האמונה אינה יכולה להיות יחס פרופוזיציונלי, שכן מושא האמונה - האל - שונה במהותו מכל מה שמצוי, ולכן אין באפשרותנו לטעון על-אודותיו כל טענה. אם אטען ש"יש אלוהים", אכפיף את אלוהים לקטגורית ה"יש". אם אטען ש"אלוהים קיים", אכפיף את אלוהים לקטגורית הדברים הקיימים.
כפי שכתב פרופ' משה הלברטל באחד ממאמריו, משמעותו של תיאור האל בשׂפה היא הכפפתו לרצף של קטגוריות משותפות בינו לבין דברים ביקום, ובכך יש משום פגיעה באחרוּתו המוחלטת של האל.
אם כן, אני שואל, מהי בעצם האמונה?,
מהו שאני אומר "אני מאמין באל"?
נשלח ב-18/2/2011 11:50
יפה מאוד. אבל תועיל בטובך קצת יותר לפרט.
(ולמה הפרדת בין יש לקיים ?)
תוקן על ידי ja_mubarak ב- 18/02/2011 11:51:08
נשלח ב-18/2/2011 11:53
משמעותו של תיאור האל בשׂפה היא הכפפתו לרצף של קטגוריות משותפות
נדמה לי שאתה טועה- האדם הוא המתכופף לרצף הקטגוריות.
אין כל פרופורציה בין האדם לאלוקים, מימילא לא יכול להיות שום יחס.
נשלח ב-18/2/2011 11:58
כדי להפרות את הדיון. אני יציג את השאלה הזו.
היש [או הקיים], הם לכאורה מוסג בסיסי מוחלט, שלא תיתכן זולתו שום הכרה, אפילו ההכרה עצמה היא הימצאות מסוימת. אז למה שלא נאמר האל נמצא\קיים\ישנו בהמצאות כלשהיא, אפילו שאין מהותה מוכרת.
אני יוסיף עוד שאלה מי אמר לך שהאל שונה מכל מה שמצוי. אדרבא נאמר שאם הוא המציא את הכל, אולי הוא דומה איכשהו לכל מה שמצוי.
ועוד, הרי מה אנחנו יודעים באמת על מה שמצוי לכשעצמו?, לכאורה כלום. אנחנו מדברים רק על איך שהדברים מוכרים אצלינו בתופעות או בצורות חשיבה, [לדעתי, אפילו לדון על הדברים הריאליים, אם הם באמת ממשיים או לא. זה דיון עקר. אבל לא כאן המקום] אז למה שהאל לא יהיה עוד משהו שאנחנו לא יודעים עליו אפילו תופעות [מלבד הפעולות שהוא פועל]. ל
תוקן על ידי ja_mubarak ב- 18/02/2011 12:07:15
נשלח ב-18/2/2011 13:05
ברוך הבא אל הפורום!
אם איני יכול להאריך, לפחות אני יכול להציע לינק. שהרי אני מאד מסכים עם השאלה.
כאשר מבינים שהאל הוא הכל ויותר מהכל (כל הוויה וגם מה שמעל לה (=אינסוף) אז האינטרקציה בינינו לבין העולם הוא הוא האינטרקציה ביננו לבין הקב"ה, דרך עולמו והתבוננות בו (כדברי הרמב"ם במו"נ) כמו שבמפגש עם חברך אתה נפגש עם גופו אך בעצם אתה פונה לעצמותו (=נשמתו או כל מושג אחר שתבחר שאותו אתה לא פוגש וגם לא יכול לפגוש)
והנה כמה מקורות שמשלים הבנה זו:
באבן עזרא, שמות כג כא "וכבר פרשתי כי השם הנכבד הוא שם העצם כי הוא לבדו, גם ימצא תאר השם כי הוא הכל ומאתו הכל". ושם לג כא "וזה השם הנכבד הוא האחד וכו' שהוא הכל... והנה האחד אין לו תמונה והוא כדרך כלל לכל התמונות כי מאתו יצאו". ושם "מפאת שהוא הכל וכבודו מלא הכל ומאתו הכל וכל תמונתם כל". ובאלימה רבתי לרמ"ק, מעין א תמר ד פ"א "הכל בו, והוא בכל, וחוץ הכל".
