עוד על משחקי קוביה והעקרון האנתרופי

בעקבות האשכול שדן בספרו של מיכי הגעתי לתובנה מעניינת: לגבי השאלה האם מתופעת החיים יש ראיה לתכנון, יש להבחין בין שאלת מוצא החיים מן הדומם לבין שאלת האבולוציה שהתרחשה מאז הופעת התא הראשון. לפי התובנה הזו, גם אם יוכח שהיווצרות התא הוא אירוע בעל הסתברות נמוכה באופן אבסורדי, לא יהיה בכך משום ראיה כלשהי לתכנון. מצד שני, אם ניתן להראות שגם תהליך ההתפתחות נוגד את שיקולי ההסתברות, על זה ניתן כבר לדון האם זה מהווה ראיה לקיומו של מתכנן.

איני טוען למקוריות וסביר להניח שהרעיון הפשוט הזה כבר הועלה על ידי אחרים ומקורות יתקבלו בברכה. אני משער שזהו פחות או יותר מה שמכונה העיקרון האנתרופי. בכל אופן אסביר את הרעיון ולו בשל העובדה שראיתי שהעיקרון הזה הותקף כאן על ידי מיכי בביקורת שאינה תופסת לפחות לגבי הרעיון שאני רוצה להביע. וגם איני בטוח שההבחנה הזאת שאני עורך כבר הועלתה במפורש.

מפאת אורך העניין אני מחלק את המאמר הזה לכמה הודעות. לתועלת המעיינים אני משלב סיכום מקוצר בסוף עבור מי שרוצה להחליט האם כדאי לו לקרוא את הכתוב כאן. בכל מקרה, מאחר והשקעתי כאן זמן ומאמץ אני רוצה שהדיון באם יתפתח (וכנבואה שמגשימה את עצמה ומניסיון העבר אני צופה שלא יתפתח כאן שום דיון הגיוני ואינטליגנטי ובכל זאת השקעתי מזמני וכתבתי, השד יודע למה) יישאר ממוקד ולא יזלוג לכל מיני כיוונים שהם אולי קשורים אבל לא זהים לנושא הנידון כאן.

אני חושב שהדרך היעילה ביותר הוא שבאם למישהו יש רעיונות שונים משלו, שיתכבד ויפתח אשכול ויציגם שם. כאן יש לכתוב אך רק הערות ביקורת או שאלות הבהרה הממוקדות במאמר הפותח. אני מסכם את דברי וממספר את הנקודות בסוף, כך שממש קל למקד ולכוון כל טענה לעבר הנקודה המדויקת אליה היא אמורה להיות מכוונת . זה גם יקל עלי להבהיר ולענות במידת האפשר והצורך.

עבור אלה שהם קשי הבנה במיוחד: הדיון כאן לא עוסק באף אחת מהשאלות הבאות: האם אלוהים קיים או לא, האם האבולוציה התרחשה או לא, האם התנאים ששררו על כדור הארץ לפני 3.6 מליארד שנה היו נוחים או לא נוחים ליצירת קשרים פוליפפטידיים והאם האטמוספירה אז היתה מחמצנת או מחזרת. אם יש לכם תשובות ברורות לשאלות אלה או אם אתם בכלל מבינים מה הם אומרים, יופי לכם , אבל אתם יכולים לשתף אותנו בתובנותיכם באשכולות אחרים.

יתר על כן, לא רק שאין לנו כל בסיס לנקיטת עמדה באף אחת משאלות אלה. נראה שהשאלות האלה חסרות משמעות במלוא מובן המילה.

כדי לשבר את האוזן נניח שאני תוהה האם קיים יקום מקביל ליקום שלנו. אני יכול כמובן לבנות לי לפחות מודל מתמטי של משהו כזה. במודל כזה יקום מקביל יהיה יקום שהוא לגמרי לא קשור ליקום שבו אנו חיים.  

