יותם שאל האם אין עלינו להקריב קרבן פסח בזמן הזה.
http://www.bhol-forums.co.il/topic.asp?whichpage=4&topic_id=2883911&forum_id=1364
כיון שהאשכול שלו, "משיח לא בא בינתים אולי נתארגן", התארך, אני מנצל את זכותי לפי חוקת הפורום ופותח אשכול חדש על הסתעפות זו מדבריו.
כמדומה שהנושא של קרבן פסח בזמן הזה מעולם לא עלה בפורום. וחבל. זה נושא מרתק, אקטואלי, ומספק הזדמנות לעיון בסדר הפחות נלמד של קודשים. לצערי כבר כמה שנים לא עסקתי בסוגיה זו, אבל אפשר להיזכר. ומנאי ומכל חברינו תסתיים שמעתתא.
***
יותם וכולם
כפי שטען בשעתו הגרי"ד סולוביצ'יק ע"ה, הקמת המדינה באישור העולם יכולה להחשב כסימן משמים, כ"קול דודי דופק".
יש עוד תהליכים שהתרחשו בחברה הישראלית בעשרות השנים שהיא קיימת שיכולים להראות כמקדמים את עידן המשיח.
אבל התנאים שהוזכרו לזיהוי עידן זה רחוקים מלהתממש.
זה לדעתי לא פוטר אותנו, אלו שסבורים שראוי שתהיה מדינה יהודית, מלעמול על קיומה וקיום המצוות התלויות בה. בשכבר הימים קיויתי שאזכה להשתתף בהקרבת הפסח.
זה לא בלתי אפשרי מצד ההלכה. יש כמובן בעיות ושאלות שצריך לפתור.
1. כולנו בחזקת טמאי מתים – אבל קרבן ציבור קרב בטומאה.
מצד שני, עלינו לטפל בטומאות אחרות (בעיקר טומאת קרי), אבל לזה מספיקה טבילה.
2. בין למאן דאמר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא במקום המקדש (הרמב"ם) ובין למאן דאמר קדושה ראשונה בטלה אבל שניה קידשה לשעתה ולעתיד לבוא, יש קדושה במקום המקדש שמאפשרת להקריב.
(צריך ביאור רב של מונחים אלו ואיני יכול לעשות זאת כרגע).
3. אין לנו בית וגם לא מזבח. אבל הבית עצמו אינו מעכב. איני זוכר אם צריך בנית מזבח, אבל האם זה בלתי אפשרי?
4. איך מזהים כהנים ואיך משיגים בגדי כהונה?
5. איך מזהים את מקום המזבח?
6. איך מזהים בהמות שאינן בעלות מום?
לשאלות ההלכתיות יש פתרונות. הן גם נידונו בספרי פוסקים ורבנים מאז ראשית ימי הציונות.
אחד מן המטא כללים שיש להסתייע בו הוא שאין עלינו המלאכה לגמור ואין אנו בני חורין להיבטל ממנה. כלומר, אם אין אנו יודעים בדיוק את מקום המזבח, ניתן להשתמש בכל הכלים שיש לנו, כגון מחקר ארכיאולוגי, ולא לומר: איננו יודעים ולכן אנו אסורים ופטורים.
איננו יודעים לזהות כהנים בוודאות אבל יש משפחות כהונה עם ייחוס. בגדי כהונה נעשים ומוכנים בידי אגודה בירושלים.
הבעיות העיקריות הן טכניות, אבל אולי הן כבר חורגות מן הטכני.
א. האם הממשלה והחברה מסביב, כוונתי ליהודית, תאפשר להקריב קרבן?
לכאורה ניתן לתבוע זכות לעשות זאת (אם כי אולי תהיה התנגדות מצד "צער בעלי חיים").
ב. איך זה יסתדר פוליטית ובטחונית? אוהו, זו שאלה של פיקוח נפש של העם, אולי. (כשהייתי צעיר ברוחי ובידיעותי ובאמונתי, הייתי עונה: אנו נשתדל וה' יעשה את השאר. אין לי היום את הבטחון הנועז של אז).
ג. האם אנו, האורתודוכסים, באמת רוצים קרבנות? האם אנו מסוגלים להתמודד ולו עם קרבן פסח פעם בשנה?
אשאל את עצמי: האם אני מסוגל לקחת את משפחתי, לעלות לרגל, למצוא מקום לינה, להצטייד באוכל, לקנות בהמה, לעלות איתה להר הבית, להכין סכין, להתמנות על חבורה, להערך לסדר פסח על אחד הגגות, נניח, ברובע היהודי?
בשעה שאני כותב את המילים האלו אני חש מצד אחד געגוע רב למצות קרבן פסח. מצד שני, אני יודע שזה חלום, ולכן אני יכול להרשות לעצמי לחלום.
וכל זאת גם אם היינו משיגים איזו הסכמה מן הערבים שיניחו לנו לקיים לפחות מצות פסח. אך האם מקום המזבח אינו בדיוק בתוך אחד המסגדים שלהם?
לפיכך, אני נשאר עם החלום. אבל כמנהג יהודים בכל הדורות, אני הופך את התקוה ממציאות מעשית למציאות הלכתית, ומעלה את השאלה בבית המדרש כאפשרות תיאורטית...