ובמשך חכמה ויקרא יט ב "הקב"ה נשמתא דנשמתין, המשפיע ומחיה כל העולמים, כנשמה הממלאה הגוף"
"הכל ומקור הכל ויותר כל מן הכל" (עפ"י אגרות הראיה ח"ג עמ' ד) וציטוט מאלף מאגרות הראי"ה ח"א איגרת מד:אע"פ שלפי ערכנו הוא כמי שאינו, שום צורה מושכלת מטפיסית לא נמצא בו, אבל ידענו שאי אפשר אחרת כ"א הכל ממנו, אין אנחנו מדברים ולא חושבים אפילו במקור המקורות, אבל במה שאין אנחנו שוללים אותו כבר הכל חי וקיים עדי עד. ודעה זו היא גאונם של ישראל היא לעד, אע"פ שסו"ס גם זה אינו מתגלה כ"א בשכינה, אין זה המונותיאיזם השולל את הכישרון המעשי, את החברותיות ואת היופי, המונותיאיזם הוא בדוי מלבם של נכרים ומתורגם ארמית שלא בדיוק כלל וכלל, הוא מין אינסוף מושג שהוא סותר את עצמו ע"כ יעלה בתוהו, לא זה הוא מקור שם אלקי ישראל, מקור הכל הוא אינסוף הבילתי מושג, שהוא מקומו של עולם, שרק ע"י ריבוי הגוונים המצטבעים אנו יכולים לדבר בו ולהשיגו, ע"י רוב המעשה ורוב שלום,ע"י רוב אהבה ורוב גבורה,. זה יכול לומר ישראל הקורא "זה אלי ואנוהו", לא המונותאיסמוס השומם והמדברי של האיסלם, ולא האפיסה של הבודהיות, כ"א ההויה העליונה המשמחת את הכל ומחיה את הכל, ומתגלה ע"י הגילוי הסוביקטיבי שבלב כל דורשיו ומשיגיו, "וכל אחד ואחד מראה באצבעו הנה אלוקינו זה קיוינו לו ויושיעינו זה ה' קיונו לו נגילה ונשמחה בישועתו"
ולגבי יחס האינסוף בתוך האדם יעויין במאמר "קרבת אלוהים" (מאמרי הראי"ה עמ' 32) על הרצון של האדם להשתלמות אינסופית.
תוקן על ידי kaner91 ב- 18/02/2011 13:39:13
נשלח ב-18/2/2011 13:44
קנר אתה אומר שהוא הכל וגם מעבר לזה. בוא נתחיל בחלק הראשון של דבריך.
מה אתה מתכוון שהוא הכל?!, לדוגמה, אתה ואני ממש חלקים ממנו?! אז איך אנחנו לא מודעים לכל המכלול האינסופי האלוהי? [הרי האל אני חושב מודע לעצמו]. האם אתה סבור שחלקים ממנו [אני ואתה וכל היקום] סובלים מסניליות או מחוסר מודעות כללית?. אתה חושב שמשחקי מילים, כמו 'הוא בעצמו פועל בסוד הצמצום, ורק אנחנו ביחס לעצמינו לא מודעים, אבל באמת הוא עצמו ביחס לעצמו מודע גם למה שאנחנו חלק ממנו'. עונים על הבעיה הפשוטה [כשמתבוננים בה] שהעליתי?!
נשלח ב-18/2/2011 13:47
ברמת העיקרון אני לא בקיא בקבלה, אבל על פניו ניראה שאין מנוס מלהגדיר אותנו מבחינה מסויימת כחתיכת אלוהות. כל העולם שלנו הוא ביטוי מדורג של רצונו.
נשלח ב-18/2/2011 13:53
ראשית, תתבונן מה אתה אומר שאתה חתיחת אלוהים שבקושי יודעת את עצמה. זה האלוהים האינסופי שאליו אתה עורג?
שנית, למה אין מנוס? הוא הרי כל יכול [כחלק מהאינסופיות שלו, אתה הרי לא מאלו שחושבים שכל יכול יש אצלו מן הנמנע לברוא (מה שהוא לא יכול לעשות משולש רבוע צלעות, זה לא מן הנמנע, זה חלק ממה שהוא ברא שבהכרתינו הדברים מוגדרים רק למה שהם], א"כ למה הוא לא יכול להמציא יש מאין, שהם מוחלטים לעצמם [עד שהוא יחליט לבטלם במסגרת כל יכלותו], והוא לחוד ואנחנו לחוד.
נשלח ב-18/2/2011 14:03
כי אז יש משהו שהוא חוץ ממנו וזה כשל פילוסופי (לפחות על פי היהדות)
נשלח ב-18/2/2011 14:16
אתה יודע שהמושגים כשל פילוסופי ויהדות, הם לא תמיד ברוגז..., אדרבא היהדות הרי מתיימרת בדברי הנבואה לתת הסברים ומידע, שלא כ"כ מושגים בשכל אנוש. וע"ז ממש אנחנו דנים פה.
