הדברים נכתבו לאשכול על ספרו החדש של הרב מיכי, כיוון שהתארכו הדברים פתחתי אשכול נפרד.
אני מודה שלא קראתי את הספר. כפי שהבנתי, הספר עוסק בהפרכת הקשר בין אבולוציה לאתאיזם ובמילים אחרות הפרכת הסתירה בין אבולוציה לבריאתנות, היינו אמונה בתכנון תבוני.
בקרב ההמון וגם בקרב חלק מהמדענים רווחה ההנחה כאילו ואבולוציה ובריאתנות הם תרתי דסתרי. לאור זאת הספר מברר סוגיה חשובה.
לפני שאפרוש את טיעוני, אני מדגיש כי כיוון ולא קראתי את הספר ייתכן כי הוא כלל לא מנסה לעסוק בשאלות דלהלן. יחד עם זאת מקריאת האשכול כאן בהחלט עולה כי המחבר וסייעתו סבורים כי ניתוק הקשר בין אבולוציה לאקראיות הוא לא רק שלב הכרחי בדרך לאמונה דתית, אלא אף מקדם את האמונה ועל זה אני רוצה לדון.
אשתמש כאן במונח בו עשה המחבר שימוש באשכול הסמוך. "הדרך השלישית". המחבר טען שם בצדק כי לעתים דיון קוטבי מתנהל בעצם בצל הסכמה מודעת או נסתרת על הנחת יסוד כלשהי. מהדיון אודות הספר משתמע, לפחות בהבלעה, כי הפרכת הסתירה האמורה, דיה או למצער יש בה, כדי לקדם את הרעיון הדתי ולא היא.
חידת הבריאה זועקת את זעקתה ללא הרף. אותה בריאה טבעה באנו את יצר הסקרנות ואת השאיפה הכמעט קיומית להבין מה ואיך מתרחש בעולמנו.
למותר לציין כי גם אם נקבל את האבולוציה בגרסתה הכפרנית עדיין לא נקבל תשובה על "איך כל זה התחיל". מבחינת התשובה לשאלה הגרעינית ההתחלתית, אין בין תיאוריית האבולוציה לבין ההבנה איך שעון פועל ולא כלום
למרבה הצער, אין לנו, כיום, את הכלים לפתור את חידת ההוויה והקיום. ברמה הפסיכולוגית קשה מאד להשלים עם המצב. למשבצת הזאת נכנס רעיון האלוהים.
השאלה הפשוטה והעתיקה היא מה הואילו חכמים בתקנתם? האם רעיון האלוהים הוא תשובה, או שמא זה רק ניסוח מתוחכם לאמירה "אינני יודע". כי הרי כאשר אנו מתחילים לחקור את טיבו של אותו אלוהים וכיצד הוא נוצר, התשובה היא כי כאלוהים לא חלים עליו כל אותם כללים אותם החלטנו להחיל על כל מה שקורה סביבנו. זאת אומרת מדובר בעצם רק בניסוח שונה לאמירה, "אין לנו שום מושג איך הדברים קרו", אך מבחינה פסיכולוגית קל יותר לומר שאיננו מבינים באלוהים מאשר לומר כי איננו מבינים מה מתרחש סביבנו בעולם.
למיטב ידיעתי, מוסכם גם על המחבר כי אין הוכחה, מסוג ההוכחות הנדרשות לאימוץ תזה כלשהי, לקיומו של האלוהים. מבחינה פילוסופית רעיון האלוהים המשגיח והמתעניין הוא בעייתי מאד. כאן משתחלת לה תיאוריית האינטואיציה. אנו חשים את קיומו של האלוהים ואנו מתייחסים לכך כאל עובדה קיימת ומוכחת.
אינני רוצה להתווכח כרגע על מהותה של אותה אינטואיציה ועד כמה היא יכולה להיות חלק משיח רציני אודות משהו, אני רק רוצה לשאול את מה ששאלתי כבר ושאלו רבים וטובים ולא נעניתי. מה הבסיס לכל הדבר הזה.
אם משקיפים מבחוץ אנו עדים כאן לתופעה מפליאה ומדהימה. ישנה מערכת שלמה של הנחות, אמונות וכללים, שחלק לא מבוטל ממנה לא מקובל כלל על מאמיניה הרציונליים. אך הם אינם מסיקים את המסקנה להפסיק להאמין או לשנות את הכללים אלא הם עוסקים בעקשנות ראויה לציון, בהתאמתה המלאכותית לחשיבה הרציונלית פילוסופית המקובלת עליהם.
