נוטריקון מן התורה?

נוטריקון הוא שיטת פרשנות או דרוש, שבה נוטלים מילה, ומשתמשים ברוב או כל אותיותיה כדי למצוא משפט שאלו ראשי מילותיו.

המילה "נוטריקון" באה מלטינית. כיון שאיני בקיא בשפה זו אני מסתמך על ויקי (בערך זה) ששם נאמר כי פירוש הביטוי לכתוב אותיות או לסמן.

הנה כמה דוגמאות

דצך עדש באחב – מעניני דיומא! (ראשי תיבות של מכות מצרים, למי שאינו מכיר).

תש"ם = תהא שנת משיח.

אנכי= אני נפשי כתבתי יהבתי (=נתתי).

נוטריקון יכול להיות שעשוע חביב. אך האם הוא יותר מכך?

נוטריקון יכול להיות אמצעי שימושי לביטוי קצר. סמג"ד= סגן מפקד גדוד. דו"ח = דין וחשבון. כאשר נוטריקון שגור דיו, הוא הופך למילה, נכתב בלא הסימן של ראשי תיבות (") בתוכו, ואף ניתן להטיה כפועל. "לדווח".

שימו לב לתופעה זו כי לקמן נראה שאפשר לפרש שאמוראים מסויימים היו ערים לתופעה ואולי השתמשו בה כביאור למספר מילים בתורה.

עלי להודות שהנושא היה חדש לי. התחלתי במה שנראה קל יותר. כיון שהמונח "נוטריקון" נראה מוכר, כפי שתיארתי לעיל, פתחתי במקורות של "מן התורה". ערכתי חיפוש אחרי "מן התורה" בפרוייקט השו"ת ואני כותב על סמך מה שמצאתי (כמה אלפי תוצאות, אז אני מקוה שלא דילגתי מן החיפזון על דבר חשוב).

מתברר כי "מן התורה" הוא ביטוי שבא בדרך כלל לומר את הדברים הבאים:

הלכה מסויימת היא מן התורה ולא תקנת חכמים. (פועל אוכל מן התורה)

אמונה מסויימת מופיעה כבר בתורה (תחיית המתים מן התורה).

פסוקים שהם מן התורה להבדיל משאר התנ"ך (ר"ה לב א לגבי פסוקי תפילת ר"ה).

לפעמים אף שמנהג מאוחר שחכמים קבעו כהלכה היה קיים, בצורה כלשהי, גם בימי האבות. למשל, ברכת חתנים שמוצאים אצל רבקה (אחותנו את היי לאלפי רבבה). כלה א א. איך השתמש כאן הדרשן ברעיון שזה "מן התורה"? האם הסתפק בטענה שמדובר במנהג עתיק שהיה קיים גם אצל עמים ותרבויות זרים משלנו? האם לא סבר שברכת חתנים, כמו כל הברכות, הן מדרבנן (חוץ מברכת המזון ויש אומרים ברכת התורה)?

המונח "מן התורה" אינו תמיד מכוון ל"מן התורה" ממש. יש כאן רמז או פחות מזה.

בכלה רבתי, על ברכת כלה (האם זו אותה אחת?) מסיק אחד מבעלי הסוגיה שזו "אסמכתא היא" וגם כאן צריך לברר מהי אסמכתא, אלא שיהיה מובנה מה שיהיה, זה לא "מן התורה" במובן של מצוה מן התורה...

וראו שם בכלה רבתי ד ד ששאלו מנין לנימוס של "ראשון ראשון אחרון אחרון" מן התורה, וענו שזה לא מדאורייתא אלא מדרבנן, אבל מצאו לכך מקור כגון במעשה דחושי הארכי. וכבר יצאתי מן הענין. בכל אופן, נראה שעצם האמירה "מן התורה" באה לומר שיש יסוד ואולי חיוב מן התורה.

יש "רמז מן התורה" כגון שניות לעריות (יבמות כא א).

נראה שלפעמים משתמשים בלשון "מן התורה" כאשר זה רמז או פחות מזה, כגון שעירובי חצרות או נטילת ידים מן התורה.

אם כן, באיזה מן הלשונות האלו משמש "מן התורה" לגבי נוטריקון? האם זו מצוה? האם זו דרשה "גמורה"? (ומה הן דרשות גמורות? יש לי תשובה חלקית: בנין אב זוהי דרשה גמורה, שכן זו, בלשוננו הלוגית, הכללה). האם זה רמז? האם זו אפשרות אחרת שונה מכל הדוגמאות האחרות שהבאתי?

אפשר לבחון את המופעים של "נוטריקון"  במקורות. רובם נמצאים בפרוייקט השו"ת ואם מריצים חיפוש מקבלים 74 תוצאות.

האם ניתן למיין אותן לסוגים? נראה לי שכן.

