למקדשך תוב...ושם נעבדך (לרמב"ם)

הרמב"ם במו"נ ח"ג פרק לב' כותב

...אמר: ואֹתו תעבֹדו, והדרך המפורסמת בעולם כולו, שהסכינו אליה באותם ימים, והפולחן הכללי שגדלנו עִמו, לא היה אלא להקריב מיני בעלי-חיים באותם מקדשים שהציבו בהן הצורות, ולהשתחוות להן, ולהקטיר קטורת לפניהן - היראים והסגפנים היו באותם ימים דווקא האנשים המתמסרים כליל לשֵרוּת אותם מקדשים העשׂויים לכוכבים, כפי שהסברנו - לא הצריכו חוכמתו יתעלה ועורמת-חסדו², הנראית בבירור בכל מה שברא, שיצווה עלינו לדחות את מיני דרכי פולחן אלה, לעזוב אותם ולבטלם, כי זה היה באותם ימים דבר שאין להעלות על הדעת¹² לקבלו בהתאם לטבע האדם אשר לעולם נוח לו במה שהסכּין אליו. הדבר היה דומה באותם ימים כאילו בימינו היה בא נביא הקורא לעבוד את האל והיה אומר: "האל ציווה עליכם שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תשוועו אליו בעת צרה. עבודתכם תהיה רק מחשבה בלי מעשׂה כלל"¹³.
לכן השאיר יתעלה את מיני העבודות האלה והעבירן מהיותן לנבראים ולדברים דמיוניים שאין להם מהות אמיתית, להיות לשמו יתעלה, וציוונו לעשׂותם לו יתעלה¹⁴. לכן ציווה לנו לבנות לו מקדש: ועשֹו לי מקדש (שמות כ"ה, 8), ושיהיה המזבח לשמו: מזבח אדמה תעשֹה לי (שם, כ', 21¹⁵), ושהקורבן יהיה לו: אדם כי יקריב מכם קרבן לה' (ויקרא א', 2)¹⁶, וההשתחוויה תהיה לו, וההקטרה תהיה לפניו. 

הוא ייחד כהנים לשֵרוּת המקדש ואמר: וכִהנו לי (שם, כ"ח, 41). התחייב בהכרח שתיקבענה להם זכויות שתגמולנה להם על התעסקותם בבית ובקורבנותיו. אלה זכויות הלויים והכהנים.
בעורמת-חסד² אלוהית זאת הושׂג שנמחה זכר עבודה זרה והתבסס היסוד הגדול האמיתי באמונתנו, והוא מציאות האלוה וייחודו. הנפשות לא נרתעו ולא חרדו מפני ביטול הפולחנים שהיו מורגלים אליהם ושלא הכירו פולחן זולתם¹⁷.

