| נשלח ב-12/3/2011 22:33 |
|
| |
מותר האדם מן הבהמה
לפי תצפיות בבעלי חיים, חייהם מלאים הנאות ואתגרים, חייהם גדושים בעיסוקים אנרגטיים וחשבונות קיום לא פחות מאיתנו. רוב ימיהם עוברים עליהם בצורה די דומה לימי האדם, הם תרים אחרי מקורות מחיה ופרנסה, וכשמאתרים אותם מפעילים כישורים מגוונים כדי להסיגם, הנאתם מהארוחה ושאר חוויות החיים והרוגע הבא בעטים ממש מזכירים את המוכר לנו מעצמינו. חיי המשפחה והחברה שלהם גם מאתגרים ומענגים ממש בדומה לאדם. אפילו שיטות הממשל אצליהם שנויים במחלוקת בין דמוקרטיה לבין דיקטטורה בסגנונות שונות. מלחמות פרטיות וכלל טריטוריאליות מתרחשים שם במיליטנטיות ואסטרטגיה די דומה לאחיהם בני האדם.
אלא מאי, חסר להם קצת שכל תבוני. בו ניחונה חיית האדם. מחד, השכל מעניק אופציה לחוויות אינלקטואליות של חקירה והבנה, הוא מדגיש מאוד את עומקם ומשמעותם של החיים. הוא גם מספק לאדם מרחב פנטסיות דמיוניות ומספקות שהם תולדת הכרה מורכבת ודמיונית. הוא אף מעצים ומכפיל את הפקת ההנאות והריגושים, כי מלבד תחושת החוויה אנו נהנים מעצם ידיעת העובדה שאנו נהנים, והריגוש גובר ונוסק. אך מאידך אליה וקוץ בה, אותה כשרון הידיעה גם מעצימה ומעמיקה לעין ערוך את תחושות הצער והיגון בשעות קשות. אובדן ומחסור, תחרות והפסד, כשלונות אישיים וחברתיים, ושאר מרעין בישין, מקבלים משמעות תודעתית שגוררת מצבי נפש איומים ואומללים. היא גם צורבת בתודעה לזמן ממושך משקעים רעים ומזיקים. אותה הדגשה של משמעות בחיים, מדגישה גם את החלקים הפחות טובים של החיים. השכל גם מוליד מצוקות המיוחדות לכישוריו, כגון רגשות קנאה מייסרים, או ספיקות מנקרים, או חיבוטי נפש שמקורם בתודעתינו, וכידוע יוסיף דעת יוסיף מכאוב. לסיכום. השכל התבוני מעניק פלוסים לא יותר ממינוסים, האם חיי האדם עדיפים על צורות נמוכות יותר של חיים?! האם אין שכרינו בהפסדינו. השאלה היא: באם הבחירה הייתה בידינו, האם היינו בוחרים להיוולד דווקא אדם יותר מכל חיה אחרת?!
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/3/2011 22:40 |
|
| |
ראה מאמרו של מרק טווין, 'הפחותה בחיות' שהתפרסם בתכלת האחרון.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2011 08:12 |
|
| |
אני וחמורי נאכל באבוס אחד ? כך הגיב אדם הראשון אחרי החטא.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2011 08:23 |
|
| |
לפני התפילה אומרים שההבדל היחיד בין האדם לבהמה זה הנשמה שעתידה ליתן דו"ח, אולי השכל הזה שהזכרת הוא גם יכול לבחור בין לעשות טוב או רע ולכן נוצרנו בני אדם. האם שאלת מה נרוויח מזה???
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2011 10:43 |
|
| |
וכלמאמינים ומותר האדם מן הבהמה אין האדם הבהמי חושב שהוא מותר, אין הבדל. כמות זה כן מות זה. את הבהמה לפחות אוכלים יש בה תועלת מה שאין כן באדם הממלא את ראשו בשטויות שהוא ממציא חדשות לבקרים., כמו שזה שיודע סודות היה נוכח שאדם הראשון בכה,
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2011 15:32 |
|
| |
"ומותר האדם מן הבהמה אין". "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך".
|
|
|
|
| נשלח ב-13/3/2011 18:59 |
|
| |
שותפי סוד
טול איקון ירוק ביותר (=מחיאות כפים סוערות).
*** גמאל מובארך
האמנם אין הבדלים אחרים בין בעלי חיים לאדם?
איך אתה יודע?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2011 00:27 |
|
| |
הרב מימוני השאלה לא הייתה כחלק ממסע לאיחוד קהילות אנתרופוזואולוגיות.
