פסקה נבואה כאליבי

האם הטיעון שצריך בית דין גדול בחכמה ובמנין הוא לא אליבי?

הנבואה פסקה וזאת עובדה צריך לזכור ששאול המלך הלך לשמואל כדי לחפש אתונות שאבדו לאביו
כלומר אפילו על דברים הכי פשוטים וארציים היו נעזרים בנביא.
הנבואה בימי בית ראשון ולפניו הייתה מחזה שכיח והקשר עם ה' היה טבעי ופשוט.
רק לאחר שראו שאין אפשרות להתמודד עם המשיכה לאמונה אסורה עבודה זרה
החליטו שעדיף לוותר על ההשתוקקות הטבעית לאמונה שגרמה לעבודה זרה
וחורבן בית ראשון למרות שזה היה כרוך באובדן הנבואה.

דייר
חכם עדיף מנביא?

אתה משווה את שמואל הנביא לאיזה בבא בובה של ימינו??????
הנבואה הייתה חזון נפרץ היו בני הנביאים היו בתי מדרש לנבואה זה היה מקובל לחלוטין
הרי כל התורה כולה היא דיבור וציווי בין ה' לנביאים אז להשוות את זה לשטויות של ימינו 
לא שייך בכלל.

ייתכן

במידה שהבנתי את הודעתך, אתה בא לטעון כי הנבואה נועדה להוכיח שיש אלקים והוא בוחר בנביאים מסויימים ומתגלה אליהם ועושה להם נסים, כלומר אירועים החורגים מכלל חוקי הטבע.

היתה התחרות בין נביאי אמת לנביאי שקר בשם ה' וביניהם לבין נביאי הבעל ושאר האלילים.

ורק משעה שהחלו בני אדם להחכים ולא להאמין להעמדת פנים, אז נעלמה הנבואה כי כבר אי אפשר היה לרמות את הבריות.

האם זה מה שאתה רוצה לטעון?

אם כן, אז סבורני שאני חלוק עליך בדברים הרבה.

ולא עוד, אלא שהמקורות ההיסטוריים והמחקר במדעי הדתות, על כל גווניו (סוציולוגיה, פסיכולוגיה, מחקר השוואתי) עשויים להראות שהתיאוריה שסיכמתי לעיל היא שטחית ולא מדוייקת.

אחלק את הנקודות המרכזיות לדעתי לפי פסקאות.

א. חוקי טבע וחריגים. כמדומה שהיה זה רוזנצוויג שהצביע על כך שהרעיון של "חוקי טבע" היה נזיל בהרבה בימי האמונות האליליות מאשר בימינו. בעולם שבו הכל נקבע על פי אלילים (שהם אמנם כפופים כנראה לגזירת גורל), כל דבר יכול להשתנות. הויכוח בין משה לפרעה לא היה על נכונות הנבואה מול כפירה במה שמחוץ לטבע אלא בין אמונה בא-לוהי היהודים הטרצנדנטי והיחיד לבין אלילים רבים שכל אחד שולט בשטחו.

ב. האם הנבואה שימשה כהוכחה להתגלות? גם, ודאי שגם כן. אבל לא רק. שומה עלינו להגדיר מי נכנס בגדרם של נביאים, באיזו תקופה מדובר, ואז אפשר לנתח את הטקסטים שנותרו לנו ולנסות לעמוד על משמעותם ועל התפקיד שמילא הנביא.

יש נביאים שהוכיחו את העם וקראו לו לחזור בתשובה. מסתבר שחלק ממפעלם היה לשכנע את העם שרק ה' הוא האלקים והשאר שווא והבל. כך היה בניסוי המפורסם של אליהו. אבל הנביאים קראו גם להתנהגות שאנו קוראים היום "מוסרית", לשמירה על היושר והצדק, ואפילו לשמירת השבת.

אלו היו חלק מן הנביאים. האם בכך התמצה תפקידם? מה היה, למשל, תפקידו של נתן הנביא בחצר דוד המלך? איני יודע מה התשובה לכך. אנו מכירים את מעורבותו בהכתרת שלמה, ושם הוא ממלא תפקיד של יועץ חכם ולא של נביא בשם ה'. מצד שני, בפרשת בת שבע הוא מוכיח את המלך בלא פחד ודוד נכנע לפניו ולפני נבואת הזעם שלו בשם ה'.

