| נשלח ב-5/4/2011 06:13 |
 |
| |
לקראת פסח: נושאים מתוך הספר "הגדת הרמב"ם"
שלום לגולשים.
לקראת פסח אני פותח אשכול בו אעלה נושאים שנידונים בספרי "הגדת הרמב"ם.
הספר נמצא בחנויות הספרים, וניתן להורדה באתר.
אשמח לשמוע הערות.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2011 06:17 |
|
| |
מצות סיפור ביציאת מצרים
מצוות סיפור ביציאת מצרים פרק ז' הלכה א מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר זכור את יום השבת, ומנין שבליל חמשה עשר תלמוד לומר והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך. ואף על פי שאין לו בן, אפילו חכמים גדולים חייבים לספר ביציאת מצרים וכל המאריך בדברים שאירעו ושהיו הרי זה משובח. הלכה ב מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו שנאמר והגדת לבנך, לפי דעתו של בן אביו מלמדו, כיצד אם היה קטן או טיפש אומר לו בני כולנו היינו עבדים כמו שפחה זו או כמו עבד זה במצרים ובלילה הזה פדה אותנו הקב"ה ויוציאנו לחירות, ואם היה הבן גדול וחכם מודיעו מה שאירע לנו במצרים ונסים שנעשו לנו ע"י משה רבינו הכל לפי דעתו של בן. הרמב"ם כותב שיש מצוות עשה לספר ביציאת מצרים בליל חמישה עשר בניסן. ושואלים האחרונים[1] הרי אנו מצווים להזכיר יציאת מצרים בכל לילה בקריאת שמע, מה א"כ ההבדל בין חיוב הזכרת יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה בקריאת שמע, לחיוב זכירת יציאת מצרים בלילה זה? עוד מתלבטים באחרונים. למה צריך הרמב"ם ללמוד את מצוות סיפור ביציאת מצרים בליל פסח, מהפסוק "זכור את היום הזה אשר יצאת ממצרים", ולא מספיק ללמוד מהפסוק המפורש יותר, "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור .... "? ואולי זה בכלל שני חיובים שונים, מצוות עשה לספר לבנים אם יש לו בנים, ואם אין לו בן לא חייב כלל במצוות עשה זו של "והגדת לבנך", ומצוות עשה נפרדת, לספר לעצמו ביציאת מצרים מהפסוק "זכור את היום הזה" ? ולמה הרמב"ם קושר את המ"ע לספר ביציאת מצרים. שכתוב ביציאת מצרים: "זכור את היום הזה". עם מה שכתוב בשבת "זכור את יום השבת", מה מצא הרמב"ם בשבת, יותר מפורש מביציאת מצרים שצריך ללמוד מצוות סיפור יציאת מצרים משבת? התירוצים שנאמרו על שאלות אלו, רובם ככולם, או דרשניים או חסרי תשתית ראייתית, ולא עולים בקנה אחד עם שיטתו של הרמב"ם.
למאמר המלא בספר "הגדת הרמב"ם www.deotai.com
[1] הרב רבי חיים אבואלעפיא בספר מקראי קדש בקונטריס זבח פסח דף ב' וזה לשונו, ואיכא למידק דבכל יום חייבין אנחנו לספר ביציאת מצרים ביום ובלילה, כמו שכתוב בסוף פרק קמא דברכות (יב ב) מזכירין יציאת מצרים בלילות שנאמר (דברים טז ג) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך ימי חייך הימים כל ימי חייך הלילות. ופסקה הרמב"ם בפרק א' מהלכות קריאת שמע הלכה ג'. עוד קשה מאי אולמיה דזכור את יום השבת מקרא דזכור את היום הזה שכתב כמו שנאמר זכור את יום השבת. עוד קשה מאחר דיש לנו קרא דוהגדת לבנך דמשם הראיה כמו שכתב ומנין שבליל חמשה עשר שנאמר והגדת לבנך, היה די שיאמר מצות עשה לספר ביציאת מצרים שנאמר והגדת לבנך דמזה הפסוק מוכח דהחיוב ליל חמשה עשר ולא מקרא דזכור את היום הזה, דמנא ליה דבליל חמשה עשר מיירי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2011 09:47 |
|
| |
שלום וברכה.