העלתי כאן שאלה במטרה לעמוד על המעלות הקוגניטיביות והתנהגותיות האנושיות, ביחס לשאר בעלי חיים.
נדמה לי שתימצתתי את הנקודות בהם מחולקת התודעה וההכרה האנושית מהחייתית, בכך שהאדם המודע לעצמו ביחס לסביבתו וביחס לתחושותיו ומחשבותיו -עי"ז מתעצמת משמעות חייו, לטוב ופעמים לרע, ובכך שהאדם מסוגל לחקור ולדעת, -מוקנית לו עי"ז חוויה אינטלקטואלית אך גם יוסיף דעת פעמים רבות יוסיף מכאוב. בשאר ההתנהגויות [ללא המימד התודעתי] הם די דומים, כל אחד בסגנון המועדף עליו.
אם אתה יודע על עוד חילוקים קוגנטיביים או ביהייביורסטיים משמעותיים, אנא פרטם.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2011 07:35 |
|
| |
נראה מהתגובות שהחברים טרם קראו את מאמרו של מרק טווין שהפניתי אליו למעלה. הוא דן על פחיתות האדם, ובסוף הוא טוען שאמנם לאדם יש שכל אבל בשום דת גן עדן אינו מקום של תענוגות שכליים (הוא לא למד מו"נ)
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2011 08:26 |
|
| |
להיות צומח אתה לא לוקח בחשבון כנראה כי אין לו מורגשות, אבל למה אתה לא שואל אם בכלל כדאי להיות אולי לא כדאי בכלל שנהיה,
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2011 08:42 |
|
| |
מובארך
סליחה שכתבתי בלי לבאר.
אדרבה, דבריך מיצו את הנקודה בצורה כה חדה עד שחשתי אי נעימות ולכן הבעתי שאלה שלא ברור אם יש לי עליה תשובה.
אני חוזר: האם ההבדל בין האדם לחיה הוא אך ורק בתיפקודים המוחיים השונים שיוצרים יחד את היכולות השכליות?
דבריך מזכירים דעות מסויימות המוצגות בקהלת. גם שם יש תמיהה לגבי יתרון האדם על הבהמה. יש גם הנחת יסוד, לפחות באותו תת פרק שמביע את העמדה הזו, כי רק דבר שמתקיים לזמן רב, או לנצח, הוא בעל ערך. ולכן אם החלק החושב והמרגיש, הנשמה של האדם, סופו לגווע, כמו החיה, אז הוא חסר ערך אמיתי.
קיויתי שאוכל לסכם בקצרה מה מבדיל בין האדם לבעל החיים ולהבהיר במילים את האינטואיציות המחשבתיות שלנו (=סברות ראשוניות לפני בדיקה) במה אנו נבדלים ומה יתרוננו.
לצערי איני יכול להציע משנה סדורה. אך אולי אצביע על כמה נקודות. ואחרים ישלימו (או שאקבל פרספקטיבה ואוכל לסכם בעצמי). הרי זה פורום ולא רק מאמרים.
א. יש לנו בחירה חופשית. ניתן כמובן להתווכח על הנושא, אבל יש לנו מודעות של בחירה, של התאמצות, של התלבטות. האם לתת לאיש הזה הזקוק עכשו צדקה? האם להימנע מאלימות כלפי השני למרות שאני כועס? האם לעשות טוב או רע?
ב. כל מעשה ומעשה, כל הכרעה והכרעה, וכל רגע ורגע, הם בעלי חשיבות עצומה. זאת בלי קשר לשאלה אם יש עולם הבא ואם יש שם חיים נצחיים. גם רגע אחד ומעשה אחד הם בעלי ערך. (מי שרוצה יוכל למצוא כאן קצת לייבוביציאניות. אני סבור שזה לא רק זה).
ג. לא רק יכולתנו השכלית חשובה, אלא גם מה שאנו עושים בה. מה שאנו לומדים. מה שאנו חושבים. מה שאנו בונים ועושים. מה שאנו תורמים לאחרים.
ד. אין אנו חיים רק כיצורים בעולם, אלא כיצורים בעלי תודעה ובחירה בעולם שנברא בידי ה', ואיתו אנו עומדים בקשר, מה שמכנים "דיאלוג" (אפשר לטעון שזה יסוד בובריאני, אבל זה מתחיל הרבה קודם).