יודע אני שבהכרח תירתע נפשך בהרהור ראשון מעניין זה. זה יקשה עליך, ובלבבך תשאל אותי ותֹאמר לי: "כיצד יבואו ציוויים ואיסורים ומעשׂים גדולים ומפורטים מאוד, בזמנים קבועים, והם כולם בלתי מְכֻוָּנִים לעצמם, אלא למען דבר אחר, כאילו זאת תחבולה שחיבל האל לנו, כדי שישׂיג את כוונתו הראשונה. מה מונע אותו יתעלה לצוות עלינו את כוונתו הראשונה, ולתת לנו יכולת לקבל זאת, בלי צורך במה שטענת שהוא מבחינת הכוונה השנייה?"¹⁸ שמע אפוא את תשובתך אשר תסיר מלבך את החוֹלי הזה ויתגלה לך שמה שהעירותי לך אמת: לשון התורה מביאה פרשה הדומה לזאת ממש. והוא שנאמר: ולא נחם דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא [כי אמר אלהים פן יִנָּחֵם העם בראֹתם מלחמה ושבו מצרימה]. וַיַּסֵּב אלהים את העם דרך המדבר ים סוף (שמות י"ג, 17-18)¹⁹. כשם שהתעה אותם מדרך המלך, שהיתה מְכֻוֶּנֶת מראש, אל דרך אחרת - מתוך ציפייה למה שלפי הטבע לא היה ביכולת גופיהם - כדי שתתבצע הכוונה הראשונה, כן הטיל את המצוות שהזכרנו, בגלל ציפייה למה שעל-פי הטבע אין ביכולת נפשותיהם לקבלו, כדי שתתממש הכוונה הראשונה²⁰, שהיא השׂגתו יתעלה וזניחת עבודה זרה. כי כשם שאין מִטֶּבַע האדם שיתחנך על שֵרוּת של עבדות בחומר ובלבֵנים ובמה שדומה להם ואחרי-כן מייד ירחץ את ידיו מלכלוכם ויילחם בבת-אחת בילידי הענק (במדבר י"ג, 22, 28)²¹, כן אין זה מטבעו שיתחנך על מינים רבים מאוד של פולחן ומעשׂים שהתרגלו אליהם והנפשות הסכינו אליהם עד שנעשו כמושׂכל ראשון²², ויפסיק אותם בבת-אחת. וכשם שהאל הערים² להתעות אותם במדבר עד שיאזרו אומץ - שֶכֵּן ידוע שהחיים במדבר, כשהגוף פרוע ומלוכלך, מחייבים אומץ-לב, והיפוכם מחייב פחדנות, וגם נולדו אנשים שלא הורגלו לשעבוד והשפלה - וכל זאת היה על-פי ציוויים אלוהיים באמצעות משה רבנו: על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו, את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה (במדבר ט', 23)²³ - כן בא מכלול זה של מצוות בחסד אלוהי²⁴ כדי שיישארו עם מין העשׂייה שהיו מורגלים אליו, כדי שתיכון²⁵ האמונה אשר היא הכוונה הראשונה²⁶.
 
..אחזור אל מטרתי ואומַר: מכיוון שאופן זה של פולחן, כלומר הקורבנות, הוא מבחינת הכוונה השנייה ואילו תפילת הרשות, תפילת החובה³⁵ וכיוצא בהן ממעשׂי הפולחן קרובים יותר אל הכוונה הראשונה והכרחיים להשׂגתה, שׂם בין שני המינים הבדלה גדולה, כי מין זה של פולחן, כלומר הקרבת קורבנות, אף-על-פי שהוא לשמו יתעלה, לא הוטל עלינו כמו שהיה בראשונה, כלומר, שיוקרב בכל מקום ובכל זמן, ולא יוקם מקדש היכן שיזדמן, ולא יהיה המקריב מי שמזדמן, החפץ ימלא [את] ידו (מלכים א', י"ג, 33). אלא כל זה נאסר, והוא קבע את (הקרבת הקורבנות) בבית אחד: אל המקום אשר יבחר ה' (דברים י"ב, 26)³⁶, ולא יוקרב במקום אחר: פן תעלה עֹלֹתיך בכל מקום אשר תראה (שם, שם, 13). ולא יהיה כהן אלא (בעל) ייחושׂ מסוים. כל זאת להמעיט מין זה של פולחן ושלא יהיה ממנו אלא מה שלא הצריכה חוכמתו שיימנעו ממנו כליל. אבל תפילת הרשות ותפילת החובה³⁵ (אומרים) בכל מקום וכל מי שמזדמן. וכן הציצית, המזוזה³⁷, התפילין³⁸ ושאר העבודות הדומות להם³⁹.
בשל העניין הזה שגיליתי לך מרובה בספרי הנביאים התוכחה לאנשים על שהם אצים להקריב קורבנות, והובהר להם שאין הם המכוּון החשוב לעצמו, ושאין האל זקוק להם. שמואל אמר: החפץ לה' בעֹלות וזבחים כשמֹע בקול ה'? [הנה שמֹע מִזֶבַח טוב, להקשיב מֵחֵלֶב אילים] (שמואל א', ט"ו, 22). ישעיה אמר: למה לי רֹב זבחיכם, אמר ה' [שֹבעתי עֹלות אילים וחֵלב מריאים, ודם פרים וכבשֹים ועתודים לא חפצתי] (ישעיה א', 11). ירמיה אמר: כי לא דברתי את אבותיכם ולא צִוִיתים ביום הוצִיאִי⁴⁰ אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח. כי אם את הדבר הזה צִוִּיתי אותם לאמר: שמעו בקולי, והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם... (ירמיה ז', 22-23)⁴¹.
דברים אלה היו קשים לכל מי שראיתי את דבריו או שמעתי אותם. הם אומרים: "כיצד אומר ירמיה על האל שהוא לא צִיוָנוּ על דברי עולה וזבח בעוד רוב המצוות באו לזה דווקא?" כוונת הדברים היא מה שהבהרתי לך, כי הוא אמר: "הכוונה הראשונה היתה רק שתשׂיגו אותי, ולא תעבדו את זולתי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם. ציווי זה להקריב ולפנות אל הבית לא היה אלא לשם השׂגת יסוד זה ולמענו העברתי עבודות אלה לשמי, כדי שיימחו עקבות עבודה זרה, ויתבסס עיקרון ייחודי. ובאתם אתם וביטלתם תכלית זאת ונאחזתם במה שנעשׂה למענה, כי אתם הטלתם ספק במציאותי: כִחשו בה' ויאמרו לוא הוא (ירמיה ה', 12)⁴², ועבדתם עבודה זרה: וקטר לבעל, והלוך אחרי אלהים אחרים אשר לא ידעתם. ובאתם אל הבית הזה וגו'⁴³ והמשכתם לפנות אל היכל ה' ולהקריב קורבנות שלא הם היו מְכֻוָּנִים בכוונה הראשונה".




