עצור כאן חושבים?

באשכול הסמוך "האם האמונה היא ממחלקת מצבים" ערער אייל על עצם הלגיטימיות של האשכול הדן ביסודות האמונה.

הדיון מצדיק אשכול בפני עצמו. העתקתי לכאן את טענותיו באדום כאשר תגובתי מופיעה בשחור.

ליתכן ואולי גם לכל השאר: 

גם לך ברור ששאלות כמו אמונה ואי אמונה הן שאלות שמעורבות באין ספור מניעים נפשיים עמוקים, ברבדים כאלו ואחרים. גם לי? הרי זו עיקר טענתי.

אמונה אצל חלק מהאנשים היא דבר עדין מאוד, שקל מאוד להטיל בו ספק - לפרש אותו כתוצר של חינוך וכו'. יש אנשים שבוחרים שלא לעשות זאת. הם עושים זאת מסיבות כאלו ואחרות. במקום לנסות ולהגחיך אותם, כמו ילד, תשאל אותם, אם זה מעניין אותך: למה אתם עושים את זה? למה אתם לא מפרשים את אמונתכם, שלעיתים אתם חשים בה ולעיתים לא, כתוצר של התנייה, של חינוך?

אלי ענה לך קצר וקולע כדרכו בקודש. אייל, בעיקרון לפורום זה מגיעים אלו שמעניינת אותם הבדיקה והחיפוש אחר אמת. לא אלו שמעוניינים להיות דתיים בגלל התניות שונות. אני אפרט יותר.

עברתי על כל מה שכתבתי באשכול זה ולמיטב זכרוני גם בכל שאר אשכולותיי ותגובותיי, השתדלתי מאד ולענ"ד גם הצלחתי, לא לפגוע ח"ו באף אחד, בוודאי שלא פגיעה אישית.

אומר בזהירות שלא כל אלו הנזעקים על פגיעה ברגשות מקפידים כל כך בכבודם של המשתתפים בדיון.

כפי שכתב אלי וכפי שכתוב בחוקת הפורום, כאן חושבים! על הכל! אני יודע שרוב האנשים החרדים וחלק מהדתיים אינם מסוגלים בכלל לחשוב על רוב הדברים העולים כאן לדיון. בתוך עמי אני יושב ועם 90 אחוז מחברי הקרובים ביותר אי אפשר אפילו לדון בשאלה מתי ועל ידי מי ספר הזוהר חובר.

בעבר שפטתי אותם לחומרה. היום אני מבין ש(כמעט) אין קשר בין רמתם האינטלקטואלית לבין אמונתם הדתית הפרימיטיבית ובדרך כלל כתוצאה מכך קצת פנאטית. החינוך הדתי עושה את עבודתו וקשה מאד לרוב האנשים להשתחרר ממנו ולחשוב מחוץ לקופסא.

עכשיו שים לב. מי הם אלו המתלוננים על עצם הצגת השאלות. דומני כי הם גולשים כאן בטעות או מתוך כוונה לגלות לטועים את האמת. הגולשים העצכחים מעולם לא התרעמו על מה שכתבתי. לא על התוכן ולא על הסגנון. הם אינם מסכימים אתי. חלקם אף מתווכח אתי באישי. הכול בצורה עניינית ומכובדת מתוך הבנה עמוקה כי מה שאני מציג אינו פרי דמיוני או דעתי המשובשת, אלא דברים שבמשך כל הדורות רבים וטובים דנו ודשו בהם.

הם מבינים היטב כי העובדה שהדברים כבר נדונו במשך כל השנים אינה גורעת כלל וכלל מהאפשרות שהם נכונים. הם יודעים היטב כי חובת ההוכחה הטבעית עליהם והם מנסים לעשות זאת. לטעמי ללא הצלחה. הם לא חושבים לרגע כי עצם הצגת השאלות כאן בפורום אינה ראויה.