מודל צעצוע טוב לחשוב עליו הוא של 2 כדורים דו מימדיים. נניח שעל כל אחת מ-2 הכדורים חיים יצורים דו-מימדיים. עבור היצורים האלה הכדור שהם מאכלסים הוא כל היקום, הם אינם יכולים "להרים את הראש" ולראות מה קורה במימד השלישי. אנו נוטים לחשוב על כדורים כאלה כשוכנים בתוך העולם התלת מימדי שלנו. אבל מה שצריך לחשוב עליו הוא על כדורים אבסטרקטיים לגמרי, כך שאין שום מרחב שבו הם נמצאים ביחד ואין שום משמעות לשאלה למשל האם הם קרובים או רחוקים זה מזה , אין שום דבר ביניהם. כל מה שניתן לומר עליהם הוא שהם לא זהים. אבל זה נהיה יותר גרוע . לפי תורת היחסות גם הזמן צריך להיחשב כאחד ממימדי המרחב. אז במודל סביר של יקומים מקבילים, אין אפילו משמעות לשאלה האם הם קיימים בו זמנית או בזה אחר זה.

כעת במעבר ממודל צעצוע אל העולם האמיתי, כשאנו תוהים האם קיים עולם מקביל עם חוקי טבע אחרים, אנו מדברים על משהו נורא ערטילאי ומעורפל. איננו מכניסים לשאלה הזו תוכן כלשהו כגון, שאם נדמיין את עצמנו הולכים רחוק מספיק אולי נגיע לעולם הזה. איננו מייחסים לו שום זמן ולא שום מקום בעולם. אין שום קשר סיבתי בין העולם שבו אנו שוכנים לבין היקום ההוא. אנו רק תוהים באופן ערטילאי לגמרי האם הוא "קיים".

פילוסופים (בראשם יום) כבר נתחבטו בשאלה מה התוכן של הקביעה שדבר פלוני קיים. מה אנו מוסיפים לאוסף התכונות שלו כשאנו אומרים שמלבד זה שהוא נראה כך וכך ומתנהג כך וכך, הוא גם קיים. אינני מתיימר להכריע בשאלות פילוסופיות. אך בכל זאת הייתי משער שאנו יכולים לייחס את תכונת הקיום לאובייקט אם היא נמצאת בתוך הרצף החלל זמני שלנו, שלפחות באופן עקרוני הוא יכול להשפיע עלינו. זה בניגוד ליצירי הדמיון שמאכלסים רק את עולם הדמיון (במובן זה ניתן לומר שהם "קיימים" בעולם הדמיון הפרטי שלי).  

כאשר משהו מנותק באופן עקרוני מרצף החיים הממשיים שלנו, אין שום מובן משמעותי שאנו יכולים לייחס לו או לשלול ממנו את תכונת הקיום . כלומר איננו יכולים בכלל לקבוע את היחס שלנו כלפי השאלה הזו לחיוב או לשלילה. הסיבה היא שבדיוק כמו במקרה של שני הכדורים, רק על ידי לקיחת פרספקטיבה חיצונית לשני הכדורים אנו יכולים לחשוב על שניהם כקיימים בו זמנית על ידי שאנו משכנים אותם בתוך עולם יותר גדול. אבל אנחנו משוכנים לגמרי בתוך העולם ואין לנו פרספקטיבה חיצונית שכזו.

מאותה סיבה השאלה מה ההסתברות לכך שיווצר עולם עם חוקי טבע כמות שלנו, היא שאלה חסרת משמעות. כדי לענות עליה אנו צריכים לקחת פרספקטיבה חיצונית למכלול הקיום שבו אנו משוכנים ולהכריע לגבי כל עולם ועולם אפשריים האם יש לו את או אין לו את תכונת ה"קיום".  

בכך לא מיציתי את מה שיש לי לומר על סוגיה עמוקה זו, ישנם עוד היבטים לעניין זה ורק נגעתי על קצה המזלג, אבל אני מקווה שהצלחתי להעביר אל המעיין משהו מנקודת המבט שלי כאן. השורה התחתונה היא שאת הקיום על תכונותיו הבסיסיות עלינו לקבל כנתונים ואז יש שאלות שאנו יכולים לדבר עליהם באופן משמעותי כאשר נקודת המוצא הוא שאנו מודדים דברים ביחס להיכן שאנו נמצאים.