הרמב"ם מסביר שכוונת עבודת הקרבנות איננה מטרתית כמו שאר מצוות. אלא נסיבתית, כדי לעקור את פולחן עבודה זרה, בו היה העם מורגל.
לכן גם נאסרה עבודת הקרבנות שלא בבית המקדש, כדי שלא יהיו אצים כל היום להקריב קרבנות. כי לא זה המכוון החשוב. החשוב באמת הם שאר המצוות העיוניות והמעשיות.


בעקבות שיטתו, נשאלת השאלה.

1) האם בדורות כשלנו. בהם נעקרה עבודה זרה ופולחן פאגני, מעם ישראל, כליל. מדוע ממשיכים להתפלל על בנין בית המקדש, ועל חזרת עבודת הקרבנות?. צריכים להתפלל על גאולת העם.

2) הרמב"ם שכבר בדורו פשטה אמונת היחוד. האם הוא חשב שעבודת הקרבנות בבית המקדש נצרכת למשהו ?.
אולי אפילו היא מגרעת מערך העבודה המחשבתית והעיונית לאלוקים המופשט מכל דמיון לאדם, כפי שראה הרמב"ם את חובתו התכליתית של האדם.


שאלה נוספת.

מאחר שמעלת הכהנים הם בהיותם משמשים בבית האלוקים, וסיבת עבודתם ולא כל ישראל הוא כדי למעט את הפולחן (כך הוא כותב). מדוע היום שעיקר העבודה היא בעיון באלוקות ואין כלל עבודת ביהמ"ק. יש מעלה לכהנים על שאר חכמים ומעיינים?.

ירוחם
גם לשיטתך, הם מקריבים קרבנות?

ירוחם
האם קרבנות יועילו לשיטתך לעקור ע"ז כזו?

שותפי

נא ראה בדברי שיש שתי שכבות, שכבה של מצוות כבעלות תועלות אנושיות (כחינוך) ושכבה של לשמה

במורה הדגיש שכבה א (מלבד לקראת סופו) וביד שכבה ב