כאן המקום להבדיל בין הסברים לתירוצים. הסבר הוא רעיון אשר אנו מביעים או מסכימים ללא אילוץ חיצוני גלוי ומוחשי. כמובן שמתחת לפני התודעה רוחשים אין סוף מניעים וסיבות, אך עצם קיום דיון מוכיח כי אנו לפחות סבורים כי בכוחנו להתעלם מאותם רעשים ולחשוב לגופו של עניין.
לא כן הדבר כאשר מסמנים מראש את המטרה מבלי לתת אפשרות לשינוי הקונספט לאחר הדיון. כל מה שייאמר כדי להצדיק את המבוקש, יכול להיות מבריק ומקורי, אך הוא בגדר תירוץ ולא הסבר.
אינני שולל לגמרי את תקפותם של תירוצים. כאשר אנו נותנים אמון באיש מסוים כתוצאה מניסיון רב שנים ולפתע נראה לכאורה כי הוא התנהג באופן הסותר לחלוטין את מה שאנו מכירים, אין זה מן הנמנע לקבל גם הסברים שהם בבחינת תירוצים. כיוון ש"הצורך" שלנו בתירוץ נובע מהנחה לא שגויה המבוססת על הסברים ולא על תירוצים. במילים אחרות אינני סבור כי כל שאלה סותרת אוטומטית את כל הידוע לנו.
כיצד נוכל לזהות מהו בגדר תירוץ ומהו בגדר הסבר? ברור כי לא ניתן לקבוע כלל נחרץ, אך אפשר לנסות לבנות כלים וסימנים שיסייעו בידינו להבחין בין המקרים.
ככיוון כללי ניתן לומר כי יש לבדוק מה הסיבות שהביאו אותנו להנחה הראשונה. ככל שהן אובייקטיביות יותר, רציניות יותר ומשמעותיות יותר יש הצדקה להגדלת מרחב אפשרות התירוצים. אם אשתמש בדוגמא שהבאתי , ככל שהכרותינו עם האיש ואמינותו ממושכת יותר ואובייקטיבית יותר הגיוני למקסם את מרחב התירוצים.
בדיקה נוספת שניתן לעשות בקשר לרעיון או תזה, היא עד כמה היינו מחדשים לבד את התזה כתוצאה מכל אותם הסברים שבדיעבד. כגודל ההסתברות שאכן ההסברים מולידים את הרעיון ולא ההיפך, כך תקפותם ההגיונית וכן להיפך.
מי הוא זה המוכן לומר כי האינסטינקט הבסיסי, ללא חינוך וללא השפעה סביבתית היה מוביל אותו לאמונה באלוהים. אני לא יכול להוכיח למתעקש כי אינו דובר אמת, אך דומני כי אילולי החינוך מעט מאד אנשים עם חשיבה בת זמנינו היו מגיעים להכרה זו.
אתאיזם לעומת זאת איננה בגדר תזה הזקוקה להוכחה או הנמקה. זו בסך הכול הנחה נגטיבית עד שלא יוכח אחרת.
הדת היהודית הקנונית בנויה על התנ"ך וחז"ל. לא צריך לאמץ כל טיעון של ביקורת המקרא כדי להבחין באין ספור בעיות טכניות ומהותיות, היסטוריות ותיאולוגיות בתנ"ך. אלא מאי, מעקמים את כל האותיות כולם, כדי שיתאימו או על כל פנים לא יסתרו את המקובל עלינו היום.
נתחיל בכך שתיארוך התנ"ך אינו מסתדר עם הידוע, התנ"ך מלא בהגשמה, אין ספור מצוות פולחניות שאינן מתיישבות על לבו של האדם בעידן המודרני, חוקי מוסר לא מתאימים בלשון המעטה.
אז הופכים את כל המוקשים למשלים, למרות שמישהו צריך להסביר פעם מה בדיוק חשב אותו כותב תנ"ך לעצמן, וכי כתב חידה הוא התכוון להשאיר אחריו? יתרה מכך, עובדה כי חז"ל, על כל פנים הדעה המרכזית , כלל לא אמצו את החשיבה הפילוסופית וכלל לא ניסו אפילו להתאים את התורה אליה. אדרבה, לעתים, הם הוסיפו נופך בעייתי משלהם. אני כבר לא מדבר על האיסור החמור, מבחינתם, לעסוק במה "שלמעלה".
