מותר האדם מן הבהמה

מובארך

סליחה שכתבתי בלי לבאר.

אדרבה, דבריך מיצו את הנקודה בצורה כה חדה עד שחשתי אי נעימות ולכן הבעתי שאלה שלא ברור אם יש לי עליה תשובה.

אני חוזר: האם ההבדל בין האדם לחיה הוא אך ורק בתיפקודים המוחיים השונים שיוצרים יחד את היכולות השכליות?

לא בדיוק. אינני נכנס כאן לגורמי השוני, שאלתי היא גם לדואליסטים ומוניסטים למחצה, וגם למוניסטים.

- האם היתרון השכילתי מעניק לנו יתרון או שמעלתו יוצא בחסרונו.

אני יוצא מתוך נקודת הנחה, שהגורם לבחירתו של אדם להיות במצב כלשהוא, הוא רמת הסיפוק וההנאה שהמצב הזה ייתן לו.

כל גורם אחר כמו:  'תועלת האנושות' 'התכלית הנרצית' 'מימוש הרצון האלוהי' וכו' וכו' הם רק אמצעיים לתכלית האנושית והיא הסיפוק האישי-אינדוודואלי. בראש ובתכלית מה שמעניין את האדם הוא מה יוצא לו אישית מבחירתו, גם אלטרואיזם ומסירת נפש הם דרכים למימוש אותן תכליתיות אישיות. במה שאדם רואה את הנרצה, הוא שואף אליו ואפילו מוכן למסור עצמו עבור מימוש אותו אידיאל. כשבעצם באותה מסירות והקרבה הוא מספק ומרצה את עצמו.

ממילא כשבאים חשבון מה יוצא לנו מ"המודעות העצמית" שאין כמותה לדיגוש החויות והסיפוקים שלנו [גם הנאות ומעשים אינטלקטואלים, אתיים, דתיים, אלוהיים, וכד', בסופו של דבר מתנקזים למילוי וסיפוק הרצונות והמאוויים האישיים]. מול הסתמיות וחוסר ההסתכלות הפנימית החייתית. צריך לקחת בחשבון את הרווח אל מול ההפסד. הרווח ברור החוויה האנושית גבוהה לאין ערוך מהחוויה החייתית, זאת בזכות אותה מודעות עצמית ופנימית בה ניחון האדם, ובזכות אפשרויות החקירה והידיעה הנרחבים [ושוב, מלווים באותה מודעות עצמית שמדגישה את הסיפוק האינטלקטואלי]. אך הם גם מעצימים את הסבל האנושי פי כמה מהסבל החייתי.

נשאלת השאלה, במה היינו בוחרים. האם וודאי שהמין האנושי הרוויח מדעתנותו?!.

דבריך מזכירים דעות מסויימות המוצגות בקהלת. גם שם יש תמיהה לגבי יתרון האדם על הבהמה. יש גם הנחת יסוד, לפחות באותו תת פרק שמביע את העמדה הזו, כי רק דבר שמתקיים לזמן רב, או לנצח, הוא בעל ערך. ולכן אם החלק החושב והמרגיש, הנשמה של האדם, סופו לגווע, כמו החיה, אז הוא חסר ערך אמיתי.

קיויתי שאוכל לסכם בקצרה מה מבדיל בין האדם לבעל החיים ולהבהיר במילים את האינטואיציות המחשבתיות שלנו (=סברות ראשוניות לפני בדיקה) במה אנו נבדלים ומה יתרוננו.

לצערי איני יכול להציע משנה סדורה. אך אולי אצביע על כמה נקודות. ואחרים ישלימו (או שאקבל פרספקטיבה ואוכל לסכם בעצמי). הרי זה פורום ולא רק מאמרים.

א. יש לנו בחירה חופשית. ניתן כמובן להתווכח על הנושא, אבל יש לנו מודעות של בחירה, של התאמצות, של התלבטות. האם לתת לאיש הזה הזקוק עכשו צדקה? האם להימנע מאלימות כלפי השני למרות שאני כועס? האם לעשות טוב או רע?

נניח שיש לנו בחירה, האם בברור היא מיטיבה עמנו? לבטים קשים המלווים ספיקות מהותיות, בנוסף לבחירות שגויות ומייסרות. עדיפות על בחירה ספונטנית?!
ב. כל מעשה ומעשה, כל הכרעה והכרעה, וכל רגע ורגע, הם בעלי חשיבות עצומה. זאת בלי קשר לשאלה אם יש עולם הבא ואם יש שם חיים נצחיים. גם רגע אחד ומעשה אחד הם בעלי ערך. (מי שרוצה יוכל למצוא כאן קצת לייבוביציאניות. אני סבור שזה לא רק זה).

חשיבות במה?! מעבר לחוויית הקיום האנושית יש בהם משהו נוסף?! ואם לא, מנין לנו שהשלווה החייתית לא מסיבה עונג קיומי שקול לחווית הקיום האנושית הגוררת עמה את עול החיים?!

אני מניח כמובן, שעצם הקיום החייתי מעניק הנאה לבעליהן, גם אם לא בדומה ממש לאדם.

ג. לא רק יכולתנו השכלית חשובה, אלא גם מה שאנו עושים בה. מה שאנו לומדים. מה שאנו חושבים. מה שאנו בונים ועושים. מה שאנו תורמים לאחרים.

מדוע זה חשוב מעבר למה שזה מסב לנו סיפוק?! אתה חושב שהיית נשאר פה ביקום לרגע אחד נוסף ללא אינסטינקט החיים הכ"כ מספק ומאתגר-מאשר?
ד. אין אנו חיים רק כיצורים בעולם, אלא כיצורים בעלי תודעה ובחירה בעולם שנברא בידי ה', ואיתו אנו עומדים בקשר, מה שמכנים "דיאלוג" (אפשר לטעון שזה יסוד בובריאני, אבל זה מתחיל הרבה קודם).

ודיאלוג זה מה נותן לנו מלבד סיפוק ואושר פנימיים ?!. האם אתה סבור שישנה "עבודה לשמה" ?!.

ועוד:

ניתן לראות את ההשוואה בין האדם לבין החיה כמפחיתה בערך האדם. אפשר לנסות למצוא הבדלים איכותיים, שהופכים את האדם ליותר בכל המובנים החשובים של "יותר" (ולא אנסה לפרטם אלא אסתמך על האינטואיציות המשותפות שלנו). אך אם תמצא שגם בעל החי יש לו מהם, אז אולי גם הוא בעל ערך? אולי כל יצור חי ובעל תודעה כבר חשוב וראוי לכבוד, ומה היה אומר על זה קאנט קשישא?

השאלה היא האם יש ערך כל שהוא לאדם, מעבר לערך האינדוודואלי של אושר אישי.

וזאת הכוונה האמיתית של כל האשכול הזה:

                                    "מה הערך האמיתי של החיים מלבד האושר והנהנתנות"?!

_________________