אתה כותב במקום לנסות ולהגחיך אותם, כמו ילד, תשאל אותם, אם זה מעניין אותך: למה אתם עושים את זה? למה אתם לא מפרשים את אמונתכם, שלעיתים אתם חשים בה ולעיתים לא, כתוצר של התנייה, של חינוך? וכי לא זה בדיוק מה שאני עושה? אנא קרא עוד הפעם בישוב הדעת והצביע לי היכן אני מנסה להגחיך כמו ילד. ברור שכאשר מנסים לחדד עמדה או שאלה לפעמים נעשה שימוש בביטוי קצת חריף. אני משתדל מאד לא לגלוש מדיון ענייני והוגן.

תחשוב על אמונה במושגים של אהבה לאשתך, לחברה שלך וכו' - תיגש לאדם ותשאל אותו מי אמר לך שאתה באמת אוהב את אשתך, אולי אתה סתם אומר את זה כדי לא להרגיש מנצל מנוצל ומוזר?

 סלח לי, השוואתך אינה במקומה כלל. למיטב ידיעתי אמונה ברמה העקרונית אינה אמורה להיות והיא איננה  רגש אישי פרטי. היא בהחלט חלק מרשות הרבים. כמובן שיש לכל אחד את הזכות לחוותה באופן אישי כהעדפתו, אך כרעיון, האמונה אינה רשות היחיד, על כל פנים בוודאי לא לדעת המאמינים...

 מלבד זאת מה שאני עושה כאן דומה לדיון עקרוני על מהות האהבה בפורום פסיכולוגי. לא לשאלה אישית לאדם אוהב. גם שאלת האהבה היא בהחלט שאלה רצינית ואין טעם לנסות למנוע דיון עקרוני בשאלה.

אגב, כאשר אתה משווה פה בין אמונה לאהבה אתה בעצם מצטרף לדעתי. אהבה היא בדרך כלל מודעת והאוהב יודע כי מדובר במצב רגשי אישי, בוודאי לא כזה שניתן להוכיח או לשכנע שלא לדבר לכוף אנשים אחרים להצטרף או אפילו להזדהות עם אהבתו. הדת, כפי שכתבתי, כל מהותה היא האלמנט המוכח, המוכרח והמחייב. מה שאני מנסה לטעון שבפועל מדובר "במצב" ולא "בדעה".

ברור שאם הדתיים היו כופים עליך לקיים מצוות, היית צריך להתקומם. אבל הם לא כופים עליך לקיים מצוות. אז אל תתקיף אותם. זה מאוד קל כאמור, אבל תהיה רגיש ואמפתי, ופשוט אל תעשה את זה. 

אינני מתקיף אף אחד. אני הרבה יותר מרגיש ואמפתי. וכי אינני באותה סירה עם מי שבאמת מנסה לברר?

אמנם אין כופים עלי פיזית לקיים מצוות, אך חברתית כופים גם כופים. הרצון שלי לברר את הסוגיות משרשן הוא טבעי ולגיטימי בפרט כאן בפורום שזו מטרתו המוצהרת.

אף אחד כאן לא ניסה להוכיח לך את מתן תורה. הלו, אתה גולש כאן לפעמים? ברור לכולם שזה לא המקום והזמן לנסות ולהחזיר אנשים בתשובה. אז אל תנסה גם לעשות ההפך, אל תנסה להחזיר אנשים בשאלה. 

במה הפורום אמור לעסוק לפי דעתך ובמה הוא עוסק בפועל? עיין נא באשכולות שנכתבו עוד טרם חוברתי לאינטרנט ותיווכח שכאן בדיוק המקום לברר את סוגיית האמונה על כל מרכיביה. בעניין  הזמן, לא זכיתי להבין מתי היא עת רצון מלפניך לדון בשאלות הללו.