כדמות ראיה לכך שנוטריקון נחשב לשיטת דרש הלכתית

מכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ח

כבד את אביך ואת אמך. אם כבדתן, למען יאריכון ימיך, ואם לאו, למען יקצרון ימיך; שדברי תורה נוטריקון שכן דברי תורה נדרשין, מכלל הן לאו מכלל לאו הן.

איני יודע איך לקרוא את המשפט הזה. הוא מופיע בלב סדרת דרשות בנושא כיבוד הורים. קריאה אפשרית, והיחידה שעולה על דעתי, היא זו:

כמו שדברי תורה נדרשים בנוטריקון, כך הם נדרשים גם ב"מכלל לאו שומעים הן, מכלל הן שומעים לאו". המידה האחרונה היא לוגיקה פשוטה. קשה לחשוב על מידה של "פשט" יותר ממנה. ומשוים אותה לנוטריקון כאילו זה המקור. משמע שנוטריקון עדיף!

אין לי הסבר למה שנאמר כאן, כי איני מבין איך נוטריקון יכול להוכיח משהו... אבל זה כתוב כאן...

מקור מתודולוגי

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ל"ב מדות באגדה עמוד 269

לקט זה בא לסכם את השיטות בדרשות. ולכן הוא חשוב לנו מאד. נבחן את כל הדוגמאות שאסף בעל הליקוט במידת הנוטריקון.

מנין שדורשין נוטריקון באגדה?

1. ת"ל אברהם אב המון גוים (בראשות י"ז),

הדוגמא הראשונה מתבארת כך ששינוי השם של אברהם בא לרמז לו שהוא יהיה אב לצאצאים. מדוע נוספת דווקא האות ה? יש כאן מעין נוטריקון. שתי האותיות הראשונות נדרשות למילה אב, ושתי האחרונות למילה "המון". ומה עם הריש? איני יודע... כנראה זה לא מעכב.

2. כרמל (ויקרא ב' כ"ד) רך - מל, דבר שהוא רך ונמלל ביד.

זו דרשה חשובה ביותר מפני שהיא נוגעת לפשט ההלכה: כיצד יש להכין את מנחת העומר. הענין הוא שקשה לומר שזה נוטריקון. לפחות במשמעות שמוכרת לי. ואדרבה, זה יכול להחשב כפשט המילה ואולי אפילו כמקורה בשפה. הרי יש מילים שנולדות מצירוף של מילים קיימות, ויתכן שזה היה כבר אז. (דוגמא זו חשובה מאד כי היא נוגעת לגבי הליכי התפתחות של מילים ומעידה כי גם בעברית הקדומה היו הליכים כאלו. מצד שני, זו רק תיאוריה שלי ואין לה ראיות, כפי שנוהג לציין ידידנו חביבנו שותף סוד...).

3. והוא קללני קללה נמרצת (מלכים א'  ב') ר"ת נואף מואבי רוצח צורר תועבה.

איך עלינו להבין את הנוטריקון הזה? האם שמעי בן גרא, שקילל את דוד בצורה זו, אמר את המילה "נמרצת"? ודאי שבעל ספר שמואל אינו מספר לנו מה היה תוכן הקללה. האם זה בגלל שזה לא היה חשוב? האם כדי לחוס על כבוד המלך? הדרשן שפותח את המילה "נמרצת" כנוטריקון, האם סבר שהמחבר של הספר רצה לרמוז לנו זאת? או שהתאים בין מה שיכול היה להאמר כדי לבזות את דוד והיה לו שורש בביוגרפיה שלו? לי מסתבר הלשון האחרון.

4. ירט (במדבר כ"ב) ר"ת יראה ראתה נטתה.

מילה זו נאמרה על המלאך שנגלה לבלעם (לדעתי: בחלומו). האם זה פירוש המילה ירט? האם המילה הזו יכלה להיווצר מתוך נוטריקון? סבורני שלא. ההסבר בדרך הנוטריקון "נכנס לתוכן" והמילה "ירט" היא יוצאת דופן. הדרשה נועדה ליצור תחושה שיש הסבר למילה. ודאי שזה לא פשט. האם המילה הזו משמשת במשמעות כזו במקומות אחרים? ודאי לא.

דרשות שאפשר להכריח שיהיו קרובות לפשט

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) יעקב אבינו עמוד 229

5. פחז כמים, נוטריקון הוא פחזת חטאת זנית. וכי ראובן זנה? חס לצדיק! אלא וכו'

כאן אפשר להעלות על הדעת את האפשרות שיעקב, לפני מותו, בתוכחה לראובן, לא רק מגנה אותו על פזיזותו בכלל, אלא גם מרמז לו על מעשה שעשה לבלהה. שימו לב: זה מחייב שיעקב התכוון למשהו יותר מן הפירוש של המילה "פחז" ושראובן יוכל להבין (אם כי זה כבר לא הכרחי כדי להגיד שזו המשמעות של "פחז". המשמעות נקבעת על ידי כוונת האומר).