זה משאיר כמובן פתוח את השאלה היכן עובר הגבול, מה מהווה חלק בסיסי מהתמונה שיש לקבלו כנתון היכן מסתיים העניין של כבוד אלוהים הסתר דבר ומהיכן מתחיל השלב כבוד מלכים חקור דבר. כתמיד, נטל התוויית הגבולות הוא על מי שרוצה לטעון משהו. 

אז אם לסכם את החלק הזה בטענה שלי , אני אומר : א. השאלה הרלוונטית היא לא מה ההסתברות שעל כדור הארץ יווצרו יצורים תבוניים, אלא מה ההסתברות שמתוך כל העולמות שיכלו להיווצר יווצר עולם שבו מתקיימים יצורים תבוניים. ב. אין שום בסיס לשיקולים הסתברותיים ללא שיש מודל סביר עבור מרחב המדגם. אבל אין שום מודל סביר כזה. הווה אומר אין אפשרות להביא ראיה לקיומו של מתכנן הנסמכת על העובדה שאנו קיימים.

זהו כנראה מה שמכונה העיקרון האנתרופי. ראיתי שמיכי תקף בהזדמנויות שונות את העיקרון האנתרופי בשלל טענות. אחת מהם היתה שלפי העיקרון האנתרופי צריך להניח שקיים עולם שבו יש פיות ירוקות. אבל צריך לשים לב שהעיקרון האנתרופי, לפחות כפי שאני ניסחתי אותו כאן לא אומר שום דבר מסוג זה. הוא לא אומר שום דבר חיובי, כגון שקיימים אינסוף עולמות . כל מה שהוא אומר הוא שהשאלה ההסתברותית הנכונה היא כזו שאינה מצטמצמת לאיזור של העולם שאותו אנו מאכלסים ומכיוון שכך אין שום מודל טוב שיאפשר לנו לייחס הסתברות לקיומנו .

אינני "מסביר" בכך מדוע העולם קיים ואף איני מסלק את תחושת הפליאה על כך שאנו קיימים. אני רק טוען שהכלי הזה של חשיבה רציונלית חורג מגבולותיו כאן. אי אפשר לבסס טיעון לוגי בצורה כזו.  תחושות ורעיונות פילוסופיים כמובן שאפשר להעלות כל אחד לפי תחושות הבטן שלו, במידה והוא מרגיש כדאי והגון לכך . טיעון מחייב ברמה כלשהי, אין כאן.

עוד טענה שטען מיכי הוא שלפי הטיעון האנתרופי אם אנחנו רואים מחשב, צריך  לומר שזה לא אבסורדי להניח שהוא נוצר מאליו בגלל שאולי יש מספיק עולמות כדי שדבר מעין זה יוכל להתרחש במקרה. אבל זהו שוב פספוס של מהות הטענה. רק לגבי אירוע שהתרחשותו הוא תנאי הכרחי לקיומנו, זה נכון שלחישוב ההסתברות צריך להתייחס לכל העולם. כשזה מגיע לאירוע שקיומנו אינו מותנה בו, כגון היווצרות מחשב, ההסברות שוב נהיית רלוונטית.

מה שמביא אותי לחלק השני של התובנה שלי. אם מתמקדים בתהליך האבולוציה שהתקיים מאז ראשית החיים , שיקולי הסתברות כן נהיים רלוונטיים . אבל זה בתנאי שמתמקדים בענפים אחרים של עץ החיים מזה שעליו אנו יושבים. ביחס לעצמנו אנו דומים לסוכנות המשטרתית הבין יקומית, אין לנו ברירה אלא לדגום את אותו חלק מהמקרים בהם יש יצורים תבוניים. אי לכך עלינו להתייחס לכל השלבים בתהליך שמוביל מראשית החיים עד אלינו, שהכרחיים ליצירת יצורים תבוניים, כאל מאורעות בעלי הסתברות 1.