מה אפשר להשיב לך? אם יש תשובות ניתן לומר אותם. אם אין, ניתן לבחור בין התעלמות, אי נקיטת עמדה, או הסכמה.

היית עושה את זה גם בפורום נוצרי או בודהיסטי, או שאז היה ברור לך שיש לנהוג בסובלנות כלפי האחר, לכבד את אמונותיו ולא לנסות לפגוע בהם?

הסיבה שאני עושה זאת כאן כי כאן נמצאת קבוצת ההתייחסות שלי. מה לי ולנוצרים או בודהיסטים? וכי הם מעניינים אותי? וכי הם משפיעים על חיי?

אני חוזר ואומר כי אני מכבד את אמונתו של כל אחד, משתדל לא לפגוע באף אחד ונוהג בסובלנות.

דוקינס בספרו "יש אלוהים? מאריך לתאר אסימטריה שהמאמינים דורשים להחיל על השיח הציבורי. אמירה נגד הדת נחשבת לפגיעה ברגשות וביטויים קשים ככל שיהיו נגד האתאיזם הם לגיטימיים. שווה לקרא.

לא זוכר היכן קראתי פעם את הדיבור הבא:

הכותב מספר על כך שפעם הוא ישב באוטובוס ושמע מאחוריו שיחה בין שני בחורים חילוניים מנהלים שיחה אינטימית, שיחת נפש. פתאום אחד שואל את חברו: שמע, זו שאלה קצת אישית וזה, אבל אתה מאמין באלוקים? 

המספר התכוון לומר - ככה צריכה להתנהל שיחה על אמונה באלוקים, במסגרת של שיחת נפש, שיחה אינטימית, במסגרת מכבדת, באקלים שמאפשר להביע אותה, שמוכן לתת לה מקום.

 לטעמי המסגרת כאן מאד מכובדת, למרות שיש מי שמנסים לעתים להוריד את רמת הדיון. לטעמי גם ניתן לנהל בפורום שיחה אינטימית. האקלים של רוב החברים הנכבדים בהחלט מאפשר זאת. הם גם מוכנים לתת מקום לדיון. חוקת הפורום כבר אמרנו?

הצורה בה הדיון הזה - ולא רק זה, הדיון הזה הוא רק משל ודוגמה - מתנהלת היא בדיוק בצורה ההפוכה. 

מה "אנחנו", "אני", לא יודע מי, אמורים לענות ליתכן? התייחסתי כבר לשאלה "מה אמורים לענות" הוא מתקיף את האמונה בצורה התוקפנית ביותר, לא בצורה עדינה רכה ומאפשרת. הוא מבקש לנהל קרבות אמונה, ואלו שייכים למאות אחרות או למקומות אחרים. ויכוחים כאלו מתאימים לרב נויגרשל, דומני שלא לרוב האנשים כאן.

 אינני סבור כי אני מנהל קרבות אמונה. כדאי להבחין בין דיון לעימות ובין וויכוח נוקב ככל שיהיה לבין קרב. מדוע אתה סבור שדיון בשאלות היסוד של סלע קיומנו שייכים למאות אחרות או למקומות אחרים? אתה קובע בשם הרוב כי וויכוחים כאלו לא מתאימים לכאן. אם אני מפרש נכונה את התייחסות רוב הכותבים הם דווקא כן חושבים שזה מתאים. אני מזכיר את חוקת הפורום בפעם השלישית

בקיצור: דיון פורה על אמונה, ככל דיון בתופעה נפשית עמוקה, אמור להתנהל בצורה אחרת. ככה זה קרב - א. מי רוצה להילחם? ב. שיח על אמונה בתקופתנו (ההדגשה שלי) לא יכול להתנהל בצורה שכזו, הוא מועד לכשלון מראש. פרש נא ונמק.

