החזרות בתורה למה הן נועדו?

היום כשלמדתי פרשת מצורע שאלתי את עצמי למה התורה מאריכה כל כך באותם דינים
וחוזרת על אותם פסוקים בדיוק עם שינויים קלים.
באשם מצורע של אדם רגיל ואשם מצורע של הדל מתבצע בדיוק אותו תהליך
של הזאת לוג שמן 7 פעמים ומתן דם על תנוך האוזן והבהונות ובכל זאת התורה
חוזרת עוד פעם על התהליך.
לא יותר פשוט היה לכתוב פסוק אחד שמשמעו שיש לעשות בקורבן הדל
את אותו תהליך שעשינו לאשם הרגיל בלי כל האריכות הזאת.
יש עוד הרבה מקומות שהתורה חוזרת וכותבת כמו בקורבנות חג הסוכות
שכלום לא משתנה חוץ ממספר הפרים אפשר היה לקצר לרשום שבכל יום מימי החג הדבר היחיד
שמשתנה הוא מספר הפרים שיורד.
וכמובן הדובדבן שבקצפת קורבנות הנשיאים בחנוכת המזבח שבהם התורה חוזרת 12
פעמים על אותם פסוקים בדיוק.

ישנן גם חזרות על מצוות (לדוגמא, 12 פעם עשה על שמירת שבת), ונחלקו על כך רמב"ם ורמב"ן בשורש התשיעי (וראה כעין זה גם בשורש הרביעי). לרמב"ם זה נועד לחזק את התוקף והחומרה של המצווה, ולרמב"ן יש משהו שנלמד מכל חזרה כזו.
אבל הדוגמאות שאתה הבאת באמת בעייתיות ביותר, ואני לא מכיר תשובה טובה לזה.

מה משמעות החומרה היתירה שנובעת מהחזרה?

הרמב"ם טוען שכשהתורה חוזרת כמה פעמים על אותה מצווה היא מסמנת לנו בזה שמדובר במצווה חמורה יותר. בעצם ניתן לומר שכשאתה עובר על חילול שבת עברת על 12 עשין. ומה שלא מונים את כולם זה בגלל שכשהתוכן חופף לא מונים את כל הציוויים בנפרד (וזה העיקרון שבשורש התשיעי). אבל עדיין יש כאן 12 ציוויים שונים שעברת עליהם. פעם חשבתי לומר בעקבות רא"ו במאמר על התשובה שיש בכל מצווה שני דינים: התועלת הרוחנית מהמצווה וקיום הציווי (הציות). וכן בעבירה יש את הנזק הרוחני ואת המראת הציווי. ובזה הסבירו כמה ראשונים את עניין גדול המצווה ועושה (כי הוא מקיים גם ציות וגם מביא תועלת רוחנית). וכשיש 12 ציוויים חופפים על אותה מצווה יש תוכן אחד אבל 12 ציוויים. ולכן כשעובר על מצווה כזו הוא עבר על נזק רוחני אחד אבל המרה 12 ציווויים.
אמנם לעניין מניין המצוות בעינן גם תוכן וגם ציווי, ולכן לא מונים 12 מצוות על שמירת שבת. וראיה לדבר היא משני חלקי השורש התשיעי: בחלק הראשון הרמב"ם אומר שלא מונים ציוויים כפולים כי אין תכנים נפרדים. ובחקל השני הוא כותב שלא מונים לאו שבכללות ככמה מצוות, והפעם זה בגלל שאין כמה ציוויים (אף ששי כמה תכנים). והריפ"פ בפירושו לשורש הזה הקשה סתירה: האם הולכים אחרי התוכן או אחרי הציווי, ונשאר בצ"ע. ולענ"ד פשוט התירוץ שכדי למנות מצוות יש שני תנאים: תוכן ייחודי וציווי נפרד.
רא"ו בקונטרס דברי סופרים טוען טענה דומה ביחס לקביעה שהלכות שנלמדות מדרשות הן קלות יותר. הוא מסביר שזה מפני שהן תופסות פחות נפח בטכסט המקראי. וראייתו ממה שדרשו חז"ל "יפה שיחתן של עבדי אבות, יותר מתורתן של בנים", שבשיו של אליעזר עבד אברהם האריכה התורה יותר מכמה פרשיות חמורות בתורה. מכאן הוא מוכיח שחז"ל הניחו שאריכות  היא סימן לחשיבות.
אמנם תמיד תמהתי מדוע "לא תרצח" שהוא האיסור החמור ביותר לוקח שתי מילים בלבד. ונראה שאין הכוונה שהנפח הוא ביחס ישיר לחשיבות, אלא שריבוי הנפח הוא להרבות את החשיבות במקום שיש חשש שהלומד לא יבין את החשיבות לבד. ברציחה הקורא מבין היטב את החשיבות ולכן אין צורך להאריך.
נקודה נוספת היא שחשיבות אינה בהכרח מוחלטת. יש פן של חשיבות שנלמד מהנפח בתורה, אבל זה לא אומר שיש היבטים אחרים שמבחינתם הפרשות הקצרות חשובות יותר. ובכלל, הרי ידוע שיש כמה מצוות שחז"ל העמידו אותן כנגד כל התורה (לרב וולבא יש קונטרס המצוות השקולות, בו הוא עומד על כל מצוה כזו). כיצד ייתכן שיש שש מצוות שכל אחת שקולה כנגד כל התורה. ובשלמא אם יש מצווה אחת כזו, הייתי אומר שהיא שקולה נגד כל השאר (חוץ ממנה). אבל כשיש יותר מאחת, אז היתר כוללות מצווה אחרת ששקולה נגד כל התורה, וזה 'בוט סטרפ'.
על כורחנו שהחשיבות היא מהיבט אחד, אבל אין זה אומר שאין היבטים אחרים של חשיבות שמבחינתם יש מצוות אחרת שחשובות יותר. כשאומרים שישיבת א"י שקולה נגד כה"ת (חוץ ממנה) זה מהיבט X. וכשאומרים שת"ת שקול כנגד כל התורה זה מהיבט Y.
וכעין זה מה שכתבו ז"ל שהמבדיל על הכוס הוויין לו בנים זכרים. והקשו: וכי החזו"א לא הבדיל על הכוס? אז מדוע לא הוו ליה בנים? והתשובה היא שהבדלה על הכוס היא סגולה שמועילה לבנים, אבל יש שיקולים נוספים. זה כמו שאקמול מועיל נגד חום, אבל ייתכנו מקרים שהוא לא יוריד את החום אם יש סיבות אחרות שפועלות בכיוון מנוגד.