ועוד:
ניתן לראות את ההשוואה בין האדם לבין החיה כמפחיתה בערך האדם. אפשר לנסות למצוא הבדלים איכותיים, שהופכים את האדם ליותר בכל המובנים החשובים של "יותר" (ולא אנסה לפרטם אלא אסתמך על האינטואיציות המשותפות שלנו). אך אם תמצא שגם בעל החי יש לו מהם, אז אולי גם הוא בעל ערך? אולי כל יצור חי ובעל תודעה כבר חשוב וראוי לכבוד, ומה היה אומר על זה קאנט קשישא?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2011 09:38 |
|
| |
הרב מימוני
קהלת כותב- ומותר האדם מן הבהמה - אין ולא מן החיה- יש חיות פיקחות אין בהמות פיקחות. וההבדל גדול.
אבל הדרש הנכון הוא ומותר האדם מן הבהמה הוא האין האדם יכול ויודע להגיד לא ליצריו- ליצר האכילה ויצר המין. הבהמה אינה יודעת
|
|
|
|
| נשלח ב-14/3/2011 15:20 |
|
| |
כבוד הרב מיימוני מובארך
סליחה שכתבתי בלי לבאר.
אדרבה, דבריך מיצו את הנקודה בצורה כה חדה עד שחשתי אי נעימות ולכן הבעתי שאלה שלא ברור אם יש לי עליה תשובה.
אני חוזר: האם ההבדל בין האדם לחיה הוא אך ורק בתיפקודים המוחיים השונים שיוצרים יחד את היכולות השכליות? לא בדיוק. אינני נכנס כאן לגורמי השוני, שאלתי היא גם לדואליסטים ומוניסטים למחצה, וגם למוניסטים. - האם היתרון השכילתי מעניק לנו יתרון או שמעלתו יוצא בחסרונו. אני יוצא מתוך נקודת הנחה, שהגורם לבחירתו של אדם להיות במצב כלשהוא, הוא רמת הסיפוק וההנאה שהמצב הזה ייתן לו. כל גורם אחר כמו: 'תועלת האנושות' 'התכלית הנרצית' 'מימוש הרצון האלוהי' וכו' וכו' הם רק אמצעיים לתכלית האנושית והיא הסיפוק האישי-אינדוודואלי. בראש ובתכלית מה שמעניין את האדם הוא מה יוצא לו אישית מבחירתו, גם אלטרואיזם ומסירת נפש הם דרכים למימוש אותן תכליתיות אישיות. במה שאדם רואה את הנרצה, הוא שואף אליו ואפילו מוכן למסור עצמו עבור מימוש אותו אידיאל. כשבעצם באותה מסירות והקרבה הוא מספק ומרצה את עצמו. ממילא כשבאים חשבון מה יוצא לנו מ"המודעות העצמית" שאין כמותה לדיגוש החויות והסיפוקים שלנו [גם הנאות ומעשים אינטלקטואלים, אתיים, דתיים, אלוהיים, וכד', בסופו של דבר מתנקזים למילוי וסיפוק הרצונות והמאוויים האישיים]. מול הסתמיות וחוסר ההסתכלות הפנימית החייתית. צריך לקחת בחשבון את הרווח אל מול ההפסד. הרווח ברור החוויה האנושית גבוהה לאין ערוך מהחוויה החייתית, זאת בזכות אותה מודעות עצמית ופנימית בה ניחון האדם, ובזכות אפשרויות החקירה והידיעה הנרחבים [ושוב, מלווים באותה מודעות עצמית שמדגישה את הסיפוק האינטלקטואלי]. אך הם גם מעצימים את הסבל האנושי פי כמה מהסבל החייתי. נשאלת השאלה, במה היינו בוחרים. האם וודאי שהמין האנושי הרוויח מדעתנותו?!. דבריך מזכירים דעות מסויימות המוצגות בקהלת. גם שם יש תמיהה לגבי יתרון האדם על הבהמה. יש גם הנחת יסוד, לפחות באותו תת פרק שמביע את העמדה הזו, כי רק דבר שמתקיים לזמן רב, או לנצח, הוא בעל ערך. ולכן אם החלק החושב והמרגיש, הנשמה של האדם, סופו לגווע, כמו החיה, אז הוא חסר ערך אמיתי.
קיויתי שאוכל לסכם בקצרה מה מבדיל בין האדם לבעל החיים ולהבהיר במילים את האינטואיציות המחשבתיות שלנו (=סברות ראשוניות לפני בדיקה) במה אנו נבדלים ומה יתרוננו.
לצערי איני יכול להציע משנה סדורה. אך אולי אצביע על כמה נקודות. ואחרים ישלימו (או שאקבל פרספקטיבה ואוכל לסכם בעצמי). הרי זה פורום ולא רק מאמרים.