מהבחינה המוסרית, בעיני, יתכן שלא שואל אלא מבקש להוכיח לנו אני בהחלט גם שואל כי אנחנו סתם משלים את עצמנו ואין שום צידוק לאמונתנו, ואנו אפילו לא מאמינים באמת, ומי שלא קרא את דבריו לא יבין על מה אני מדבר, דומה, שוב בעיני, לאדם הבא:

חבר טוב שלכם נשוי כבר עשרים שנה. מבחינתו, ומבחינת החברה בה הוא חי, המשך חיי נישואים מחייב אהבה. הכרה בכך שהוא אינו אוהב את אשתו, או לחלופין שאשתו אינה אוהבת אותו, תהיה הרסנית מבחינתו ומבחינת מערכת היחסים בינו ובין אשתו. הוא כבר די רגיל לאיך שהיא נראית, וכבר לא כל כך נמשך אליה מבחינה מינית. גם השיחה כבר לא משהו. הוא לא כל כך משתף אותה בחייו האישיים. אבל אם תשאל אותו, כמובן שברגישות ובעדינות כמו שצריך לשאול שאלות שכאלו (שכמובן אסור לשאול אותם): האם אתה אוהב את אשתך? הוא יגיד לך: ברור, ובאמת יאמין בזה, ובאמת יצדק (מהי אהבה?).

עכשיו, תארו לעצמכם שאתם במקום לומר לו: וואלה, אשריך, תאמרו לו: שמע, לפי תיאוריית האהבה כמשולש - משיכה מינית + אינטימיות + מחויבות, אתה לא אוהב את אשתך בצורה מלאה, אתה חזק רק בצלע אחת. חוץ מזה - ראית איך היא מסתכלת על רוני? ברור שהיא בכלל לא נמשכת אליך כבר. לכן היא גם לא מספרת לך כלום - אחי, היא לא שמה עליך, אתה כבר כמו הארון מבחינתה, כמו הספה, פשוט קיים.

בעיני אדם חילוני שמבקש להוכיח ולשכנע אנשים דתיים שמאמינים באלוקים ובתורה כי הם טועים ואין לאמונתם צידוק, מתנהג בדיוק כמו אותו חבר. 

כאשר אתה נפגש עם אמונה - גם אם אתה לא מאמין - פשוט תאמר וואלה, יפה, אשריך. אל תנסה להוכיח לו שהוא בעצם לא אוהב את אשתו, או שלאהבתו את אשתו אין צידוק - כי היא סתם אטומה ובכלל לא אוהבת אותו.  

 כאמור השוואתך אינה במקומה. מי שלוקח את הדת אישית וכל דיון עליה פוגע בו מומלץ לו מאד להתרחק מהפורום ומהדומה לו.

זכותך לבחור בהתעלמות. זכותך לבחור בדיון. הניסיון שלך להשתתף בפורום שבחר לנהל דיון ולטעון כי הדיון פוגע בך לא הוגן.

אני כבר לא מדבר על אלו הדנים חופשי על מה שבעיניהם נראה אמונת הבל. קבלה. השתטחות על קברי צדיקים. אי אכילת שרויה ועוד ועוד. הכול בסדר מבחינתם. אבל, עד לגבול הדמיוני אותו הם שרטטו. מכאן ואילך זו פגיעה ברגשותיהם. עליהם הכתוב אומר העולבים ואינם נעלבים משמיעים חרפתם ואינם שומעים.

אם אכן דעת רוב חברי הפורום, או שמא דעת המייסדים והמנהלים מכרעת, כדעת אייל, אנסה אמנם לשנות את דעתם, אך אקבל אותה על עצמי מיד.

.

אייל,

כל הכבוד על ההתנצלות וסגנונה.

לרגע לא הייתה לי קפידה אישית עליך.

אני אכן מקיים אורח חיים חרדי לכל דבר.

אם יש איסור על מחשבת לשון הרע עלי להתנצל בפניך. כיוון שלא עלה בדעתי שאתה חושב שאינני חרדי, תליתי בך דברים שאין בך.