לא הבנתי איפה הכשל להבנתך. באל כל יכול שבמקום להפוך חלקים מעצמו [או שהיו מעולם חלקים ממנו] אנשים ופלסטיקים. הוא פשוט החליט להמציא אותם מן האין הגמור, נכון שאתה מאמין שלא היה אין מוחלט, כי הכל היה הוא. אבל גם ע"ז הוא יתגבר בכל יכולותו ובכל זאת הוא התחיל ישויות חדשות, שהם ממש לא הוא. על הקשרים שלו איתם, כגון האם הם ממשיכים להיות מהוות על ידו, או שהוא נתן להם תוקף עצמאי בהסתייגות שהוא יכול לבטלם, או שהוא אפילו את זה שלל מעצמו [דוגמת האור החיים סוף בראשית,שמסביר שהוא שלל מעצמו את ידיעת בחירת הרשעים]. יש לדון.
שים לב כמה כשדנים על דבר שאין יכולת מושג עליו, הופך הדיון לגילוי שכל המידע שלנו עליו אין לו אחיזה בכלום.
נשלח ב-18/2/2011 14:20
ג'מוברק
1. מדוע שאלתי טעונה פירוט, האם משהו אינו מובן בה?, אם כן, אני אודה לך אם תתייחס לדברים הלא מובנים.
2. ה"חילוק" בין יש לקיים בא לשם הבהרה.
3. כתבת: "היש [או הקיים], הם לכאורה מוסג בסיסי מוחלט, שלא תיתכן זולתו שום הכרה, אפילו ההכרה עצמה היא הימצאות מסוימת. אז למה שלא נאמר האל נמצא\קיים\ישנו בהמצאות כלשהיא, אפילו שאין מהותה מוכרת". אין זה משנה אם נאמר שהאל נמצא "בהמצאות כלשהי אפילו שאין מהותה מוכרת". כלל אי אפשר לומר שהאל נמצא. שכן בכך יש משום הכפפתו לקטגורית הדברים הנמצאים. ובזאת אנו פוגעים באחרוּתו המוחלטת של האל.
4. עוד כתבת: "מי אמר לך שהאל שונה מכל מה שמצוי. אדרבא נאמר שאם הוא המציא את הכל, אולי הוא דומה איכשהו לכל מה שמצוי". הדבר כבר שייך בהשקפה אמונית. אני אישית איני יכול לקבל את ההשקפה לפיה האל דומה ולו במאומה לדבר מה שמצוי. אלא הוא שונה במהותו מכל המצוי. ושוני זה מוחלט הוא. [בין אם האל המציא את הכל בין אם לא המציא].
5. עוד כתבת: "...הרי מה אנחנו יודעים באמת על מה שמצוי לכשעצמו?, לכאורה כלום. אנחנו מדברים רק על איך שהדברים מוכרים אצלינו בתופעות או בצורות חשיבה... אז למה שהאל לא יהיה עוד משהו שאנחנו לא יודעים עליו אפילו תופעות [מלבד הפעולות שהוא פועל]". אינני מבין היכן הקושיה. או כיצד דברים אלו מקשים על טענתי.
ירוחם
1. כתבת: "נדמה לי שאתה טועה- האדם הוא המתכופף לרצף הקטגוריות...". אני מתקשה בהבנת החלק הראשון של דבריך. אכן האדם הוא המתכופף לרצף הקטגוריות. ואין האל כן. בדיוק משום כך לכן אי אפשר לתאר את האל בשפה. שהרי כל תיאור יכפיף את המתואר לרצף של קטגוריות.
2. עוד כתבת: "...אין כל פרופורציה בין האדם לאלוקים, מימילא לא יכול להיות שום יחס". לא דיברתי על יחס שבין האדם לאל, אלא על היחס שבין האדם המאמין לבין הטענה של האמונה. ומכיוון שלא יכולה להיות טענה כזו [שכן האמונה אינה יחס פרופוזיציונלי], שאלתי מהי בעצם האמונה. מהו שאני אומר "אני מאמין באל".
קנר
אינני מקבל כלל ועיקר גישה הרואה באל את הכל. לכן לכתחילה לא יכול להתנהל בינינו שׂיח בענייני אמונה.