עי' בספר 'הררי קדם' מתורותיו של הגרי"ד סולובייצ'יק מבוסטון. חושבני שתמצא נחת מדבריו. בהמשך אשתדל לתמצת את הדברים הנאמרים שם.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2011 12:53 |
|
| |
הקשירה שעושה הרב מבוסטון בין "זכור את השבת" ו"זכור את היום הזה" הוא בהשגת התודעה של הזמן. בערב שבת, אנו רשאים לעשות מלאכה עד לדקה אחת לפני השקיעה, אך דקה מאוחר יותר הדבר אסור עלינו. דקה אחת היא העושה את ההבדל בין הדבר המותר לדבר האסור -כך גם לגבי קריאת שמע , אין לה שום ערך ואדם לא קיים מצוותה אם נאמרה דקה אחת מעבר לזמן המותר, הפילוסופיה היהודית של הזמן באה לידי ביטוי בנוסח הקידוש. הזמן בפיסיקה ניתן לכימות, נמדד בעזרת השעון. אך הזמן האמיתי איננו ניתן לכימות, הוא איכות בטהרתה. באמירת הקידוש אנו מקדשים את הזמן ומעניקים לו יצירתיות ומשמעות. זה הדבר הראשון שאנו עושים כאנשים בני חורין בליל הסדר - הרמב"ם כותב כי כאשר מתחילים לומר את יחידת ה"מגיד" על הכוס השניה, אנו פותחים באמירת "בבהילו יצאנו ממצרים" מאי נפקה מינה אם יצא העברי ממצרים באיטיות או בחיפזון ? ואם הדבר כה חשוב עד שהרמב"ם קבעו, ההתייחסות לדרך בה רכשו אבותינו את תודעת הזמן הוא ככל הנראה הסמל לחירות הגדולה של יציאת מצרים . היציאה היתה עשויה להתרחש ועלולה היתה שלא להתרחש מאוחר יותר. המצווה הראשונה שניתנה להם במצרים מצווה המציינת את ראשית חירותם, עסקה בקביעת זמן "החדש הזה לכם ראש חדשים". "בבהילו יצאנו ממצרים" - השגנו תודעה של זמן, ועל כן אנחנו בני חורין
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2011 17:42 |
|
| |
ליוסקהלייב
אולי תוכל לפרט למה כוונתך באמרך שלעבד אין תודעת זמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/4/2011 18:51 |
|
| |
צענע,
המודעות לזמן והוקרת הזמן הם המתנה המיוחדת במינה שהוענקה לבן החורין, משום שהזמן מצוי ברשותו והוא יכול להפיק ממנו תועלת מרבית או לבזבזו. האדם החופשי איננו רוצה שהזמן יחלוף, הוא רוצה שהוא יאט את מהלכו, משום שהזמן עבורו הוא אוצר. לעומת זאת, לדידו של העבד הזמן הוא קללה, הוא ממתין שהיום יגיע כבר אל סופו. זמנו של העבד הוא ברשות אדונו. ללא קשר לכמות המאמץ שישקיע בנסיונו להיות יצרני ומועיל בזמן, הוא לא יקצור את פרי עבודתו, בשל כך הוא אדיש כלפי הזמן, תחושתו את תנועת הזמן, את מעבר השעות, הימים והשבועות, היא עמומה עד מאוד. החיים לגבי אישיותו של העבד, הם חסרי תנועה וחיים חסרי תנועה הם חסרי משמעות. אישיותו של העבד חסרה את ההתרגשות לנוכח ההזדמנויות המקישות על הדלת, לנוכח אתגרים המזמינים אותו לעשייה, תקוות דרוכות וחששות מכישלון. אמונה כלשהי הכרוכה בזמן עד שלא ניתן להפריד ביניהם, איננה מתאימה לו.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2011 00:09 |
|
| |
זה פשטני לומר שרק התנאים החיצוניים שבהם חי האדם הם שמשפיעים על תודעתו.
אדם יכל להיות עבד אבל רוחו יכולה להיות חפשית
ויכול אדם להיות בן חורין לכאורה אבל למעשה עבד.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2011 07:14 |
|
| |
שלום לגולשים.
אני ממשיך להציג נושאים מתוך "הגדת הרמב"ם".
אבקש לא להסיט את האשכול לדרשנות, ולהגיב רק בפאן הלמדני.