אינני כותב מתוך כעס אלא מתוך רצון לברר את האמת ולהשמיע את מה שנראה לי נכון לענ"ד לעת עתה.

תרגיש טוב ותהיה בריא ומאושר

אייל,
 המשפט אותו הדגשת מובן בהחלט. גם אני מתרגז כשמופיעים פה ניקים המייצגים (רעיונית) את ירון ידען או אגודת הלל, ומטרתם לנסות להחזיר בשאלה.
אך מרבית החברים, גם אלו המציגים דעות פחות שמרניות (בלשון המעטה)  גדלו וחיים בחברה החרדית ונמצאים פה מתוך מטרה לנסות לברר את האמת (גם כשלפעמים הם מציגים זאת, כאילו היא כבר ברורה להם ב100%).

האם באמת מנסים לברר כאן את האמת? אני מבקר כאן לפעמים וחלק מהדיונים ממש מבלבלים אותי. אני לא חושב שאני מוכן באמת לבדוק בצורה נייטרלית את האמונה שלי.

האם יש פה מישהו שבדק את אמונתו ונטש אותה בעקבות בדיקתו?

שאלת ההמשך היא ממה נפשך: אם אף אחד לא נטש את אמונתו כנראה שהבדיקה היא לא ממש אובייקטיבית, ואם אפילו אחד כן נטש את האמונה ואת קיום המצוות בעקבות הדיונים בפורום, אז איך אתם - אלה שנותרו באמונתם - ישנים בלילה?

אייל,

לאחר שכתבתי את תגובתי ראיתי שכתבת עוד דברים, עליהם אני רוצה לחלוק ברשותך.

אני מצטט את דבריך באדום ואת השגותיי בשחור.

אתה כותב כמה פעמים שאני מסכים עם טענתך ביחס להגדרת אמונה. אבל למה טענתך העקרונית ביחס להגדרת האמונה צריכה לבוא באותו אשכול ביחד עם צירוף בלתי סליח (מבחינתי) של מסמך שנראה כמו לקוח מפשקוויל של דעת וחופש וכל אותם גופים?

אינני בקי מספיק בכתביהם של אנשי דעת וחופש, אני גם לא אוהב חלק מהדברים שכן ראיתי, אבל אינני חושב כי ההגדרה לדבריהם היא פשקוויל.

תראה כמה טענות חיברת בבת אחת: טענה ספקנית כללית, טענות בדבר ביקורת המקרא, בדבר חוסר המוסריות של חלק מהמצוות, טענות ביחס לכך שלא סביר שאלוקים יפנה דווקא לעם מסוים ועוד ועוד. תבין שכשאשר אתה מחבר את כל הטענות האלו ביחד - לקורא כבר לא נראה שמישהו פה מתכוון לנהל דיון רציני על השאלה המרתקת מהי אמונה - דעה או משהו אחר - אלא שהכותב מנסה לשמוט את הרצפה שמתחת לכיסא המחשב שלו, להרוס (כן ממש כך) את כל עולמו. לא מספיק להפנות לאופי הסובייקטיבי של האמונה, אופי שדומני שלפחות במגזר הד"ל כולם מודעים אליו? למה לחבר את כל הטענות הללו ביחד? מה אתה מבקש לעשות בכך?

כאשר באים לקיים דיון יסודי, לפעמים אין ברירה אלא להניח את כל הקלפים על השולחן.

אם הנחת היסוד שלך היא משה אמת ותורתו אמת וכל מה שאתה מוכן הוא לדון על הדברים מתוך הקופסא הרי שטענתך מובנת.

אני לא כן עמדי. אני רוצה לדון על הכול מהשורש. במסגרת הזאת לעתים אין מנוס מלהציג את כל השאלות והבעיות בבת אחת. גם כדי לדון על כולן. וגם כי לעתים על כל שאלה יש תשובה דחוקה היכולה להתקבל אם יש לנו רק שאלה אחת. הצטברות השאלות יש בה כדי ליצור מסה קריטית המצדיקה חשיבה מחודשת ומחוץ לקופסה.

