אני חושב שכל אדם מאמין...

וגם אנשים בדרך כלל ממשיכים את אורח החיים שהם חונכו אליו בין אם זה חרדים או חילונים
ומוצאים הצדקה לדרך החיים הזאת כי כך נוח להמשיך ולחיות.
ולכן כל דיבורי האני מאמין ואני לא מאמין הם כצפצוף הזרזיר.

ברבאבא

אני מסכים איתך שיש לכל אחד קצת פחדים שעל הצד שהתורה אמת ואתה רואה את כל האסונות האלו מסביב, אולי יש איזה רבון של העולם שמושך בחוטים, בלי שנבין למה,


אבל אני לא מסכים שכולם מאמינים, איש כמוני לא מאמין לכלום אני חי בספק אולי כן אולי לא, ואיש כמו ת'פרזנד או מוברק או עץ נטוע ואני כבר לא זוכר מי היה שם עוד, הסבירו בצורה פילוסופית שלא יודע אם היא מאה אחוז, אבל מהדברים שלהם היה נראה שהם משוכנעים שהם צודקים אז לא קוראים לזה אמונה קוראים לזה הם מבינים את מה שהם טוענים, זה לא אמונה זה הבנה,

בא5

ברוך הבא אל הפורום!

העלית שאלה מאד מעניינת. האם כולנו בעצם רק מאמינים?

זו שאלה שיש לדון בה בכמה רמות. אחרת אפשר להתבלבל. אנסה להסביר בקיצור:

א. מה זו אמונה? אנו משתמשים במילה הזו בכל מיני צורות. אחת מהן, וזו גם המשמעות שאליה כיוונת, היא אמונה בניגוד לידיעה.

ידיעה היא אמונה שהאדם מחזיק בה, אך זו לא סתם אמונה, כי יש אמונות נכונות ויש לא נכונות. זו אמונה אמיתית. ויותר מכך, האדם יכול לנמק ולהצדיק את אמונתו.

ב. לפי זה, האם באמת אנו "רק" מאמינים?

הבה ונבדוק את הדוגמאות שלך.

1. יש מי שמאמין שיש אלקים.

2. יש מי שמאמין שאין אלקים.

3. יש מי שמאמין שהוא פוגש עכשו את חברו ראובן, הניצב לידו.

אם נחשוב לרגע, נוכל להווכח שאין המשפט 3 דומה לשני קודמיו.

אמחיש זאת על ידי דוגמא מהחיים. נניח ששנינו עומדים יחד ליד חברנו המשותף ראובן. עכשו אני שואל אותך: האם זה ראובן? אתה עונה לי: כן, ודאי. ואני שואל אותך: אתה יודע זאת או רק מאמין בזה?

התשובה הנכונה, אם יש כזו, היא שאתה יודע שזה ראובן. (יתכן שאם יש לראובן אח תאום זהה, תוכל להסתפק ולומר: באמת איני יודע, אני רק משער, או מאמין). אם תאמר רק: אני מאמין, לא יודע, אוכל לשער שאתה אינך מכיר מספיק את האבחנה בין ידיעה לאמונה כפי שהסברתיה קודם.

לכן זה לא נכון שאנו רק מאמינים בדברים.

על זה יש להוסיף ולדון בשתי נקודות שאסמן באותיות ג ו-ד.

ג. בתולדות הפילוסופיה יש גישה שנקראת "ספקנות". הדוגלים בה טענו, כמו שטענת אתה, ששום דבר אינו ניתן לידיעה. 

זו גישה מעניינת מאד, אבל בחיי יום יום אין אנו חיים לפיה. ניתן לשאול איך יודעים שהשמש תזרח מחר בבוקר (שאלת האינדוקציה של יום), איך אני יודע שאיני חולם עכשו (שאלתו של דקארט), והאם אני יכול להיות בטוח בכך שאני לפחות קיים (שוב דקארט). אבל אלו שאלות מעניינות במידה שהן מאלצות אותנו לנתח מה נקרא אצלנו "ידיעה".

אז אם אנו רוצים לגשת למדע ולחיים עם גישה ספקנית, למה לא. אבל כדאי שנזכור שאז אנו סותרים את עצמנו בין מה שאנו עושים ומתכננים לבין מה שאנו עוסקים בו בשיעור פילוסופיה. (אבל מה רע בסתירות? גם זה נושא לבירור).

ד. ומה לגבי אלקים? הדיון על מציאותו של אלוקים הוא כבר מסובך בהרבה. אפשר להסתפק במציאותו של ראובן, או כל דבר בעולם, אבל אפשר לבחון זאת במבחן הכי פשוט שאנו מכירים: להסתכל ולראות ואפילו למשש בידים (כמובן זה לא עוזר למציאותם של אלקטרונים, למשל, אבל הבה נתעלם משאלת קיומם של ישים המוכרים בתיאוריות מדעיות).

את אלוקים בדרך כלל איננו פוגשים ואם אנו חווים אותו זה לא בראיה.

מצד שני, יש לנו עדויות רבות על קיומו. מתוך הדיאלוג (=דו שיח) שאנו מנהלים איתו בתפילה, מתוך ההשגחה שלו שאנו חווים (נסים, שכר ועונש), מתוך ההיסטוריה (אנו יודעים שהוא נתן לנו את תורתו).

אך על כל ההוכחות האלו ניתן להתווכח, ואכן מתווכחים. גם בפורום שלנו. כנגד מי שחווה את הדיאלוג של התפילה אפשר לטעון שזו רק אשליה פסיכולוגית. כנגד האמונה בהשגחה אפשר לטעון שזו רק פרשנות ולא עובדה. כנגד הטענות ההיסטוריות אפשר לטעון שהוכחות היסטוריות הן קלושות ומסופקות מטבען, במיוחד ככל שעובר זמן רב, מאות ואלפי שנים, מאז היה האירוע המכונן.

לכן ההכרעה בשאלה אם יש אלוקים או לא, ואם הוא נתן תורה או לא, היא פחות חד משמעית. ולכן, כפי שכתבת בתחילת דבריך, יש מי שמאמין שיש אלוקים, ויש מי שמאמין שלא, ויש מי שמכריז על ספקנות. אך כדאי לזכור שיש כאלו שיש להם הוכחות והם מרוצים מן ההוכחות האלו, ולכן הם טוענים שהם גם יודעים שיש אלוקים. אולי כדאי ללמוד את הנושא הזה עוד ולזכות לדעת שיש אלוקים?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

"אך כדאי לזכור שיש כאלו שיש להם הוכחות והם מרוצים מן ההוכחות האלו, ולכן הם טוענים שהם גם יודעים שיש אלוקים"
 
למיימוני

אולי תפרט מהן ההוכחות הללו.