בין ה"מוח" ל"אבן"

אני יודע שהתשובה הפשוטה שתענו לי,
שבמוח יש כל כך הרבה תאים. תאי העברה, תאים חשמליים ועוד.

אבל אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאין בכלל אלא מה שיש בפרט.
ואין בשום דבר אחר בעולם תופעה כזאת ששילוב של פרטים יוצרת דבר חדש לגמרי.
היה לנו את הכוח האלקטרו מגנטי, שהיום ידוע שהוא נמצא בכל חלקיק, ורק צריך מערכות פרטים כדי להשתמש בו.
ואילו במוח יש רק תאים כימיים, ושילוב ביניהם יוצר תופעה לא ידועה בכלל של מחשבה והרגשה.
די נראה לומר שכבר ברמה החלקיקית מונח כבר הפוטנציאל של ההרגשות והמחשבות האלו. אחרת איך מהמון חלקיקים שאין בהם כל מחשבה ורגש, יוצאת תופעה כזאת משונה.

אולי גם תנסו לענות,
ש"מחשב" הוא רק חלקיקי סיליקון ומתכת פלסטית, ותראה איזה ביצועים מחודשים יש לו.
אבל זה בכלל לא דומה ל"מוח". חלקיקי המחשב לא מרגישים ולא חושבים, הם רק מאפסנים צורות חשמליים שונים ויוצרים ביניהם קשרים חישוביים.
אין ל"מחשב" מחשבות או הרגשות אישיות. שום "מחשב" מעולם לא אהב או שנא או הרגיש שהוא עצמו חושב או הרגיש נזכר שהוא צריך לעשות משהו. המחשב הוא רק מיקרו-מאכסן ומיקרו-מבצע פיסי.
משא"כ המוח הכימי של החי הוא מרגיש וחושב לעצמו. וזה תופעה מחודשת לגמרי שאין בנמצא בחומר הגשמי-פיסי.

אולי אני ייתן דוגמה שמסבירה את השאלה.

אם ניקח חומרים כימיים כמו חלבונים, סוכרים, ושאר מרכיבי תאים. ונבנה מהם תאים באופן מלאכותי, אח"כ נקשר במבנה מלאכותי את אותם התאים כדי שיהיו דומים בדיוק במבנה הפרטי והכללי ל"מוח". צריך להיות שלמבנה המלאכותי הזה יהיו הרגשות ומחשבות אישיות, כי מה הוא שונה מכל "מוח" טבעי אחר.

נשאלת השאלה, מאיפה נכנסה התופעה הנפשית הזאת, אם היא לא היתה בכלל מקודם, בשום רמת פרט.

אולי אני יוסיף קצת לשאלה,
הרי ידוע שיש שאומרים שלמחשבה של הבן אדם, יש "מושכלות ראשונית" שעל פיהם הוא חושב ומבין את מה שהוא מקבל מהחוץ.

איפה ה"מושכלות הראשונות" האלו היו כשהמוח היה רק חלקיקים כימיים מפורדים. הם הרי לא חלקים פיסיים, הם חלקים הגיוניים.
אפשר לומר שבכל חלקיק כימי היה חלקיק הגיון?

אולי אני ייתן עוד דוגמה,

אדם שמת, וכבר הפך לגזי אמוניה ופחמן דו תחמוצתי, ושאר מינרלים וחומרים כימיים.
אם נאסוף את אותם חלקיקים שהיו מרכיבי גופו והתפזרו בכל העולם, ושוב נרכיב מהם את מוחו, האם הוא ירגיש את אותם הרגשות ומחשבות וזכרונות שהיו לאותו אדם שמת, או שיהיה פה אדם חדש עם מחשבות ורגשות חדשות.

או שאלה דומה,
הרי המוח של אדם זהה למוח של כל אדם אחר, אותם סוגים של מרכיבים כימיים ואותו מבנה. איך זה שכל אחד מרגיש וחושב רק את המחשבות וההרגשות האישיות שלו, ולא של חברו. האם לכל חלקיק יש נפשיות אחרת?