ישנה אמרה מפורסמת בשם הגר"ח מבריסק על הברייתא (א' חגיגה ג:) ת"ר איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע את כסותו איתמר רב הונא אמר עד שיהו כולן בבת אחת ר' יוחנן אמר אפי' באחת מהן היכי דמי אי דעביד להו דרך שטות אפי' בחדא נמי (אם הוא עשה זאת דרך שטות אפילו בסימן אחד נגדירנו כשוטה) אי דלא עביד להו דרך שטות אפילו כולהו נמי לא ( אם לא עשה זאת דרך שטות אפילו בשלושת הסימנים עדיין לו נגדירנו כשוטה) לעולם דקא עביד להו דרך שטות (הסימנים הם רק כשעשה דרך שטות) והלן בבית הקברות אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקא עביד והיוצא יחידי בלילה אימור גנדריפס אחדיה והמקרע את כסותו אימור בעל מחשבות הוא (לכל אחד מהם ניתן למצוא הסבר דחוק)כיון דעבדינהו לכולהו הוה להו (כיון שעשה את שלשתם הרי הוא שוטה).

שואל הגר"ח אם על כל אחד מהם יש לנו תירוץ מה בכך שעשה את כולם. אלא כאשר אנו צריכים לענות שלשה תירוצים על אותו אדם, עדיף לענות תירוץ אחד. האיש שוטה.

עיקר הטענה היא שדיון רציני ואיכותי על אמונה לא יכול לבוא ביחד עם התקפות מקומיות על התורה. למה? מספיק לשאול - מניין לך? ומי אמר לך שאתה צודק, הרי כולם חושבים שהם צודקים. זו השאלה הכי גדולה. ננסה לענות עליה, בשקט, בכאב, עם כתפים שמוטות, והרבה אנחות, ואז אולי, במסגרת דיון אחר, אחרי שכבר קבענו את זהותנו, עשינו את 'קפיצת האמונה', בחרנו באמונה, ראינו אותה, או איך שלא תרצה לקרוא לזה, ננסה לדון על שאלות פרטיות. ביחד אי אפשר:

אם אני דן על חוסר המוסריות שבתורה חלילה, אני מגיע מעמדה נפשית אחרת לחלוטין מהעמדה בה אני נמצא כשאני מנסה להגן על זכותי ויכולתי לומר שאני מאמין - אלו פשוט שני סיטואציות שונות בתכלית, לפחות מבחינתי, אך לא רק. 

דבריך נכונים ונכוחים למי שרוצה לדון רק מתוך הקופסא.

שוב, רק בלי לכעוס, באמת, העולם גדול ורחב.

אכן. ולכן יש לבדוק ולברר עד היכן שידינו מגעת ולא לאמץ אוטומטית את מה שלמדנו בילדותינו.

הרב מיימוני,

חוששני כי נתערבבו כאן שני נושאים נפרדים.

בקשר לסגנון, דומני כי אני נזהר מאד לא לפגוע אישית באף אחד וכן לא להשתמש בביטויים מעליבים כלפי הדת, חכמיה ומאמיניה.

כתבת, לכן, אם רצונך להעלות את האפשרות שיש כאן כאלו שדבקים בדת השכונה וממציאים לכך תירוצים במקום להביא לך ראיות, אדרבה, הצג ואולי יתברר לי ולאחרים שטעינו. ורב חלקך. דומני כי זה בדיוק מה שאני עושה.

גם אם יש נימה של פרשנות פסיכולוגית בדברי, מדובר בפרשנות רחבה המנסה להסביר תופעה נרחבת. לא בהבחנה פסיכולוגית של  איש זה או אחר.

