע אני שלא הרעיש הקדוש ברוך הוא את עולמו אלא בשבילך. אלא עדיין יש לי פתחון פה עליך שאוציא ממך את מעותיי, שכבר שקעה חמה, וגשמים - ברשותי ירדו. חזר ונכנס לבית המקדש, נתעטף ועמד בתפלה, ואמר לפניו: רבונו של עולם! הודע שיש לך אהובים בעולמך! מיד נתפזרו העבים וזרחה החמה. באותה שעה אמר לו האדון: אילו לא נקדרה החמה - היה לי פתחון פה עליך שאוציא ממך מעותיי. תנא: לא נקדימון שמו, אלא בוני שמו, ולמה נקרא שמו נקדימון - שנקדרה חמה בעבורו.

ירוחם
התכבדתי בכבודך.

וייתן אותם אלוהים, ברקיע השמיים, להאיר, על-הארץ. יח ולמשול, ביום ובלילה, ולהבדיל, בין האור ובין החושך

בראשית פרק א

(יד) וַיּאמֶר אֱלהִים יְהִי מְארת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאתת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים: