מילת יחס "של", האמנם?

חיבה למילה מסוימת היא ענין אישי - אין טעם לחפש מוסכמות בענינים אסתטיים. שפה מתפתחת, כמו שצויין כבר, ומילים חדשות נוצרות.

אולם, מכתב היד שֶׁלַמִּישְׁנָה לא ניתן ללמוד על השפה הרבה. יש בו כתיב מלא, למרות הניקוד, ומצד שני שגיאות כתיב, כגון פיקיח (במקום פיקח, או מוטב: פִּקֵּחַ).

השכן, הרי זו לא דוגמה יחידה, ולא רק במשנה, הלוא הראשונים היו רגילים לכתוב כן!

שבח, אין לי תלונות לא על הראשונים ולא על האחרונים, אולם אין כתב היד הזה יכול לשקף את לשון המשנה בענין הנדון באשכול זה.
מואדיב, אכן נראה שהניקוד הוסף מאוחר לכתיבה. אולם גם זה אינו משפיע על טענת פותח האשכול.

_________________

תלמוד בבלי מסכת שבת דף ב עמוד א

יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ, כיצד: העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים, פשט העני את ידו לפנים ונתן לתוך ידו של בעל הבית, או שנטל מתוכה והוציא - העני חייב ובעל הבית פטור. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני, או שנטל מתוכה והכניס - בעל הבית חייב והעני פטור. פשט העני את ידו לפנים ונטל בעל הבית מתוכה, או שנתן לתוכה והוציא - שניהם פטורין. פשט בעל הבית את ידו לחוץ ונטל העני מתוכה, או שנתן לתוכה והכניס - שניהם פטורין.

אם המילה "של" נפרדת מהמילה "עני" קשה: למה לא כתוב "העני" כמו בכל המשנה שבעה"ב והעני כתובים בה' הידיעה?

ואם המילה "של" מחוברת, יש לקרא זאת: לתוך ידו שֶלַעני. ואז ה' הידיעה כלולה בלמד.

_________________

אני ממליץ, אם עדיין לא עשיתי כן, על הפירוש של ספראי למשנה.

בחלק של שבת, מופיע הצילום הבא מכתב יד קאופמן, שאיני יכול להעתיק, אלא רק לדווח עליו.

בקטע "ידו של בעל הבית" יש צירוף של "שלבעל" יחד, והניקוד הוא ש סגולה, ל שואית, ב רפה! (בכל מקום הב הדגושה מופיעה דגושה).

וכן בפרק ששי (עמ' 207) בכתב יד קאופמן "בעיר שלזהב" עם ש סגולה, ל דגושה ופתוחה, ז דגושה וקמוצה.

בקטע "ידו שלעני" המילה השניה מנוקדת: ש סגולה, ל סגולה, ע קמוצה.

***
אין להוציא מכלל אפשרות שהופרדה המילה של מן המילה שאחריה שבה היתה דבוקה בהעתקות במשך הדורות וזה נעשה בלי שימת לב, מתוך הנחת המעתיק שהמילים נכתבו קרוב מדי זו לזו, בלי לדעת שבמקור הראשון היה אולי אחרת.

מואדיב

כמדומה שהרמב"ם דווקא הקפיד לחבר את ה"של" למה שאחריו, אבל איני זוכר כרגע דוגמא לזה. בדקתי בהשקעה של כמה דקות בפירוש הרמב"ם למסכת שבת מכתב יד (הופקינס/מכון בן צבי) ובעמ' 42-43 הנוסח "של ביצה ושל חרס" עם רווח, אבל לפי העתקת כתב היד יש שם איזה חסרון והמילה "של" מופיעה בסוף שורה ו"ביצה" בשורה הבאה.

אבל בעמ' 52-53 "עיר של זהב" בנפרד. (שורה 17).
***

יש ליתן את הדעת על המילה "בשל" במשמעות של "בגלל". מתי היא הופיעה? נראה שהיא התפתחות מ"של" ולכן היא יכלה להופיע רק לאחר שהמילה "של" החלה להופיע בפני עצמה.