דרשות שאינן פשט ונועדו כאמצעי לזכרון

מדרש אגדה (בובר) שמות פרק כא

6. ואלה המשפטים. נוטריקון ה' הדיינים. מ' מצווים. ש' שיעשו, פ' פשרה, ט' טרם, י' יעשו, מ' משפט

האם יש מי שיחשוב שזה הביאור המילולי, או שהתורה בחרה במילה "משפטים" למטרה זו? אין זה לדעתי אלא אמצעי לזכרון או מליצה נאה כעין דברי בדיחות. האם יש לי ראיה לזה? מה יכול להיות ראיה?

דרשות רחוקות מן הפשט

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרק מא

7. [מה] צפנת פענח. [צפנת] נוטריקון צופה פודה נביא תומך: [פענח נוטריקון] פקח ערום נבון חכם: אסנת בת פוטיפרע. א' אן כשם הגדול שגדל בו. ס' סתירה היתה בשביל יפיה. נ' נוהמת וצועקת שיצילנה מיד פוטיפרע. ת' תמה היתה במעשיה

דרשות קרובות לפשט

8. ילקוט שמעוני תורה פרשת מסעי רמז תשפח

ולא תחניפו את הארץ, הרי זו אזהרה לחנפים, ד"א ולא תחניפו את הארץ אל תגרמו לארץ שתהא מחנפת לכם, כי הדם הוא יחניף רבי יאשיה אומר לשון נוטריקון יחון אף על הארץ

כאן, כמו ב"כרמל", אפשר לפרש שר' יאשיה סבור שהשורש "חנפ" נוצר כתוצאה משילוב של שתי מילים, "חניה" ו"אף". כפי שכתבתי לעיל, זו תופעה מצויה בשפות. כמובן, זו יכולה להיות דרשה שמצליחה להכניס תוכן במילה שמתאים לענין.

פירוש אחר במילה נוטריקון?

ילקוט שמעוני מלכים ב רמז רלד

ויהי בתחלת שבתם שם וגו' וישלח ה' בהם את האריות ויהיו הורגים בהם.

שלחו ואמרו: אדוננו המלך הארץ ששלחתנו עליה אינה מקבלת אותנו והנה נשארנו מעט מהרבה.

שלח המלך וקרא לזקני ישראל. אמר להם: כל השנים הללו שחייתם בארצכם לא שכלה אתכם חית השדה ועכשו אינה מקבלת עבדי.

אמרו דבר של עצה אולי יחזירם לארצם.

א"ל: אדוננו המלך הארץ אינה מקבלת נכרי שלא נימול ושאינו קורא בתורה.

א"ל: תנו לי מכם שנים וילכו וימולו אותם וילמדו אותם תורה.

ודבר המלך אין להשיב.

ושלחו את ר' דוסתאי בן ינאי ואת רבי סבא, והיו מלמדים אותם ספר תורה בכתב נוטריקון

והגוים האלה היו הולכים בחקות התורה ובחקות אלהיהם שנאמר ואת אלהיהם היו עובדים..

סיכום

לפי מקצת מקורות שהבאתי, ניתן לחלק את סוגי הנוטריקון כך:

המילה מקורה בלטינית. איני יודע איך הגיעה לעברית ולשימוש חכמינו.

במקורותינו, התנאים והאמוראים, היא משמשת לכמה מטרות.

א. מצאנו שיש דרשות קרובות לפשט, להלכה, תוך שימוש בנוטריקון. (כרמל=רך מלל).

ניתן אף לבאר שמילה התפתחה מתוך נוטריקון כפי שצויין בהקדמה. "לא תחניפו" = חניה לאף =חימה).

יש שהדרשה אינה הכרחית במילה אך אפשר שהדרשה נכללה בכוונת האומר ("פחז" = פחזת חטאת זנית).

ב. יש דרשות שפותחות מילה כראשי תיבות, חלקיים או מלאים. בכל המקרים האלו קשה לומר שזה "פשט" במובן של כוונת הכתוב.

זה מתחלק למקרים שבהם הדרשה מתאימה לתוכן (ירט = יראה, ראתה, נטתה), או שהיא באה להוסיף תוכן חדש (אנכי=אני כתבתי, יהבתי).

יש שזו דרך להציע תשובה לשאלות שנותרו פתוחות (קללה נמרצת= נואף מואבי רוצח צורר תועבה)

ויש שזו דרך נחמדה לבטא רעיון. (ואלה המשפטים. נוטריקון ה' הדיינים. מ' מצווים. ש' שיעשו, פ' פשרה, ט' טרם, י' יעשו, מ' משפט).

האם יש בשום אחת מן הדוגמאות האלו בסיס לכך שזו דרשה שמגלה פשט שנסתר וניתן להחשף בצורה זו?