תוקן על ידי Or24 ב- 18/02/2011 14:25:12
נשלח ב-18/2/2011 14:21
כן אבל האל זה לא איזה יישות על טבעית, אלא הוא חי העולמים (וזה הכל מבחינתנו) ועל כן כל העולם תלוי בו.. זה כמו היחס בין הגוף והנשמה.. האם אלו שתי ישויות נפרדות? לא! כשאומרים שהנשמה מחיה הגוף הכוונה היא שבלי הנשמה אין בכלל קיום לגוף שהרי הוא גילויה וכמו שמובא בקניין תורה לרצי"ה:
"במציאות אין מקום לחילוק בין הגוף לנשמה, הואיל ושניהם אחוזים זה בזה. הגוף מתגלה בנשמה, והנשמה מתגלה בגוף. הגוף הוא בבחינת הנרתיק ובבחינת הגילוי של מה שיש בו, הגילוי של הנפש. יש רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, וכנגדם רמ"ח אברים ושס"ה גידים באדם. דבר זה אינו דרש, רמז או סוד, כי אם פשט לאמיתו. כל גופנו הוא גילו חיצוני לפנימיותנו".
נשלח ב-18/2/2011 14:24
אור
בכוונה הבאתי מקורות מכל גווני היהדות החל מפילוסופים (אבן עזרא) דרך רבנים ליטאים שמקושרים לקבלה כגון: משך חכמה והראי"ה קוק, וכלה במקובלים ( רמ"ק), כדי להראות לך שהרוב מסכימים לניתוח הזה.
תוקן על ידי kaner91 ב- 18/02/2011 14:25:02
נשלח ב-18/2/2011 14:31
אם אנו כבר מדברים על היהדות. הרמב"ם התנגד בכל תוקף להשקפה מעין זו.
אבל מכל מקום אין זה משנה עבורי אילו מסכימים עם כך ואילו אינם. אני אישית איני מסכים.
נשלח ב-18/2/2011 14:51
כשהרמב"ם דיבר בשלילת התארים הוא דיבר על עצמותו של האל ש"אפילו אינסוף אסור לקרותו" (הגר"א) אך אותו רמב"ם גם אמר שמכירים את הבורא ע"י הסתכלות בעולמו- שמשקף את גילויו שמתבטא בעולם אורגני בעל מגמה" מו"נ ח"א פרק עב: "דע כי זה הנמצא בכללו הוא איש אחד לא זולת" ושם ח"ב פרק י: " כי המציאות כולו איש אחד לא זולת.
וביסודי התורה:
במה יפרדו הצורות זו מזו והרי אינן גופין לפי שאינן שוין במציאותן אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חבירו והוא מצוי מכחו זה למעלה מזה והכל נמצאים מכחו של הקדוש ברוך הוא וטובו וזהו שרמז שלמה בחכמתו ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר.
זה שאמרנו למטה ממעלתו של חבירו אינה מעלת מקום כמו אדם שיושב למעלה מחבירו אלא כמו שאומרין בשני חכמים שאחד גדול מחבירו בחכמה שהוא למעלה ממעלתו של זה וכמו שאומרין בעילה שהיא למעלה מן העלול.
כל הנמצאים חוץ מן הבורא מצורה הראשונה עד יתוש קטן שיהיה בטבור הארץ הכל מכח אמתתו נמצאו ולפי שהוא יודע עצמו ומכיר גדולתו ותפארתו ואמתתו הוא יודע הכל ואין דבר נעלם ממנו.
הקב"ה מכיר אמתו ויודע אותה כמו שהיא ואינו יודע בדעה שהיא חוץ ממנו כמו שאנו יודעין שאין אנו ודעתנו אחד אבל הבורא יתברך הוא ודעתו וחייו אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה חוץ ממנו היו שם אלוהות הרבה הוא וחייו ודעתו ואין הדבר כן אלא אחד מכל צד ומכל פינה ובכל דרך ייחוד נמצאת אתה אומר הוא היודע והוא הידוע והוא הדעה עצמה הכל אחד ודבר זה אין כח בפה לאומרו ולא באוזן לשמעו ולא בלב האדם להכירו על בוריו ולפיכך אומר חי פרעה וחי נפשך ואין אומר חי ה' אלא חי ה' שאין הבורא וחייו שנים כמו חיי הגופים החיים או כחיי המלאכים לפיכך אינו מכיר הברואים ויודעם מחמת הברואים כמו שאנו יודעין אותם אלא מחמת עצמו ידעם לפיכך מפני שהוא יודע עצמו יודע הכל שהכל נסמך לו בהוייתו.
ובשירתו של ר' יהודה הלוי :" י-ה אנא אמצאך ואנא לא אמצאך, אתה טמיר ונעלם כבודך מלא עולם"