אפשר גם להוסיף שאלה דומה,

המחשבות וההרגשות שלי היום, שהם זוכרים את ההרגשות והמחשבות שלי מאתמול ומשלשום וקודם לכן, האם זה אותו נפש שמתמשכת,
או שהנפש היא רק הנפש שיש באותו רגע, אלא שבדומה ל"מחשב" היא עכשיו עושה שימוש במה שמאוכסן בתאי המוח. והנפש החושבת והמרגישה מחולקת לגמרי מתאי הזכרון של המחשבות וההרגשות שהיו כבר, והיא רק עושה בהם בכל הווה של זמן, שימוש בזכר העבר. כאילו שהיא קוראת סיפור על מה שהיה עם מישהו אחר.

יש לי,
אתה מעורר שאלה ארוכה ורחבה מיני ים. אבל נקודת המוצא שלך היא ההנחה שאין בכלל אלא מה שיש בפרט, כדין 'כלל ופרט'. אבל הנחה זו אינה נכונה, או לפחות לא הכרחית, שהרי קי"ל במידת 'פרט וכלל' - נמצא הכלל מוסף על הפרט. ואפילו מידת 'כלל ופרט וכלל' הירא רק כעין הפרט ולא אלא מה שבפרט. ודוק היטב, כי זה לא רק חידוד.
הפילוסוף ג'ון סרל הביא לכך דוגמא (אגב, זה נעשה במסגרת דיון על מוח ונפש): התכונה של נוזליות מאפיינת צבר של מולקולות. אבל כל מולקולת מים אינה נוזלית בשום מובן שהוא. זוהי תכונה של הקולקטיב שאינה קיימת בפרטים שמרכיבים אותו. גם דמוקרטיה היא תכונה של מדינה, אבל לא של אף אחד מהפרטים המרכיבים אותה. זוהי התופעה שמכונה בדיונים בני ימינו 'אמרגנטיות', והדיונים בסוגיית הרוח והחומר נסובים בעיקר סביבה (לענ"ד שלא בצדק, כל הדיונים הללו מניחים שגם אם יש נפש היא אינה אלא תכונה אמרגנטית של מכלול ביולוגי - כלומר שהיא יוצאת באופן טבעי מהביולוגיה או אפילו הפיסיקה כאשר יוצרים את המכלולים הנכונים. ואנוכי הקטן חושב לא כך, אלא שמדובר בסובסטנציה שונה).
לכן דומני שהניסוח שלך לשאלת המטריאליזם אינו נכון. יש מקום לדון האם יש באדם משהו מעבר לפיסיקה וכימיה או לא. אבל אין צורך להיכנס לשאלה האם יש את זה בכל מולקולה או לא. זה לא ממש חשוב לעצם העניין.

מדאברהם,
אולי זה לא חשוב לך, אבל לי זה חשוב.
(ב"אין בכלל אלא מה שיש בפרט", לא רמזתי לכללים של דרשנות המקראות. שם הכללים הם לא עובדתיים).


הבאת שתי דוגמאות שלא קשורות לשאלה שלי.

כל תרכובת היא בעלת תכונות שונות ממרכיביה, וכל מולקולה היא בעלת תכונות שונות מפרודות האטומים, וכל אטום הוא בעל תכונות שונות מחלקיקי האטום שלו.

גם תכונות של רבים שונים מתכונות של הפרט.

אבל בפוטנציאל של הפרטים והפרודות אפשר כבר להבין את היציאה אל הפועל של תכונות הכלל (בהניח חוקי טבע או חוקי התנהגות). כל פרט מוסיף את החלק שלו למערכת הכללית שתכונותיה הם חיבור כל תכונות הפרט.

מה שאין כן כאן. אם לא תניח בכל פרט כימי פוטנציאל נפשי, לא תוכל להסביר את היווצרותה של תופעות נפשיות ע"י מערכת כימית כל שהיא.

רדףהשיג,
מה שתי שאלות נפרדות. הבאתי כאן חלק מן השאלות שקשים לי בהבנה של הנפש.