אבל לכל מאורע שהוא בלתי תלוי במאורע של היותנו קיימים, ההסתברות הרלוונטית היא ההסתברות שהוא התרחש על כדור הארץ ולא ההסתברות שהוא התרחש בכלל. כלומר לראשית החיים אנו צריכים להתייחס כאל מאורע בעל הסתברות 1. באותו אופן אנו צריכים להתייחס לקיומם של בעלי חיים שקרובים אלינו אבולוציונית . אבל לגבי מינים שהם רחוקים מאיתנו אבולוציונית, אם מישהו יוכיח שמבחינה הסתברותית היינו מצפים שהם ייכחדו אחרי מספר דורות ובמקום זאת , הם המשיכו להתפתח ולהשתכלל נגד כל הסיכויים, אזי זו טענה רלוונטית.

אמנם צריך להיות זהירים, שהרי האדם למזונו זקוק למינים אחרים ואילולא כל מיני ענפים אחרים בעץ החיים הוא לא יכול היה להתקיים, כך שאי אפשר לגמרי להתייחס לענפים אחרים בעץ החיים כאל בלתי תלויים בעובדת קיומנו והיותנו מסוגלים לשאול שאלות על הסתברות.  

בכל אופן אני לא מביע כאן עמדה בשאלת ההסתברות של תהליך האבולוציה. למען הגילוי הנאות לא קראתי את ספרו של מיכי, אבל פתחתי אותו בחנות בדף אקראי וכבר היו לי המוני הערות רק על 2-3 הפסקאות שקראתי (הם עסקו בניסוי עם מקורי הפרוש), שלדעתי מפספסים את כל מהות תהליך האבולוציה. אבל צריך להשאיר זאת לאשכולות אחרים.

וכעת לסיכום מקוצר וממוספר: 

1. יש הבדל בין השאלה מה ההסתברות שמאורע יתרחש במקום מסוים ובזמן מסוים לבין השאלה האם הוא יתרחש במקום כלשהו בזמן כלשהו. כדי לענות על שאלה מהסוג השני צריך הערכה לגבי גודל העולם.
2. כשזה מגיע לשאלת קיומם של יצורים תבוניים, השאלה ההסתברותית הרלוונטית היא מה ההסתברות שיתקיימו יצורים תבוניים בכלל ולא מה ההסתברות לכך שהם יווצרו במקום מסויים (כגון על כדור הארץ).
3. לפי סעיף 1 זה מחייב אותנו להעריך את גודל ה"עולם". אבל נפתחת השאלה מהו ה"עולם" שאת גודלו יש להעריך. אפשרות אחת היא להתייחס ליקום עם רצף המרחב זמן שלנו ולומר שהשאלה תלויה אולי במספר כדורי הארץ שיש בכל המרחב זמן. אם כך, אני טוען שאיננו יודעים מהו מספר זה. יכול להיות שהוא גדול מספיק כדי שתהיה הסתברות גבוהה לכך שבמקום כלשהו יתרחשו כל התהליכים ההכרחיים להיווצרות יצורים תבוניים.
4. האפשרות השנייה היא יותר ערטילאית, דהיינו שצריך לשאול מה ההסתברות לכך שיהיה בכלל עולם עם חוקי טבע שמתאימים להיווצרות יצורים תבוניים. אם זו השאלה הרלוונטית כי אז יש לנו עוד פחות בסיס לנקיטת עמדה. כדי לענות על שאלת הסתברותיות צריך מודל עבור מרחב מדגם וצריך התפלגות כלשהי. ללא שמניחים חוקי טבע כלשהם שמתחילים איתם אין שום מובן שבו ניתן לדבר על מה שיתכן ומה שלא יתכן.
5. זה עוד יותר גרוע כי אין לנו בכלל אפשרות לקחת פרספקטיבה חיצונית שתאפשר לנו להשוות את העולם כמות שהוא עם האלטרנטיבות כך שהשאלה חסרת משמעות.
6. המסקנה היא שבכל מקרה איננו יכולים לנקוט כל עמדה לגבי הסתברותם של מאורעות שהכרחיים לעצם קיומנו. לפי האפשרות הערטילאית יותר, זה לא רק שאיננו יודעים את ההסתברות, אלא שאין לנו בכלל דרך לייחס הסתברות למאורעות שהם תנאי הכרחי לקיומנו.
7. לא נובע מכך שכל מה שניתן לדמיינו מתקיים בעולם כלשהו. אם איננו יכולים לייחס הסתברות לקיומם של יצורים תבוניים, כל שזה אומר הוא על דרך השלילה שאין שום דבר שנוכל להסיק מקיומם, לא שכל דבר שיכול להתקיים מתקיים.
8. לא נובע מכך שאין מקום לשיקולי הסתברות בכלל. זה נכון רק לגבי מאורעות שהכרחיים לקיומנו. זה לא כולל למשל מציאת מחשבים על איים.
9. בפרט , עם סייגים מתאימים, כן הגיוני להפעיל שיקולים הסתברותיים על ענפים אחרים בעץ החיים שתהליך האבולוציה שלהם בלתי תלוי בקיומנו. במקרה זה השאלה ההסתברותית הרלוונטית היא כן מה ההסתברות לכך שזה יקרה על כדור הארץ.