חיוב נשים במצוות סיפור יציאת מצריים דעת הרמב"ם שנשים חייבות במצות סיפור יציאת מצרים. שהרי בספר המצוות מונה הרמב"ם את כל אותם מצוות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות מהן, ואילו את מצות עשה של סיפור יציאת מצרים אינו מונה בין אלו שנשים פטורות מהן. ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה קנז והמצוה הקנ"ז היא שצונו לספר ביציאת מצרים בליל חמשה עשר בניסן בתחלת הלילה כפי צחות לשון המספר. אין לי אלא בזמן שיש לו בן בינו לבין עצמו בינו לבין אחרים מניין תלמוד לומר ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים. כלומר שהוא צוה לזכרו כמו אמרו זכור את יום השבת לקדשו. וכן כתב החינוך במצוה כ"א שמצות סיפור יציאת מצרים נוהגת בזכרים ובנקבות. והמנחת חינוך (אות ו) תמה למה נשים חייבות, שהרי היא מצות עשה שהזמן גרמא ולמה יהיו הנשים חייבות, והוא דוחה את הסברא שהטעם הוא לפי שאף הן היו באותו הנס, כדברי רבי יהושע בן לוי שנשים חייבות במקרא מגילה וארבעה כוסות, שאף הן היו באותו הנס. ע"פ דברי התוספות, שטעם זה אינו שייך אלא במצוות דרבנן. והמהר"ם שיק (סימן כא), טוען שחיוב נשים בסיפור יציאת מצרים מדאורייתא, מאותו לימוד שנשים חייבות במצה. כי נאמר "לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני", וחז"ל דרשו לחם עוני, שעונים עליו דברים הרבה, שחייבים לומר עליו ההגדה. דהיינו מאותו לימוד שלומדים שנשים חייבות באכילת מצה, אף על פי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא, מההיקש, שכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה, והוא הדין לענין סיפור יציאת מצרים יש ללמוד שחייבות מדכתיב לחם עוני, שעונים עליו דברים הרבה, דהיינו ההגדה היא חלק מקיום מצות עשה של אכילת מצה. אלא שהרמב"ם דורש מלחם עוני- מה דרכו של עני בפרוסה, ולכן פוסק שבוצע על הפרוסה. ואפילו מי שדורש לחם עוני – לחם שעונים עליו דברים הרבה, הוא רק נותן טעם למה מצה נקראת לחם עוני, אולם אינו טוען שחלק ממצות אכילת מצה היא אמירת הגדה. ומה עוד שדרשה זו, שמביא המהר"ם שיק, לחייב נשים גם בסיפור יציאת מצרים, לא הוזכרה בגמ'. ואין לדרוש דרשות לבד.
למאמר המלא www.deotai.com
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2011 07:34 |
|
| |
מעניין לעניין באותו העניין. הנשים היו שותפות מלאות ל"בבהילו יצאנו ממצרים" העבד פטור ממצוות שהזמן גרמן מפני שהוא חי בתוך הזמן ולא את הזמן - לא כן הנשים, שחיות את הזמן וחוות אותו - על כן כשאישה מקיימת את המצווה הוא בעל משמעות כמעשהו של הגבר
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2011 14:34 |
|
| |
| יוסקהלייב כתב: |  |
מעניין לעניין באותו העניין. הנשים היו שותפות מלאות ל"בבהילו יצאנו ממצרים" העבד פטור ממצוות שהזמן גרמן מפני שהוא חי בתוך הזמן ולא את הזמן - לא כן הנשים, שחיות את הזמן וחוות אותו - על כן כשאישה מקיימת את המצווה הוא בעל משמעות כמעשהו של הגבר |
|
לא ברור. אם עבד חי בתוך הזמן ואשה חיה את הזמן, למה היא פטורה משאר מצוות עשה שהזמן גרמא והוא הוקש אליה ?
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2011 17:51 |
|
| |
שותפי,
מה לא ברור ? אתה לא חושב שיש הבדל בין עבדים לנשים במה שנוגע לפטור שיש לאלה ולאלה ממצוות עשה שהזמן גרמן ?
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2011 18:27 |
|
| |
| יוסקהלייב כתב: | |
שותפי,
מה לא ברור ? אתה לא חושב שיש הבדל בין עבדים לנשים במה שנוגע לפטור שיש לאלה ולאלה ממצוות עשה שהזמן גרמן ? |
|
לא, אני לא חושב.