הגיעו אנשים, פילון האלכסנדרוני אולי הראשון, והבינו שהעסק כמו שהוא לא עומד במבחן ואז התחיל תהליך של התאמות שהגיע לשיא מסוים על ידי הרמב"ם וכמובן ממשיך עד לדורנו אנו.
וכאן אני שואל וכי התורה היא אקסיומה מוחלטת וכל מה שנשאר הוא רק להתאימה ולסדרה כדי שתתקבל על הלב? הרי הוכחה לנתינתה על ידי התגלות אין בידינו, מדוע צריך כל כך להתאמץ. למה לא לומר את הדבר הפשוט. זה התאים לאמונות בתקופה מסוימת, אולי זה קצת מתקדם מבחינה מוסרית ביחס לתקופה, אבל היום כאשר אנו מבינים אחרת ויש לנו תפיסת מוסר מתקדמת בהרבה נקיים בה תוכו אכל קליפתו זרק.
הרי ניתן להסביר בצורה כל כך פשוטה איך כל זה קרה, במקום זאת הופכים את העולם בטיעונים מטיעונים שונים. יש אמנם לבצע התאמות אבל בשביל זה צריך סנהדרין. בלשון הגמ' מרחיק עדותו. וכי מישהו רואה לנגד עיניו כינונה של סנהדרין במיליון השנים הקרובות? עד מתי מיליוני אנשים יתנהגו במעשה ובמחדל על בסיס טקסט לא רלוונטי בתירוץ של היעדר מוסד מוסמך לסדר את העניינים. אין לך חוכא ואטלולא גדולה מזו. אין לך עוול גדול מזה כלפי כל התמימים והילדים המוסרים גופם וממונם על דברים חסרי שחר ופשר.
או רעיון בעייתי לא פחות. התורה ניתנה לאותה תקופה. לפחות היה בתורה איזה רמז שהעולם עלול או עשוי להשתנות ואז הכללים ישתנו. שום כלום.
בכלל, מי שלומד קצת רואה בדיוק איך כל הדברים התהוו והתבססו ועל בסיס אלו תובנות ואיזה ידע. שלא לדבר מה חושבים בדורות האחרונים רובם הגדול של המחזיקים בדת (אולי צודק קול ההמון החושש מכל בדיקה או מחשבה).
מה ההיגיון לאמץ את כל המסקנות ולתת להם פרשנות מחודשת וכי לא סביר הרבה יותר לומר בטל טעם בטלה תקנה? אינני מתכון לתקנה זו או אחרת אלא לכל הקונספט.
שוו בנפשכם שהעולם המדעי היה עובד כך. נשארים עם כל הרעיונות הישנים 4 יסודות וכו' ורק מתאימים אותם למידע שיש בידינו. לאן היינו מגיעים. עולם המדע הבין כי ברגע שנוצרו כלים חדשים והתגלתה התובנה כי יש לבדוק כל דבר משרשו ולהסיק מסקנות כתוצאה מתצפית ולא מהשערה, איננו יכולים להמשיך להיאחז בכל מה שהיה ידוע טרם התפתחה הגישה המדעית. זה לא אומר שאין מה ללמוד מכל העבר, אך אין שום הגיון להיצמד בעקשנות לרעיונות הנראים לא נכונים ולעסוק כל הזמן בהתאמתם למציאות ובפועל לאמץ את כל המצוות והאיסורים שאינם רלוונטיים כלל עד לכינונה של סנהדרין שלעולם לא תכונן.
יש את חסידי הדת התועלתית. זו סוגיה בפני עצמה ואולי יסתייע בידי לפתוח אשכול בעניין. אומר רק בקיצור כי יש יותר מספק אחד אודות ההנחה הרווחת שדתיים מוסריים יותר. גם אם נקבל שאכן כך הם פני הדברים יש לבדוק את שאלת המחיר.
ההתעקשות להיאחז באמונה ובתורה כמות שהיא ולהתאימה באופן מלאכותי למציאות ולחשיבה בת זמננו, מעלה השערה נוגה כי ההיאחזות בדת אינה שייכת כלל למחלקת הדעות אלא למחלקת המצבים.