אבל כל זה הוא לגבי מצוות ועבירות. השאלה כאן באשכול היתה לגבי חזרות שאינן במצוות. ובזה באמת צל"ע.

בנוגע לפרשת הנשיאים, בשם הרב יואל בן נון שמעתי שזוהי שירת חנוכת המשכן, ונאמר כבתים מתחלפים עם פזמון חוזר, דהיינו החזן אומר "ביום הראשון המקריב את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה" ועונה המקהלה "קרבנו קערת כסף אחת" וכו'. הדברים נשמעים מסתברים מאוד.

אם מותר לי להעלות השערה, החזרות אצל הנשיאים הם כמו לוח הנצחה של העידן הנוכחי.

ירוחם,
למה לא? התורה מתארת את חנוכת המשכן, תוך עיסוק בכל פרטי הטקס - גם אלו שאינם נוהגים לדורות, כמו המילואים. במסגרת זו מביאים גם את שירת החנוכה. זה שאנחנו היום חושבים ששיר צריך להיכתב בשורות קצרות, וגם התורה כותבת כך חלק מהשירות - לא אומר שכל שירה צריכה בהכרח להיכתב כך.

צודק, אבל מדוע זה נגד הביקורת? זהו פירוש די ביקורתי.

"וכעין זה מה שכתבו ז"ל שהמבדיל על הכוס הוויין לו בנים זכרים. והקשו: וכי החזו"א לא הבדיל על הכוס? אז מדוע לא הוו ליה בנים? והתשובה היא שהבדלה על הכוס היא סגולה שמועילה לבנים, אבל יש שיקולים נוספים. זה כמו שאקמול מועיל נגד חום, אבל ייתכנו מקרים שהוא לא יוריד את החום אם יש סיבות אחרות שפועלות בכיוון מנוגד."
 
בכל אופן נראה לי  משום מה שיעילות האקמול  להורדת חום קצת יותר גבוהה מאשר יעילות ההבדלה להולדת בנים זכרים.

תוקן על ידי צענערענע ב- 10/04/2011 13:10:37