כדאי קודם כל להבין את עניין מצוות עשה שהזמן גרמן. כך לימדונו רבותינו:
העולם הזה מונהג במהלך מסויים במשך ששת אלפים שנה.
לאחר סיום תקופה זאת עובר העולם (משנקרא בחז"ל חד חרוב) להנהגה גבוהה יותר, ואחריה עוד הנהגות ואכמ"ל.
מצוות עשה שלא הזמן גרמן היא השייכות במהותן להנהגה הנוכחית, וכולם מחוייבים בהן.
מצוות עשה שהזמן גרמן הן ההכנות הנעשות בעוה"ז לקראת אותן הנהגות עתידיות.
למשל אנחנו אומרים שבזכות שמירת שבת שלנו הרחמן ינחילנו ליום שכולו שבת, והכוונה להנהגה הנוהגת באלף השביעי וכו'.
ולכן במצוות אלה יש חילוקים מיחייב ומי פטור (ואפילו פטור מדרבנן).
הנושא הוא כמובן רגיש, ביחוד בפורומינו הדוגל ב- PC יוקרתי, ומחייב הבנת ענייני נשים ועבדים.
בכל מקרה לדעתי ולידיעתי נשים ועבדים פטורים ממצוות אלה כי אין להם עמידה בפני עצמם באותן ההנהגות העתידיות.
שוב, למנוע טעות. יש להם חלק באותן ההנהגות רק לא חלק בפני עצמו.
ולענייננו, לא אמורה להיות תפיסת זמן שונה בין גברים, נשים ועבדים.
אלא שעד כאן דברנו בעבד כנעני, ייתכן שהגדרת ישראל במצרים היא אחרת וממילא דבריך חוזרים וניצבים.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2011 19:14 |
|
| |
שותפי,
עובדה היא שכאן פסקו שהנשים חייבות במצוות עשה שהזמן גרמן, האם שמעת על מקרה בו פסקו שעבד חייב במצוות עשה שהזמן גרמן ? מה המסקנה המתבקשת ?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2011 19:28 |
|
| |
| יוסקהלייב כתב: | | שותפי,
עובדה היא שכאן פסקו שהנשים חייבות במצוות עשה שהזמן גרמן, האם שמעת על מקרה בו פסקו שעבד חייב במצוות עשה שהזמן גרמן ? מה המסקנה המתבקשת ? |
|
המסקנה המתבקשת היא שזה יוצא מן הכלל, וכמ"ש חז"ל שיש שלושה כאלה.
זה מחייב תירוץ מקומי, אבל זה לא סותר את המבנה הכללי של מצוות עשה שהזמן גרמן.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2011 19:40 |
|
| |
שותפי -
ידוע מה שחילק הרוגאצ'ובר (כללי התורה והמצוות ד"ה עבד כנעני במצוות) בין אשה לעבד כנעני, שעל אשה חל פטור ממצוות עשה שהזמן גרמן, אך עבד כנעני לא חויב במצוות אלו כלל.
(ונ"מ שאישה יכולה לברך על מצוות אלו כי בתחילה היה לה חיוב אבל עבד שמעולם לא התחייב אתור לו לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא).
ואע"פ שכל מקורם של דיני עבד כנעני מגזירה שווה "לה לה" מאשה (חגיגה ד.), כבר כתב המידות לחקר ההלכה (כג-סג) שגזירה שווה מלמדת רק את פרטי הדין ולא את טעם המצווה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/4/2011 19:53 |
|
| |
המסקנה המתבקשת היא שלגבי נשים יש יוצא מן הכלל, ולגבי עבדים אין יוצא מן הכלל - משמע, כן יש הבדל בין העבדים לנשים בנושע לפטור ממצוות שהזמן גרמן..
לידיעתך, מהגמרא בקידושין לג,ב - לה, א. מסתבר שישנה מחלוקת חכמים על תוקפו של "המבנה הכללי"(= "כל מצוות עשה שהזמן גרמה האנשים חייבים והנשים פטורות)
ובספרי במדבר פיסקא קטו: כלל זה הוא לר' שמעון אך לשיטת חכמים החולקים עליו אין הכלל תקף.
_________________
|
|
|
|
|