ההסתברות האפריורית שבהגרלה בת 10 אפשרויות שוות תצא אותה התוצאה 10 פעמים ברציפות היא 1 ל-10 בחזקת 9 - מיליארדית.
ההסתברות האפריורית שבהגרלה בת מיליארד אפשרויות שוות תצא תוצאה ספציפית היא גם מיליארדית.
אז אתה "תחשוד" בתוצאה הראשונה ולא בשנייה, למרות שלשני המאורעות יש בדיוק אותה הסתברות אפריורית.
זו הוכחה מצוינת לכך ש"חשד הסתברותי" הוא סובייקטיבי לחלוטין וככזה חסר מובן. אתה יכול להסתמך עליו, אבל באותה המידה בדיוק אתה יכול להסתמך על מפלצת הספגטי המעופפת.
הטיעון שרוב האנשים חולקים "אינטואיציה הסתברותית" דומה לא תופס בדיוק כמו שהעובדה שרוב האנשים מאמינים (או לא מאמינים) במפלצת הספגטי המעופפת אינה מלמדת דבר.

לענ"ד הכל תלוי באפשרות הסטיסטית, או ה"הגיונית" ההפוכה.

אנו מניחים כי יש אפשרות של 1 חלקי מליארד ת'לפים שאדם יזכה בלוטו חמש פעמים, ומנגד מניחים שיש אפשרות סטטיסטית של 1 חלקי מיליון ת/לפים שחבורת גנבים ינסו לזייף את הלוטו. זו בדיוק הסיבה שהמשטרה תנסה לחקור העיניין.
גם משטרה בעלת ידע בין-גלקסי, תחקור את כל אותם המקרים בהם יזכו אנשים 5 פעמים ברציפות בהגרלת הלוטו, מאחר וסטטיסטית יותר פעמים אנשים ירמו כדי לעשות זאת, מאשר אלו שיזכו באמת.

אף כאן, הכל תלוי בהשקפתינו לגבי התכנות של מתכנן תבוני. אם לדעתינו ישנן אך ורק שתי אפשרויות ושתיהן שוות סטטיסטית. האחת, לאקראיות, והשניה למתכנן תבוני. ברי כי במקרה שידוע לנו על היווצרות תנאים לאבולוציה כאשר לדעתינו, ההיתכנות הסטטיסטית שזה יקרה הינה אחת למיליארד בחזקת 2.5 טריליון, נעדיף הגיונית את תאוריית המתכנן התבוני. אך אם לדעתינו, היתכנות של מתכנן תבוני הינה נמוכה מאוד, נחזור להעדפת האופציה האקראית.

מה דעתך?