ג. בנבואה, כמסתבר, יש צדדים רבים. יש תוכן ויש צורה. יש אדם שמקבל אותה, ואיננו יודעים מה היו התנאים לבחירתו. לרמב"ם היתה שיטה משלו, לפיה הנביא הוצרך למעלות חכמה ופילוסופיה. הכתובים אינם מצדיקים את הפרשנות הזו. יתכן שנביאים ותלמידיהם (=בני הנביאים) עשו הכנות, למדו ותירגלו כדי להכניס את עצמם למצב אקסטטי. יש קצת הצדקה לטענה כזו במקרא. יש גם תיאור של הכנה לנבואה על ידי שמיעת מוזיקה. אולם יש נביאים שדומה שהנבואה כפתה עצמה עליהם בלי שכלל ייחלו לה.

הנבואה מוצגת בכתובים כסדרת אמירות שה' משמיע לנביא, אלא שאין אנו יודעים אם הנביא שומע אותה באזניו "מבחוץ" או שמדובר בחוויה פנימית. הרמב"ם סבר שמדובר בחויה פנימית, ובדבר זה אנו, בני הדור שהורגל במחקר המיסטיקה, נוטים להסכים עמו. כך סבור גם אני. אבל הכתובים כשלעצמם ניתנים להתפרש גם יותר ב"פשטות". וכי יד ה' תקצר.

ה' גם מראה מראות לנביא, ואין אנו יודעים אם ירמיהו, שרואה סיר נפוח וה' מבאר לו את משמעות הנבואה אודות העתיד לבוא, וכן מקל של שקד - אם ירמיהו ראה את שני הדברים האלו והם עוררו אצלו את הנבואה, או שגם הם היו מראה שה' שלח לו, "מבפנים" או "מבחוץ".

ד. יוצאי דופן הם דיווחים על עולמות עליונים, מלאכים ורקיעים. דוגמאות בודדות לפנינו בישעיה וביחזקאל. דוגמאות אלו הקסימו בדורות הבאים את רודפי החויות למיניהם שעשו מהן עיקר. כמובן, יכול אדם לטעון שזה עיקר בנבואה וזו שאלה של פרשנות מה בעינינו יהיה עיקר הנבואה, המסר או המחזות.

ה. גילויים משמים מדווחים גם בדורות הבאים. חז"ל ייחסו לדברים המופיעים בספר דניאל מעמד נחות של "איש חמודות" שאינו נביא. הם גם מספרים לנו על קול ששמע הכהן הגדול ועל גילויים של בת קול. אין אנו יודעים אם זה משל, המתאר הסכמה בין החכמים, או קול שנשמע באוזן הפנימית ומתאר חויה, או שמדובר באמת בנס של קול שנשמע באזנים.

ו. לפי מה הכריעו חז"ל שעידן הנבואה חלף? בשאלה מעניינת זו עוסק אורבך בהרחבה, ולצערי איני יכול לסכם את דבריו כרגע. מבין האפשרויות: שינוי תרבותי, איבוד הזכות שבשלה נשלחו נביאים, שינוי עבודת העם בעולם בשל שינויים שונים, כמו גלויות ושיבה מהן, ואפילו עימות בין חכמים לנביאים המתנבאים בשם ה'. נבואה הוא כוח שפורץ את מערכת החוק, ומסיבה זו הוא מסוכן.

ז. ייראה לי שלטעון שבני אדם החכימו ולכן לא האמינו להצגות מבויימות זו טענה שטחית במקצת. ודאי שהיו אנשים שמיהרו להאמין לכל סיפור בדים. עד היום יש בינינו כאלו. וצא ובדוק באינטרנט ואפילו בפורומים סמוכים בהייד פארק ותגלה כמותם. אז מדוע באמת תם עידן הנבואה? מדוע ה' אינו מדבר עוד אלינו?

ח. אפשרות מעניינת היא שאנו מפרשים אחרת את קול ה'. יתכן שקול פנימי שצועק לנו ללכת אחרי האמת והטוב נראה לנו כקול שנוצר בתוכנו, שהוא חלק מאיתנו, ואילו בדורות אחרים היו רואים בו קול משמים?

השאלות ראויות מאד לעיון והרחבה. צר לי שמדברי משתמעת ביקורת, אך היה דומה בעיני שהתיאוריה לגבי הנבואה ותום הנבואה הציגו תמונה התפתחותית רדודה למדי ובלתי מדוייקת.

שכחתי: לגבי הרמב"ם, כמדומה שהבטחתו כי הנבואה תחזור היתה מה שמכנים בעצכח "שקר קדוש" שנועד לחזק את לב נמעני האיגרת שלו. יתכן גם שהרמב"ם התכוון לנבואה במובן הפילוסופי שלה...

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אני לא מאמין בתורה???
מאיפה הבאת את זה?