האמנם כלים בולעים?

מישהו מכיר דיון כימי בנושא בליעת כלים?
האמנם כלים בולעים? באופן עקורני הטעם אמור להיות מורגש לפחות במין בשאינו מינו, ואלי נכה טעם אנוכי, אך מעודי לא חשתי בטעם הקישואים כאשר מייד אחר כך הכנתי באותו סיר מרק. אולי אצלנו התבלינים חזקים ולא מרגישים כל כך בטעמים דקים?
אם בליעה מתבצעת על ידי פיעפוע  דיפוזיה בלע"ז) של חומר לתוך הכלי, דבר שדורש זמן, כייצד הפלטת הדבר האסור מתבצעת על ידי משך זמן קצר כל שיהיה?

מרובקה,
עיניך הרואות. אפילו החותנת שלך הבינה שטיגון קצר במחבת ברזל יאכיל את אשתך שתחי' בברזל. כלומר שהברזל של המחבת נפלט למאכל שבתוכו. ואתה עוד שואל האם זה פולט בטיגון קצר? אם זה לא פולט תקשי על חותנתך.
ולהבא קח קפילא, אלו יש להם חוש טעם מופלא שהתפתח על ידי טעימת חלזונות מבציר 1987. הם בטח מרגישים בכל טעם שנפלט מסיר.

שאלה נוספת
בפסח הדין הוא שהולכים אחר רוב תשמיש, מה מועיל רוב התשמיש אם הכלי בלע ע"י המיעוט?

_________________

טוב, אם קפילא לא יועיל קח טבעוני. מכיון שבתרופותיו אין אפילו מולקולה אחת של חומר ובכל זאת הן עושות נפלאות, כנראה שחוש הטעם המופלא שלו עולה על הקפילא.

שאלתי את השאלה הזאת כימאי, והלה סיפר לי שהוא בדק באמצעות מיקרוסקופ אלקטרוני כפית מתכת שהוכנסה לתבשיל בשרי. הוא לא מצא עקבות תבשיל כל שהם.
נראה גם שאין בליעה ממש בכלי פלסטיק, אלא הוסבר לי שקשה לנקותם משום שהם נוטים לקבל שריטות והמזון נתקע בהם.
לגבי כלי זכוכית - בין אם הם בולעים או לא (אני נוטה לחשוב שלא, ואני אשכנזי רח"ו) זה אבסורד שישנם דינים שונים בעניין זה בין עדות שונות. הרי זוהי מחלוקת במציאות.
מועדים לשמחה

_________________

אנסאזי.
האם תוכל להפנות אותי לכימאי הזה?

מועדים לשמחה לכולם.

בעל ומיימוני

 להלן דברי השו"ע והרמ"א בשולחן ערוך אורח חיים (הלכות פסח) סימן תנא סעיף כו:

"כלי זכוכית אפילו מכניסן לקיום  ואפילו משתמש בהם בחמין, אין צריכים שום הכשר שאינם בולעים, ובשטיפה בעלמא סגי להו".

ובהגהת הרמ"א:

"ויש מחמירין ואומרים דכלי זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו; וכן המנהג באשכנז ובמדינות אלו...".

ה"משנה ברורה" (ס"ק קנד)  מסביר את טעם ה"מחמירים":

"ויש מחמירין - הטעם דס"ל דכלי זכוכית הואיל ותחלת ברייתו מן החול הרי הוא ככלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם ואפילו ע"י הגעלה ואע"ג דתשמישו בצונן מ"מ לפעמים משתמשין בהן בחמין וכמ"ש בסכ"ה בהג"ה דחוששין אף לתשמיש שאינו קבוע".

האם בליעתה של "נירוסטה" היא "בליעה הלכתית" ולא מציאותית, כמו "כלי שני אינו מבשל" או "תתאה גבר"?



http://bhol-forums.co.il/topic.asp?cat_id=4&topic_id=983616&forum_id=1364&upd=1 

_______________

 אנסאזי

<שאלתי את השאלה הזאת כימאי>

האם כימאי זה הוא תאומו של מהנדס המעליות של הרב אלישיב?

נישטאיך

(מועדים לשמחה!)

תודה על המונח "בליעה הלכתית". הוא מונח עזר חשוב ויסודי כאן.

***
אנאסזי

תחילה התפעלתי מאד מן החיפוש אחרי האמת, הבדיקה המעבדתית. לאחר קריאה שניה ושלישית באשכול, אני מתחיל לתהות: האם צריך מיקרוסקופ אלקטרוני כדי לבחון בליעות? הרי הן לא ברמה האלקטרונית אלא ברמת המולקולה (ידיעותי בכימיה מינימליות כמו במתמטיקה). ואיך מגדירים בליעות ומה הבדיקות שלהן?

בשעתו היה אשכול בפורום שעסק בנושא מרתק זה ושם כמדומה הזכירו שהחוש מראה שאם יש סיר ששימש לבישול רב, אפשר לחזור גם לאחר זמן ולבשל מים ולראות שהמים משתנים ויש בהם איזו תוספת שכמסתבר באה ממה שהיה בלוע בדפנות.

***
יש רמות שונות של הידבקות ובליעה של החומר המבושל בדפנות הכלי שהתבשל בו. יש הידבקות חיצונית, ויש בליעה פנימית, ויש רמות בינים (בסדקים?). חז"ל ודאי לא השתמשו בבדיקות כימיות אלא הסתמכו על שני החושים שיכולים להועיל כאן: ראיה (רואים שינוי בתוכן המתבשל) וטעם (יש הבדל בין מה שהתבשל בסיר חדש לבין בסיר ישן). על סמך היכרות מעשית זו קבעו הכללות. כך אני משער שההלכה התפתחה. היום אנו איננו מסתפקים בהכללות אינטואיטיביות, ומוסיפים עליהן בדיקות מעבדה. בין אלו לאלו תיתכן סתירה.

(יש להאריך אך שוב מושכים בכנפי בגדי... סליחה).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

מיימוני

<תודה על המונח "בליעה הלכתית". הוא מונח עזר חשוב ויסודי כאן>

ה"בליעה ההלכתית" היא סעיף ב"מציאות ההלכתית".