א. יש לנו בחירה חופשית. ניתן כמובן להתווכח על הנושא, אבל יש לנו מודעות של בחירה, של התאמצות, של התלבטות. האם לתת לאיש הזה הזקוק עכשו צדקה? האם להימנע מאלימות כלפי השני למרות שאני כועס? האם לעשות טוב או רע? נניח שיש לנו בחירה, האם בברור היא מיטיבה עמנו? לבטים קשים המלווים ספיקות מהותיות, בנוסף לבחירות שגויות ומייסרות. עדיפות על בחירה ספונטנית?! ב. כל מעשה ומעשה, כל הכרעה והכרעה, וכל רגע ורגע, הם בעלי חשיבות עצומה. זאת בלי קשר לשאלה אם יש עולם הבא ואם יש שם חיים נצחיים. גם רגע אחד ומעשה אחד הם בעלי ערך. (מי שרוצה יוכל למצוא כאן קצת לייבוביציאניות. אני סבור שזה לא רק זה). חשיבות במה?! מעבר לחוויית הקיום האנושית יש בהם משהו נוסף?! ואם לא, מנין לנו שהשלווה החייתית לא מסיבה עונג קיומי שקול לחווית הקיום האנושית הגוררת עמה את עול החיים?! אני מניח כמובן, שעצם הקיום החייתי מעניק הנאה לבעליהן, גם אם לא בדומה ממש לאדם. ג. לא רק יכולתנו השכלית חשובה, אלא גם מה שאנו עושים בה. מה שאנו לומדים. מה שאנו חושבים. מה שאנו בונים ועושים. מה שאנו תורמים לאחרים. מדוע זה חשוב מעבר למה שזה מסב לנו סיפוק?! אתה חושב שהיית נשאר פה ביקום לרגע אחד נוסף ללא אינסטינקט החיים הכ"כ מספק ומאתגר-מאשר? ד. אין אנו חיים רק כיצורים בעולם, אלא כיצורים בעלי תודעה ובחירה בעולם שנברא בידי ה', ואיתו אנו עומדים בקשר, מה שמכנים "דיאלוג" (אפשר לטעון שזה יסוד בובריאני, אבל זה מתחיל הרבה קודם). ודיאלוג זה מה נותן לנו מלבד סיפוק ואושר פנימיים ?!. האם אתה סבור שישנה "עבודה לשמה" ?!. ועוד:
ניתן לראות את ההשוואה בין האדם לבין החיה כמפחיתה בערך האדם. אפשר לנסות למצוא הבדלים איכותיים, שהופכים את האדם ליותר בכל המובנים החשובים של "יותר" (ולא אנסה לפרטם אלא אסתמך על האינטואיציות המשותפות שלנו). אך אם תמצא שגם בעל החי יש לו מהם, אז אולי גם הוא בעל ערך? אולי כל יצור חי ובעל תודעה כבר חשוב וראוי לכבוד, ומה היה אומר על זה קאנט קשישא? השאלה היא האם יש ערך כל שהוא לאדם, מעבר לערך האינדוודואלי של אושר אישי. וזאת הכוונה האמיתית של כל האשכול הזה:
"מה הערך האמיתי של החיים מלבד האושר והנהנתנות"?! _________________ שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו אני חייב לציין שדיאלוג איתך במיוחד [כמו עם רבים נפלאים פה] מסיבה הנאה וסיפוק גדולים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2011 14:43 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2011 16:14 |
|
| |
וכסטייה קלה מהנושא המרכזי: לא מזמן, בעקבות מספר קורסים שלקחתי בהם חלק, ובעקבות מחקרים שנחשפתי אליהם אמרתי לאשתי שנראה לי שלא רחוק היום בו אנו נצטרך לשקול בכובד ראש את מעמד ה'זכויות' שמגיעות לבעלי חיים מסויימים: כבר ידוע למשל, ששימפנזים וגורילות מגיעים לדרגת התפתחות קוגנטיבית של ילד בן שלש ארבע שנים (לא לתפוס אותי על הגיל המדוייק). עד כמה שאנו מסוגלים לדעת הם חווים רגשות, שמחה, אהבה, קנאה מצוקה. ואם לילד בן ארבע צריך לדאוג לתנאים בסיסיים- למה לא לדאוג שלקופים יישאר ביתם הטבעי?
(ורק להסיר ספק: אני נהנה לאכול עוף בשבת, ואיזה סטייק טוב מדי פעם. אבל זה לא סותר את הצורך להרהר במעשינו)
|
|
|
|
| נשלח ב-15/3/2011 16:19 |
|
| |
עיין חזון הצמחונות והשלום.
|
|
|
|
|