לכל תופעה חברתית נרחבת יש הסברים מתחום הפסיכולוגיה. כאשר אין כוונה להעליב אין סיבה להיעלב.

אני שם לב כי ניסחת זאת אולי טוב ממני ואני מצטט ברשותך, י

יש פסיכולוגיזציה ויש אנתרופולוגיזציה.

כאשר מישהו מנסה לזהות מניעים יסודיים בנפש, כמו הרצון להישאר בדת השכונה, או החיפוש אחרי סודות, מלאכים והתגלויות, הוא מעלה טענות לגבי מבנה הנפש האנושית, מניעי יסוד.

זה נראה לי לא רק בסדר אלא חשוב. (כמובן, זוכרים שזה בערבון מוגבל).

כאשר נטען כאן כי הספקנות נובעת מרצון לפריקת עול לא התייחסתי לזה כעלבון אל כאל אבחנה המצריכה התייחסות.

אייל ערער על עצם העיסוק בשאלות שאני מעלה. טענה דומה הוזכרה באשכול "האכזריות".

כותבים נוספים טוענים מדי פעם כי הטלת ספקות באמונתם יש בה משום פגיעה ברגשותיהם.

בתשובה לכך הבאתי את אבחנתו של דוקינס כי המאמינים דורשים שיכבדו את דתם, פריווילגיה אותה הם אינם מעניקים לא לאנשי דת אחרת ובוודאי שלא לאינם מאמינים.

אני יכול להוסיף כי בחברה החרדית הדבר בולט שבעתיים. מהחילונים דורשים שלא יפגעו ברגשות הדתיים. החרדים בתוכם פנימה מרשים לעצמם לפגוע חפשי ברגשותיהם של מי שמאמין במה שהם אינם מאמינים.

ליטאים בחסידים. אנשי הישוב החדש באנשי הישן  וכמעט כולם בכת השאלים.

אם יוצאים מנקודת הנחה כי אין לפגוע ברגשות דתיים כלשהם יש להחיל את הנורמה על כל רגש דתי קיים. כולל נחנחים ומשיחיסטים כולל אתאיזם פוזיטיבי. אם הטיעון הוא שאין לפגוע רק ברגשות המאמינים בדת אמת, עלינו לברר קודם מהי דת האמת. אחרת, איך נדע אם אסור לפגוע ברגשות אלו או שמא מותר?

יש כאלו הממנפים את המונופול על פגיעה ברגשות לשלב מתקדם יותר. הם דורשים בלעדיות לא רק על רשות הרבים אלא גם על פורום שחלק, אם לא עיקר, תכליתו, לברר שאלות יסוד באמונה.

כאן יש שאלה מאד פרקטית. האם אני צודק שחוקת הפורום לצדי, או שמא צודקים הטוענים נגדי ואז אין לי זכות לפלוש לפורום ולכתוב דברים המנוגדים לחוקתו.

ליד הסנדק,

באמת רק מסקרנות. מדוע אינך מוכן לבדוק בצורה ניטרלית את האמונה שלך והאם אינך חושב כי זה סוג של טמינת ראש בחול?

אייל ויתכן

"האמת והשלום אהבו", אפילו המתנצחים בשער אוהבים זה את זה. בסוף.

***

פרספקטיבה

ספרים אמיתיים? מה דעתך על חמישה חומשי תורה?

***
יתכן

נקודה אחת.

אני סבור שאייל צודק. באמת אי אפשר לדון בהרבה נושאים ביחד. למה אנו מאמינים זה נושא אחד. האם ביקורת המקרא צודקת זה נושא שני. יש נקודות משיקות, ואולי הן יעלו תוך כדי דיון ויוער על זה. אבל עקרונית עדיף לפצל. לגבי זה ודאי כמעט הכרחי.

גם האשכול הזה לא אמור להיות לבירור של אף אחת מהשאלות מה נכון ומה לא. הוא נועד למה מותר לשאול ואיך.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");