הדרך השלישית

קלישאת הדרך השלישית

אחד הדברים המקוממים בשיח הציבורי מאז ומקדם היא קלישאת "הדרך השלישית". כמעט כל מי שרוצה להביע או להציע תובנה חדשה בכל נושא שהוא,  הוא עושה זאת בדרך זו שהיא צפויה מראש: כל הבאים לפניי היו קיצונים לאחד מן הצדדים (לא משנה במה המדובר, אם בעניני פוליטיקה, דת, יופי, בישול, מוסיקה או אמנות) אבל אני אציג את הדרך השלישית שיש בה ממעלות שני הקצוות אבל אין בה מחסרונותיהם.

למעשה זו זריית חול בעיניים, שכן אין מציאות כזאת של דרך שלישית שיש בה ממעלות שני הקצוות, אלא היא דרך ביניים של פשרה, שכשם שיש בה ממעלות שני הקצוות כך יש בה מחסרונותיהם, ולא עוד אלא שיש בה ריח חזק של שקר ורמיה עצמית.

שותפי, אני לא מסכים. דרך האמצע והדרך השלישית אינם אותו דבר (ובזה טועה גם בעל האשכול). הדרך השלישית מבטאת משהו שאינו ממוצע בין שני צדדים אלא מוצא שלישי שחולק על שניהם.
לדוגמא, ישנה מחלוקת האם מוות מוחי הוא מוות או לא, ומכאן נפ"מ האם מותר לתרום איברים בין מוות מוחי למוות לבבי. שני הצדדים מסכימים שאם אדם לא מת אין לתרום איברים. ואנוכי הק' חולק על שני הצדדים: גם אם מוות מוחי הוא לא מוות מותר ואף רצוי לתרום את האיברים. זו דרך שלישית.
דוגמא שנייה: בריאתנים וניאו דרוויניסטים מסכימים שאמונה ואבולוציה לא הולך ביחד. המחלוקת היא האם לבחור בזה או בזה. ואנוכי הק' חולק על שניהם. ניתן לקבל את האבולוציה ולהיות מאמין (לא רק ניתן, אלא אף סביר יותר להיות מאמין). זו דרך שלישית שאינה מיצוע בין שני קטבים.
דוגמא שלישית: חרדיות היא אנטי ציונית (רואה בציונות משהו פסול. והמהדרים רואים בה מעשי ידי הס"א). ודתיות ציונית רואה בציונות עניין דתי/קדוש. ואנוכי הק' חולק על שניהם. לציונות אין מימד מטפיסי, לא מקדושה ולא מטומאה. זהו עניין של חולין, וניתן לצדד בו (כפי שאני עושה) גם בלי לראות בו קדושה. ובודאי לא חייבים להתנגד לו. הנקודה הסמויה שמוסכמת כאן היא שלכל תנועה או תופעה צריך להיות שיוך חד לצד הקדושה או הטומאה, תוך התעלמות מהחולין.
יש באמתחתי לא מעט דוגמאות נוספות, ולא אמנה אותן כרוכל. אני מוצא את עצמי בדרך שלישית ביחס לרוב הויכוחים הרווחים בעולמנו. כמעט תמיד אני מוצא שאני לא מסכים עם שני הצדדים בנקודה (לפעמים סמויה) שמקובלת על שניהם. אין בין זה לבין פשרה ולא כלום.
ביקורתו של בעל האשכול צריכה לפנות כלפי דרך האמצע של הרמב"ם (ואריסטו), ולא כלפי רעיונות של הדרך השלישית. וגם שם מדובר בהכללה בעייתית מאד, ובודאי לא מנומקת. יש כאן סיסמא ותיוג שנובעים מחוסר מחשבה, ומאי מוכנות לעשות עבודה מינימלית של בחינה מושגית ופילוסופית של העניין.
אבל אנחנו עדיין מחכים שיבוא בעל האשכול ויבהיר את אשכולו.


 

שותפי,
ברמב"ם לא משמע כך, ודומני שגם אריסטו שהוא המקור אינו מתכוין לזה. ובפרט שהלכות דעות לרמב"ם עוסקות במידות ולא ב'דעות' במשמעות המקובלת אצלנו (כידוע, בלשון חז"ל המונח 'דעות' משמש בשתי המשמעויות). לכן נראה לי פשוט שהרמב"ם אינו מדבר על סינתזה אלא על מיצוע: בין הגאווה לענווה, או בין הקמצנות לפזרנות וכדו'. דרך שלישית כפי שהגדרתי למעלה שייכת יותר בדעות (במובן שלנו) ולא במידות.

ר' מיכי,
ראשית  על עצם הדברים (מעדיף את האייקון הירקרק ז"ל אבל בצוק העתים אאלץ לעטות את בגדי המעודדות עם הפונפונים :-) )  בנוגע לפרשנות של דעות ברמב"ם כמידות לדעתי זו פרשנות (נפוצה) שמחמיצה חלק עיקרי בדברי ובישטת הרמב"ם, שעיקר שיטתו מובססת על הדעת (שזה שקול בערך למושגים הכרה ו/או תודעה בלשון בת זמנינו)
כך שמה שאנחנו קוראים לו מידות , הרמב"ם קורה לו דעה מתוך הבנה/הכרה שבסופו של יום הדעות הן אלו שמעצבות את ההתנהגות המידתית, יש יותר מרמז לדבר בדבריו, אבל אין כאן מקום להיכנס לזה כרגע.
           רק כדי לפשט את הדברים, אתן דוגמא (לא הכי טובה יש להודות) לטיעון (בין אם תסכימו איתי שהרמב"ם סבר כך ובין אם לא...) אם התודעה שלך היא שהציונות היא מעשה שטן או (להבדיל ?) שהקבלה היא ע"ז הרי שהצלחתה תכעיס אותך, ואם להפך הרי שהצלחתה תשמח אותך , כאשר הקשר לשאלה אם אתה אדם נח באופן טבעי או כעסן שולית לעובדה הזו. ומכאן ניתן להכליל שמי שבאופן כללי יש לו דעת נכונה לא יהיה כעסן למשל, כיון שהוא יודע לקחת בפרופורציות נכונות את כל התהפוכות של העולם הזה , ולא לאבד את שיווי משקלו, וכן בשאר הדעות. היהדות (וגם מחוץ ליהדות אבל זה לא רבותא) במאות השנים האחרונות לא הבינה את זה ולכן הצמיחה כל מיני תנועות שעסקו בשינוי המידות של הפרט במנותק מדעתו ביחס למציאות שבהרבה מקרים היתה מבוסס על דוגמטיות עקרה, וכן להפך דהיינו שינוי התודעה בלי קשר למידות, מה שיצר תודעה תלושה ומנותקת מן המציאות.
                   אבל זה נושא שיקח עוד זמן עד שיבשלו הכלים להבינו, כיון שאנחנו עומדים כרגע על פי התהום שפעורה מתחת לתודעה שיצרנו במאות השנים האחרונות, ולכן סביר שלא נבין או נרצה לקבל את הדברים האלו, ואין כאן מקום להאריך.

_________________

גם לפני חקר מדעי המח זה לא היה כזה חידוש, אבל עובדה שגם היום (אחרי חקר וכו') הידע הזה נשאר תאורטי בדר"כ. והנטיה הציבורית היא להתייחס למידות כאל סוג של נימוסים שאינם קשורים לדעות... 
נראה לי שלמשל טיעון שלך אתמול (לא רק אתמול) כלפי , היה בדיוק מהסוג הזה. 
         תני דעתך.

_________________